|
|
| נשלח ב-29/7/2007 23:45 |
 |
| |
אני רוצה להעלות את נושא שינוי הטבעים לא מהפן ההלכתי אלא מהפן המציאותי.
אני מביא לפניכם שתי דוגמאות מדברי הרמב"ם לדברים שכזמן הרמב"ם היו שונים מהיום מבחינת הטבע האנושי:
הרמב"ם בהלכות דעות פ"ד הט"ו כותב:
"לעולם ימנע אדם עצמו מפירות האילנות, ולא ירבה מהן אפילו יבשים, ואין צריך לומר רטובים; אבל קודם שיתבשלו כל צורכן, הרי הן לגוף כחרבות. וכן החרובים, רעים לעולם. וכן הפירות החמוצין רעים, ואין אוכלין מהן אלא מעט בימות החמה ובמקומות החמין. והתאנים והענבים והשקדים טובים לעולם, בין רטובים בין יבשים, ואוכל אדם מהן כל צורכו; אבל לא יתמיד אכילתן, אף על פי שהן טובים מכל פרי האילנות"
שם הלכה כ"א:
"דרך הרחיצה--שייכנס אדם למרחץ משבעה ימים לשבעה ימים; ולא ייכנס סמוך לאכילה ולא כשהוא רעב, אלא כשיתחיל המזון להתעכל. ורוחץ כל גופו בחמין שאין הגוף נכווה בהן, וראשו בלבד בחמין שהגוף נכווה בהן. ואחר כך ירחוץ גופו בפושרין, ואחר כך בפושרין מן הפושרין, עד שירחוץ בצונן; ולא יעביר על ראשו כלל, לא פושרין ולא צונן. ולא ירחוץ בצונן, בימות הגשמים. ולא ירחוץ עד שיזיע וייפרך כל גופו, ולא יאריך במרחץ; אלא כשיזיע וייפרך גופו, ישתטף וייצא"
לגבי הדוגמה הראשונה אין חולק שכיום פירות האילן יפים לגוף וגם אם יש פירות כגון אפרסמון שהרופאים ממליצים לא לאכול יותר מאחד ליום עדיין אין צורך להמנע לגמרי מאכילת פירות וודאי שרוב הפירות יפים לגוף ובריאים.
לגבי רחיצה יתכן ומדובר בבית מרחץ של הזעה הדומה לסאונה שלנו ולכן מחמת התייבשות אין לרחוץ כל יום אלא פעם בשבוע. אך עדיין מתוך הדברים משמע שמדובר גם על רחיצה של נקיון שבזמנם נהגו לרחוץ פעם בשבוע.
מה השתנה בדרכי הטבע, האם הטבע השתנה, האם זו אבולוציה של הפירות או של הגוף האנושי או של שניהם?
האם הגוף האנושי השתנה ונזקק כיום ליותר מרחיצה אחת לשבוע או שזה רק בגלל התחממות כדור הארץ?
אשמח אם תעלו דוגמאות נוספות לשינוי הטבעים.
אשכולות נוספים שהיו בעניין שינוי הטבעים (בחסות לינקזעצער, יישר כוח) אך האשכולות היו יותר בכיוון הלכתי ולא מבחינה ריאלית.
על הרב מרצבך והשיעורים:
http://www.hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=488930
שיעור חזו"א ומסורת בית בריסק
http://hydepark.hevre.co.il/topic.asp?topic_id=2120039
עיבור המעוברת
http://hydepark.hevre.co.il/topic.asp?topic_id=1219209
תוקן על ידי mzohar ב- 29/07/2007 23:45:10
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-30/7/2007 08:18 |
|
| |
לגבי פירות, הידע השתנה.
לגבי רחיצה, התנאים השתנו, כולנו רבן גמליאל ולכן ברור לי שמותר להתרחץ בתשעת הימים.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/7/2007 14:57 |
|
| |
בעל בעמיו.
מניין לך מה השתנה?
<"לגבי פירות, הידע השתנה">
א. הרי הרמב"ם היה רופא ואם הוא כותב שפירות האילן הרי הם כחרבות לגוף כנראה שזה הוכח לו בצורה כל שהיא בזמנו.
