|
|
| נשלח ב-2/3/2006 10:50 |
|
| |
מה אני אגיד לך אזרחי....קצת מטריד כל הקטע הזה עם העליונות והכפייתיות, אם יש משהו שההיסטוריה מלמדת אותנו הוא שאי אפשר לכפות שום דבר על אף אחד, לא באופן מועיל. נראה לי שדרוש כאן בדק בית יסודי.
בכל אופן, הנה מה שכתבתי לו בינתיים (אם מישהו מעוניין בתרגום לעברית אפשר לפעול בנידון):
here's some (maybe trivial) general background from my own knowledge. first, acording to something i read lately there are aprox 15 million Jews living in the world today (that's all and about 5m in Israel) and they differ to many streams ...from total non religious to very religious, the majority of them are basic traditionaly Jews that are very normal people and usualy celebrating the sagnificants Jewish holidays.
our religion is based on the bible, which starts with the story of the world's creation by God...and tells the story of the dinasty of the first man and their relation to their creator. by the way acording to Judaism the world was created less than 6000 years ago. in the first 2000 years or so people was beliving in various things, mostly in multiple gods but "here and there" were some just people that had some relation to the lord of creation himself. the story of Judaism starts with Abraham which was the first Jew...and made the contract with the lord by the ritual circumcision, which is caled in Hebrew 'word alliance' (we holds lots of importance to words:)...and i know that Muslims do that too...and this is not weird since Abraham is also the father of Ismael which acording to our belif is the source of the branch that developed as the Muslim religion. after that contract of Abraham and God...God lead him to the the promiss land and, ofcourse, promissed him and his childrends that land (as i write this i realize that both Jews and Muslims have clames for the land and it is now seems quite clear that the land was peomissed to both Muslim and Jews and not to one on the expance of the other :) from here to there after several hunderd of year living in the promiss land the Hebrew people was expelled to be slaves in Egypt, building piramyds and stuff to Pharaos untill Moses came. with the direction of God Moses, with the help of his brother Aaron managed to take the Hebrew people out of Egypt to a 40 years tour in the deserts all the way back to the promiss land. during that exodus, the second significant event in the history of the Hebrew people took place...the birth of the Jewish religion. it is told that Moses went to mount sinay and recived the Torah from God...the book of laws to guid the Hebrew people to live acording to the laws of god (that's the story of 'the chosen people' which have many meanings, some of them are "literal" and some wider and more global) and since that event the Hebrew people carried with them to the promiss land the holy book of God that was written by god himself on big rocks...the mission...placing the book in Gods temple that was built when they arrived the holy land and than it was destroyd by someone and rebuilt again by king Solomon and destroyed again by Greeks (i think) and "poof" the Jewish people was expelled again for 2000 more years this time spread all along the globe. during this long period of time, strangely, there were lots Jewish people that remaind loyal to their religion and connection to God and, after WWll and the holocaust ,the movement to get back to the holyland that took place since the begining of last century (1900) got a strong reinforcement when the remains of the Jewish communities in Europe "said: thank you" to their hosting countries and bought one way tickets on rickety boats to Palestine which was rulled by the British empire at that time...and then it got too crowdy here and the British got home sick and they tried to split the holyland and give two countries for both the Palestines and the Jews...but if i'm not wrong, the Arabs didn't agree for any Jewish country and when the Isrelis declared the establisment of the stae of Israel they declared war on it...and there started a series of wars along the years that somehow ended with the Israelis occupying lots of Arab lands and all that mess. an important thing is, that while the Jews were in exile the Muslims built their own temple on the remains of the Jewish temple in Jerusalm...this is a "hot" issue because there are those Jews who wants their temple back at it's place. btw no one knows where are the holy stones from mount sinay...some have reasons to think that it is in Ethyopia.
thats some background that i think is a good basis for conversation.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-2/3/2006 11:06 |
|
| |
תרגום אחי.
|
|
|
|
| נשלח ב-2/3/2006 11:26 |
|
| |
אני אתפנה לזה אולי ביום שישי (דרך אגב הפורום הזה שומר שבת? :) אם מישהו יכול ומתחשק לו לתרגם את זה לפני כן...בבקשה.
|
|
|
|
| נשלח ב-2/3/2006 11:31 |
|
| |
שמור וזכור.
ושוב תודה רבה שאתה כאן. ראית הבלוג?
|
|
|
|
| נשלח ב-2/3/2006 12:37 |
|
| |
על לא דבר.
איזה בלוג?
|
|
|
|
| נשלח ב-2/3/2006 17:42 |
|
| |
כן, כן, רוצים תרגום... אם היה לי זמן הייתי מתרגמת, אבל אני טובעת פה בעבודה.
רק קפצתי קצת להתאוורר...
|
|
|
|
| נשלח ב-5/3/2006 10:57 |
|
| |
*--StartFragment * השורש היסודי לסכסוך היהודי מוסלמי נעוץ ביהדות
וגם *--StartFragment * הבסיס לתקווה של קיום הרמוני נעוץ ביהדות.
הסכסוך נובע מכך שישנם יהודים שמתייחסים אל הגויים שלא באופן שהיהדות מתייחסת,
והקיום ההרמוני ינבע מכך שהיהודים יתייחסו אל הגויים על פי היהדות.
|
|
|
|
| נשלח ב-5/3/2006 17:38 |
|
| |
אבל איזה הרמוניה בין הדתות תהיה אם לפי היהדות צריך למחות את זרע עמלק? או היה צריך לעשות כן, ואני לא יודע מה העמדה כרגע כי כבר הפסיקו לכתוב את התנ"ך לפני איזה אלפיים שנה.
