|
|
| נשלח ב-7/8/2007 11:23 |
 |
| |
מואדיב,
ואם כן חזרנו לבעיה הטכנית של מים זורמים.
הרבה יותר קל להתרחץ בבית מאשר ללכת למרחץ.
|
|
|
|
| נשלח ב-7/8/2007 14:00 |
|
| |
פרוט
שיעור סעודה מינימלי הוא סעודת עראי, ראה בסוכה שאפילו שתיים ושלוש ביצים נחשבים עראי.
ולשיטתך איני מבין איך ביצה גדולה פי שניים יכולה להוות סעודה.
|
|
|
|
| נשלח ב-7/8/2007 16:13 |
|
| |
מיכה
כזית הוא שיעור 'סעודה' מינימלי לכל הנפקותות ההלכתיות [במאמר מוסגר, מצה בפסח ששיעורו בכזית, הוא בראש ובראשונה מצות 'סעודה' , ואמרה התורה איזה לחם תאכלו בסעודה זו? = מצה, איזה בשר? = קרבן פסח, איזה טיבול ?=מרור, וזהו 'סעודת חג החרות' לחוג את יום היותנו לעם],
לגבי סעודת עראי בסוכה, זהו עניין אחר לגמרי, שם השיעור נמדד לא ביחס לשובע, אלא ביחס לכובד הסעודה אם הדבר דורש קביעות בבית או לאו וגמרא מפורשת היא,
סוכה כו. "וכמה אכילת ארעי, אמר רב יוסף תרתי או תלת ביעי, א"ל אביי והא זימנין סגיאין סגי ליה לאיניש בהכי והוה ליה סעודת קבע, אלא אמר אביי כדטעים בר בי רב ועייל לכלה" [מה שנחשב אצלינו לארוחה קלה, הרמב"ם כתב ששיעורו הוא כזית פחות או יותר]. ובדף כז. "וכשנתנו לו לרבי צדוק אוכל פחות מכביצה נטלו במפה ואכלו חוץ לסוכה ולא בירך אחריו, הא כביצה בעי סוכה, לימא תיהוי תיובתיה דרב יוסף ואביי, דילמא פחות בכביצה נטילה וברכה לא בעי, הא כביצה בעי נטילה וברכה". כלומר מדד ל'סעודה' אינו מדד ל'קביעות'.
בד"כ סעודה כוללת עוד תפריטים מלבד הפת, שיעורו של החזו"א הוא מציאותי בסעודה מינימלית [ביחס לחלקו של הפת בסעודה], שיעורו של ר"ח נאה כבר שייך לגדר 'טעימה'.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-7/8/2007 16:20 |
|
| |
בלי לקרוא את האשכול הזה
יש ספר שנקא מסע אל ההלכה
כמה וכמה פרקים ללא קשר בין פרק לפרק
אחחד הפרקים דן בנושא מידות אורך רוחב ומשקל לאור ההלכה
ויש שם את חליפת המכתבים בין הרב חיים נאה לבין קבוצה מאנשי חוג החזון איש
כדאי מאד לקורא את המכתבים ולעעיין טוב בשאלותץ שם
הרבה חומר למחשבה
למה רבי חיים קניייבסקי לא ענה על החוברת של הרב חיים נאה?
|
|
|
|
| נשלח ב-7/8/2007 16:50 |
|
| |
תמיד כדאי להעביר את זה לכלים ושיעורים מציאותיים, אפילו אם לא ברור השיעור המדעי המדוייק:
כזית זה ביס קטן
ככותבת זה ביס בינוני
כביצה זה ביס גדול (מקסימלי - אין בית הבליעה מחזיק יותר מכביצה)
אין חיוב למלא את הכרס מפסח מצה ומרור, העיקר שאכלת מהם, ופשוט שאיכלת פירור של מילימטר רבוע אינה אכילה. ואדרבה, כזית אינו סעודה אלא אכילה.
ככותבת הוא אכילה המיישבת את הדעת ומשקיטה את קרקורי הבטן, ואילו כביצה היא אכילה שמשביעה מעט.
'כדטעים בר בי רב' - אינני יודע מהיכן לקח הרמב"ם שזה כזית (גם לא ראיתי בפנים), אבל צריך לבדוק פה עוד משהו מלבד השיעור עצמו. כמו שהגמ' מחלקת שם בין ישן סתם לבין מניח ראשו בין ברכיו, כך יש לחלק בין מי שחוטף ביס מהארוחה של חבירו, שאז מסתבר שזו אכילת עראי, לבין מי שיושב לשיחת רעים קצרה עם קפה ועוגיה. (ראה ברש"י ד"ה כדטעים "וטועם מלא פיו ושותה" - מה עניין השתייה לכאן? אלא כנראה מדובר שחלק מהאכילה הזו היא השתייה, וכמו שמצינו הרבה פעמים ששתיית יין נחשבת קביעות, ברמה מסויימת לפחות)
אשמח אם תבהיר לי את כוונתך במשפט: 'מדד לסעודה אינו מדד לקביעות'.
