| נשלח ב-26/2/2006 12:28 |
 |
| |
תקשור עם ה' באמצעות גורל/מערכת סמלים/פתיחת תנ"ך
פתיחה בתנ"ך וזיהוי אמת
ברצוני להעלות כאן נושא מהותי ביותר, שאולי אף באמצעותו נוכל לעורר את המהפכה הרצויה. הנושא הוא פתיחה בתנ"ך, וכפי שכתבתי בכותרת האשכול, זוהי למעשה שיטת תקשור עם ה' באמצעות גורל ומערכת סמלים.
לטענתי, ניתן לתקשר עם ה' באמצעות כל מערכת סמלים שנבחר, ועל-פי צירופי מקרים נדירים בה, הבאים לידי ביטוי בכך שמשמעות הסמלים המתקבלת תואמת באופן מפליא לשאלות החיים שיש לנו, יודעים שמדובר בתשובה אמיתית. האינדקציה לאמיתותו של מידע חדש המגיע לידינו, היא בכך שאותו מידע לא רק שעונה לשאלה שהיתה לנו, אלא באורח פלא עונה על שאלות נוספות ובכך סוגר קצוות שונות ומאפשר ראיה של תמונה רחבה יותר של משמעות החיים. אפשר להמשיל זאת לחתיכה של פזל שנכנסת למקומה.
ערכה של הנבואה
השאלה המרכזית היא האם זו דרך נכונה לעבוד את ה'? האם לא מדובר פה בקיצור דרך? היכן הבחירה החופשית? אם ה' הפסיק את הנבואה, אולי צריך להשלים עם כך ולפעול רק באמצעות השכל?
ראשית כל, כדי לענות על כך יש להדגיש שעל-פי רוח המקרא, האידיאל האנושי הוא להגיע לנבואה. זהו תיקון חטא עץ הדעת, שבו האדם ניסה לקחת אוטונומיה על קביעת הטוב ורע בעולם. הנבואה אינה מצמצמת את הבחירה החופשית, אלא רק מדגישה שהבחירה היא בין שמיעה בקול ה' לבין שמיעה בקול הנחש, שמייצג את קול האגו של האדם שרוצה לשלוט על המציאות, כמו האלהים. לכן האידיאל הוא "מי יתן וכל עם ה' נביאים" ו"כי כולם ידעו אותי למקטנים ועד גדולים". אנשי דור הפלגה שבנו את מגדל בבל, וחכמי יוון שהתוו את תשתית ההשקפה המערבית, הם האנטיתיזה לכך. הם אלו ששמים את האדם במרכז. אין זה אומר שלחכמה אין כל תפקיד חיובי בחיים, אלא רק שיש להכיר בכך שהיא מוגבלת, והחכמה האמיתית היא לעשות שימוש בשכל בגבולות יכולתו, ולבקש מה' את עזרתו בהרחבת גבולות אלו, ובשמירת טהרתם. מצד אחד, "ראשית חכמה יראת ה'", וגם "הלא חכמה תקרא ולתבונה תתן קולה".
ה' הפסיק לדבר עמנו בתחילת תקופת בית שני. מצד אחד יתכן שהגורם לכך היה אטימת אזנינו, בכך שאמרנו שחכם עדיף מנביא, וצמצמנו את דרישת מצוות ה' רק לניתוח פשטני של מה שמופיע בכתובים, אך יתכן שהסיבה לכך היא אחרת. יתכן שמדובר בדרך חינוך שנועדה לגרום לנו להבין את רצון ה' מתוך עצמנו ובכך להגיע לזהות מלאה עם המצוה, באמצעות ידיעת טעמה המלא. מכל מקום, ערכה של הנבואה אינו שולל עיקרון זה, מפני שמרבית הנבואות אינן ישירות ופשטניות (כמו הדיבור פנים אל פנים שהיה אל משה), אלא שהן בבחינת "בחלום אדבר בו". במקרים רבים ניתן לראות במקרא שהנביא אינו פסיבי, ועליו לפרש בעצמו את הנבואה, המגיעה בצורה של אותות, ולעתים החזון נראה כטריפ פסיכודלי בדומה לחלום. דבר ה' שנשאר בידינו, אף הוא, אינו ישיר, ודורש פירוש, וכבר כתבתי על כך רבות בפורום "דרישת ה' באמצעות המקרא".
