נדב,
את הראיה מקומצו של כהן כבר הביא בשיעורים של תורה (סי' א ס"ק ז) , ודחה בשיעורים של תורה
וכתב שבאמת לא כל הכהנים יכלו לקמוץ, והיו כהנים מיוחדים שידיהם היו גדולים והם היו קומצים.
נשלח ב-5/3/2006 23:38
בן איש,
לא הבנתי. כפי שכתבתי לעיל אפשר לפתור כל בעיה מציאותית בנשתנו הטבעים. מה שרציתי לומר הוא שכאן אם נשתנו גם הידיים הרי שאין לחשבון החזו"א "עוגן" להיאחז בו וצריך להגדיל את השיעורים לגודל לא ידוע.
מעבר לכך הרעיון שרק כהנים יוצאי דופן קמצו תמוה: הרי בירושלמי יומא פ"ב מבואר שכהן שאין ידו מחזקת ב' זיתים פסול לכהונה, וא"כ נאמר שכל הכהנים פסולין חוץ מכמה ענקים?
לרגל חודש אדר אוסיף משהו משעשע. המשנה ביבמות (סא.) מלמדת כי מי שארס את האלמנה ונתמנה להיות כהן גדול יכנוס, "ומעשה ביהושע בן גמלא שקדש את מרתא בת בייתוס ומנהו המלך להיות כהן גדול וכנסה".
על זה אומרת הגמרא שם "אמר רב יוסף קטיר קחזינא הכא (=יש קשר בין הדברים) דאמר רב אסי תרקבא דדינרי עיילי ליה מרתא בת בייתוס לינאי מלכא עד דמוקי ליה ליהושע בן גמלא בכהני רברבי". ("שלא היה ראוי לכך אלא שנתן ממון ומינוהו - רש"י)
קשה: הרי יהושע בן גמלא הוא ש"זכור אותו האיש לטוב ויהושע בן גמלא שמו", שתיקן את תקנות החינוך לילדי ישראל ואם כן צדיק היה, ואיך ייתכן שנתמנה למשרתו על ידי שוחד? בתוספות ישנים ליבמות (שם) תרץ (כרגיל...) כי תרי יהושע בן גמלא הוו. לעומתו התו"ס בבבא בתרא (כא.) אומר כי "הוא אותו האיש... וצדיק גמור היה ... והא דקאמר התם קטיר קחזינא הכא לפי שהיו אחרים חשובים ממנו". כלומר, בעיני תו"ס תשלום שוחד ל מנת להתמנות לכהן גדול במקום שיש "חשובים ממנו" הוא אקט של מנהל תקין הראוי ל"צדיק גמור", וכנראה שהם ראו פסול רק במקרה בו המתמנה עצמו אינו ראוי לאותה איצטלא.
לרוגאצ'וור, כנראה, היתה דעה פחות טובה על יהושע בן גמלא. בשו"ת "צפנת פענח" (דווינסק צ"ח) הוא עונה ל"ידידי הרב הגדול רבי אברהם רב ביורבורג" במסגרת סדרת תשובות שעסקו בהיתר עגונה. מה שהטריד את הרוגאצוור הוא שינויים בתיאור המציאות בין מכתב למכתב "קיבלתי מכתבו... ויאמין לי כי עמדתי מרעיד מה זה ... כל מכתב משונה מהיפך להיפך ... ולפי הנראה קטור קחזינא הכא, וע' בתו"ס יבמות דף ס"א...." במלים פשוטות: הוא חושד ברב כי קיבל שוחד כדי להציג את המקרה בצורה שונה מן המציאות ...
מכיוון שהרגאצוור נטה לבאר גם גמרות שהביא דרך אגב הוא מפרש את הבעיה שבגללה היה על ר"י בן גמלא לתת שוחד: "כי יהושע בן גמלא היו לו ידיים קטנים כמבואר ביומא בירושלמי פ"ה ... כהן שאין מחזקת ידו שני זיתים פסול... וה"נ כן ... ע"י הקטור נתרחב הידיים שלו..."
