בין יתרו לפורים - בינוניות או פרקפקציוניזם?

הואיל ואנו בתוך הל' יום לפני פורים, ואנו יוצאים מש"ק יתרו, נעלה פה שאלה שמטרידה אותי :
הנחתי היא שהתורה מעדיפה את הכופר על פני הבינוני, היינו את זה שעובד ע"ז אך מאמין שהיא אמת, על פני זה שמאמץ מוסכמות חברתיות ואינו מחפש אמת. זו הנחת יסוד. כך ניתן להבין את יתרו שמשביע את משה לתת את בנו הראשון לע"ז. לא מדובר פה ב"בינוני" אלא במחפש אמת אמיתי.
א"כ, יש העדפה ברורה גם לבחירה בדעות הפוכות לחלוטין כל זמן שהם אמת. תקנו אותי אם טועה אני בהנחה זו.

על רקע זה, לכאורה היה מקום להעדפה משהו של עמלק על פני אויבים אחרים : בעוד אויבים אחרים מחפשים להשמידנו בדרכי שקר ורמייה, עמלק אומר את הדברים בצורה ישירה, מוחלטת וברורה. האם לא נעדיף אותו? השאלה עולה גם ביחס לשואה : הרבה פעמים בדיונים עולה הטיעון כי בעצם גרמניה הנאצית לא הייתה גרועה מהפולנים למשל, אלא שהפולנים (נאמר את זה בלשון בוטה) "לא יודעים ולא מסוגלים אפילו להשמיד יהודים" ואילו הפרפקציוניזם הגרמני אפשר זאת.

האם יש מימד של שנאה בהלכה/מחשבה לגרמניה לא רק בגלל התוצאות הנוראות אלא גם בשל הפרפקציוניזם שלה, או שמא זה נחשב דווקא ל"יתרון" על פני ה"בינוניות" הפולנית, והשנאה והנקמה הם רק פועל יוצא של התוצאות וההשמדה ההמונית. ומגרמניה - לעמלק (גם בלי הוורט של ר' משה סולובייצ'יק). האם השמדה של "להשמיד להרוג ולאבד" יש בה, מבחינת הניתוח הרציונלי ה"קר", אולי מימד של התמקצעות במה שהם עושים, או שמא - ותמיד אפשר לחלק כך - שההשוואה בין פרפציוניזם לבין השמדה המונית אינה במקומה.

אנא החכימוני.

מיכי

עמלק ההיסטורי אינני יודע על מה בא ואף הוא אבד כבר כבדבי הרמב"ם הידועים (אגב רעיא לדברי הרמב"ם המולאים במו"נ שכל יחוס אדום שבבראשית נועד כדי שלא יטעו לקיים מחה תמחה באלו שהיו מעורבבים בעמלק, וכמו כן להלכה הלא כל כך מוכרת בהל' מלכים שגם לגביו תחילה פותחים בשלום).

מן הסתם כוונתך לעמלק המיתי - בבחינת אמור לי מי עמלקך ואומר לך מי אתה שהרי כל הוגה לפי הבנתו את יסוד היהדות הפך את עמלק לקונטרה שלו. ומה עמלק לשיטתך?

לענין גרמניה, דעתי שיש להבחין בין הסדר שלא היה אלא פאן באופי הגרמני, אך בלאו דווקא המימד העמוק, לבין פעולת ההשמדה שלא נבעה אלא מרשע (זכורני שקראתי אמירה של היסטוריון, אם אמצא אביאהה, שדווקא הפאן המיתי הרומנטי שבתרבות הגרמנית הוא שהשפיע, עכ"פ לא הייתי ממהר להופכם לרודפי אמת שמרוב רדיפתם הגיעו להיפך, אפשר שאין זו אלא עצלנות של רשעות ותאוות שהאנושות כדרכה קל לה להיגרר אחריה - גם התאווה היא אופיום של ההמונים), או אם תרצה עד כמה אנשים רציונאלים יכולים להיות מונעים ע"י טירוף, אימה ושרון חושים. ובדרך אחרת אפשר שיש להניח את ההיפך מדבריך שדווקא הבינוניות המאפיינת את החברה היא שיכולה להסיטה לתהומות הרשע, (והרי חלק ממשבר הפוסט נובע מפיכחון ממודל התבונה שאין יותר טוב מגרמניה להציגו).
איך שלא יהיה הבה ניפטר מהעול של הגרמנים, שהרי אין מהפכים בזכותו של מסית וכ"ש שלהם, ונניח שהוספת זאת כטריגר לדיון. תוקן על ידי - כמתעסק - 22/02/2006 10:05:59

דורש אמת

כתבת דבר מעניין ומתמיה.

בעיניך אני עובד עבודה זרה?

איזו עבודה זרה?