אם כך ערכה של הנבואה המוצפנת כיום היא לא בכך שהיא אומרת לנו מה בדיוק עלינו לעשות, אלא בכך שהיא מספקת לנו דרכי חשיבה נוספים למערכת השיקולים שאנו עושים בכל בחירה בחיים. המידע שמגיע אלינו מנבואה מעין זו, אמור להשלים את התמונה הכוללת שלא ראינו קודם לכן, כשהסתמכנו רק על השכל לבדו. את ההחלטה בסופו של דבר אנחנו עושים. מדובר פה במערכת יחסים של פעילות משותפת ביננו לבין ה', מעין "אני והוא הושיעה נא". עם כל זאת, אין בדברים אלו לצמצם את השאיפה שה' ינחנו ויורנו דרכיו, באופן המלא והפשוט ביותר. גם זה קורא לפעמים, ויש לפעול על-פי הנחיות אלו, אבל יש להשלים עם כך, שעיקר העבודה בימינו כיום הוא לברר את החלק שלנו בדבר.
בחיק יוטל את הגורל, ומה' כל משפטו (משלי טז' לג')
דרכי התקשור עם ה' בימינו הן רבות, והייתי אומר שכולן במידה מסויימת עובדות. הדבר נובע מכך, שה' רוצה שנפנה אליו ונבקש את הנחייתו. לכן, זה כלל לא משנה באיזו סוג של מערכת סמלים פונים אליו, אם זה נעשה במסגרת הנכונה זה תמיד יעבוד, אפילו למחבל הפותח בקוראן!!!
ההסבר לכך, הוא על-פי העקרון של משל הבעש"ט על ההורים והתינוק שלומד ללכת (ההורים מתקרבים לתינוק כדי לעודד אותו להתקרב אליהם, ומתרחקים כשהוא חש בקרבתם). כך שאם מחבל מתאבד יפתח בקוראן כדי לברר האם לעשות פיגוע התאבדות, הפירוש לתשובה שיקבל יהיה בסגנון: היהודים הם אמנם חזירים ובני מוות, אך התפקיד שלך הוא להפיץ את דברי מחמד. במילים אחרות, האדם יקבל תשובה שתוליך אותו צעד אחד קדימה מהמקום שבו הוא נמצא. מכל מקום, רצוי שיהודי יפתח בתנ"ך, מוסלמי בקוראן, נוצרי בתנ"ך הנוצרי, מיסטיקן בקלפי טארוט, וחב"דניק באגרות הקדש. זאת מכיוון שישנו יתרון גדול יותר לדורש את ה' כשהוא משתמש במערכת הסמלים העשירה ביותר עבורו.
יש לציין שהשימוש בגורל לבירור רצון ה' אינו זר לערכי היהדות, ומעוגן היטב במקרא (ראה http://www.tora.us.fm/tnk1/ktuv/mjly/mj-16-33.html).
האם מדובר בקיצור דרך אסור?
