|
|
| נשלח ב-21/2/2006 19:35 |
|
| |
המידות, מה הן ואיך הם נקבעו?
קודם כל אשמח לקבל ממי שיודע מה היא הרשימה המדוייקת?(אם יש כזו?) אני מבין שיש רשימות שונות בספרי המוסר השונים.
וכמו גם אשמח לשמוע לפי מה נקבעה רשימה כזו והאם יש לה איזה משמעות.כלומר האם לשם המידה, הרכבה, פרטיה יש משמעות מעבר לסידור טכני. או איך שאוהבים כאן בעצכ"ח לכנותה האם יש בה משהו אונצטולוגי?
למי שלא הבין אני מדבר על רשימה כמו ,ענווה גאווה וכדומה. למה למשל אסור לכעוס? ועד כדי כך שכל הכועס כאילו עובד עבודה זרה? או מידת הנקיות, מה משמעותה?
|
|
|
|
| נשלח ב-21/2/2006 21:30 |
|
| |
אוסו. בתחילת הדברים אתה שואל שאלה תיאורית (=דיסקריפטיבית, בלע"ז), מהי רשימת המידות (ובניסוח אחר: מה מקורה של הרשימה הזו. מניין המציאו אותה?). לאחר מכן אתה שואל על הסיווג הערכי שלהן (למה טוב/רע להיות בעל מידה כזו או אחרת), שזוהי שאלה שיפוטית. אז ראשית עליך להבהיר למה משני אלו אתה מתכוין? ועודד: האם כוונתך לרשימת המידות החיוביות והשליליות? דומני שיש גם נייטרליות. יש מקום גם לבירור מהי בכלל מידה בנפש? אופני התנהגות, מוטיבציה להתנהגות, וכדו'. מה היחס בינן לבין אינסטינקטים (רגש או שכל), וכדו'. שאלות אלו חשובות בכדי לענות על שאלותיך. זה כמובן הופך את האשכול הזה למפלצת (מבחינת ההיקף) שלענ"ד היא בלתי ניתנת לטיפול של ממש.
על כן לענ"ד כדאי למקד את הדיון. אולי כדאי להתחיל לדון ברשימת המידות, ברמה התיאורית גרידא, אם זה באמת מעניין אותך. ורק לאחר מכן להתחיל לאפיין ולשפוט כל אחת מהן לחוד, אחת אחרי השנייה, בהנחייתך האדיבה. באופן הנוכחי לענ"ד זה עלול להתפרע לגמרי.
אגב, אונטולוגי אינו תרגום לועזי ל'מהותי', שלזה כנראה התכוונת. 'אונטולוגי' פירושו 'יישותי' (=מציאותי, קיים).
מיכי
|
|
|
|
| נשלח ב-21/2/2006 21:43 |
|
| |
רב מיכאל החשוב, איתי משוגה תלין, שלא הקפדתי על ניסוח וחלוקה נכונים מחמת צר הלחץ.
ולגופו של ענין , שני הדברים גם יחד ואבאר. ידוע לי שישנה "רשימה" מהברייתא עד לרמח"ל במסילת ישרים כלומר ברור שהיה ענין בעשית רשימה, וכאן אני שואל שתי שאלות הכרוכות זו בזו (חלקית) האם ידוע על עוד רשימות ששונות מזו של הרמח"ל לדוגמה והאם יש ענין מהותי ברשימה מעין זו או שזה רק ענין טכני ,וזו תהיה סיבה לדון במחלוקת אם ישנה כזו . קצת מזכיר את המחלוקת על מנין המצוות.
(בנוסף, שבשביל איזה עבודה שמישהו ביקש ממני אני צריך את הרשימות למינהם וסוגיהן.ורק בשביל שלא יעבירו המנהלים את שאלתי לאשכול המשאלות פתחתי דיון נרחב יותר)
וכן נגזרת מכך שאלה שיכולה אולי להאיר ולישב את האמור לעיל, מה הן המידות עצמן ומה איסורן?
אם השאלה הזו עלולה לבלבל ולהחריב את האשכול כדבריך,ואני מקבל את דבריך,דברי טעם הם, אוותר על שאלה זו. מה עוד שעל שאלה זו, אם איני טועה יש אשכול כבר. אם יועיל לינקזעזצר לעלותה מתהומות הנשייה.