ב. מהיכן אתה יודע שהידע השתנה ולא המציאות? אולי הפירות השתנו? אולי גופינו השתנה?
<"לגבי רחיצה, התנאים השתנו">
מה הכוונה 'התנאים השתנו? האם כוונתך להתחממות כדור הארץ? לגופינו שמזיע יותר וצריך כיום יותר שמירה על הגיינה? אולי "הידע השתנה" ולא ידע הרמב"ם (על אף שרופא היה) על מחלות וזיהומים שיכולים להווצר מחוסר שמירה על נקיון הגוף?
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-30/7/2007 15:24 |
|
| |
זוהר,:"הרי הרמב"ם היה רופא ואם הוא כותב שפירות האילן הרי הם כחרבות לגוף כנראה שזה הוכח לו בצורה כל שהיא בזמנו."
לזה קוראים שהידע השתנה.
כמו כן ביחס לזיהומים בגלל חוסר הגיינה.ברור לגמרי שפשוט לא העלו בדעתם שידים (שנראות) נקייות אך לא מחוטאות עדיין מסוכנות.
_________________
א קליפע
|
|
|
|
| נשלח ב-30/7/2007 15:26 |
|
| |
אני לא יודע מה ידע הרמב"ם ומה לא, אך בהחלט יתכן שהיתה בעיה של חוסר נקיון בפרות.
וגבי היגיינה, לרמב"ם לא היו מים זורמים.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/7/2007 15:52 |
|
| |
קליפע
א. בדיוק על זה אני שואל מניין שזה הידע ולא הטבע.
ב. לא מדובר על שמירת סטריליות מפני בקטריות אלא על רחיצת הגוף מזיעה. האם גם זיעה לא ידעו מהי?
בע"ב
לא הגיוני שטעמו של הרמב"ם הוא חוסר נקיון בפירות עצמם.
א. הרמב"ם מחלק בין פירות לחין ליבשין באותו הפרי.
ב. הרמב"ם מציין פירות שראויים לאכילה והם טובים ובריאים "והתאנים והענבים והשקדים טובים לעולם".
מניין למר שלא היו מים זורמים הרי היו מקוואות ונהרות, הרמב"ם עצמו מדבר על בית מרחץ.
משמע מדברי הרמב"ם שצריך לרחוץ משבוע לשבוע מפני בריאות הגוף ולא מפני מחסור במים.
|
|
|
|
| נשלח ב-6/8/2007 14:22 |
|
| |
שאלה צדדית:
האם הגישה הטוענת ש"נשתנו הטבעים", אינה בעצם גישה דרוויניסטית?
|
|
|
|
| נשלח ב-6/8/2007 15:16 |
|
| |
מאחר ואינני מצוי כרגע בפרטים, אגע רק בכללו של עניין, לדעתי העניין של נשתנו הטבעים, לפעמים משמש כפיקצייה כדי לחלוק בדרך של כבודו במקומו מונח,
ברור כי מבחינה מציאותית שיעוריו של החזו"א יותר ריאליים בנוגע למניעי השיעורים ולתוצאותיהם המעשיים, לא יתכן כי שיעור 'סעודה' מינימלי, בא לידי ביטוי בכביצה של ר"ח נאה, בקושי להגדרת 'טעימה' הדבר יחשב, נכון כי לחזו"א ישנה בעיה לא מבוטלת עם הגדרות חז"ל באשר למידות, אך הוא הרבה יותר הגיוני באשר לרעיון שעומד מאחורי השיעורים ולנפקותות המעשיות.
זהר
הדבר לא מפחית במאומה מכבודו של הרמב"ם בעובדה כי הידע השתנה, הרמב"ם בעצמו כותב שלמד רבות ברפואה ומדע מהתפיסות הרווחות בזמנו, וכשם שהיום התברר כי אין שחר למסילות הכוכבים של אריסטו ובעקבותיו הרמב"ם, כן לענייננו,
בכלל, בויכוח אם הידע השתנה או הטבעים נשתנו, נטל ההוכחה הוא על האומר כי הטבע השתנה, מאחר ועל שינוי הידע אנו עדים יום יום, ואילו על שינוי טבע איננו עדים, ועל מחדש האקסיומה להוכיח את דבריו.
