"הרב הנזיר" בשם הרב קוק על הזוהר

לתועלת חברי הפורום, אני מצרף כאן העתק מכתי"ק הרב דוד הכהן ("הרב הנזיר"), תלמידו של הרב קוק
ועורך "אורות הקודש", על אודות התיקונים והרעיא מהימנא (אלו שלושה עמודים, שהגיעו אליי בסדר
מסוים, אך שיניתי אותו לצורה שנראית לי הגיונית יותר. מעבר בין עמודים סומן על ידי כך: / / ):

(כותרת בגוף הדף: כת"י של הרד"ך הנזיר זצ"ל)

התיקונים, וכן רע"מ, (----), הם גילוים עליונים בלשונם ממש, מרוחו ונשמתו של רשב"י, ומשה, הרי
הם כאלו דבריהם ממש, ובעולם האצילות נחשב זה ממש דבריהם.
אמנם בפשט, בעולם העשיה, הרי הם נכתבו בידי צדיקים וקדושים אחרונים, בזמן מאוחר. מה שמובע
בלשון, בבטוים מאוחרים רבים.
אמנם עצם אמתותם בא בגילוי עליון כי הדברים המדוברים גם הם נשגבים, ומקורם בקודש עליון ואי
אפשר בלי רוה"ק.
ויחסום לרשב"י, ולסבין, משום שהדברים נתגלו להם, לא רק בתכנם, אלא גם בלשונם וסגנונם, כהרהור,
שבהבדל ממחשבה, הרהור היינו המחשבות בקולות האותיות במוחין, ובציורי האותיות, וזה נקרא שם
הכותב. וכשהגילוים באים רק בהברות אותיות נשמעות, מלוליות, ולא נכתבות, אומרים שזהו, שם הדורש.
/ /
וכבר דבר ע"ז הגאון בעל מטפחת ספרים. הבא בהוכחות רבות לידי מסקנא, כי התקונים ורע"מ נכתבו
בידי אחד הרבנים הספרדים, בסגנון המחקר הספרדי, ובלשון הדרשנים, אלא שנכתבו ברוה"ק, בשם
הכותב, בגילוי נשמות צדיקים, קדושי עליון. ודבריו אמת וצדק, ומהם אל תזוז.
. .
.

וכן יש להצדיק קודש דברי רמ"ח לוצטו בריש קל"ח פתחי חכמה, שמצאם בספר עתיק ישן נושן, כלומר
הכללים באו לו בגילוי עליון בלשונם, והוא היה לו מגיד, כידוע, היינו גילוי מחשבות מלוליות
נשמעות, כמפי מגיד, ואח"כ כשפסק מבוע הגילוי, עשה פירוש לו, שבמובן ידוע, הוא פירוש לדברי
עצמו, אלא שבראשונה היה בגילוי, ואח"כ בהסברה והבחנה שכלית, מסודרה, כבפירושו על אדרא רבא,
אדיר במרום, שמרגישים שם עליות וירידות כאלה.

אמנם כשיד הבקֹרת נוגעת בדברים אלה, קדושת הדברים נופלת, בעיני הדור, וגם בעיני היחידים ולכן
העלימו, ודברו בלשון כזו, שהיא לא אמת כפי הצד התחתון, ואמת, מהצד העליון.
יסוד הדברים קבלתי מפי מרן שליט"א.
/ /
אמנם זהו כחו של האר"יז"ל ובית מדרשו, שלא כתבו דבריו בלשון הזהר, והרהיבו להכריז, שהוא גילוי
לו לעצמו, מאת אלהי הראשונים והאחרונים כמו קול גדול ולא יסף, ולא פסק, שגם בדורנו הנעזב לא
עזב ד' אותנו, וגילוי דברו ורוח קדשו מקשקש באזנינו וברוחנו. רוחי אשר עליך ודברי אשר שמתי
בפיך לא ימושו מפיך , ומפי זרעך ומפי זרע זרעך עד עולם.