ומן ענייני הפרטיים אל תשובתך הכללית.

כנראה לא ביארתי עצמי יפה. זה קורה לפעמים.

התכוונתי להדגיש שאין צורך לעבוד עבודות זרות, כמו בודהיזם, עבודת הבעל והעשתורת, והנצרות והאיסלם, כדי לחפש אלקים חיים.

אנו כבר יודעים שאלו הן שקר.

בתוך היהדות, עם זאת, עדיין אנו ממשיכים לחפש, כפי שמעידים דפי הפורום הזה. יש כאלו שסבורים שמצאו את האמת בכתבי האר"י, יש בכתבי הרמב"ם (ואיני מתכוון לעצמי...), יש שנעזרו ברב גדליה נדל זצ"ל ולהבדיל בין החיים לחיים, בדברי תלמידו וממשיכו, רבו של ווטו... ויש גם שיטות אחרות.

המשותף לכולנו כאן הוא שאנו דורשי אמת, כולנו. יהודים כפי שיהודים צריכים להיות.

לגבי יתרו וסדר החיפוש שלו, במקרא לא נתבאר לנו אם חיפש את האמת ואם מצא ומה עשה. חז"ל, במדרש, השלימו את התמונה. יש שיראו זאת כידיעה היסטורית, ויש שיראו זאת כסיפור יפה. עם זאת, ברור שמן המדרש ניתן לדייק כיצד ראו חז"ל במבטם ההלכתי והתורני התנהגות כזו, שהרי טרחו לספר על מעשה כזה, אפילו לא היה בפועל, ולחוות לנו דעה על זאת.

קשה לי להתייחס למדרשים על יתרו בלי להביאם הלום. על כן עד שאוכל לסכם את הנושא, או שמישהו יעשה זאת עבורנו, לא אוכל להתייחס עוד בצורה שטחית ופשטנית כפי שעשיתי עד כאן. יותר עיון מצריך יותר בקיאות. ובקיאות חיה של עיון עכשוי. שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו

מיימוני

כנראה לא הובנתי.

השאלה המרכזית היא מהי עבודה זרה?

יתכן ומה שלגביך אינו עבודה זרה לגבי היא עבודה זרה.

במעזריטש אמרו ולא תחללו את שם קדשי אל תעשו חלל (צמצום).

איך נראה לך היתה עבודה זרה בבית ראשון?

האם ידוע לך שלפי החזון איש אין היום שום כת שעובדת עבודה זרה?

כלומר ענין עבודה זרה על פי החזון איש הוא רק כשיודעים שהכל אלוקות גם העצים וגם האבנים , ורק אומרים שכוחותיהן האלוקיים הם עצמאיים.

וכך גם מובן מהחסידות והקבלה.

ולכן ישנם שני אפשרויות לגבי איך שאתה מבין את הרמב"ם  או שהעולם איננו מנוהל ע"י אלוקים כביכול ואם הוא כן מנוהל ע"י אלוקים , האם כוחותיו מופרדים ?

אפשרות שלישית ואני מניח שאתה תתנגד אליה ,שאתה לא יודע מה זה אלוקים , ואז אתה אינך עובד לא עבודה זרה ולא אלוקים.

אני מניח שאי אפשר לעבוד אלוקים שלא מוכר מהו , כי אם הוא לא מוכר איך יודעים למי עובדים?

לפי איך שהבנתי את דעתך אתה טוען שהעולם הוא כח נפרד כביכול , ועל כן לפי תפיסת החסידות והקבלה שאתה מתנגד אליה , הינך מאלו שנותנים כוחות לדברים הנפרדים מהאלוקים כביכול.

אם אני טועה תקן אותי במה אני טועה , וכמו כן מהי לדעתך עבודה זרה.

הרי כבר הרמב"ם כתב שאומות העולם מעשה אבותיהם בידיהם מדור אנוש , ואם כן גם לפי הרמב"ם כל הכתות אינם נקראים עובדי עבודה זרה.

מה שהתכוונתי בעיקר,  לחדד את הנקודה שלעבוד עבודה זרה איננה סותרת את חיפוש האמת.

כי כשלא מחפשים את האמת אין מושג עבודה זרה.



הבהרה

כשאני כותב אלוקים מוכר אין הכוונה לעצמותו , אלא להכיר את פעולותיו בעולמינו ואיך מעשינו גורמים לעבודתו.

את החזון איש הראו לי במעשה  הפיאות.

כשהיה ויכוח על הפיאות טענתי את הטענה שהיום אין עבודה זרה , וטענתי אותה מדעתי על פי תפיסתי את החסידות, והראו לי שכיוונתי לחזון איש.