תוקן על ידי פרוטגורס ב- 06/08/2007 15:30:05
|
|
|
|
| נשלח ב-6/8/2007 23:25 |
|
| |
פרוטגורס
א. אין זו פחיתות מכבודו של הרמב"ם באם מחקר מדעי השערתי הוכח כיום כאינו נכון. אך בדברי הרמב"ם על פירות האילן שהם כחרבות לגוף מסתברא שראה בכך בזמנו.
מסתבר גם שרחיצה משבוע לשבוע אינה בגדר אסטרונומיה, פצעים שנוצרים על הגוף מחוסר נקיון אינם דומים לגרמי השמיים.
ב. שינוי הטבע הוא דבר מוכח ומצאתי מאמר בנושא ל פרופ' שטיינברג..
http://www.daat.ac.il/daat/refua/encyc/hishtanut.htm
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-7/8/2007 00:09 |
|
| |
זוהר
לגבי רחיצה, לא כתוב ברמב"ם לא להתרחץ יותר. השינוי הזעיר הוא שלא היו להם מים זורמים. נסה אתה להתרחץ כל יום עם מטלית או דלי ואל תשכח, בלי אינסטלציה, על הקרקע.
נראה לי שאפילו פעם בשבוע זה מאמץ גדול מידי.
-------
מאיר
|
|
|
|
|
| נשלח ב-7/8/2007 01:12 |
|
| |
מאיר.
ברמב"ם לא כתוב שאין לרחוץ יותר מפעם בשבוע אך נראה לי מדבריו שבא לומר את כמות הרחיצות הראויה מבחינה בריאותית לא יותר ולא פחות אלא משבעה ימים לשבעה ימים.
לא היו בתי מרחץ ומקוואות מחוממים?
א. נמצאו בחפירות ארכיאולוגיות הרבה בתי מרחץ והזעה.
ב. מסכת יומא פ"ג משנה ה' "ואם היה כוהן גדול זקן או אסתניס-מחמין לו חמין ומטילין לתוך צונין, כדי שתפוג צינתן."
האם קושי בקיום הרחיצה משנה תופעות בריאותיות ופוטר מרחיצה?
(הגמרא בנדרים לגבי נדר (או תנאי בנדר) שלא ארחוץ מוזכר שיום אחד הנדר (התנאי) חל כי אין ניוול בחד יומא אך ביותר משמע שיש ניוול על אף שהיה קושי ברחיצה בזמנם.
א. לכאורה מדוע הגמ' לא כתבה שבעה ימים כשיטת הרמב"ם? שמא בזמן הגמ' הטבע היה כמו היום, ובזמן הרמב"ם נשתנה הטבע ושוב אצלינו חזר ונשתנה..
ב. ביו"כ שרחיצה נאסרה מה עינוי יש כאן הרי הרחיצה לשיטתך בזמנו היתה עינוי ומה העניין להביא עינוי תחת עינוי?! וא"ת שהרחיצה עצמה אינה האיסור אלא תחושת הנקיות מהרחיצה, א"כ צריך לאסור רחיצה אף קודם יוה"כ.)
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-7/8/2007 08:40 |
|
| |
זוהר
עיין בשוגון ואינו תח"י כעת.
|
|
|
|
| נשלח ב-7/8/2007 09:50 |
|
| |
.
בעל
הנסיון שלך להשוות בין התפיסה הבריאותית כי רחיצה מזיקה לבריאות (שהיתה נפוצה באירופה של ימה"ב והלאה), לבין הגישה לרחצה בפסטאט - שגויה.
להבדיל מהתפיסה הרפואית באירופה שהניחה כי הרחיצה מחלשת את כוחות של האדם, בעולם הערבי-מסלמי, כמו גם אצל היהודים שחיו באותו האזור, רווחה התפיסה שמוצאה בתרבות היהודית כמו גם מהרפואה היוונית - שהרחיצה מועילה לגוף.
|
|
|
|
|
