דיווח מהשבת ב"נובוטל"

לקח לי זמן רב להחליט מה לכתוב על שבת זו. מצד אחד אינני מוצא שום טעם בפרסום מה שלא היה טוב. זו סתם רכילות ואני משתדל למשוך את ידי ממנה. מאידך, לכתוב שהכל היה ורוד – זה פשוט לא נכון וזה יפגע באמינות של הפורום שלנו. אז אולי לא לכתוב כלום? כבר היה מי שאמר שזו "שתיקה רועמת".

(יש לי דה ז'ה וו של שתיקה רועמת מהמלון הזה בשנה שעברה:

 http://hydepark.hevre.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=1289257)

ובכן, כדי להרגיע את כולם, המצב לא היה רע כלל ועיקר. סה"כ היתה שבת נעימה ויפה, קבוצה קטנה ואינטימית, חווית שבת מעשירה, וכן, גם חזנות טובה (טובה יותר וטובה פחות). הואיל ונמסר כבר דיווח מפורט על היצירות שבוצעו, אשתדל להתמקד דווקא ברשמים שלי משבת זו על כל היבטיה ובביקורת בונה בלבד ולא ביקורת לשם ביקורת.

קראתי את שכתבו קודמי באשכול זה ולרגע תהיתי האם הם ואני היינו באותה שבת באותו מקום ועם אותם חזנים. מסתבר שכן אך כנראה שכשם שפרצופיהם שונים, לא רק דעותיהם שונות אלא גם ההתרשמות של כל אחד ואחד היא שונה.

אתחיל דוקא בנושא הארגון. נראה שדורון גל עזר הפיק את רוב הלקחים מהשנים קודמות והפעם היה שיפור ניכר בכל נושא הארגון. לוחות זמנים, מיקומים בארוחות, נגישות לחדר האוכל ולאולם התפילה, קבלת חדרים וכו'. יישר כח לדורון. היתה הפתעה נעימה לפגוש את הזמר החסידי ישראל פרנס שליווה אותנו במשך כל השבת והנעים לנו את השבת בשיר, זימרה והומור רב חן.

בכלל, כל נושא הארוחות קיבל השנה מימד אחר לחלוטין הן בזכות הארגון והן בזכותו של ישראל פרנס. יישר כח גדול.

ותודה מיוחדת לחזן העולמי *:namespace prefix = st1 ns = "urn:schemas-microsoft-com:office:smarttags" />משה שטרן שהרופא אסר עליו לשיר........................בחינם. והיות והוא ממושמע לרופאיו הוא אכן לא שר, אבל לא ויתר לנו על מספר בדיחות מוצלחות שגרמו לצהלות צחוק רבות בקהל.

אמשיך בנושא המלון. אשתקד התלוננו כי התפילות נערכו בלובי תחת תקרת זכוכית. חם, רועש ומפגין זלזול וחוסר סבלנות. ובכן, השנה סוף סוף גמרו להכין את האולמות בקומה 2-. ברם, האולם מחניק, המזגן חזק מידי והדי הרעש מהמסדרון מפריעים מאד למהלך התפילה. ככלל יש למלון הרבה מה לשפר בנושא השרות לאורחים. חסרו מלצרים בארוחות שיהיו מוכנים לספק את צרכי הסועדים. אפשר להגיש על השולחן שתיה נוספת פרט למי ברז עם טעם לוואי, ואגב מים – מדוע כל כך מעט מים לכל שולחן. קשה לשים מראש 3 קנקני מים לכל שולחן?

בשנים הקודמות דורון ערך שבתות אלו במלון רמדה רנסאנס. אני בהחלט ממליץ לו לחזור לשם.

ובכן לתפילות:

בליל ש"ק זכינו לשמוע את קולו הנעים של צודיק גרינוולד. צודיק התחיל את התפילה ברגל ימין. אבל מכאן ועד להגיד הוא היה ענק, המרחק רב. לכתוב שכולם היו "המומים" מהיכולת הקולית והחזנית, או שהתרשמנו מהאמירה – תוציא אותי מה"התרשמנו" הזה. אני כמעט מסכים עם מה שכתב מר שחסד3 כי אין ספק שהוא יעלה לפסגת החזנים. למה כמעט מסכים? כי זה תלוי רק בו.