אזרחי היקר הגישה שאתה מציג נראית לי קיצונית ביותר ונוגדת את המצפון האישי שלי היא גורסת ש"אתה" או מי שאתה מייצג יודע עבור כל היהודים איך עליהם לנהוג ויש לו תכנית לכפות עליהם לנהוג באופן הזה בשם השם ולמען סדרי בראשית. נראה לי שאתם חיים בעידן הקודם (וכך גם המוסלמים הקיצונים)...המציאות היום ומה שהיא מזמנת הם ליגה אחרת לגמרי.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-5/3/2006 17:50 |
|
| |
לכן לא השתמשתי במושג "הרמוניה בין הדתות"... אלא רק במונח הרמוניה.
המציאות מובילה כלפי אחדות כלל עולמית ביחס אל ה'.
כל תושבי העולם המוכשרים לכך [לא כולל עמלק, שאיננו מוכשר להרמוניה זו אלא מנגד לה ובגללו
העיכוב] ישארו ויחיו בהרמוניה.
כל העמים יעבדו את ה', והמרכז יהיה בית המקדש השלישי. לא יהיו יותר דתות. המציאות מראה שהדתות
נופלות.
היהודים יהיו נותני שרותים כלל עולמיים בהשפעתם הרוחנית ובהדרכה בביצוע הפעולות.
ואכן, יתכן שחלק מהתהליך יהיה לא נעים לעמלק. אך זה חלק מהתהליך. עד לסיום העירבוב של הטוב
והרע, שאז ישארו רק הטובים.
|
|
|
|
| נשלח ב-6/3/2006 11:51 |
|
| |
שלום בארס וברוכים הבאים לישיבת הגולשים
קראתי משהו שמאוד מתאים לנושא ולכן העתקתי אותו ,
א יהודים ויהדות היו מוכרים בחצי האי ערב זמן רב לפני הופעתו של האיסלאם; וככל הנראה, היו מכובדים בעיני הערבים1. לא ייפלא אפוא שיסודות שונים מן ההלכה ומן האגדה היהודית חדרו אל תוך האמונה החדשה שהביא איתו מוחמד לערבים בראשית המאה השביעית.
מגמת חדירה זו קיבלה חיזוק מהצלחותיו הצבאיות והפוליטיות של האיסלאם במהלך המאות הראשונות להתגבשותו. אוכלוסיות עצומות בממדיהן נכנסו תחת עולם של הכובשים הערביים ובכללם כל הקהילות היהודיות שבסהר הפורה ובצפון אפריקה. לחצם של הכובשים הביא להתאסלמותם של רבים, וביניהם גם חכמים יהודים. אלה שימשו כערוץ ישיר שדרכו זרם מידע יהדותי אל תוך עולמו של האיסלאם2. נדגים את ישירותו של ערוץ זה בפרט אחד ששמע ההיסטוריון אליעקובי, בן המאה ה- 9, מפי יהודי(ם) והעלהו על הכתב ב'היסטוריה' שלו. הוא ציטט את בראשית ג, כא, כדלהלן: 'אדם וחוה לבשו בגדי אור' (וכאן לבאס אאדם וחוא ת'יאב מן אלנור)3. אין ספק שגירסתו של אליעקובי 'אור' משקפת את הקריאה המיסטית שנמצאה בתורתו של ר' מאיר: כתנות אור4. ואכן רישומיה של האגדה היהודית ניכרים ביותר בחטיבות הבאות של היצירה הרוחנית המוסלמית: בחיבורים ההיסטוריים, בספרות הסונה והחדית' (= התורה שבעל-פה) ובכתבי הפרשנים של הקוראן. זה האחרון, הספר המקודש יותר מכל למוסלמים, הוא שורשן של כל החטיבות הספרותיות הנזכרות לעיל. כיוון שכך הם פני הדברים נתבונן תחילה בעדויותיו הפנימיות של ספר זה על דבר זיקתו ליהדות.
