|
|
| נשלח ב-22/11/2006 13:54 |
 |
| |
יישר כוחך בן!
|
|
|
|
| נשלח ב-22/11/2006 14:31 |
|
| |
מה באמת החשיבות בזה?
והכי חשוב, מדוע אתם החברים כאן בפורום, כל היום מתעסקים בדברים חמורים
'שעומדים ברומו של עולם' לא בריא! זה מעייף ופעמים מדכא, אז מי מוכן לספר איזה
'מילתא דבדיחותא' ברמה של עצ"ח. האם חבריי עצ"ח מסוגלים לכך?
*****
mdabraham:
רק כעת קיבלתי במייל רשימה של כמה עשרות, רובן חבוטות, אבל יש כמה מוצלחות יותר:
מספרים שהיה קמצן שהגיע לביתו, ואישתו אמרה לו שהעוף מקולקל וצריך לזרוק אותו. "לזרוק?" מזדעזע הקמצן,"אפשר לתת לשכן העני שלא ראה עוף כבר הרבה זמן". העני אכל בשמחה, ומיד אושפז בבית חולים! בבוקר שמע הקמצן שהעני בבית החולים, והלך לבקר אותו ולקיים מצוות ביקור חולים. בלילה נפטר העני, ולמחרת התקיימה ההלויה, לאחר שחזר מהלוויה אמר לאשתו: "נו? ואת רצית לזרוק את העוף? ארבע מצוות קיימנו בעזרתו: מתן בסתר, ביקור חולים, הלווית המת,וגם ניחום אבלים...כזה עוף לזרוק?!
בכפר קטן הגיעו שני בנות לפרקן, רב העיירה שלח מכתב לראש הישיבה בעיר הגדולה שהם צריכים שני בחורים מצויינים בשביל שידוך לבנות אלו, ראש הישיבה בחר שני בחורים ושלחם לעיירה הזו ,כסף לנסיעה לא היה להם ,יצאו הם לדרכם ברגל לכיוון העיירה ,שרכו את רגליהם שבועות בכיוון,עד שלאחד מהם ,כוחותיו לא עמדו לו,התמוטט ומת, המשיך האחד בדרכו ,כשהגיע לעיירה מחכות לו שני נשים,שכל אחת טוענת שהוא המיועד עבור בתה,לאחר כל הצעקות והויכוחים בינהם,הם פנו לרב שיפתור את הבעיה, התלבט הרב רבות פתרון הבעיה עד שנזכר במשפט שלמה , קרא להם הרב לדיון בנוכחות שלושתם ,שמע את תענותיהם ,והציע ,אין ברירה ,צריכים לחתוך את החתן לשתיים,כך יהיה לשניהם , הזדעקה אחת האמהות מה פתאום לחתוך,אני מוותרת לשניה, קמה ההיא לעומתה, וזעקה, שהיא לא מוותרת ושהרב צודק וצריך לחתוך את הבחור לשניים, קם הרב ואמר לבחור: עכשיו הכל ברור. זאת שרוצה לחתוך אותך לשניים היא השוויגר האמיתית!
_________________
מיכי
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-23/11/2006 02:32 |
|
| |
האם חוזה המדינה , בנימין זאב הרצל היה ממוצא ספרדי?
|
|
|
|
| נשלח ב-23/11/2006 09:25 |
|
| |
למאי נפק"מ?
|
|
|
|
| נשלח ב-23/11/2006 13:57 |
|
| |
[ברור שכן. אתה מכיר אשכנזים שקוראים להם "הרצל"?]
|
|
|
|
| נשלח ב-23/11/2006 19:08 |
|
| |
ההיתה דמות נשית בעם היהודי בימי הביניים ולאחריהם?
|
|
|
|
| נשלח ב-24/11/2006 15:48 |
|
| |
מנלן
אני משער שכוונתך לשאול אם היתה אשה הידועה לנו בתקופת ימי הבינים שהיה לה "משקל היסטורי". משהו כמו דבורה הנביאה מכאן, או גולדה מאיר (מותר לומר: להבדיל?) מכאן.
צריך כמובן לאפיין יותר ברור
א. איזו תקופה נקראת אצלנו "ימי הבינים"?
ב. מהי החשיבות ההיסטורית הנדרשת כדי שנוכל לענות תשובה חיובית לשאלתך.
ללא איפיון כזה אנו עלולים לקבל תשובות לא מדוייקות, או אפילו תשובות שבבדיחה. (קודם ניתנו כאן כמה כאלו, וכיון שהדבר גרם לסחף, מחקתי את כולן).
נראה לי שיש לשקול לפחות שני פרמטרים. מעמדה הציבורי של הדמות, והידיעות שיש לנו אודותיה. יש דמויות שיעניינו אותנו בגלל השפעתן בשעתן ולדורות, ויש שהן מעניינות גם אם לא מילאו תפקיד ברור, ורק בגלל שיש לנו מידע, כגון שכתבו יומן על עצמן (התפרסם יומן שכתבה אשה יהודיה באירופה, שכחתי את שמה, ויש לו ערך לחוקרי התקופה, אבל כמדומה שמדובר באוסטרו-הונגריה של התקופה החדשה).