הקב"ה חנן את צודיק בקול זמיר. זו מתנת שמים וצריך לדעת לשמור עליה ולטפח אותה. הקול בלבד כשלעצמו אינו מספיק. צריך להשקיע הרבה ע"מ להגיע לרמה של "פסגת החזנים". לענ"ד, ישנה טעות אחת גדולה מאד באשר לצודיק. גם צודיק וגם הציבור צריכים לדעת שצודיק הוא צודיק ולא הלפגוט. אסור לו לנסות ולהיות הלפגוט כי הוא לא, והוא אף פעם לא יהיה. כמו שאריה רנד איננו ישראל רנד וישראל רנד איננו אריה רנד והם אף פעם לא יהיו האחד במקום אחיו.

בהתאם לכך היתה גם רמת הציפיות מצודיק וחבל שהציבו בפניו רף כה גבוה שחזן בעל נסיון כשלו אין לו שום סיכוי לעבור אותו. אני סבור כי כהופעה ראשונה של חזן, ההופעה לא היתה רעה כלל – אילו זה לא היה בשבת חזנות בבית מלון. זו הופעה שמתאימה לביכנ"ס שכונתי קטן (ואני האחרון שיזלזל בבתי כנסת שכונתיים קטנים) אבל לא לבית מלון בו כל אורח משלם כ-1000-1500 ש"ח עבור שבת חזנות.

למשל: להתיימר לשיר את ד' מלך של קוסוביצקי עם נסיון כה קצר – בשביל זה צריך אומץ בלתי רגיל. זה בדיוק מה שכתבתי קודם. הנסיון להיות הלפגוט (ומי אמר שדוקא הלפגוט הוא מודל לחיקוי? הוא בהחלט מודל לחיקוי אבל לא רק הוא. ישנם רבים וטובים יחד איתו).

לסיכום צודיק יקר שלנו, אתה צעיר, עתידך עוד לפניך. את הכלים קיבלת במתנה מהקב"ה. עכשיו תפקידך לקחת את הכלים האלה וכמו במשחק הרכבה מורכב, לדעת לשים כל כלי במקומו הנכון בזמן הנכון ולתפקידו הנכון. לענ"ד עליך לאסוף את הכלים ולהתדפק על דלתם של גדולי מורי החזנות בדורינו, להציגם בפניהם ולבקשם כי יואילו ללמד אותך את השימוש הנכון בהם. אנחנו נמתין לך בסבלנות כי אנחנו יודעים לאן זה עשוי להגיע ולמה אתה יכול להיות מסוגל בעבודה נכונה תחת ידם של מורים נכונים. עלה והצלח, נהניתי ממך.

כבר נאמר שלתפילת שחרית עלה החזן יצחק הלוי ממנצ'סטר. גם הוא חזן צעיר ומבטיח. אין מה להשוות בינו לבין צודיק. הם בכלל לא באותו סגנון, לא אותן יכולות קוליות ולא אותה גישה לעמוד התפילה. על אף נסיונו הקצר יחסית של יצחק הלוי מרגישים כי יש לו כבר רפטואר. נהניתי מתפילתו. יצחק לא ניגש לעמוד לשיר, הוא מתפלל. תפילתו חמה מאד, זה יוצא לו מהלב וככה גם מרגיש הציבור. דוגמא לכך היא העדפתו את יצירתו של מלבסקי ב"לקל ברוך נעימות יתנו" מאשר את היצירה הקלאסית של בן ברוך. אגב, אמנם יש נקודת זכות גדולה למקהלה על ביצוע יצירה זו כשהם עשו פעם ראשונה חזרה רק בשבת בבוקר (התווים בעיבודו של ריימונד גולדשטיין היגיעו בפקס רק ביום שישי, הם החזיקו בידיהם תווים על נייר צהוב של פקס) וביצעו את היצירה בצורה יפה מאד. אך אסור להתעלם מהטעות שהיתה למקהלה כאשר נתנו לחזן להגיד את הקטע החזני של "אור חדש על ציון תאיר..." לפני קטע השירה של המקהלה. זה בדיוק הפוך וזה לא נשמע טוב. על זה נאמר טעות לעולם חוזרת – נקווה שבפעם הבאה זה יהיה בסדר הנכון.