לפי האמונה המוסלמית ספר הקוראן הוא בגדר 'תורה שבכתב' שנמסרה מאת אללה למוחמד שליחו. למרות אמונתו של מוחמד כי אלוהים שלחו ואין תורה אלא מן השמים, אמונה שהלכה ונתאששה אצלו במרוצת הזמן, הנה לא פעם תקפוהו פקפוקים. כך אומר לו האל:
|
אם בספק אתה על אודות הדבר (= הקוראן) אשר הורדנו אליך, שאל נא את אלה הקוראים את הספר מלפניך. אכן באה אליך האמת מאת אלהיך. ואל תהיה אפוא מן המפקפקים5. |
'הקוראים מלפניך' הם בראש ובראשונה היהודים, שמוחמד הכיר במולדתו, בחצי האי ערב ומחוצה לה. ואכן בדבר אחד מוחמד לא פקפק, בדבר הזיקה ההדוקה שהתקיימה בין הבשורה שנגלתה לו לבין הדת היהודית. הוא ביטא את מודעותו הברורה בעניין זה פעם אחר פעם6. בפרשת המשוררים אנו קוראים:
|
|
אכן הוא (= הקוראן) הורד מאת ריבון העולמים. הורידו הרוח הנאמן (= המלאך גבריאל). על ליבך (= אתה, השליח) למען תהיה מן המזהירים... ואכן הוא נזכר במזמורי הראשונים. האין להם אות, כי ידעוהו חכמי בני ישראל7. |
זאת ועוד, משה שליח האלהים תפס מקום מרכזי בתודעתו הנבואית של מוחמד, והקוראן נחשב על פי עדויותיו הפנימיות כספר הבא לאשר את ספרו של משה, דהיינו את ספר התורה. זאת קוראים אנו בפרשת אלאחקאף:
|
|
והן מלפניו (= לפני הקוראן) היה ספר משה מורה דרך ורחמים, וספר זה (= הקוראן) בא לקיימו בלשון ערבית8. |
תפיסה זאת מסבירה במידה רבה את הסקרנות שגילו סופרים מוסלמים לגבי חומר יהדותי ובכללו מדרשי האגדה ואת הנכונות המרובה לקלוט אותו חומר ולמזגו בתוך ספרותם. נעיר עוד כי סגנון כתיבתו של הקוראן המשתקף מן הטקסט שהגיע אלינו הוא לקוני ואליפטי במקומות רבים, ומשתמע ממנו כי הוא מפנה ורומז אל קורפוסים ספרותיים שקדמו לו. יתכן שהחומרים הנמצאים בספרות הסונה והחדית' ובחיבורי הפרשנות לקוראן (תפסיר) קדמו לו עצמו ואף הזינו אותו. ממילא ישנה הצדקה מלאה לדיון משולב בכל ענפיה של הספרות הדתית המוסלמית ולראייתה כמיקשה אחת אל מול המדרשים ששקיעיהם מצויים בה. בהתחשב בתפיסה האסלאמית המסורתית הרואה בקוראן ראש וראשון לכל החיבורים הללו נציב בראש כל פרק של עיוננו זה את הפסוקים הרלבנטיים מן הקוראן. ומעתה נמקד את דיוננו בשתי דמויות מקראיות מרכזיות, אברהם ויוסף. דרכי אפיוניהן של הדמויות בקוראן ובספרות הנלווית לו משקפות את הזיקה המורכבת המתקיימת בין האגדה היהודית לבין הספרות המוסלמית.
במסורת המוסלמית אברהם אבינו איננו אבי האומה הישראלית אשר חי ופעל רוב ימיו בארץ כנען. בראש ובראשונה הוא מייסדה של דת מונותיאיסטית קדמונית בארץ ערב, היא החניפיה9. דת זאת שהביא עימו אברהם כונתה בפי הערבים על שמו 'דין אבראהים'. ביטוי ברור לזהותו הדתית נמצא בפסוק הקוראני הבא:
|
|
'לא היה אברהם יהודי ולא נוצרי, ואולם היה חניף תמים עם אלוהים ולא היה מן המשתפים'10. |
יחד עם בנו ישמעאל הוא הקים (מחדש) את המקדש של הכעבה במכה כבית אללה. מובן מאליו שישמעאל הוא היורש האמיתי של אברהם, וממנו השתלשלה הגניאלוגיה של הערבים הצפוניים. לפי המסורת המוסלמית גם מעמד העקידה התקיים בחג'אז באתר של הכעבה, והבן הנעקד לדעת חלק מן המפרשים היה דווקא ישמעאל ולא יצחק11.
בד בבד עם "ההרכשה" הערבית-אסלאמית של אברהם שהפך לידיד (ח'ליל) אללה, נקלטו במסורתם יסודות הממלאים והמשלימים את דמותו של אבינו הקדמון. בין אלה נמנה את 'נבואת' האצטגנינים לנמרוד בדבר הולדתו הצפויה של אברהם והאיום הפוטנציאלי שיש בו לדתם; הגזירה שגזר המלך להרוג את כל הילדים שנולדו באותו פרק; התחבולה שנקט בה אברהם כדי להרחיק את תרח אביו ואת בני דורו מאמונותיהם הנפסדות, דהיינו ניפוץ כל הפסילים בחנותו של אביו חוץ מן הגדול שבהם, שבידיו הניח מטה חובלים; השלכתו של אברהם לכבשן האש והצלתו הניסית משם. כל סיפורי האגדה עתיקי היומין הללו הונחלו למוסלמים מן האגדה היהודית12.
