|
|
| נשלח ב-20/8/2007 00:00 |
 |
| |
ועוד הבהרה, כי נראה לי שיש מקום להוסיף ולהבהיר.
בתקופת התלמוד, לא היתה המציאות שחלק מהכהנים היו עם טלית, וחלקם היו חשופים ללא טלית, כך שיש היכר בין כהנים גלוים לכהנים מכוסים.
בתקופתם כל הכהנים היו מכסים את ראשם עם טלית, ומדוע לא תיקנו חז"ל שבעלי המומין גם יוסיפו לכסות את פניהם וידיהם???
אבל שיכנס אדם לבית הכנסת ללא טלית זאת לא שמענו, ילדים מניחים תפילין כבר מגיל 10, אבל שיהיה אדם ללא טלית בתפילה, בין גדול ובין קטן, זאת לא שמענו.
***
תוקן על ידי דרום_חוקר ב- 20/08/2007 0:11:37
|
|
|
|
|
| נשלח ב-25/8/2007 20:59 |
|
| |
בהודעה הבאה נעתיק את דברי ר' יעקב עמדין בספריו "עמודי שמים" ו- "מור וקציעה", בנוגע לסוגיית כיסוי פני הכהנים וידיהם בטלית בשעת ברכת הכהנים.
ר' יעקב עמדין, עמודי שמים - הל' נשיאת כפים, סעיף יז, (עמ' רפד-ה)
והסכמתי בחיבורי [כוונתו לספרו מור וקציעה וראה להלן] שאין נכון לשלשל הטלית על הפנים, לא הכהנים המברכים ולא ישראל המתברכים, אלא צריך דוקא פנים כנגד פנים, שניהם מגולים, רק יעמדו יחד באימה ויראה על הברכה, ואין צריך לומר שאין להפוך האחור נגד הכהנים, כמעשה הבורים ליראתם הגדולה שלא יכהו עיניהם, ואין עוורון עיני השכל גדול מזה. (ע"כ מהספר עמודי שמים)
כתב הב"י, שבמקום שנוהגים הכהנים לשלשל הטלית על פניהם, אפילו יש לו מומין בפניו, יכול לישא את כפיו.
ועל זה כתב, ר' יעקב עמדין - בספרו מור וקציעה (עמ' קנא-ב)
לענ"ד זה צריך עיון, כי לפי הנראה אין דרך ישרה שיבור לו האדם למצוא עילה לבטל תקנת חז"ל, ולא על חינם האריכו בדינים הללו, וכי לא היו יודעים מתחבולה זו, והיה להם לבאר תקנה זו של שלשול הטלית שבקל אפשר לעשותו, אלא ודאי ש"מ מדלא אישתמיט תלמודא להזכיר דבר זה, על כורחך ס"ל דאין נכון לכסות הידים בטלית ולא הפנים, שאין לנו לבדות דברים חדשים שלא שערום רז"ל, ועוד אי איתא דשפיר דמי, היה להם לתקן דבר זה בכהנים הנושאים כפיהם במקדש, שינהגו בשלשול הטלית על פניהם וידיהם כדי שלא יבואו העם להסתכל בהם ויסתכנו, ומדשתיק לגמרי משלשול זה, מסתברא דלא הוה ניחא להו ביה.
ולכשנשים לב לדבר, נוכל לתת טעם פשוט שלא לכסות הידים בשעת נשיאת כפים כיון דאתקוש לעבודה, וכן נ"ל מהך טעמא צריכין להיות יחפי רגל כנז', כמו כהן משרת דמחיל עבודה כי עביד חציצה, וכדאקשינן לענין דבעו עמידה, ה"ה לכל מילי דהנהגת עשייתה, כדלעיל ...
ועוד, שמא יש קפידא שיהיו הידים מגולות כשהן נשואות, וגם הפנים, בנוהג שבעולם נראה שאין כן דרך המברך בעין יפה ללוט פניו, (ודוגמא לדבר, כוס של ברכה, שאחד מעשרה דברים שנאמרו בו [ברכות נא א] הוא שנותן עיניו בו, דוק) ואם טוב עין הוא יברך, הא ודאי יש לראות העין, מבוא בברכה, כמו שיש להיזהר בהפך, מרע עין, (השונא אינו יכול להסתכל בפני שונאו, כענין שכתוב [מלכים ב ג יד] אם אביט אליך ואם אראך, וכן רבים) ... וכמו כן אין נאה למתברך להסתיר את פניו מן המברך ולכסותם בעת קבלת ברכתו, כדאמרינן (סוטה מ א) כלום יש עבד שמברכין אותו ואינו מסביר פנים.
אלא שיד המנהג בזה חזקה, ומי שיכול לבטלו בלי מריבה, תחשב לו לצדקה. (ע"כ מהספר מור וקציעה)
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-25/8/2007 23:39 |
|
| |
דרום חוקר
מאמר זה נכתב בגין מלחמתו של רבי יעקב בשבתאיים, הכהנים שנשאו כפיהם מכוסים, עשו סימני קבליים מבית מדרשו של שבתאי צבי,
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-23/4/2008 14:04 |
|
| |
א- גם שו"ע פסק כפי שנוהג דרו"ח ואפלו נו"כ לא חלקו על כך. [- פרט לכיסוי הפנים בלבד]
ב- פלא שכל המדקדקים עד לאחרונים לא נוהגים כפשט שו"ע.