לסיום מלמדנו ר"י רוזין פרק מאלף במתן מחמאות ונימוסין, כאשר הוא כותב לאותו רב בו חשד בקבלת שוחד "מן הסתם קבל מ"כ שכתבתי לו מלא תארים, אך אני כותב לו מחמת כי צריך לפייסו כמבואר ברכות לא: עי"ש"
מכאן רואים כי הרגאצ'וור אכן סובר שיהושע בן גמלא ה"זכור לטוב" אכן נתמנה לכהן גדול שלא כדין שהיה פסול לכהונה מפני קטנות ידיו.
לסכום: 1. כהן שידיו קטנות פסול לעבודה. 2. לא סביר להניח שרוב מוחלט של הכהנים פסולים לעבודה. 3. אם נשתנו גדלי הידיים נפל בבירא חשבונו של הצל"ח ואין בסיס לשיעור החזו"א. 4. קרה כי מי שהעמיד רשתות של חינוך תורני לא ממש הקפיד על כמה כללי מנהל תקין מסוימים, ומעשה אבות סימן לבנים.
נשלח ב-6/3/2006 02:16
לקוראי אנגלית מאמר נפלא על היסטוריה של שיעורים עיבריים עד זמננו
הוא מזכיר מקורו של ...דרכמון ..(DRACHMA) וגם ...שקל ... שעורי כמות יין לעבריים... ועוד ציטוטים ממשנה מידות... ועוד .. מי שרק עובר על זה קשה להאמין שנתקטן שום דבר וכי באמת השעורים נתקיימו עד הזמן הזה.
יצא לאור ספר "מסורות השקל" ובה מוכיח שאפילו ר' א.ח. טעה והשיעור של שקל הוא בערך 14 גרם והוא מתאים מאוד לשיעור המובא ברש"י שהם שתי אונקיות וחצי.
הרמב"ן הודה לרש"י במכתביו אחרי שעלה לארץ וראה שקלים עתיקים הרי לפי הרמב"ן אפשר להתחרט ממה שמקובל באם מוצאים הוכחות ע"י ארכילוגיה. גם אחרי אלף שנים.
בכלל אם רק מודדים בנינים אז אפשר בקלות למצוא את היחידה (ששימשו בה הארדכלים) של מדידת הבנין וכן בכלים.. למשל היום החדרים שלי פה באמריקה הם נמדדים בFEET ובא"י במטרים ..ואף אם באופן פלא כולנו נשכח את הMETRIC SYSTEM הרי לחוקר אפשר להעמיד כללי המדידה והיחידות ע"י השוואת ביתים וחדרים שבהם השתמשו הבונים וזה פשוט.
בספר תורת חמ"ד לר' מיכאל דוב ווייסמאנדל יש דיון ארוך אודות השיעורים שבפר' תרומה אם יהיה לי זמן אביא סרוק מזה
נדב,
דעתי העניה בענין אינה כהחזו"א, אלא להלכה ולא למעשה - שהדבר תלוי בין שיעורים קטנים המורכבים
מטפחים ואצבעות בהם העיקר כהחזו"א, לבין שיעורים גדולים המורכבים מאמות בהם העיקר כהגרא"ח
נאה. בהתחשב בכך שהתורה לא ציותה למדוד במטרים אלא בידים ובאצבעות. ואכמ"ל. ולהלכה ולמעשה אני
נוהג כגרא"ח נאה לקולא ולחומרא.
כוונתי בהערתי היתה רק לעורר כי אדם יסודי כמוך מוטב היה לו היה חורץ משפטו בסוגיא אחר העיון
בספרים היסודיים בה, ולא כמעשיך.
ואגב, גם את הקושיה ה"חדשה" מהירושלמי ביומא מביא בשש"ת שם ומבאר שהגמרא שם דיברה בדרך בתמיהה
(ודלא כמשנה למלך).
נשלח ב-6/3/2006 22:50
בן איש, הא כיצד? אתה אומר שהעיקר כהחזו"א בשיעורים קטנים, אך נוהג כרח"נ בין לקולא ובין לחומרא?
מיכי