לשם הארת הזיקה התמטית הזאת נסתפק בהבאתם של כמה פסוקי קוראן העוסקים בנושאים האחרונים - ההלעגה לאלילים וסיפור כבשן האש:
|
|
וכבר נתנו מלפנים לאברהם אורח נכוחו, ונדענו. באמרו אל אביו ואל בני עמו: 'מה אלה הצלמים אשר אתם נעצרים לפניהם?'. ויאמרו: 'מצאנו את אבותינו עובדים להם'. ויאמר: 'אכן הייתם אתם ואבותיכם בתועה ברורה'. ויאמרו: 'הבאת אלינו באמת אם מן המשחקים אתה?'. ויאמר: 'לא כי אלהיכם אלהי השמיים ואלהי הארץ אשר בראם, ומן העדים על זה הנני. ובאלהים נשבעתי כי אזום מזימה לפסיליכם, אחרי אשר תפנו ותהפכו עורף'. ויכות אותם כתות לבד מאחד גדול להם, למען ישובו אליו. ויאמרו: 'מי עשה זאת באלהינו? אכן מן הפושעים הוא'. ויאמרו (אחרים): 'שמענו נער מדבר בהם, אברהם שמו'. ויאמרו: 'הביאוהו אפוא לעיני האנשים למען יעידו'. ויאמרו: 'האתה עשית זאת באלוהינו אברהם?'. ויאמר: 'לא, כי גדולם זה עשהו. שאלום אפוא אם ידברו'. וישיבו אל ליבם ויאמרו: 'אכן אתם הפושעים'. אחרי כן הפכו ויקשו ערפם לאמר: 'הן ידעת כי לא ידברו'. ויאמר: 'התעבדו אפוא מבלעדי אלהים, את אשר לא יועיל לכם במאומה ולא ירע לכם? הבוז לכם ולאשר תעבדו מבלעדי אלהים. האם לא תשכילו?' ויאמרו: 'שרפוהו, ועזרתם לאלוהיכם, אם כה תעשו'. ונאמר: 'האש היי קרה, ושלום על אברהם'. ויתנכלו, ונשם אותם האובדים. ונמלט אותו ואת לוט אל הארץ אשר ציווינו לה את הברכה לאדם13. |
בדומה לכך חלחלו אל הקוראן דברי אגדה הנוגעים לפרשת ברית בין הבתרים. דרשות רבות הובאו במדרש הגדול על הכתוב: 'ויהי השמש באה ועלטה היה'. בתוך סידרה זאת המתארת את המעמדות והאירועים העתידיים שהראה הקב"ה לאברהם באותה שעת התגלות נשגבה, מצוייה גם הדרשה הבאה:
|
|
אבא חנן אומר: אף הראהו תחיית המתים שנאמר: 'ויקח לו את כל אלה', 'וירד העיט על הפגרים' - ביקש לפזרן ולאבדן. 'וישב אותם אברם' - נטל את האיברים ונתנן זה בזה וכיוון שירד עליהן הצפור חיו ופרחו והלכו להן, שנאמר: 'וישב אותם אברם', ואין וישב אלא שהפריחה אותם הרוח, שנאמר: 'כי רוח ה' נשבה בו'14. |
נושא תחיית המתים בקוראן עובד בהקשר זה, של ברית בין הבתרים, בצורה כמעט זהה:
|
|
ובאמור אברהם: 'אלהי, הראני איכה תחייה את המתים'. ויאמר: 'האם לא תאמין?' ויאמר: 'אכן אאמין, ואולם למען ירגע לבבי'. ויאמר אלהים: 'קח אפוא מן העוף ארבעה והבאתם אליך ובתרתם. ושמת על כל הר בתר מהם. אחרי כן תקרא אליהם ובאו אליך מהרה. ודע כי אלוהים גבור וחכם'15. |
גם במעמד העקידה ניכרת הזיקה בין מדרש האגדה היהודי לבין המקורות המוסלמים; ואולי כאן כיוונה של זיקה זו הפוך, וההשפעה באה בחלקה מן האיסלאם אל המדרש היהודי. והרי סיפור העקידה כפי שהובא בקוראן:
|
|
ונבשרהו בבן ארך רוח. וכאשר הגיע בנו לגיל, יתאמץ ללכת איתו בדרכו, אמר: 'בני, הנה ראיתי בחלום כי אזבח אותך לקורבן. ראה איפא מה מחשבתך?' ויאמר: 'אבי עשה את אשר תצווה, מצוא תמצא אותי, אם ירצה האלהים, מן המאריכים רוחם'. וכאשר היו שניהם תמימים עם אלהים, וינח אותו ערוך על פניו. קראנו לאמור: 'אברהם, כבר קיימת את החזון'. אכן כזאת נגמול את עושי הטוב. אכן זאת היא המסה הגלוייה. ונפדנו בזבח נכבד (= האייל)16. |
על הדיבור 'עשה את אשר תצווה' כתב אלטברי (923-839), מן הבולטים שבפרשני הקוראן, בשמם של בעלי מסורת חדית' קדמונים:
|
|
בעת העקידה אמר יצחק: 'אנא אבי הדק את החבל שקשרת אותי בו כדי שלא אזוע, והפשל את לבושך כך שלא יותז עליו מדמי, כי כשתראה שרה את זאת תזדעזע. והעבר את להב המאכלת על צוארי חיש קל כדי שתהא מיתתי קלה. וכשתחזור אל שרה ברך אותה לשלום'17. |
