הלוייתנים המתאבדים וחב"ד.

דורש,
לא יותר פשוט לומר שהבורא צמצם את עצמו, בכדי ליתן מקום לברואיו להתקיים ולפעול?

שאם לא כן מדוע לו הבורא האחד והיחיד לברוא עולם וברואים כלל?

מה הפירוש צמצם את עצמו?

האם ברצונך לומר שיש מקום שאין בו אלוקות???

על זה כבר הסכימו גם החסידות וגם נפש החיים שזו כפירה גמורה.

אם ברצונך לחלוק עליהם חלוק , אבל אל תגרור אותי להסכים לדבריך.

יש בו אלוקות אבל היא לא ניכרת, וממילא לרוב הענינים שלנו באשר אנו בני אדם (לפחות כך אומרים) אין לזה רלוונטיות.

     או יותר נכון לשאול כך: מהי הרלונטיות והמשמעות של האמירה שיש אלוקות בכל מקום, אם למעשה אנחנו אסורים באמירת דברי תורה במבואות המטונפים וכד'.
   (לענ"ד יש רלונטיות לדבר, אבל היא צריכה בירור לפחות כמו עצם שאלת היחס בורא-נבראים)
    

צפור

אנ י חושב שכבר עברנו את הגבול בדו שיח , כי בעצם יתכן ואנו חושבים בצורה זהה וההבדל רק במונחים , ויתכן שלא.

אם ברצונך באמת להבין את דעתי אנא פנה אלי באישי ואענה לך.

''כך היו נקיי הדעת שבירושלים עושין: לא היו חותמין על השטר אלא אם כן יודעין מי חותם עמהן". )סנהדרין דף כג עמוד א).

נישטאיך, האייקונם משום מה לא פועלים אצלי כרגע אבל תודה יכולני לומר.

דורש
אתה כותב 'שאין שום דבר שיש לו כח מחוץ לבורא', זאת אומרת שיש דברים חוץ לבורא אלא שאין להם כוח. מה הם?

בוגי
אני כבר לא יודע האם לצחוק או לבכות מהשאלה הזאת?

כל דבר שאין לו כח איננו קיים , כי לכל דבר שורשו הוא הכח המקיימו .

לנו הכח איננו נראה כי אנו רק רואים את הפעולות .

אפילו כוחות הטבע הידעים לנו אינם נראים ככחות אלא תוצאה של הכוחות.

ועל כן אם אין כח מחוץ לבורא כלומר שאין שום דבר מחוץ לבורא.

דורש

אז למה לכתוב 'שאין שום דבר שיש לו כח מחוץ לבורא', תכתוב פשוט: 'אין דבר מחוץ לבורא'. הדבר הנברא אם כן גם אינו חוץ לבורא, אז מה היחס בין בורא לנברא שלמה האחד בורא והאחד נברא, הרי שניהם בורא?

בוגי

ההבדל בהגדרה בין נברא לבורא הוא בזה

שהנברא הוא בהגדרה בעל גבול והבורא הוא ללא גבול.

כלומר כל דבר שמוגבל הוא נברא , ואין זו המשמעות שיש לו כח עצמי , אלא שלא קיבל את מלוא הכוחות האלוקיים.

למשל

מה ההבדל בין האור בחוץ לאור בבית , הרי שתיהם מקבלים אותו אור , אלא שהאור בחוץ אין לו שום הסתר , והאור בבית יש הסתר של הבית , או שאם יש חלון צבעוני האור בבית יהיה באותו צבע של בחלון , אפילו שבכל העולם מקור האור זהה , כלומר בכל בית האור יהיה מותאם לסגנון הבית.

כלומר מקור האור (השמש) הוא זהה לחלוטיו ולענייניו הוא הבלתי מוגבל (הבורא), והאור בבית הוא המוגבל (הנברא).

כמובן שהמשל אינו דומה לגמרי לנמשל היחות בהאלוקות אין לחלק בין מקור האור לאור עצמו, אבל באור השמש מקור האור והאור נפרדים. 

פלוני ירה ברעהו למוות.
אומר דורש צדק, אל תאשימו את פלוני. אשם בכך מי שפיתח את כלי המשחית בו השתמש. אומרים יבוסי וכת דילי', כמה רחוק אחורה אפשר להטיל את האחריות? אלא, הרובה בו אחז פלוני, הוא שגרם למוות. וליתר דיוק התרמיל ששילח מתוכו את הקליע כמוכה נוקר, הוא האשם. ולאמיתו של דבר, גם בו לא האשם כי אם בקליע שפגע בליבו של הקרבן. אך האם יוכל הלב לתרץ את אי אספקת הדם למוח בכך שהקליע חדר לאן שחדר והגיע לאן שהגיע? ושמא מוחו של ההרוג הוא הוא ואין בלתו גורם המוות בסופו של דבר?

אגב, "אני" חושב שהמושג "הידבק בתלמידי חכמים" מבואר היטב בגמרא שם, להשיא ביתו לתלמיד חכם ולעשות פרקמטיא עם תלמיד חכם.

דורש
בקשתי שאגדיר מי אני, אבל אם אין אני כיצד אני יכול להגדיר מי אני?

בעלב

מה הציניות הזאת?