האם היו אז נשים מנהיגות? עסקניות? למדניות? רופאות? מדעניות? סופרות ומשוררות? מצד הכשרונות, ודאי שיכלו להיות כאלו. מצד ההזדמנות, נראה שזה היה קשה לתת להן לתפוס מקום שהיו יכולות לתפוס היום. יש לזכור שגם ההלכה שוללת מעמד כזה לאשה, ואין ממנים אשה לתפקיד ציבורי (והפוסקים דנו בשאלה זו בזמננו), והרי גם הרמב"ם שלח את האשה לקרן זוית של הבית...
לא ידוע לי על נשים שמילאו תפקידים ציבוריים. אני משער שבתקופה האמורה, ככל שהיא רחבה ומקיפה מאות שנים ויבשות שונות, עדיין מעמד האשה היה משני, ואשר השפיעה, כאשר השפיעה, מהצד, כפי שאסתר יכלה להשפיע על אחשוורוש. (והלא יש מערערים על עצם ההיסטוריות של הסיפור...).
אולם תיעוד מסויים יש לנו על בתו של רש"י, שלפי מקצת מקורות אפילו לימדה שיעורים בישיבה שלו. דמויות אחרות אינן עולות בדעתי כרגע. ומן הסתם יבואו אחרים וישלימו את החסר לפי ידיעתם.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
|
| נשלח ב-26/11/2006 02:05 |
|
| |
אמשלום
<"ברור שכן. אתה מכיר אשכנזים שקוראים להם "הרצל"?">
את מכירה ספרדים שקורים להם פרנק?
_________________
 עולם הפוך אני רואה
|
|
|
|
|
| נשלח ב-26/11/2006 04:45 |
|
| |
מיימוני
<"האם היו אז נשים מנהיגות? עסקניות? למדניות? רופאות? מדענניות סופרות ומשוררות? מצד הכשרונות, ודאי שיכלו להיות כאלו. מצד ההזדמנות... לא ידוע לי על נשים שמילאו תפקידים ציבוריים...">
פעם שמעתי דרשת רב שסיפר על גדולת אשתו של "גדול" אחד:
היא אהבה לצחצח את נעליו, כדי שהוא לא יתבטל מלמודו.
האין זה היה תפקיד ציבורי?
<"אולם תיעוד מסויים יש לנו על בתו של רש"י, שלפי מקצת מקורות אפילו לימדה שיעורים בישיבה שלו. דמויות אחרות אינן עולות בדעתי כרגע. ומן הסתם יבואו אחרים וישלימו את החסר לפי ידיעתם">
אם כי רשימת הנשים ה"חכמות" שהתפרסמו כקצרה, יש להניח כי על כל אחת שהיתה גדולה ומפורסמת, היו מאות אחרות שלא זכו לפרסום, ע"ד על כל אלף שנכנסים לישיבה אחד יוצא להוראה.
על רשימות של 'נשים למדניות' ראה בספר 'נשים למדניות' מאת שלמה אשכנזי (הוצאת "תבונה", ת"א תש"ב; (רשימת שמות הנשים הלמדניות מימי הביניים, בעמודים יז-מא), ובמאמר מעמדה של האשה בימי הביניים / מאת שלמה אשכנזי
.ובספר 'חסידות ומורדות' לאברהם גרוסמן עמוד 282, ובמאמר 'נשים למדניות' להרב יחזקאל סולומן בכתב העת 'אור ישראל' מונסי סיוון תשנ"ז שנה ב גליון ד (ח) עמו' נז ואילך.
תוקן על ידי נישטאיך ב- 26/11/2006 5:00:34
עולם הפוך אני רואה
|
|
|
|
|
| נשלח ב-26/11/2006 07:32 |
|
| |
[מיימוני,
מסופר כך על שלוש בנותיו של רש"י, וע"פ המסורת, הן גם אלה שכתבו את דבריו ובכללם פרשנותו על התלמוד.]
|
|
|
|
| נשלח ב-26/11/2006 09:24 |
|
| |
אמשלום,
איני יודע מניין ה"מסורת" המפוקפקת הזו, ומיהו מקורה. מסתובבת בעולם הישיבות בדיחה על כך שרש"י על נדרים הוא מבתו של רש"י (כנראה זה מיוחס ליוכבד "החסידה"), אבל אין זו יותר מבדיחה (כמו הסיפור על זה שאת הכלבו כתבה אישה). זה סתם לא של רש"י.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/11/2006 13:32 |
|
| |
הפרעתוני,
לא אמרתי שהן אלה שחיברו את פירוש רש"י לתלמוד, אלא שהן אלה שכתבו אותו מפיו. אין לי לזה מקור, אך כך קיבלתי ממורַי (אם זה שווה משהו). זה "מסתדר" עם המסורת שהן הניחו תפילין... (אולי מסורת זו נוצרה כדי "להסביר" את גדולתם של ר"ת והרשב"ם).
|
|
|
|
| נשלח ב-26/11/2006 16:08 |
|
| |
אמשלום, הבנתי שאלו דברייך, אבל עדיין טענתי שאין לכך כל ביסוס. [אבל עכשיו אני זוכר שקראתי את האגדה הזאת באיזשהו מקום.]
יש ביסוס לכך שבשנותיו האחרונות חתנו, ר' מאיר (או שאני טועה וזה תלמידו ר' שמעיה) כתב תשובה מפיו.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/11/2006 16:12 |
|
| |
הפרעתוני,
לצערי, לא יפתיע אותי אם אתה צודק בעניין הזה.
|
|
|
|
|