וכך היא לשון התנחומא לפסוק 'ויבאו אל המקום' (בראשית כב, ט):
|
|
עד שהוא בא לשחטו אמר לו יצחק: 'אסרני בידי וברגלי שהנפש חצופה היא עד שלא תראה המאכלת באה, תזדעזע ואיפסל מקרבן. בבקשה אבי, כדי שלא יעשה בי מום'18. |
באשר לדברים האחרונים המובאים אצל אלטברי: 'וכשתחזור אל שרה ברך אותה לשלום', הרי עקבותיהם מתגלים רק בקובצי מדרש מאוחרים, כגון מה שהעלה בעל המדרש התימני 'נר השכלים' (סראג' אל עקול) בילקוטו מן המאה ה- 13:
|
|
אמר יצחק: 'אמי ענייה זקינה, מה תאמר לה?' אמר אברהם: 'אומר לה כבר נשחט יצחק'. אמר לו יצחק: 'והלא תהרג נפשה של ענייה מתחייבת? אלא כשתשרוף אותי קח קטמי (=אפרי), תביא לאמי כדי שתתנחם בו'. אמר אברהם: 'כן יהיה הדבר', ובכה במרר נפש מפני הפירוד בלבד19. |
יוסף הוא הגיבור המקראי היחיד שהוקדשה לו בקוראן חטיבת סיפור קוהרנטית, שלמה ואחדותית, היא הסורה השתים-עשרה. בפתח הסורה הוגדר סיפור יוסף כ'יפה בסיפורים'20. אין לך כמעט עניין המופיע בטקסטים של פרשיות וישב - ויגש שבספר בראשית אשר מקומו נפקד מן הסיפור הקוראני. מתוך שפע הדברים שבמקרא הובאו בו חלומותיהם של יוסף, פרעה ושריו; שנאת האחים את יוסף, השלכתו אל הבור ומכירתו למצרים; סיפור אשת פוטיפר וגלגוליו עד לעלייתו של יוסף לשלטון; ירידת האחים והתייצבותם בפני יוסף פעם אחר פעם; סיפור גניבת הגביע והאיום בשעבודו של בנימין; התוודעותו של יוסף אל אחיו וירידת משפחתו כולה מצריימה. והנה למרות מליאותו ופירוטו של הסיפור יש בו חוליות חסרות ונקודות סתומות. כל אלה הושלמו והוארו ע"י הפרשנים המוסלמים, לעיתים כיד הדמיון הטובה עליהם ולעיתים על יסוד מדרשי האגדה היהודיים. ראשית דבר, כל הנוכרים המופיעים במקרא זוהו בשמם. שואב המים של אורחת הישמעאלים שהעלה את יוסף מן הבור הוא מאלכ בן ד'ער אלח'זאעי, האיש שקנה את יוסף הוא השר הנושא את התואר 'אלעזיז' ושמו קטפיר (= שיבוש פוטיפר). אשת קטפיר היא ראעיל או זליח'א. גם שמו של פרעה, ריאן בן אלוליד העמלקי, נתפרש בחיבורי התפסיר21.
היכרותם של הפרשנים המוסלמים עם המקרא גופו מתבררת מתוך זיהויים של אחי יוסף המופיעים כאלמונים בקוראן. על הפסוק 'ויאמר אומר מהם: אל תהרגו את יוסף, ואולם השליכוהו אל מעמקי הבור' כתב אלביצ'אוי 'הכוונה ליהודה שדעתו על יוסף הייתה טובה משל האחרים, ויש אומרים כי הוא ראובן'22. עוד יותר ניכרת זיקתם של מפרשי הקוראן אל מדרש האגדה. אסתפק כאן במעט מזעיר מתוך הפרשה הארוכה, שהיא בת מאה ואחד עשר פסוקים.
בעת שפיתתה אותו אשת פוטיפר נאמר:
|
|
'ואכן חשקה נפשה בו ואף הוא חשק בה לולא ראה אות אלוהיו. כזאת היה למען העביר מעליו הרעה והתועבה, כי הוא מעובדינו התמימים'23. |
באשר למהות 'האות' שהזהירו, המפרש דנן הביא מספר מסורות=אפשרויות. האחת קבעה, כי יוסף ראה את המלאך גבריאל (ג'בריל); השנייה, כי דמותו של קטפיר אדוניו נגלתה לו ואילו מסורת שלישית אומרת כי ראה לנגד עיניו את דמותו של יעקב אביו כשהלה נושך את אצבעותיו24. אם שתי המסורות הראשונות צמחו בתוך עולמו של האיסלאם, הרי המסורת השלישית נלקחה במישרין מן הגמרא האומרת על הפסוק: 'ותתפשהו בבגדו לאמר שכבה עמי - באותה שעה באתה דיוקנו של אביו ונראתה לו בחלון'25. גם הסצינה של נשיכת האצבעות יסודה בהמשך הדברים שבאותה גמרא: 'ותשב באיתן קשתו - אמר ר' יוחנן משום ר' מאיר: 'ששבה קשתו לאיתנו'. 'ויפוזו זרועי ידיו' - נעץ ידיו בקרקע ויצאה שכבת זרעו מבין צפורני ידיו'.