נחזור לשיעור החזו"א, שיעורו הוא בערך 160% משיעור הגר"ח נאה, כך שלקחת חלק קטן מהסעודה (- הלחם - ) לצרף אליו כמות לא ידועה של מאכלים אחרים, ולהחליט לפי זה כמה צריכה להיות כמות הלחם - נראה לי תמוה.
ועוד, שהרי שיעור סעודה ממוצעת היא 3 או 4 ביצים כמו שכתוב בעירובין.
אוסיף עוד הערה, שמישהו הביא לי ראיה מאין פוחתין שלעני בגורן מחצי קב חטים וכו', שזה יוצא כשיעור של 3 או 4 ביצים, וזה כידוע אמור להחזיק אותו עד לארוחת ערב, כי היו אוכלים שני ארוחות.
תשובתי:
א. ארוחת בוקר הייתה יורשים בשעה שלישית כל אדם בשעה רביעית פועלים בשעה חמישית ת"ח בשעה שישית. (פסחים י"ב) לפי זה זה לא היה מוקדם בבוקר אלא סמוך לצהרים.
ב. כתוב "אין פוחתין לעני בגורן" - אם מדובר בגורן פירוש הדבר שאין שם מאכלים המלפתים את הפת, אז מה הטעם לתת לעני יותר משיעור הלחם שצריך לסעודה?
ג. מדברים פה על עני, ועני כנראה רגיל לאכול קצת. הרי התורה חסה על העני, ועל בעל הגורן לא חסה? ודאי שאין הכוונה להתאכזר לעני, שהרי כתוב "די מחסורו", אלא הכוונה - "אין פוחתין" - פשוטו כמשמעו - זה המינימום. אם הוא רוצה יותר, צריך לתת לו יותר, איש איש כפי יכלתו (ארבעת המילים האחרונות, הם כבר עניין לדיון אחר).
|
|
|
|
|
| נשלח ב-7/8/2007 18:13 |
|
| |
מיכה
לשאלתך, מהגמרא שהבאתי עולה בבירור כי השיעור של סעודת 'עראי או 'קבע' הנוגע למצות סוכה, אינו קשור למדד הקובע מהו שיעור 'סועדה' לכל מצוות התורה. שהרי רב צדוק היה נוטל ידיו ומברך ברכת המזון על כביצה ואילו לגבי חובת סוכה הטעונה 'אכילת קבע' שיעורו הוא ביותר מכביצה 'כדטעים בר בי רב', והסיבה לזה היא כאמור, שלא כל המוגדר כ'סעודה' מוגדר גם כ'קבע' ולא עראי,
נכון כי מגמרא זו מבואר כי 'כדטעים בר בי רב' שיעורו הוא יותר מכביצה וכמש"כ רש"י שם, מסיבה זו הקפיד הרמב"ם ואמר כי שיעור עראי הוא 'כביצה פחות או יותר', אגב, בשו"ע פסק כביצה סתם,
לגבי החזו"א, ודאי כי "ההחלטה על כמות הלחם" צריכה להיות שאובה מן המקורות, אך אם ניתן לדחוק במקורות ועל ידה להגיע לתוצאה יותר מציאותית שתתיישב לבסוף עם חז"ל, הלכה כמותה, [הרמב"ם במו"נ קובע זאת באשר לאגדות חז"ל, ויודע אני שהדברים אינם בדוקא דומים].
תוקן על ידי פרוטגורס ב- 07/08/2007 18:15:52
|
|
|
|
| נשלח ב-8/8/2007 15:27 |
|
| |
במחילה מכבוד הרמב"ם, קצת קשה לי להבין מה ההיתר לדחוק במקורות כדי להכניס בהם את מחשבתנו. מה שכתוב במקורות כתוב, מה שלא כתוב - לא כתוב. גם באגדה וגם בהלכה. אפשר להסביר משהו כמשל, אבל בתנאי ששמים אותו בתוך רקע הגיוני וברור, כך שהדברים מקבלים משמעות.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/8/2007 17:21 |
|
| |
התופעה בימי קדם של ענקים (עוג מלך הבשן) בארץ כנען, כמו שתיארו המרגלים את ילידי הענק וגודל הפירות בארץ אז, האם זה קשור לשינוי הטבעים?
(גם למרגלים גודל הענקים והפירות נראה להם ענק במיוחד בזמנו. אך שמא זה גם יחסי לזמנם הלוא מצינו במדרשים שגם גובהו של משה רבינו היה עשר אמות, וגם לשיטת הרב חיים נאה זה למעלה מארבעה וחצי מטרים ולפי החזו"א זה כמטר יותר).
|
|
|
|
|
| נשלח ב-8/8/2007 18:46 |
|
| |
זוהר
ברור כי ההפלגה המדרשית בגודלם של הנמושות לעומת הענקים בסיפור המרגלים, וכן תיאור משקלם של אשכולות הענבים בארץ ישראל הוא בדרך הפלגה וגוזמה, אילו הייתי גם אני רוצה לתאר בצורה סיפרותית, את אפסותי ביחס למפלצתיותם הענקית של השחורים מהNBA גם הייתי מתאר זאת בדיוק כך.