ויודעים הם ישראל להבחין בין קודש לקודש, ובין ראשון לאחרון, וד' אלדינו אלדי ישראל הוא אלדי
הראשונים והאחרונים, וקולו קול גדול ולא יסף ולא יפסק לעלמין, וכבודו חדש עמנו, בחידוש ימינו
כקדם.

הפרעתוני איקון ירוק ביותר. (למרות שבעצם לא השתנה כלום...) אור השאנטי הערה קטנטונת. אל לנו להקיש מלשוננו היום ללשון חכמים. הרב הנזיר, כמו אחרים, השתמש בלשון במשמעות הקדומה של המילים. ו"מקשקש" דהיינו משמיע קול רם. כדוגמת הרעשן. ודומה ל"הנבואה מקשקשת בו". ואולי זה לשון "מעורר". על כל פנים, זה ודאי לא במשמעות של ימינו, לשון "מקשקש בקומקום" במובן המטאפורי של המילה. ובוודאי שראוי לצרף זאת לאשכול המילים ששינו משמעותן. שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו

קעלעמר,
רק הערה. למיטב הבנתי אין איסור על ציטוט לא מובן. הרי יכול מישהו להביא ציטוט ולשאול למשמעותו. האיסור היחיד הוא על לדבר (נכון יותר: לכתוב) לא מובן.
לעומת זאת, האיסורים שנכתבו למעלה ('הוראות אלו נכתבו בדם', כמאמר קצין הבטיחות של התרגיל), הרי הם מן החמורים.

וכפי שהגר"א תיקן את הקלקולים שיכלו להופיע בחסידות, והרמב"ם את הקבלה (כמו שהביאו כאן מהראי"ה), נראה לי שכך גם דבריי הנ"ל תיקנו את הקלקולים שיכלו להופיע כאן. ודוק'.
מיכי

מצורף קובץ

עם זאת, גם הרב הנזיר לא הדפיס בפומבי את דבריו, נאמן לפיסקה שבאמצע דבריו. אני מנסה לצרף כאן את דבריו על הזוהר ב"קול הנבואה".

ומעניין לשים לב שבדבריו בכת"י לא דיבר על הזוהר, אלא על התיקונים ועל רעיא מהימנא (לא הצלחתי לפענח מה היה כתוב בסוגריים שם לפני שנמחק).

קטע יפה. אולי אפשר להביא צילום של כתה"י?

זה עתה ראה אור ספר משנת הנזיר (בהוצאת נזר דוד) ושם מובא עוד טפח מיומנו של 'הנזיר'. אך את היומן כולו לא הדפיסו ומי יתן ןידפיסו לעתיד לבוא בב"א.
ועל אותו יומן כתב דב שוורץ במחקרים רבים והביא מתוכו על פי כתב יד. והנה פלא: חלק מפסקאות שהובאו על ידי שוורץ לא מופיעות בספר משנת הנזיר.

ועל פי השמועה עוד כתבים רבים של 'הנזיר' ישנם וגנוזים הם מטעמים לא ברורים.
 

אכן, יש עוד כתבי נזיר גנוזים וזו אינה שמועה.
גם בפירושו על הכוזרי שכבר יצא לאור נעשו שמות עד שנעשה כשממה.
קטעים מפירושו לאמונות ודעות יצאו ב'צוהר'.
עליו העיד גרשון שולם שאחר שחשב שכבר אין עוד מקובלים גילה שיש את הרב הנזיר.
יותר משמומלצים ספרי שוורץ עליו מומלצים הקטעים מיומניו ששוורץ חשף ועל כל קטע שחשף מגלה טפח ומכסה טפחיים.

יש גם כתבים רבים של הראי"ה קוק שנותרו בכתב יד. אפשר לראות זאת בקלות מכמות הפסקאות שנמצאות ב"אורות" וספרים אחרים שערך הרצי"ה, ושאינן קיימות ב"שמונה קבצים" ו"פנקס י"ג". באחד הספרים של הרב נריה מובאת הקדמה של הגר"א שפירא, שאומר שיש בכתב יד עדיין מאתיים אלף (200,000) דפים בכתב יד. חלק נדפסו בינתיים בקבצים האמורים, אך זה עדיין טיפה מן הים.