סיפור ניסיון הפיתוי של יוסף הסתעף בקוראן הרבה. כיון שנתפרסמה פרשה זאת הזמינה אשת פוטיפר אליה את חברותיה להסב עמה, ואף הן התפעלו כמוה מיופיו המופלג של יוסף. כך תוארה הסצינה הציורית הזאת:
|
|
ותדברנה נשים בעיר: 'אשת הנגיד פיתתה את נערה ויקרע קירות ליבה באהבתה אותו. אכן ראה נראנה בתועה גלויה'. ויהי בשומעה דברי מזימתן, ותשלח אליהן ותכן להן מסב, ותתן לאשה אשה מהן סכין, ותאמר: 'צא אליהן'. ויהי כראותן אותו ותהללנה אותו ותפצענה ידיהן, ותאמרנה: 'חלילה לאלהים, אין זה אדם. אין זה כי אם מלאך אציל'. ותאמר: 'וזה הוא אשר ריננתן אחרי בגללו. ואמנם פיתיתיו ויעמוד בפני, ואכן אם לא יעשה את אשר אצוונו ייאסר, והיה מן הנקלים'26. |
גם אם יש פה הרחבה פיוטית פרי דמיונם של מספרי פרשת יוסף מקרב היהודים, הנוצרים או המוסלמים, הרי נמצא את שורשה או מקבילתה במדרש הגדול. הדיבור 'ואין איש מאנשי הבית' נדרש שם:
|
|
ר' נחמיה אומר: 'יום תיאטרון היה ופוטיפר ובני ביתו הלכו כולם לבית עבודה זרה ולא נשתייר אלא היא ויוסף בלבד, מפני שאמרה חולה היא ואינה יכולה לילך לבית עבודה זרה... אמרו, כיון שחזרו כל מלכות וגבירות מבית עבודה זרה באו כולם לבקרה. אמרו לה: 'מפני מה פניך רעים, שמא עינך נתת באותו העבד?' מיד קדמה להן לחם ובשר וסכינין והביאה את יוסף והעמידתו עליהן. וכיוון שזקפו עיניהן ביוסף היו מחתכות את ידיהן ואוכלות. אמרה להן: 'ומה אתן שלא עמד עליכן אלא שעה אחת לא סבלתם את עצמכם אני שרואה אותו בכל יום ויום על אחת כמה וכמה'. אמרו לה: 'אין לך תקנה אלא שתאמרי לאדוניו ויחבשנו בבית האסורים ויהא ליך כולו'27. |
בקוראן נזכר כי קודם שיצא יוסף מן הכלא הוא ביקש מפרעה לברר את פשר הרכילות או המזימות של הנשים, והמלך נענה לו. הבקשה והבירור תוארו שם בזאת הלשון:
|
|
ויאמר המלך: 'הביאוהו אלי'. ויהי בבוא אליו השליח, ויאמר: 'שוב אל אדוניך, ושאל אותו: מה מחשבת הנשים אשר פצעו ידיהן, כי אלהי יודע מזימתן'. ויאמר: 'מה צדיתן בפתותכן את יוסף?' ותאמרנה: 'חלילה לאלהים, לא ידענו בו כל רע'. ותאמר אשת הנגיד: 'עתה נכונה האמת. אני פיתיתי אותו והוא מדוברי האמת. זה הוא28 למען ידע אדוני כי לא בגדתי בו בסתר. כי לא ינחה אלוהים את מזימת הבוגדים'29. |
הודאה זאת של אשת פוטיפר בניסיון לפתותו מיוסדת על דברי הגמרא: 'תבוא אשת פוטיפרע ותעיד ביוסף שלא נחשד על העבירה'30.
גם דברי המדרש המבאר את אזהרת יעקב לבניו 'למה תתראו': 'אל תכנסו כולכם בפתח אחד מפני העין'31 הובאו בקוראן באופן מילולי מפיו של יעקב: 'ויאמר: בניי, אל תבואו דרך שער אחד כי אם בואו דרך שערים שונים'32. אסיים פרק זה בסיפור המפגש בין יוסף לבין אביו כשירדו יעקב וביתו מצריימה משנודע לו כי יוסף עודנו חי. בחיבורו ההיסטורי אלטברי תיאר מעמד זה בזאת הלשון:
ביקש יוסף להקדים את יעקב בשלום, ומנעו יעקב מזאת כי הוא (= יעקב) היה יותר ראוי לכך (כאן יעקוב אחק מנה ואפצ'ל), ואמר לו: 'שלום עליך מניס היגונות'33.
במקורותינו, יוסף הוא זה שנפל על צווארי אביו (בראשית מו, כט), ולא להפך. לפי המדרש 'מצינו ביעקב אבינו שלא נשק ליוסף בנו כי באותה העת היה קורא קריאת שמע'34. דוגמה זאת מייצגת מקרה אחד מני רבים שבו הספרות המוסלמית עיבדה את מדרש האגדה באופן חופשי, והפכה את כיוונו.
שפע מהמם של מדרשי אגדה חדרו אל תוך ספרות האיסלאם במאות הראשונות להיווצרותה. רוב ההיגדים הללו אם לא כולם הורקו מכלי אל כלי בעל פה במהלכן של שיחות בין מוסלמים ליהודים ולמתאסלמים. דוגמא מאלפת לשיחה כזאת מראשית ימי האיסלאם מובאת בקובץ החדית', אלמוטא:
|
|
סופר בשם אבו הרירה: 'יצאתי להר סיני (אלטור) ומצאתי את כעב אלאחבאר35. ישבתי עמו. הוא סיפר לי דברים בשם התורה ואני סיפרתי לו דברים בשם הנביא. ובין מה שסיפרתי לו אמר הנביא: 'משובח יום השישי מכל הימים שבהם יוצאת השמש. בו נברא אדם ובו גורש מגן עדן ובו חזר בתשובה ובו מת, ובו יהיה יום הדין... ובו יש שעה, שאין עבד אלוהים מתפלל בה ומבקש מאללה דבר בלי שיינתן לו מבוקשו. שאל כעב: יום בכל שנה? אמר לו: לא, יום בכל שבוע. קרא כעב את התורה ואמר: צדק שליח אללה... אחר כך פגשתי את עבדאללה בן סלאם36... ואמר: צדק כעב. אחר, אמר עבדאללה בן סלאם: זוהי השעה האחרונה ביום שישי37. |
הדובר האחרון, המתאסלם עא"ס, מסר כאן לאבו הרירה מניסיונו כיהודי על מעלתו של זמן כניסת השבת. אך גם בדברים הנמסרים בשם מוחמד (הנביא) בשבחו של יום השישי ישנם הדים למסורת האגדה.