דרישת ה' באופן זה עוררה בי ספק האם מדובר בקיצור דרך, כאשר אנו מצויים בתקופה שבה אין נבואה של ממש. השאלה התחדדה לאחר שראיתי שמספר אנשים שניסו לשאול את ה' באמצעות פתיחה בתנ"ך לא קיבלו תשובות, לעומת אחרים שקיבלו תשובות אמיתיות. חשבתי על כך רבות, בייחוד לאור נסיוני האישי שבו נכחתי לראות, שלא רק שה' אכן עונה בשיטה זו, אלא גם שהתשובות הן תשובות נכונות ומעשיות, והיו אף פעמים שהתשובות סתרו את הרצון האישי שלי ואת ראיית המציאות מנקודת המבט שלי, ובסופו של דבר כשפעלתי על-פי התשובות הבעיות נפתרו, ונוכחתי לראות שהגישה הקודמת שלי היתה מוטעית. לכן ביקשתי מה' שיתן לי תשובה נוספת באמצעות שיטה זו, גם אם זו אינה הדרך הנכונה לדרוש אותו. הפסוק שקיבלתי היה:
"א וַיְהִי דְבַר-שְׁמוּאֵל לְכָל-יִשְׂרָאֵל וַיֵּצֵא יִשְׂרָאֵ-ל לִקְרַאת פְּלִשְׁתִּים לַמִּלְחָמָה וַיַּחֲנוּ עַל- הָאֶבֶן הָעֶזֶר וּפְלִשְׁתִּים חָנוּ בַאֲפֵק: ב וַיַּעַרְכוּ פְלִשְׁתִּים לִקְרַאת יִשְׂרָאֵל וַתִּטּשׁ הַמִּלְחָמָה וַיִּנָּגֶף יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי פְלִשְׁתִּים וַיַּכּוּ בַמַּעֲרָכָה בַּשָּׂדֶה כְּאַרְבַּעַת אֲלָפִים אִישׁ " (שמואל א' ד)
האוסיציאציה הראשונה שקפצה לי לראש למערכה הכושלת בפלישתים, היתה "וְלֹא-נָחָם אֱלֹהִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים כִּי קָרוֹב הוּא כִּי אָמַר אֱלֹהִים פֶּן-יִנָּחֵם הָעָם בִּרְאתָם מִלְחָמָה וְשָׁבוּ מִצְרָיְמָה" (שמות יג יז). כלומר, היציאה למלחמה בפלשתים היוותה בזמן יציאת מצריים קיצור דרך לא רצוי, וככל הנראה גם בזמן של הפסוק שלנו מספר שמואל.
יש לציין שמערכה זו מתרחשת בסמוך לזמן ששמואל החל לקבל נבואה, ומדובר בתקופה ש "דבר ה' יקר בימים ההם, אין חזון נפרץ". והנה הגיע החזון, אך לא כתוב ששמואל אומר לישראל מה הוא דבר ה', גם לא כתוב שהוא אמר להם לצאת למלחמה בפלישתים, אלא כתוב רק שהוא דיבר אליהם, והם בחרו לצאת למלחמה בפלשתינים. המערכה נכשלת והעם מחליט שככל הנראה היה צריך לערב את ה' בסיפור, ומביאים את ארון ה' למלחמה נוספת באבן העזר, והארון נופל שם. סיפור זה מבטא יחס מעוות של ישראל לה' – יחס שה' עובד אצלהם, ולא הם עובדים את ה'. אותו יחס מעוות היה יכול להתפתח בעם ישראל בצאתו ממצרים, לאחר שראה כיצד ה' פועל לטובתו בכל צעד וצעד כשיצאו ממצרים, ולכן היה צורך להוליכו במדבר 40 שנה למען חסד נעוריו, ללכת אחרי ה' במדבר, לנסוע ולחנות על-פי ענן ה'.
הנבואה אמנם חזרה לישראל בזמן שמואל, אך רק לאחר 20 שנה, כש"וינהו כל בני ישראל אחר ה'", הם נזכרים לבקש את דבר ה' מהנביא. הם מתקבצים אל שמואל במצפה, והפלישתים שוב נלחמים איתם, אך הפעם ידם של ישראל על העליונה, ומתקיים מרדף אחר הפלשתים.
"וַיִּקַּח שְׁמוּאֵל אֶבֶן אַחַת וַיָּשֶׂם בֵּין-הַמִּצְפָּה וּבֵין הַשֵּׁן וַיִּקְרָא אֶת-שְׁמָהּ אֶבֶן הָעָזֶר וַיּאמַר עַד-הֵנָּה עֲזָרָנוּ ה'" (שמואל א' ז יב).
בסיפור זה שוב נזכר לנו מקום אבן העזר, אך הפעם מתבררת משמעותו המלאה. עד לגבול זה של האבן, ה' עוזר לנו, מעבר לגבול זה הוא עדיין לא עוזר לנו. במילים אחרות, עיקר העבודה של ישראל היה ללמוד כיצד לנהות אחר ה' בגבולות ובמסגרת הקיימת, מעבר לכך זהו קיצור דרך - חזון נפרץ, שיגיעה זמנו של בן פרצי (דוד), אז נוכל גם לצאת ממסגרת זו.
