האם קורות האדם נגזרים ע"פ מעשיו

אמנם כן יצר סוכן בנו - המשך תשובה לצדיק -

אגרות הרמב"ם, ר"י שילת, עמ'רסט-רעב
אין אצלנו קץ קצוב לחיים...לכן כאשר ישמר האדם...לא ימיתוהו הפגעים, ויגיע אל ארך החיים הטבעי.. והראיות התוריות...אמר כי תבנה בית חדש ועשית מעקה לגגך, יורה זה הפסוק כי ההכנה והזמנת האמצעים לשמירה מן המקרים הממיתים - ירחיקו פגיעתם, ואילו היתה ההכנה בלתי מועילה מן המקרים הממיתים - לא היתה לזו המצוה תועלת...וזה סותר דברי מי שאומר כי לחיים בעולם הזה מועד קצוב.
וכן אמרו יתעלה שש ערי מקלט מגואל...ואילו היה לו קץ קצוב שימות על ידי גואל הדם - לא תועיל הכנת ערי מקלט....וראיה חותכת לאמונתנו זו אמרו "עוד ארבעים יום ונינוה נהפכת" וכאשר שבו מחל להם. ומצאנו מה שאמרנו באמרו: יראת ה' תוסיף ימים ושנות רשעים תקצרנה"... כלומר שמעשיו הרעים של זה גרמו אלו הרעות ואלו היו מעשיו שלמים היו מרחיקים ממנו הפגעים"...

איגרות הרמב"ם, ר"י שילת, עמ' רלו - רלז
בענין הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים
כל מה שאמרת אתה, כי כל מעשה בני האדם אינו בגזרה מלפני הבורא - הוא האמת שאין בו דופי...וזה שאמרו חז"ל: הכל בידי שמים - במנהגו של עולם ותולדתו וטבעו, כגון מיני האילנות וחיות ונפשות...הכל בידי שמים...וכבר הרחבנו בענין זה בפרוש אבות (ראה הקדמת שומנה פרקים פרק ח, וכן אבות א, יג; ג,יח-יט) וכל המניח דברים שבארנו שהן בנוייםעל יסודי עולם והולך ומחפש בהגדה או במדרש או בדברי אחד מן הגאונים ז"ל עד שימצא מלה אחת על פשטה, ישיב בה על דברינו שהן דברי דעת ותבונה - אינו אלא מאבד עצמו לדעת, ודי לו מה שיעשה בנפשו. וזה שאמר לך רבך: "בתו של פלוני לפלוני וממון פלוני לפלוני" - אם גזרה השוה בכל היא ודברים כפשטן למה נאמר בתורה: "פן ימות במלחמה ואיש אחר יקחנה...", וכי יש בעולם בעל דעה יסתפק לו דבר זה אחר מה שכתוב בתורה? אלא כך ראוי למי שהוא מבין, ולבו נכון למול דרך האמת: שישים ענין זה המפורש בתורה עקר ויסוד שלא יהרס ויתד תקועה שלא תמיש, וכשימצא פסוק מדברי הנביאים או דבר מדברי חכמים חולק על עיקר זה וסותר ענין זה - ידרוש ויבקש בעין לבו עד שיבין דברי הנביא או דברי החכם: אם יצאו דבריהםן מכונים כענין המפורש בתורה  -הרי מוטב, ואם לאו - יאמר: דברי הנביא הזה או דברי החכם הזה איני יודע דברים שבגון, ואינן על פשוטן. וזה שאמרו חז"ל: בתו של פלוני לפלוני" - דרך שכר או דרך פורענות הוא זה (עיי"ש)

ווכדרכי אקצר כי כבר הארכתי, אך תן דעתך כמה חוזר רבינו בלשון חריפה, ומדגיש שהתובנה הבסיסית לכל בר דעת שאיננו רוצה לאבד נפשו לדעת, היא כי על האדם לעשות כל שביכולתו לשם דאגה לחייו, והוא הדין פרנסתו, שידוכיו מזונותיו וכו'.
וכאן הבן מוסיף: דומה שהתפישות השונות הרווחות המבקשות לתלות ב-ה' את הדאגה לאדם, יסודן או בהצדקת מערכת חיים המבקשת להרחיק את האדם מחיי העולם הזה, או בהשפעות של תפישות נכרית (צופיות ערבית; אסקיזים נוצרי וכדו'), או בנסיונות לפטור את האדם מלקחת אחריות, בשם כל מיני אידאולוגיות שיש לפשפש הרבה בסיבותן ומגמתן שפעמים רבות אין הן אלא בסופו של דבר מיטיבות עם האחרים (גם אם אולי לא לכך התכוונו, אלא שהמציאות גורמת שהם חיים ברווחה וצאן מרעיתם מחפש מרעה) המטיפים לציבור להסתפק בצימצום.

וכהמשך לדברי כמתעסק, הרמב"ם על דברי ר' אלעזר הקפר באבות: "על כורחך אתה נוצר, ועל כורחך אתה נולד, ועל כורחך אתה חי, ועל כורחך אתה מת, ועל כורחך אתה עתיד ליתן דין ןחשבון לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה"

"והתבונן באמרו  'על כורחך אתה נולד' ומה שדבק בו (= יצירה, לידה, חיים, מיתה), שהוא זוכר עניינים טבעיים שאין בחירה לאדם בהן, שעליהם אמרו חז"ל 'הכל בידי שמיים חוץ מיראת שמיים', ולא אמרו: על כורחך אתה חוטא, או עובר או מהלך, או עומד, או יושב ומה שדומה לזה - שאלו כולם עניינים שהם ברשות האדם ואין הכרח בהם..."