עם חיתום הדברים נאמר כי רוב החומרים שבאו מקובצי האגדה היהודית ונקלטו בספרות המוסלמית הדתית לענפיה הם מן הסוגים הבאים:
א. סיפורים המשלימים פערים בטקסט הקוראני הלקוני והסתום, בייחוד במקומות הנוגעים לדמויות מקראיות. מאלה התפתחה סוגה ספרותית הנקראת בשם 'סיפורי הנביאים' (קצץ אלאנביא).
ב. סיפורים על התקופה שבה חיו בני ישראל (עהד בני אסראיל)38. תקופה זאת איננה מצומצמת לפרק זמן מוגדר מן הבחינה הכרונולוגית.
ג. סיפורים עממיים המיוחסים למקורות יהודיים ובהם תיאורי חוטאים ועונשיהם, תולדותיהם של חכמים וקדושים, סבלותיהם של חסידים וצדיקים והגמול המובטח להם וכל כיוצא באלה39.
חכמי המוסלמים הבחינו בחדירה המסיבית של תכנים יהודיים ופסוידו=יהודיים אל תוך עולם האיסלאם ואף ייחדו לו שם 'אסראילייאת'. אם בשתי המאות הראשונות להג'רה נתקבלו החומרים החוץ-אסלאמיים בלא היסוס, הרי מן המאה השלישית ואילך החלה ההסתייגות ואף נעשה ניסיון לבלום את ההשפעה היהודית הזאת של ה'אסראילייאת'40. מדרש האגדה היהודי תרם, מכל מקום, תרומה נכבדה לעיצוב פניה של דת האיסלאם וספרותה |
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-6/3/2006 16:21 |
|
| |
זה אל זה, מצטער שלא קראתי הכל, מפאת האריכות וחוסר הזמן, כך שיתכן ותשובתי לבארס ידידנו כבר כלולה באופן זה או אחר בתשובתך.
בארס,
לגבי שאלתך הראשונה: על איזו מציאות אתה מדבר ואיך אתה רואה את זה?
לגבי מה שכתבתי שהמציאות מובילה כלפי אחדות כלל עולמית ביחס אל ה'.
בוא נתייחס אל זה בגדול ובקטן.
1) בגדול, רוב העולם עובדי האלילים כבר יצאו מזה ברוך השם, ואת ההיכרות עם ה' עם מי שלא הכיר קל מאד לעשות היום, וכאן אצטט את דברי הרמב"ם, שמתוכם בטח תבין למה אני מתכוון. אם לא אז אני כאן.
והנה ציטוט מספר היד החזקה של הרמב"ם:
יא אבל מחשבות בורא עולם--אין כוח באדם להשיגם, כי לא דרכינו דרכיו ולא מחשבותינו מחשבותיו. וכל הדברים האלו של ישוע הנוצרי, ושל זה הישמעאלי שעמד אחריו--אינן אלא ליישר דרך למלך המשיח, ולתקן את העולם כולו לעבוד את ה' ביחד: שנאמר "כי אז אהפוך אל עמים, שפה ברורה, לקרוא כולם בשם ה', ולעובדו שכם אחד" (ראה צפניה ג,ט).
יב כיצד: כבר נתמלא העולם כולו מדברי המשיח, ומדברי התורה ומדברי המצוות, ופשטו דברים אלו באיים רחוקים, ובעמים רבים ערלי לב; והם נושאים ונותנים בדברים אלו, ובמצוות התורה--אלו אומרים מצוות אלו אמת היו, וכבר בטלו בזמן הזה, ולא היו נוהגות לדורות. ואלו אומרים דברים נסתרות יש בהם, ואינן כפשוטן, וכבר בא משיח, וגילה נסתריהם.
יג וכשיעמוד המלך המשיח באמת, ויצליח וירום ויינשא--מיד הם כולן חוזרין ויודעים ששקר נחלו אבותיהם, ושנביאיהם ואבותיהם הטעום.
ראה זאת כאן: http://kodesh.snunit.k12.il/i/e511.htm#11
2) בקטן ומתוך המציאות שאנו חווים כאן באשכול, הנה אני רואה מוסלמי ששואל בפורום ההוא [יהודים מוסלמים] מה אומרת היהדות, והנה אני רואה יהודי [הלא הוא בארס] ששואל כאן בפורום מה היהדות אומרת.
3) כמו שכתב הרמב"ם, נפלאות דרכי ה'. ה' אוהב לעשות דברים בהדרגה, [והכלים בהם הוא משתמש מפתיעים] תוך כדי שהוא מסתיר את נקודת האמת [לאמיתה] ממי שאיננו מוכן. הפלא הוא שאף שהוא מכסה את האמת, היא תמיד שם וכולם יודעים את זה...רק מה, זה מוגדר אצלם בכל מיני הגדרות כמו "קיצוניות" או שאר תויות [שבעצם שומרות על המוצר],
זו היא בעצם "שפיטה לא נכונה" - אך הפלא הוא שהיא מועילה לתכלית כפי שרוצה אותה ה', היינו שזה יבוא בהדרגה. זה הסוד..וזה הקסם - ההדרגה.
4) הפלא הוא שהמוסלמי הזה שואל מה אומרת היהדות, וה' שולח לו מישהו שלא מתחשק לו לומר לו מה היהדות אומרת, כי הוא בעצמו איננו אומר אותו הדבר.. אבל אני כמעט בטוח, שכמו שהמוסלמי הזה הצליח לעקוף את מכשול המוסלמים בדרכו אל האמת, הוא גם יעבור יהודים שמבלבלים לו את המוח, בשלב מתקדם יותר הוא אף יצטרך לעבור אפילו חרדים מזוקנים שמבלבלים המוח אף הם. ככה ה' אוהב את זה כנראה.