סוג השאלות שאיתם יש להתחיל - (מסגרת אבן העזר)
המשל של כל הסיפור הזה הוא בכך שנבואה של ממש בימינו, היא אכן קיצור דרך, מפני שאין אחד שיכול באמת להעיד על עצמו שהוא מסוגל לקבל על עצמו בבת אחת את האמת האלהית, שהרי "לא יראני האדם וחי". המציאות של החיים היא שאנו חיים במסגרות וגבולות תרבותיים שיצרנו לעצמנו. חלקם נכונים וחלקם שלילים, ואולי אף בסופו של דבר נשתחרר מכולן (מסיבה זו ההתנבאות במקרה מסויים כוללת גם הפשטת הבגדים (סיפור גן עדן; וראה גם שמואל א' יט כד) . מכל מקום, רק מתוך פעולה מתוך המסגרת הקיימת, נוכל גם להרחיב את גבולותיה. לא ניתן להתחיל את דרישת ה' בהטלת ספק במסגרת זו, כי את זה איננו מסוגלים לעשות, גם אם נצהיר כך מספר רב של פעמים. "שְׁמַע בְּנִי מוּסַר אָבִיךָ וְאַל- תִּטּשׁ תּוֹרַת אִמֶּךָ: כִּי לִוְיַת חֵן הֵם לְראשֶׁךָ וַעֲנָקִים לְגַרְגְּרתֶך ". החן יכול להתגלות רק מתוך שמירה על מסגרת יציבה.
לכן המסקנה הנדרשת מכאן, היא שאכן יש לפנות ישירות אל ה', אך הפניה אליו צריכה להעשות תחילה בשאלות במסגרת בגבולות הקיימים, ולא לנסות לפרוץ אותם בשלבים הראשונים. רק לאחר שהתגבשה הנאמנות לדבר ה', והיכולת לערוך תיקונים בגבולות הישנים ולגבש מסגרת חדשה וברורה, אז ניתן גם לבקש חזון נפרץ.
לאחר השגת החזון הנפרץ, אין להפיצו לכלל ישראל כאשר הם עדיין אינם נוהים אחר ה'. אין הדבר אומר שיש לשבת בחוסר מעש, להמתין לכולם שיחזרו בתשובה, אלא יש להכין את התשתית המסגרתית ל"יום שאחרי". זה בדיוק עניינו של דוד, שנאמר עליו: לוכד המלוכה. יש צורך לגלות איפוק וסבלנות, ולהמתין להזדמנות המתאימה כדי לפעול. לא ליצור את ההזמנויות, אלא לדעת לנצל אותם כשהם באות. את זאת עושים על ידי בניית התשתית, בדיוק כמו העקביש שלוכד את טרפו.
קיצור מרחב הכותרת
תוקן על ידי עצכח ב- 23/04/2008 20:05:56
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-26/2/2006 13:35 |
|
| |
המשפט, "תקשור עם ה'" בעייתי מאוד. איך אדם יצור אנושי יכול לתקשר עם ה'? את מניחה שמהותה של הנבואה, האדם מתקשר עם ה' וה' עונה לו. זוהי הסתכלות שנויה במח'. לדעת הרמב"ם, התקשרות של האדם עם ה' (שלילת התארים), היא ההשגה המושלמת. איך יתכן, שמערכת סמלים תשמש תחליף להשגה מושלמת. לדעת הרמב"ם, גם היום אדם יכול להגיע לדרגת נבואה, אלא שמיעוט החכמה מונע זאת.*:namespace prefix = o ns = "urn:schemas-microsoft-com:office:office" />*:namespace prefix = o />
את מניחה שמטרת ההתקשרות עם ה' - הדרכה להתנהגות בחיים. גם אפשר לומר הפוך, האדם צריך מה' דבר, הוא פונה איליו, וע"י כך הוא מתקשר איתו. מצד עצמו, את צודקת, אבל היכן ההשוואה בין התקשרות ישירה לה', התקשרות דרך השכל להתקשרות זמנית דרך החסרונות שיש לאדם.
אינני בקיא במשנתו של ר' יהודה הלוי, אבל מידיעה חופפת, נראה לי, שגם הוא היה נרתע ממילים אלו. גם אם נכון שה' חוזר אל הנביא (מעשה ניסי), המטרה המושלמת של הנבואה היא עלייה לדרגות הגבוהות. בפרשת השבוע קראנו, "ויחזו את האלוקים ויאכלו וישתו", מפרש רש"י "היו מסתכלין בו בלב גם מתוך אכילה ושתייה" וכו'. מה נבואה שאינה מתוך זיכוך מושלם, מתחייב הנביא מיתה, איך ניתן לומר שסמלים מחליפין את הנבואה? בגמ' מסופר על ארבע שנכנסו לפרדס, ורק רבי עקיבא ניצל. זהו התחליף המושלם למושג נבואה.