לצערי, יצחק הלוי עלה להתפלל כשהוא צרוד קמעה וזה מאד הפריע לתפילתו. לאחר התפילה הוא אמר לי כי המזגן "גמר" אותו. אני בהחלט מסכים. גם אני הרגשתי יובש קשה בגרוני בגלל המזגן. מי שהיה בקונצרט ביום חמישי בערב או ראה את קטעי הוידיאו שמנחם העלה לפורום, שמע את קולו של יצחק הלוי. זה לא היה אותו קול ששמענו בתפילת שחרית וחבל.

אין לי ספק כי יצחק על המסלול הנכון, הולך בבטחה צעד אחרי צעד ומתקדם בעולם החזנות. שמענו אותו לפני שבועיים בשבת של קראוס בקטעים בודדים ובחצי תפילת שחרית (חזרת הש"ץ בלבד) ועתה שמענו אותו בתפילת שחרית מלאה. אני משוכנע כי בקצב הזה, ככל שיצבור יותר נסיון, עתידו לפניו.

לאחר קריאת התורה פתח החזן אריה רנד. פעם ראשונה שאני שומע אותו. מאד נהניתי מתפילתו של אריה רנד. חזן בעל אמירה, בטוח בעצמו, משרה רוגע על סביבתו, בעל נסיון עשיר ו"מספק את הסחורה". חבל שלא יוצא לנו לשמוע אותו יותר בארץ. במוצש"ק הוא אמר לי כי בתקופה זו של השנה שאצלם זה קיץ, הוא נוהג לבוא לארץ כמעט כל שנה. כדאי שהאמרגנים, המארגנים והמפיקים למיניהם ירשמו זאת לפניהם. מאד מצא חן בעיני הסיוע של בניו של אריה שעמדו לידו בתפילה ונתנו לו גיבוי וליווי. חבל שגם הוא עלה עם גרון יבש ולא התאמץ קצת יותר לתת יותר עוצמה בתפילה. התפילה היתה מאד נעימה ומאד יפה אבל חסרה העוצמה.

כוכב השבת היה ישראל רנד שנראה כאילו היו לו חיים קלים, קטע פה וקטע שם פלוס ברכת החודש, אבל בפועל הוא זה ש"היה מאחורי הקלעים". נכון שהוא לא התפלל אף תפילה מלאה אלא רק מספר קטעים, אבל הוא כל הזמן היה בקשר עין (וגרון) עם החזנים כולם ועם המנצח ופשוט ביצע ניהול מוזיקאלי של התפילה. גם בקטעים המשותפים (הדואטים, הטריו והקוורטט) ישראל הוא זה שניהל אותם ועשה אותם כה מוצלחים. בשלב מסויים ישראל אמר לי בזחיחות דעת מה, כי הוא בא רק לנוח. הוא לא מתפלל אף תפילה. ישראל, אם זו המנוחה שלך, אשרינו. רק אל תשכח לקרוא לנו כשגם תרצה לעבוד.

אם כבר דיברנו על הדואטים הטריו וכו'...

תפילה בנויה לחזן וציבור, לא לחזנים וציבור. היות ויש חזן והוא מוזיקאלי וזקוק לליווי מוזיקאלי הוסיפו גם את המקהלה. אבל עדין התשתית היא חזן וציבור. קונצרט זה כבר משהו אחר. כאן אפשר לשלב כל מיני מבנים מוזיקאליים אפילו כיד הדמיון הטובה. לדעתי רוב היצירות החזניות בתפילה כלל לא בנויות לדואט ובוודאי שלא ליותר מזה. הן בנויות לחזן העומד לפני קונו כשליח של עדתו. להחליף את החזן מידי פעם בקטע זה או אחר ע"י חזן אחר, אין בעיה. דואטים, טריו קוורטט ועוד ועוד, נא מתנו את המינון. שימרו זאת לקונצרטים.