לדרו"ח
בעניין החלונות שפותחים באצבעות לענ"ד זה לאו דווקא לקוח מהמקובלים, אני זוכר שראיתי זאת במדרש מסויים שכרגע אינני זוכרו
חד אמר שהכוהנים פותחין באצבעותיהם ה' כוין [= חלונות] וחד אמר י' כוין
אלא שהרמב"ם לא פסק כאחד מהם.
כמו כן, אינני זוכר כרגע אם גם במדרש ההוא מוזכר העניין שהשפע יורד לעולם מבין פרקי אצבעותיהן של הכוהנים או שזה לקוח מהקבלה.
מ"מ לא ברור מדוע צריך להפסיק את ירידת השפע לעולם ע"י שמכסים את כל כף היד באמצעות הטלית.
ושמא זה המקור לכל צרותינו..
מועדים לשמחה
תוקן על ידי נער_קטן ב- 23/04/2008 14:07:51
תוקן על ידי נער_קטן ב- 23/04/2008 14:23:20
|
|
|
|
| נשלח ב-7/10/2013 12:09 |
|
| |
|
|
|
|
| נשלח ב-8/10/2013 10:58 |
|
| |
שולחן ערוך הרב אורח חיים סימן קכח סעיף לו: בשעה שהכהנים מברכים העם לא יביטו בעם ולא יסיחו דעתם אלא יהיה עיניהם כלפי מטה כמי שעומד בתפלה בכוונהשמה שהרי הם מתפללים שיברך הקדוש ברוך הוא את כל ישראלשמו והעם המקבלים את הברכה גם כן יכוונו לברכהשמז ויהיו פניהם נגד פני הכהניםשמח מטעם שנתבאר למעלהשמט ולא יסתכלו בהם שלא יסיחו דעתםשנ וכל שכן שלא יסתכלו במקום אחרשנא. ולכן נהגו במקומות הרבה לשלשל הטלית של מצוה על פניהם וידיהם כדי שלא יוכלו להסתכל בעם ולא העם בהם לא בפניהם ולא בידיהםשנב. ובמדינות אלו נהגו שהכהנים משלשלין הטלית על פניהם כדי שלא יוכלו להסתכל לבד אבל ידיהם חוץ לטלית כדי שהם עצמן לא יוכלו להסתכל בידיהם ולא יבאו לידי היסח הדעתשנג והעם משלשלין הטלית ג"כ על פניהם כדי שלא יוכלו להסתכל בידי הכהניםשנד ומנהג זה יותר נכוןשנה להיות נשיאת כפי הכהנים גלוים ונראים ולא תהא טליתו חוצצת בין כפיהם להעם כי כן הוא משמעות הכתובשנו וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם שלא יהיה דבר חוצץ בינו לעם ולא אמרו אפילו מחיצה של ברזל אינה מפסקת בין ישראל לאביהם שבשמים כמו שיתבארשנז אלא כשיש צבור המתברכים מהכהנים בבית הכנסת אזי גם מי שהוא חוץ לבית הכנסת מתברך עמהם אלא שבדיעבד אין זה מעכבשנח שהרי עיר שכולה כהנים כולם עולים לדוכן כמו שיתבאר שנט (אבל טלית שעל פני העם בטלה לגבי גופם כשאר מלבושיהם ואינה חוצצת שס). ולא אסרו אלא להסתכל אבל ראיה בעלמא מותרת אך נוהגין ליזהרשסא.
שמה) רמב"ם הל' תפלה פי"ד ה"ז טור ושו"ע סכ"ג. שמו) לבוש סכ"ג. שמז) רמב"ם טור ושו"ע שם. שמח) סוטה ל [ח[ א. שמט) סכ"ג וש"נ. שנ) ירושלמי מגילה פ"ד ה"ח. הובא בתוס' חגיגה טז, א ד"ה בכהנים. מרדכי מגילה סי' תתטז. רמב"ם שם. טור (לפירוש הב"י ד"ה ובשעה) ושו"ע שם (לפירוש הט"ז ס"ק יט ומ"א ס"ק לה). וראה גם לקמן סמ"ד–מח. שנא) מ"א שם. שנב) ב"י שם. רמ"א שם. וראה גם לקמן סמ"ו. שנג) דרכי משה אות טו. רמ"א שם. וראה גם לקמן שם. שנד) דרכי משה שם. ט"ז ס"ק כח. שנה) כנסת הגדולה הגב"י. עולת תמיד ס"ק נב. אליה רבה ס"ק מו. שנו) ויקרא ט, כב. וראה לעיל ס"א. שנז) בסעיף הבא. שנח) ראה גם לעיל סכ"ג. שנט) סל"ח וש"נ. שס) ראה חקרי הלכות ח"א ט, ב. ח"ז כב, ב. שסא) מ"א שם. וראה אג"ק ח"א ע' כח.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-8/10/2013 11:13 |
|
| |
נישט
שאלה ,אם לא שאלתי כבר,
הכהנים מברכים -לברך את את ישראל באהבה. מאיפה המילה הזו? בתורה ובמקום אחר זה לא מופיע?