האדם קודם החטא, לא היה צריך להדרכה בחיים. הדרכה להתנהגות בחיים שבאה מהמצוקה הגשמית של האדם, קשורה לטוב ורע ולא לאמת ושקר. הרמב"ם מפרש במו"נ טוב ורע עניינו ענייני העולם הזה הגשמיים. אדם וחווה קודם החטא, התעסקו רק באמת ושקר.
אף אחד לא דורש מהאדם, כדי להשיג את האלוקים לפרוץ מסגרות חברתיות. הדרישה האולטמטיבית, שאדם יפרוץ את מסגרותיו האישיות. המונע מפריצת המסגרות האישיות, הם היצרים הגשמיים האנושים המתנהלת ע"י הלחץ החברתי. לכן, יש דרישה מהאדם לפרוץ את המסגרות של טוב ורע, ברור שמעטים יכולים לכך. אבל ההתקדמות האישית של כל אדם בהתקשרות עם ה', תלויה בניתוקו מהעולם החומרי, בכלל זה, פנייה לעזרה מאלוקים על בעיותיו האישיות (דרגת הנביאים).
תוקן על ידי - חיים9999 - 26/02/2006 13:50:44
|
|
|
|
|
| נשלח ב-26/2/2006 14:07 |
|
| |
חיים,
ראשית כל, אם לא הבנת ממה שכתבתי, אז אומר שגישה זו כלל אינה מנסה להתאים עצמה לגישתו של הרמב"ם, או פרשנים אחרים. זו דעתי האישית, ומן הסתם היא חולקת על התפיסה הרווחת ביהדות האורתודוקסית. אגב, שמעתי שהחרל"פ כתב דברים דומים. אנסה להביא את המקור.
מכל מקום, הגישה שאני מציג כאן, היא שאין זה נכון לחפש מתאם בין החכמה לנבואה. המידה הנדרשת לנבואה היא לא חכמה, אלא קשב. ראה את סיפור חנה, כמשל לדור שאינו יודע להקשיב.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/2/2006 15:07 |
|
| |
אצל חנה לא מוזכר שה' חוזר אליה. ע"פ פשוטו של מקרא, היא לא מגיעה לדרגת נבואה, אלא מכירה שהכל מה'.
תוקן על ידי - חיים9999 - 26/02/2006 15:07:58
|
|
|
|
| נשלח ב-26/2/2006 15:40 |
|
| |
לפני שאתה שולח אותי לתקשר עם אלוהים אולי תואיל בטובך להסביר לי אתהמשפט הזה: "ברצוני להעלות כאן נושא מהותי ביותר, שאולי אף באמצעותו נוכל לעורר את המהפכה הרצויה"
איזו מהפכה? ולמי היא רצויה?
נ.ב. ניתן לענות על שאלה זו גם ע"י תקשור עם השם או כל גורל שיעלה על דעת הכותב.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/2/2006 17:41 |
|
| |
ואת המהפכה הזו, שמשום מה אתה מסיק שכל יהודי חפץ בה, אתה רוצה להשיג ע"י תקשור?
מעניין האם המהפכה הצרפתית ונפילת הבסטיליה נעשו ע"י תקשור.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/2/2006 17:58 |
|
| |
לא זכיתי להבין את דבריך.
ההקדמה של הנבואה, בראש ובראשונה, לפרוש מהטוב ורע ולהידבק באמת ושקר. רק בפרשת השבוע קראנו על מהותה של נבואה המלווה באי ניתוק מוחלט של הגשמיות, המחייבת את הנביא מיתה בידי שמיים. כעת אתה טוען, שנבואה אמורה לבוא ע"י משאלות גשמיות???
|
|
|
|
|
| נשלח ב-26/2/2006 18:01 |
|
| |
קעלמר:
לא אמרתי שכל יהודי חפץ בכך, אמרתי שכל יהודי מתפלל עבור כך.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/2/2006 18:05 |
|
| |
חיים:
אתה קורא את דברי בתבניות מושגיות של הרמב"ם.