באם יזכו מי שיזכו, יהיעו הם הצינור, אבל כנראה שהדבר תלוי דווקא במעמדו ומצבו של המוסלמי, כי כל עוד הוא לא מוכן אז מעמדו ומצבו "מזמינים" (נכון, מגי?) דברים שלפי ערכו והשלב בו הוא נמצתא.
על כל פנים המציאות מראה שהוא בכיוון, ואשרי כל מי שנמצא בדרכו ומשמש כלי ביד ה' להעביר אותו משלב לשלב. אשרייך בארס. אין זה עניין פעוט.
5) לגבי סופה של היהדות, היינו לכך שמצוות בטלות לעתיד לבוא, נוכל לדבר עוד אח"כ, אבל כבר העמסתי תוכן רב על הודעה זו.
מה דעתך.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-7/3/2006 13:32 |
|
| |
זה_אל_זה תודה רבה רבה על הברכות ועל הקטע המרתק שהבאת,
אזרחי, אני אתייחס לדברים שכתבת יותר מאוחר רק אומר שאם התקווה שלך להשלטתו של 'סדר חדש' בעולם מבוססת על זה שאנשים יכירו באמת בעצמם ויכוננו את הסדר הזה מרצונם העצמי (בעקבות ביאתו של משיח או נסיבות אחרות) אז אין לי שום בעיה עם הדברים שלך ועם אמונותיך...הדבר שאני יוצא ומזהיר נגדו הוא 'כפיה' ומגמות אלימות להשלטת סדר בצורה מלאכותית, דבר שבעיניי הוכח לאורך כל ההסטוריה כ...מעקב גאולה ולא שום דבר אחר.
באשר ל'עמלק' וכל אלו אני אתייחס אחר כך, אבל דרך אגב מעניין אותי לדעת אם יש לך או לזרם שאתה מקורב אליו איזה זיהוי והגדרה ברורים של העם או האוכלוסיה שמייצגת אותם בתקופתנו?
|
|
|
|
| נשלח ב-7/3/2006 13:59 |
|
| |
המגמה איננה כפייתית באופן של כח הזרוע. גם אני כמוך מתנגד לשיטה.
זה לא כמו לשבור פסל באמצע ת"א שאת זה היינו עושים בכח אם היינו יכולים.
כאן המגמה היא חינוכית נטו. עם יחס חם ואוהב ובונה.
והעולם לא יגיע לזה בעצמו בלי שיהיו יהודים שישמשו כממוצע המחבר. וזו היא גם ההגדרה שלך
בעיני, באשר למעמדך שם בפורום המדובר.
במובן מסויים, אתה עובד אצלו. [מצד אחד ה', ומצד שני המוסלמי, ובאמצע בארס הצינור].
ותמיד תשמור על קשר עם שאר הצינורות, כי זו מערכת מסועפת שבה מקבלים אחד מהשני, כמו בגוף האדם.
באשר לעמלק, כפי הידוע לי סנחרייב בלבל את העולם בזמנו כך שאין היום שום קבוצה שאפשר להצביע
עליה ולומר שהם עמלק.
וכפי ששמעתי, מי שידע ויידע מי הם עמלק יהיה רק המשיח, כך שעד אז, תוכל להתייחס לכולם כזכאים.
לי אישית היו חברים וחברות.. מגרמניה וגם הייתי שם כמה פעמים, וכמו שראיתי שם אנשים נחמדים,
ראיתי גם דברים מפחידים. מפחידים באמת.
ואני יודע שיש דעה שאומרת שעמלק בעיקר זה העם הגרמני, או חלק ממנו. אבל אני לא יודע.
נחכה בסבלנות.
אגב, המן הרשע היה עמלקי. והוא בא בדיוק אחרי חורבן הבית הראשון שכולם יצאו שם לחופשי לגלות
והכריזו שעם ישראל הוא ככל העמים, ושכמו שבית המקדש נגמר, כך גם היהדות.
בתכלס, הם צודקים, אין הבדל בין ישראל לעמים. אנחנו לא יותר טובים מאף אחד.
הם טענו את זה. המן טען את זה. אבל את השיוויון הכלל עולמי אי אפשר להשיג כשיש עדיין זכר לישראל.
והמן רצה לאבד את זיכרם, בכדי להשיג את השיוויון המיוחל.
הוא החליט לשלוח אותם להתאזרח בעולם האמת, באמת.
והאמת כפי שכתבתי היא שאין הבדל בין עשו ליעקב. גם ה' חושב כך.
ולכן כשהוא החליט לבחור בעם מסויים, הבחירה שלו היתה חופשית.
אין הבדל בין ארור המן לברוך מרדכי. ואף על פי כן, ה' בוחר בבני ישראל שעליהם יוטל התפקיד
להיות העם הנבחר להביא את דבר ה' לעולמו.
ואף אחד לא כופה אף אחד להאמין בזה.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-8/3/2006 14:41 |
|
| |
רק לידיעה כללית.
אני נמצא בענף הבניה.
ומטבע הדברים יש לי מכרים מוסלמים.
ויש מהם שבקשרי ידידות אמיתית איתי.
ואולי זה יקל עליך את ההבנה של מה שכתבתי. כי חוששני שאולי נתפסת דווקא על דברים שאין בהם
ממש, ועוד שזה על חשבון דברים שיש בהם ממש.
|
|
|
|
|