|
|
|
|
| נשלח ב-8/10/2013 11:30 |
|
| |
שם סעיף יט:
ב' כהנים השונאים זה את זה מותרים לעלות ביחד ואין אחד יכול לומר לחבירו עלה אתה בשחרית ואני במוסף או להיפוך כי יכול לומר אני רוצה לברך בשתיהןקעה אבל כהן השונא את הצבור או הצבור שונאים אותו סכנה היא לכהן אם ישא את כפיוקעו (ולכן יצא מבית הכנסתקעז) ועל זה תקנו בברכה לברך את עמו ישראל באהבהקעח:
קעה) מ"א ס"ק יג בשם שו"ת מהר"מ מינץ סי' יב. הובא בפר"ח שם ובבאר היטב ס"ק טו. קעו) זוהר ח"ג קמז, ב. מ"א ס"ק יח. אליה רבה ס"ק כו. קעח) מ"א ואליה רבה שם. וראה לקו"ש חי"ג ע' 137. חכ"ז ע' 89.
תוקן על ידי נישטאיך ב- 08/10/2013 11:31:05
|
|
|
|
| נשלח ב-8/10/2013 11:40 |
|
| |
נישט
במחילה -הדברים נכונים ,אבל זה שייך להלכה, ולא לברכת מצוות עשה הכתובה בתורה.
בלי קשר לא לשנא - אין פרושו לאהוב.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/10/2013 11:42 |
|
| |
הכהן העומד צמוד לארון הקודש בצד ימין, נושא כפים, ומגלה ידיו ופניו לגמרי. ואילו הכהן שלפניו בצד ימין עם חולצה תכלת, נושא כפים, ומגלה ידיו מחוץ לטלית, ואילו פניו מכוסות בטלית. שאר הכהנים מכסים את ידיהם ופניהם עם הטלית. בעבר היו עוד כהנים שנשאו כפים בגילוי פניהם וידיהם, חלקם נפטרו, וחלקם התחתנו ועברו להתגורר באזור אחר.
תוקן על ידי דרום_חוקר ב- 08/10/2013 11:54:59
|
|
|
|
| נשלח ב-8/10/2013 15:19 |
|
| |
ראה יד המלך הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק יד הלכה יב: אין הכהנים רשאין בכל מקום להוסיף ברכה כו' בשעה שכל כהן עולה לדוכן אומר כו' וקודם שיחזיר פניו לברך את העם מברך בא"י אמ"ה אשר קדשנו בקדושתו וכו' וצונו לברך את עמו ישראל באהבה. זה הוא מהגמרא פרק אלו נאמרין [סוטה לט, א], וגם הובא שם סיום הברכה בתיבת באהבה. ולא ידעתי הכוונה של סיום זה דבאהבה, והיכן נצטוו הכהנים לברך באהבה, והרי לא נאמר בתורה רק כה תברכו, ואם אמנם מסתמא נכון הוא שהברכה תהיה בלב שלם, אבל עדיין היכן ידענו דנצטוו על כך לברך באהבה. ואולי נסמך זה על מדרש רבה במדבר פרשה י"א וז"ל, אמור להם מלא, שתהיו מברכין אותם בכוונת הלב כדי שתשלם הברכה בהם. הרי לך לדעת המדרש דנצטוו על כך לברך בכוונת הלב, וע"ז ניתקן הנוסח לסיים הברכה במלת באהבה. ונתעוררתי מן משכיל אחד כי כן הוא בפירוש בזהר פרשת נשא וז"ל, תנא כל כהן דהוא לא רחים לעמא או לא רחמין ליה לא יפרוס ידוי לברכא לעמא, דכתיב [משלי כב, ט] טוב עין הוא יבורך. אל תקרי יבורך אלא יברך.
http://www.biu.ac.il/jh/parasha/naso/ara.html
הערה 6.
תוקן על ידי נישטאיך ב- 08/10/2013 15:39:04
|
|
|
|
| נשלח ב-8/10/2013 15:53 |
|
| |
נישט
לא ראינו ולא מצאנו בכל הברכות ,ששינו ברכה עם תוספת של מילה או שניים, להעברת מסר הלכתי מוסרי.
ברכה זו ברכה על המצווה -כי שכתובה בתורה,
ארמוז לך רמז- בתקופתם של מסדרי הברכות. בין השפות המדוברות בארץ היתה גם הרומית- הלטינית,
|
|
|
|
| נשלח ב-9/10/2013 02:46 |
|
| |
|
|
|
|
| נשלח ב-9/10/2013 05:49 |
|
| |
ירוחם,
כוונתך להלצתו של רי"א מודינא על 'אמור להם' = AMOR בלטינית: אהבה.
|
|
|
|
|
