משאלות: אשכול בקשות מחברי הפורום [ב']

נישטאיך

איקון ירוק על אוסף המקורות היעיל.

לגבי האמירה על אשת הגדול שצחצחה את נעליו, כמדומה שיש כאן אידיאולוגיה שלמה ואפילו יותר מאחת שנמצאת בתוך משפט קצר אחד.

מצד אחד, יש כאן הערכה יתרה לתפקיד קטן, מה שבא לעודד את החלש והעלוב, במקרה זה האשה שאינה זוכה להישלח ללמוד, שבעצם תפקידה גדול מאד.

מצד שני, אם הסיפור מסופר בדורנו, יש בו נסיון בולט לדעתי להראות כי התפקיד האמיתי של האשה הוא לסייע לבעל ולא למלא תפקידים בזכות עצמה. מאד שוביניסטי ואין צריך להאריך במקום שהדברים ברורים מאליהם.

ואף אני לא באתי אלא לבאר רמיזת דבריך.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו

אחת מזקנות זקנותיי היא מרת חוה הלמדנית, זקנתו של ר' יאיר חיים בכרך, שעל שמה קרא לספרו 'חות יאיר' (עיי"ש בהקדמה).

קצת נוגע בעניין שמעליי -
על ''והיא שופטה את ישראל'' שנאמר בדבורה כתוב בירושלמי לא שופטת ממש אלא מלמדת תורה לדייני ישראל. וע''ס זה נפסק שאשה פסולה לדון (הטעם שפסולה לדון הוא שכל הפסול להעיד פסול לדון, אלא שלא תיקשי מדבורה הביאו הפוסקים הירושלמי הנ''ל). הירושלמי הזה מעניין מאוד משום שמבחינת אפשרות לימוד התורה הוא מוסיף על הכתובים - מלמדת תורה לדייני ישראל, דהיינו הסמכות התורנית העליונה שבאותו הדור. אבל מבחינת צניעות (כנראה) לא היה ניחא ליה לומר שתשפוט אשה בפועל בעלי דינים הבאים לפניה. (הפוסקים כמובן מצטטים את הירושלמי בהקשר האיסור לדון ולא בהקשר גדלות התורה שהיתה בה...) או שאפשר למצוא טעם אחר לירושלמי הזה על צדדיו המנוגדים?

תוקן על ידי bt77 ב- 26/11/2006 20:27:08

הפרעתוני

זה כבר אחרי ימי הבינים, לא?

בי.טי

מסתבר מאד כדבריך, שהטעם הוא לפרש באופן שלא יגרע מגדולתה של דבורה אבל לא יעמוד בסתירה לכללים המקובלים שאין אשה דנה. אמנם נראה שחז"ל לא באו לספר שקר קדוש נוסח בוגי, אלא ניגשו להבנת הכתוב עם הסברה היסודית שאין פסוק יוצא מידי פשוטו וגם אין הוא סותר את ההלכה המסורה.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו

מיימוני

הוא סיפר את זה על אשת הרב אהרן קוטלר, כך שזה על גדול שבימינו.

איני יודע מה היתה הסיבה, אך ראיתיה גם בחב"ד עם הסיפורים על הרבנית ז"ל, 

אולי הדבר נובע מרגשי אשמה,

ייתכן שהוא בגלל  עליית כוחן של הנשים כוחן של הנשים אז זורקים להן עצם:

הן משרתות את הבעלים מרצונן!
 
בענין בנותיו של  רש"י ציינתי כאן בעבר, להערתו של אלפנביין בתשובות רש"י שהמקור הוא בספר שבלי הלקט, אלא שישנה שם טעות סופר:

נאמר שם "לבתי" וצ"ל "לבן ביתי"=שמשי, או "נכדי".

לינקי? 

_________________

עולם הפוך אני רואה

 לא מצאתי את שכתבתי בעבר, לפניכם מה שכתבתי היום:

"הנני צעיר שעל החתום, נידון ביסורי חולי מוטל על ערס דווי [עת] היא לי עתה לבא בקצרה אשר לא כדת, כי תש כחי ואזלת ידי מלמשוך בעט סופר ולבן ביתי  קראתי מפי שורות הללו, והוא כותבן אל אדוני ומורי אב תפארת הכהונה הרב ר' אברהם בר' מאיר הכהן. אני צעיר גידולי משרת בית אביו משיב שלום כתלמיד לרב ויראתי לעבור על פיו בראותי את הקצין הזה ר' יוסף עובר אצלם, הנני משיב דבר לאדוני כאשר ציוני". (משו"ת רש"י, מהדורת אלפנביין, ניו יורק תש"ג, סימן פא, עמודים 107-108):

מיימוני כתב,

"הסברה היסודית שאין פסוק יוצא מידי פשוטו וגם אין הוא סותר את ההלכה המסורה".מרגלא בפי אבי, שאנחנו מפרשים את המקרא כמו השולחן ערוך ןהרמ"א, ואם לא מסתדר לנו אז תמיד נמצא איזה רמב"ם שהפסוק מתאים לו. והובאה כבר בפורום לעייפה דוגמת קידושין במלווה, מחלוקת דוד ושאול כידוע (ולפי"ז שאול לא זרק על דוד חנית, אלא פשוט נפל לו הריטב"א מהיד. וכידוע דוד הסיר מגולית את הרא"ש מהדורת וילנא).

את הבדיחה על גילוי אליהו כולם מכירים, הגירסה של דבורה הולכת ככה:

- "דבורה לא היתה שופטת, אלא לימדה את ישראל תורה. לשפוט זה לא צנוע"
- "מאיפה אתה לומד כך?"
- "נו באמת, אשה שלימדה את דייני ישראל תורה תתנהג בחוסר צניעות?"

אגב, גם גולדה מאיר לא היתה באמת ראש ממשלה, היא לימדה את השרים תורה (תירוץ יתד נאמן לשאלת הילד התם, איך ישבו החרדים בממשלה בראשות אשה, גליון החגים תשע"ט).

ובכלל, מי התיר להם ללמוד תורה מאשה? ויותר מוקשה: מי צחצח להם את הנעליים?!?

השכן -