תוקן על ידי - דורש_אמת - 22/02/2006 10:58:12 תוקן על ידי - דורש_אמת - 22/02/2006 11:02:01

מיימוני

אחרי עיון במ"נ אוכל יותר לבאר את דברי.
אתה מתעלם מהקטע הבא של המ"נ.

[[התארים - סודות התורה] אבל הדיבור בתארים, ואיך לשלול אותם ממנו  ומה עניין התארים המיוחסים לו , וכן הדבור על בריאתו מה שברא ועל אופן הנהגתו את העולם, והיאך השגחתו במה שזולתו , ועניין רצונו והשגתו , וידיעתו בכל מה שהוא יודעו , וכן עניין הנבואה וכיצד מעלותיה , ומה עניין שמותיו שמורים בהם על אחד אף על פי שהם שמות רבים , כל אלו דברים עמוקים והם סתרי תורה באמת, והם הסודות הנזכרים תמיד בספרי הנביאים ובדברי חכמים ז"ל, ואלה הם הדברים אשר אין ראוי לדבר בהם אלא בראשי הפרקים כפי שהזכרנו ורק עם האדם שקדם תיאורו

אבל שלילת הגשמות וסילוק הדימוי וההתפעלויות ממנו הוא דבר שראוי לפרשו ולבארו לכל אדם כראוי לו, ולשננו  לקטנים ולנשים ולפתאים ולחסרי התבונה  כמו שמשננים להם שהוא אחד ושהוא קדמון ושאין לעבוד זולתו, לפי שאין יחוד כי אם בשלילת הגשמות , כי הגוף אינו אחד אלא מורכב מחומר וצורה שנים מוגדרים, והוא גם מתחלק וסובל את החלוקה.

הרי לנו מפורש יוצא מדיברי הרמב"ם שקיימים שני דברים בהבנת האלוקות
1. שאינו גשמי והוא גם לתינוקות ולנשים.
2. ללמוד את הנהגותיו רק ל"בוגרים" בעלי ההשכלה האמיתית.

עוד קטע מהמ"נ והוא :

וכאשר מגיע האדם לשלמות ונמסרו לו סתרי תורה, אם מזולתו, ואם מעצמו כאשר יעירהו דבר על דבר, יגיע לדרגה שיתאמתו לו אותן הדעות האמיתיות בדרכי האימות הנכונים, או בהוכחה במה שההוכחה אפשרית בו, או בראיות  חזקות במה שאפשר בו דבר זה, וכן ישכיל אותם הדברים שהיו אצלו דמיונות ומשלים כפי אמתתם ויבין מהותם

והרי רואים שאדם יכול להשיג מעצמו את ההשגות האלה בתוספ הערה חיצונית

ועל כן כל מה שאמרת עד היום אינני יודע מאיפה המקור של הדברים.

תוקן על ידי - דורש_אמת - 23/02/2006 15:40:40

עוד חיזוק לדברי מדברי המורה נבוכים.

הרוצה ללמד בלי משלים ובלי חידות יהיו דבריו סתומים וקצרים במקום שידבר במשלים ובחידות. המלומדים והחכמים מובלים, כביכול, אל עניין זה על-ידי הרצון האלוהי, כשם שגם מצביהם הטבעיים מובילים אותם (לכך). הלא תבין שהאל יתעלה שמו רצה להגיענו לשלמות ולתקן את מצב חֶברותינו על-ידי מצוותיו המעשׂיות. דבר זה אינו אפשרי אלא לאחר (שנאמין) אמונות שׂכליות אשר ראשיתן השׂגתו יתעלה לפי יכולתנו. זה ייתכן רק באמצעות חוכמת האלוהות. וזו, חוכמת האלוהות, אינה מושגת אלא לאחר חוכמת הטבע; שכן חוכמת הטבע גובלת בחוכמת האלוהות וקודמת לה בזמן ההוראה, כפי שמתברר למעיין בזאת - לכן קבע שספרו יתעלה יפתח במעשֹה בראשית, שהוא חוכמת הטבע, כפי שביארנו

כמתעסק,
מדוע שורבב שמי כאן?
לגבי העדיפות של כופר על בינוני, יש כמה ראיות, אף שזו אינה הגישה הרווחת:
1. אליהו בהר הכרמל אומר לעם: עד מתי אתם פוסחים על שתי הסעיפים? אם ה' הוא האלוקים לכו אחריו ואם הבעל לכו אחריו. לענ"ד זו אינה סתם רטוריקה, אלא הוא מתכוין לכך ממש.
2. ההלצה על המזרוחניק עם רבקה. רבקה מעדיפה תאומים שאחד רשע ואחד צדיק על אחד שהוא בינוני. אמנם מכאן קשה להביא ראיה, משתי סיבות: 1. הלצה זה דבר יפה, אבל מי אמר שבאמת רבקה העדיפה זאת? 2. הרי היה שם גם אחד צדיק. ניתן ללמוד מכאן שעדיף אחד צדיק ואחד רשע על אחד בינוני. אך מי אמר שעדיף רשע על בינוני?
המקור העיקרי הוא הסברא, וזה נוגע לשאלה של אונס בדעות. מי שמחפש באמת וטועה בעיונו, הוא אנוס. אך מי שלא מחפש ומאמין, הוא גם טועה (בלי עיון). שבמקרה קלע לאמת.
ראיה נוספת היא המהר"ל בנתיב התורה שכותב שעדיף בעיני הקב"ה מי שפוסק לא נכון מתוך עיון במקורות, על מי שפוסק נכון מספרי קיצורים. ואכ"מ. מיכי