צא ותבקר במיטרופולין-מוזיאום במנהטן ותווכח בעצמך, מגודלן ואורכן של 'מומיות מצריות' וארונותיהם המקוריות, אני התרשמתי שהן אף קטנות מהגובה הממוצע של ימינו.
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-8/8/2007 19:12 |
|
| |
יצאתי וראיתי במטרופוליטן. אך מפרעה אין להוכיח שהרי מוזכר שהיה ננס וגובהו אמה. ובעניין הגוזמא לא נראה לי שהגוזמא היא עד כדי כך. המדרשים לדוגמא התיאור איך המרגלים לקחו את הפירות להראות לבני ישראל מראים על גדלים הרבה מעבר לקצת גדול עם הגזמה גדולה.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/8/2007 19:25 |
|
| |
כשם שלא מצאת במיטרופוליטן מומיה בגודל אמה (מאחר וחנטו רק נחשבים ולא ילדים) כן לא ראית שם מומיה שהיא בגודל עשר אמות, והיא הנותנת.
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-8/8/2007 20:19 |
|
| |
פרוטגורס
א. מי אמר שגופתו של פרעה הננס נמצאת במוזיאון המטרופוליטן? והשאר באמת היו נמוכים.
ב. גם משאר חשובים אין ראיה לקטנות חריגה הרי המומיות נראות מכווצות וקטנות ולא מחייב שבחייהם כך הם היו (איני יודע, אולי מבחינה פיזית יש כיווץ של החומר).
ג. גם אם המצרים היו עם נמוך מי אמר שעם ישראל היו נמוכים והמרגלים היו נמוכים?
.
לשיטתך שהמדרשים מגזימים עשרת מונים:
עוג מלך הבשן הוא בגובה של שחקן כדורסל בתפקיד 'סנטר' ומשה רבינו בגובה' של שחקן כדורסל ממוצע.
החרב שמשה רבינו פגע עימה בקרסולו של עוג מלך הבשן אינה אלא בגודל סכין מטבח ארוכה, ומשה רבינו התכופף כדי לגעת בקרסולו של עוג?
העלית שאלה יפה, היכן עצמותיהם של הענקים? אך זה נושא חדש לחלוטין.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/8/2007 21:07 |
|
| |
זוהר
הקפדתי לציין כי 'המומיות וארונותיהן המקוריות' מוצגות במוזיאון וזאת כדי להימנע מן השאלה שמא התכווצו המומיות ברבות הימים.
הרמב"ם במו"נ משתמש מספר פעמים במילות גנאי וזלזול ללומדים מדרשים מסוג זה כפשוטו, אפילו הרמב"ן בספר הויכוח (כתבי הרמב"ן מוסד הרב קוק) כותב, (אינני מצטט מדוייק) "לביביליה מחוייבים אנו להאמין, לתשבע"פ מחוייבים אנו להאמין, אך למדרשים מי שירצה יאמין ומי שירצה לא יאמין" לדעתי כוונתו של הרמב"ן שאין לקחת את התיאורים כעובדות פשוטות, אלא כסוג של יצירה סיפרותית עם מוסר השכל עמוק.
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-8/8/2007 22:01 |
|
| |
פרוטגורס
נניח שהמצרים היה עם נמוך, זה עדיין נתפס יותר מאשר ענקים.
הנה לך תאור מקראי.
כִּי רַק-עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן, נִשְׁאַר מִיֶּתֶר הָרְפָאִים--הִנֵּה עַרְשׂוֹ עֶרֶשׂ בַּרְזֶל, הֲלֹה הִוא בְּרַבַּת בְּנֵי עַמּוֹן: תֵּשַׁע אַמּוֹת אָרְכָּהּ, וְאַרְבַּע אַמּוֹת רָחְבָּהּ--בְּאַמַּת-אִישׁ (דברים ג' י"א)
וְשָׁם רָאִינוּ, אֶת-הַנְּפִילִים בְּנֵי עֲנָק--מִן-הַנְּפִלִים; וַנְּהִי בְעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים, וְכֵן הָיִינוּ בְּעֵינֵיהֶם(במדבר י"ג ל"ג)
תיאור מהגמרא
גמ' ברכות נד: "אבן שבקש עוג מלך הבשן לזרוק על ישראל גמרא גמירי לה אמר מחנה ישראל כמה הוי תלתא פרסי איזיל ואיעקר טורא בר תלתא פרסי ואישדי עלייהו ואיקטלינהו אזל עקר טורא בר תלתא פרסי ואייתי על רישיה ואייתי קודשא בריך הוא עליה קמצי ונקבוה ונחית בצואריה הוה בעי למשלפה משכי שיניה להאי גיסא ולהאי גיסא ולא מצי למשלפה והיינו דכתיב שני רשעים שברת"
|
|
|
|
|