אני לא עושה את אותו חילוק בין אמת ושקר וטוב ורע. ידיעת האמת מביאה גם לידיעת הטוב. ידיעת הטוב היא כל מה שאנו צריכים. אבל בכלל לא התייחסתי לנושאים אלו במאמר.
גם כלל לא התייחסתי לפרישה מן הגשמיות.
האמת היא שאני לא כל כך מבין את ההודעה האחרונה שלך.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/2/2006 18:18 |
|
| |
תתנתק מהרמב"ם.
איך לדבריך הפירוש של המילים ויראו את האלוקים ויאכלו וישתו. דעת חז"ל, שבאותה שעה נתחייבו מיתה . על מה הם התחייבו מיתה? ומה תוכן הפסוק ויאכלו וישתו?
אם כמו הפשט המקובל, שהם ראו את האלוקים קצת בגשמיות, ולזה מרמז הכתוב ויאכלו וישתו. איך יתכן נבואה שבאה תוך דאגת האדם על בעיותיו האישיות? אדם הרואה את האלוקים מתוך צרה, יכול להתקרב לה', אבל הוא לא במסלול של הנביא. הנביא מנותק מהמושג "ויאכלו וישתו", ואיך תאמר שאדם המתקרב לאלוקים מבעיותיו האישיות, יכול להיות נביא?
|
|
|
|
| נשלח ב-26/2/2006 18:19 |
|
| |
עוד פחות נכון.
כל יהודי מתפלל על מלכותו שמים? מאיפה הבאת את הנתונים הללו?.
מה עוד שגם רוב המתפללים לא רואים את מלכות שמים עין בעין איתך בלשון המעטה.
אבל אולי בתקשור הודיעו לך את זה, אז מי אני שאחלוק.
תוקן על ידי - קעלעמר - 26/02/2006 18:18:40
|
|
|
|
| נשלח ב-26/2/2006 18:38 |
|
| |
חיים:
אני מסביר את זה כפשוטו, ולא כפי שחז"ל מסבירים זאת. אני לא מסכים איתם שהם נתחייבו מיתה.
אגב, המהרי"ץ, רק רואה זאת כך, ולומד מכך שגם ברמות הרוחניות הגבוהות ביותר של האדם, אין ניתוק מהחומר.
קלעמר:
מה אתה רוצה ממני?
המאמר הזה לא היה מיועד לאנשים עם גישה כמו שלך.
כל יהודי שמתפלל מסידור מתפלל למלכות בשמים על-פי המילים שהוא אומר. אבל לא טענתי שזה מה שאנשים מתכוונים אליו. זאת בייחוד בראש השנה שאחוזים גדולים יותר מעם ישראל מתפללים על-פי נוסח הסידור.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/2/2006 18:59 |
|
| |
רגע
אפשר גם באמצעות מאכלים ?
אולי גם אמתין לראות איזה מצב רוח יהיה לי ואפרשהו כיד הדמיון הטובה עלי ?
בעצם הכי מתאים זה לצפות לאשכול שיכתב ראשון ולהשתמש בו כתקשורת .
בעצם, היתה לך איזו התרגשות וייחסת אותה לאיתות מלמעלה.
חיובי לגמרי, כל מה שנעשה איתנו הוא משוב סמוי.
אך מה המסקנא , הגדלת ערך דמיונינו או הקטנת ערך הנבואה?
מאיר
תוקן על ידי - ymy33655 - 26/02/2006 19:00:45
|
|
|
|
| נשלח ב-26/2/2006 19:06 |
|
| |
מה היא גישתי?
אל תשכח שכתבת כל יהודי ועל זה הערתי שלא כל יהודי רוצה בכך ובודאי לא ע"י תקשור.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/2/2006 19:16 |
|
| |
אני תמה עליך, איך אחד שאוהב פשוטו של מקרא משנה פשט במקרא.
"ויקח ה' אלוקים את האדם ויניחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה.
האדם הוא מרכז העולם, עליו לנהל את עצמו לבדו. מניין לך שישנה בעייה עם עולם שהאדם במרכזו? מה הבעיה בכך?
|
|
|
|
|
).