מיכי

1. קבל התנצלות טעיתי בקריאת שם בעל האשכול
2. הענין עם רבקה אינו קשור אלי ואיני יודע על מה אתה מדבר?
3. לגבי הפסיחה על שני הסעיפים - אגב, אני מוצא בזה את אחד מהביטויים היפיייפים שבתנ"ך לאירוניה, וכל כך יפה שדוקא אליהו הקנאי הבודד יודע להשתמש בזה! וכל ליצנות אסורה וכו' משם למדוה.
ולכל שאר לא עסקתי והרי אינני אלא כמתעסק

נ. ב.
שאלותי באשכול הנימוסים לא נענו, מה אתה אומר, האם זה מנומס?

א. נדמה שהנחת האשכול, שחיפוש אמת עדיף על פני בינוניות, מוצתה. אוסיף רק סיפור על הרב הוטנר [עד כמה שידוע לי אינו נמצא בספרי פחד יצחק] שפעם שאל את תלמידיו מהו החטא הכי גדול בתולדות האנושות. חלק ענו : חטא אדה"ר, חטא העגל וכו'. והוא ענה : הבינוניות.

ב. וכאומר נחזור על הראשונות, הבה ונדון בשאלת הפתיחה. אדגיש כי לא עלתה על לבי לומר שעבודה זרה הוא תנאי הכרחי או מספיק לעבודת ה'. חלילה! רק התכוונתי לומר מה שהביע הר' מיכי, שאנוס עדיף על פני מי שמשלח את תבונתו בידיים על פני השדה.
כמו כן חלילה לי מלשבח את גרמניה. שאלתי הייתה, לאור שאלה שתמיד מנקרת בקרבי האם כשאנו מונים את חטאי הגרמנים גם היעילות ייחשב לאחד מהם, או בקיצור : האם עדיפים הפולנים והאוקראינים ה"בינוניים", או שמא הם לא יותר טובים מהגרמנים ורק המה יעילים יותר. והשאלה לא כ"כ מעניינת אותי לעניין הגרמנים, אלא לעניין עמלק ואויבי ישראל : האם לדעתכם יש בשנאת עמלק ובנקמה בו גם חישוב של הטוטאליות של "לא ייזכר שם ישראל עוד", או שמא אנו שונאים אותו על מידות, על ליצנותו, על קירור האמבטיה וזריקת המילות וכו', אבל לא על הטוטאליות שלו?

מה שהרב הוטנר אמר היא הסלבודקאיות במיטבה, הבעיה היא שבהגדרה הוא הופך את רוב העולם לא לבינונים כי אם לחוטאים.
מעניין לבדוק האם תלמידי הרב הוטנר עומדים ברף שהוא הציב, איני מדבר על בודדים אלא על הכלל.

מיכי,
מה תאמר לדעת הרמב"ם שנעביך אפיקוירס איז אויך אפיקוירס. מי שטועה בדעתו אחת דינו לפי הרמב"ם אולם את הנשים והקטנים מלמדים לדקלם שהקב"ה אינו גוף. מכאן שעדיף בינוני מכופר.

לעתים כנראה עדיף קב של סלבודקאיות אם הוא אמת. השאלה האם הרף גבוה מדי אינה רלוונטית לדעתי. הרב הוטנר קובע צורת חשיבה שבה אכן רוב העולם חוטאים, אולם במידה שבה אין לאדם כח להגיע לחקר האמת הרי הוא אנוס, ומגמתו החינוכית, כך אני משער, של הרב הוטנר, היא לגעור באותם בעלי דעת המסוגלים להגיע לחקר אמת ומעדיפים לשקוע בדעות המקובלות והרדודות.

נשים וקטנים אם אינם מסוגלים להבין אז הבינוניות ראויה להם ואולי אף אינה בינוניות אלא היא האמת לפי דעתן הקצרה. "בינוניות" ככלל אינה אובייקטיבית אלא נמדדת בהאם אתה מסוגל לחשוב חשיבה עצמאית או שאתה מאמץ לך את כל קליפות תפוחי האדמה שזרוקים ברחוב.