אקווה שעתה הובנתי נכון.והשם הטוב יכפר.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/2/2006 21:56 |
|
| |
הרי כבר בברייתא מבואר שמידה אחת מוליכה לשנייה. כלומר רפב"י עצמו ראה את הרשימה כסולם שרגליו מוצבות ארצה וראשו מגיע השמיימה. אם כן, איך ניתן לומר שזוהי רשימה מקרית? אמנם ייתכן שיש דרגות ביניים, או שניתן היה לחלק את הסולם לשלבים בחלוקה שונה (לשנות את ה'עובי' של כל שלב וכדו'). בספרי מוסר אחרים יש מידות אחרות, והן גם לא מסודרות לפי סדר מהותי (חובות הלבבות, ארחות צדיקים ועוד ועוד). אטו כי רוכלא ניזיל ונמני. שייטול ידידך ספר מוסר אחד אחרי חברו ויערוך רשימה של הפרקים השונים בכולם. הרי חכמה היא ואינה מלאכה. האם היו מטרות שונות לכל ספר, אשר הובילו לרשימות השונות? זוהי שאלה כללית מדי. על כך נלענ"ד שיש לדון בכל ספר לגופו. ייתכן שיש מהם שמסודרים לפי סדר מקרי ויש שלפי סדר מהותי. כללית, קשה להניח שהמידות הללו מקובלות במסורת (איננני מכיר מקור שטוען שהיתה מסורת כזו), ודי ברור שאפייונן ומיונן הוא תוצאה של חשיבה של החכם שעשה זאת. הציווי להידבק במידותיו של הקב"ה הוא פשוט ציווי להיות בעל מידות טובות. מהן מידות טובות? את זה עלינו להיןב לבד. הרי הקב"ה הוא גם 'קנא ונקם', וכבר העירו שבזה אל לנו להידבק. כלומר אנו מחליטים בעצמנו מהי מידה טובה (לא לפי הופעתה אצל הקב"ה), ואח"כ 'מדביקים' אותה לקב"ה, וכעת מידבקים ב'מידותיו'.
מיכי
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-21/2/2006 22:49 |
|
| |
אוסו בוקו,
אולי זה יכול לעזור לך
http://www.daat.ac.il/daat/mahshevt/shmona/4-2.htm*:namespace prefix = o ns = "urn:schemas-microsoft-com:office:office" />
המעשים הטובים - ממוצעים
המעשים הטובים הם המעשים השווים, הממוצעים בין שני קצוות, אשר שניהם "רעים": הראשון תוספת והשני חסרון. והמעלות הן תכונות נפשיות וקניינים ממוצעים בין שתי תכונות גרועות: אחת מהן יתרה, והאחרת חסרה. ומן התכונות האלה יתחייבו המעשים ההם.
והמשל לזה: הזהירות, שהיא מידה ממוצעת בין רוב התאווה ובין העדר הרגשת ההנאה. הרי שהזהירות היא מן המעשים הטובים. ותכונת הנפש, אשר תתחייב ממנה הזהירות, היא מעלה מן המידות.
אך רוב התאווה היא הקצה הראשון, והעדר הרגשת ההנאה בכל הוא הקצה האחרון ושניהם רע גמור. ושתי תכונות הנפש, אשר מהן יתחייב - 1. רוב התאווה - והיא התכונה היתרה 2. והעדר ההרגשה - והיא התכונה החסרה. - שתיהן יחד פחיתויות מפחיתויות המידות.
וכן הנדיבות ממוצעת בין הכילות והפזרנות. ואומץ הלב ממוצע בין ההעזה ובין רוך הלבב. והסלסול ממוצע בין ההתנשאות ובין הקרתנות. והענווה ממוצעת בין הגאווה ושפלות-הרוח. והשועות ממוצעת בין היהירות ובין הנחיתות. וההסתפקות ממוצעת בין חמדת-הממון ובין העצלות. והסבלנות ממוצעת בין הרגזנות ובין חוסר - הרגשת-החרפה. ובושת-פנים ממוצעת בין העזות והביישנות. וכן שאר המידות. ולא יצטרכו לשמות מונחים להם בהכרח, כשיהיו העניינים נתפסים, מובנים
 |
|
|
|
|
|
 |
|
|
|
|
| מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
|
|
2009 © כל הזכויות שמורות לבחדרי חרדים. קטגוריית אקטואליה וחדשות: עשרות פורומים הכוללים חדשות נעייס, מה קורה בחצרות חסידים, חדשות מחסידויות שונות בארץ ובעולם, דיונים בנושאי אקטואליה, פוליטיקה, בטחון ועוד.
|