מספר מילים על המקהלה:

המקהלה של רפי יצאה השבת מגידרה. היא עבדה קשה מאד כדי לתת תמיכה וליווי לחזנים, ואני סבור שהם עשו זאת יפה מאד במגבלות שהיו. העירו כאן על תקשורת בין החזן והמקהלה. לענ"ד לא היתה שום בעיה בתקשורת. היתה בעיה בליווי ובתמיכה שהחזן ציפה לקבל מהמקהלה או לפעמים גם דילג עליה. וההוכחה לכך היא תפילת מוסף עם החזן אריה רנד וברכת החודש עם ישראל רנד – שם לא ראינו שום "בעיית תקשורת" של החזן והמקהלה. (ראוי לציין את הכימיה הדו-סיטרית שמשודרת בין ישראל רנד לרפי ולמקהלה. בתחילת תפילת שחרית רפי היה מאד מתוח וכשעלה ישראל לשיר את עזרת אבותינו של משה שטרן, כל המתח התפוגג וירד בבת אחת.) אל לנו לשכוח שהמקהלה עבדה השבת עם שני חזנים צעירים וכמובן שזה משפיע על תמיכת המקהלה בחזן. יתר על כן, כשהחזן מגיע לא מוכן לתפילה גם זה פוגע בצורה משמעותית מאד באפשרויות הליווי והתמיכה של המקהלה. אפילו ד"ר סובול האגדי עם המקהלה המנוסה של "יובל", שבת "שמות" תשס"ה בקראון פלאז'ה: בליל שבת עלה דודו פישר לקבלת שבת וערבית, והוא לא היה מוכן! לולא נסיונו העצום של ד"ר סובול היו זורקים עליו עגבניות. אבל אתם חושבים ששם הכל הלך חלק? גם לא. אפילו אצל סובול כשהחזן לא מוכן יש בעיה בליווי והתמיכה שהמקהלה יכולה לתת (אתה יכול להביא את הפרה לשוקת, אתה לא יכול להכריח אותה לשתות). מרדכי נתן שם את הנשמה, את הכל, ואף אחד לא יכול לחלוק על הרמה הגבוהה שלו ואכן הוא היציל שם את המצב. ולמרות זאת הרגישו שלפעמים דודו כלל לא ידע מה לדרוש מהמקהלה.

המקהלה הוסיפה לשורותיה שני ילדים. חסון בן ה-14 ואורעד כץ בן ה-7. הילדים הוסיפו נופך נחמד למקהלה במעט הקטעים שהשתתפו. אני חושב שע"מ לצרף ילד או שנים למקהלה צריך לעבור קודם אימון הרבה יותר מאסיבי עם הילדים. הילדים שרו יפה ויש להם קולות יפים. כמובן שקולו של בן ה-14 לא כקולו של בן ה-7. אבל הם צריכים עוד ועוד אימון. ילד בהופעה לא יכול לקבל פתאום שינוי. הוא חייב להיות מתורגל מראש לכל מה שהוא צריך לשיר ויותר מזה גם לכל תקלה או התפתחות אפשרית. בצבא היינו קוראים לזה – שתדע לפרק את הרובה גם כשיעירו אותך ב-2 בלילה עם יד קשורה מאחורי הגב.

לסיכום היתה שבת נעימה ויפה אך לא מספקת מבחינת חזנות. לטעמי צריך לשנות את המינון של חזנים ותיקים וחזנים צעירים. למרות שהיו שניים ותיקים ושניים צעירים – התפילות התחלקו שתיים צעירים ואחת ותיק. לענ"ד צריך לבנות את התפילות על חזנים ותיקים ושילוב של חזנים צעירים. למשל רצוי לחלק את ליל שבת ל-2 תפילות, קבלת שבת לחזן צעיר ותפילת ערבית לחזן ותיק.

יישר כח לרב בר שליט"א, הרב של יד אליהו, על דרשותיו היפות, שיעור הדף היומי השכם בבוקר,  וסיפוריו שובי הלב.