שיעורים והשתנות הטבעים [חזו"א בטעות יסודו?! ]

ואסיים בדבר טוב עקבות משיחא אעורר על דברי רמב"ן בפ' בראשית על פסוק אשר ברא אלקי' לעשות שם האריך לגלות קץ הכמוס ומרוב חזקו ותאותו לביאת משיח קירב חשבונו להיות קרוב לזמנו ז"ל וטעה טעות גדול במח"כ הרמה ואעתיק לשוני בחי' תורה שלי פ' בראשית ונוראות נפלאתי על הרמב"ן ז"ל שכ' ביום הששי בבקר וכו' ואחרי עשיריתו כשעור הנץ החמה יבוא הגואל וכו' ויהי' זה קי"ח שנים אחרי ה' אלפי' וכו' עכ"ל ותימה רבה כי שכח היום הולך אחר הלילה ויהי ערב ויהי בקר נמצא כי ת"ק שנים הראשוני' של אלף הששי הם בבחי' הלילה שהוא הערב של יום הששי של בריאה ואח"כ הי' בריאת החיות ואם נמתין עוד עד אחר הנץ החמה לקיים כסאו כשמש נגדי והנץ הוא עשירית היום א"כ יהי' עכ"פ אחר תק"נ שנים לאלף הששי אמנם נראה שאין שייך כשמש נגדי על התחלת התנוצצה אלא אח"כ ויהי' גם זה סעד לרמז המקובל לנו אחרי נמכר גאולה תהי' לו עכ"ל שם ובזה אסיים ברב ברכות הכ"ד החותם באהבה רבה. פה מ"ד נגהי ליום ד' בטו"ב אייר תקס"ג לפ"ק. משה"ק סופר מפפד"מ. החת"ס לא נירתע מהיחסות מפליאה (טעותו?) על דברי הרמב"ן.

אך והנה גם כאן בנוסף לקביעתו על "פליאותו" (טעותו?) של הרמב"ן החת"ס קובע זמן גאולה חדש אשר גם הוא לא עלה ארוכה לנו ועדין מפני חטאינו וג"ו וכ"ו.
אך הנה ככללו של דבר כותב החת"ס בפרשת תרומה (תורת משה קלט) בענין מנורת הזהב :  ולזאת המנורה כולה מקשה בקושיות.......ובאמת אין זה ביכולת האדם להשיג ולידע האמת אלא כל שהאדם עושה מה שאפשר לו ומכוון למצוא האמת הקב"ה מסיע לו.
אך האמת שכנראה הרגיש שיש פסיקות שאין להם מקור ואף להפך ועל זה אמר כתב בדרשותיו(חת"ס לקוטי אמרים תה) בענין הקדמת גיל הנישואים "אמר חז"ל יבנה בית ויטע כרם ואח"כ ישא אישה ואין אנו נזהרים בזה וזה בכלל הפוך בה והפוך בה שנעשה מעשים הפוכים מדרכי עולם וכולם מבורכים.
מי אני הקטן בכול ת"ח שהשליך מכאן לענין השיעורים שזה בכך וזה בכך והמבין יבין בפרט שיש כאן ת"ח מובהקים כאמור.
ערב שבת שלום.

תוקן על ידי חלמישצור ב- 17/04/2009 12:09:44

_________________

בברכה

נושא 1

צור: בספר 'שיעורין של תורה' מביא הר"י קנייבסקי בשם החזון איש כי אולי הכפורת היתה חלולה וכן האדנים. אך החזון איש לא "כתב" שהאדנים חלולים. ולכן טענתו של קלף "למה רבי חיים קניבסקי לא ענה על החוברת של ר' חיים נאה" מוזרה מאד, שהרי בכרך הנ"ל ישנם שלשה חוברות פולמוס שנתחברו בזה אחר זה מול חוברותיו של רא"ח נאה. בהם מוזכרים רוב הטיעונים שהובאו באשכול הנוכחי.

נראה גם שרבים כאן אינם יודעים כי החזון איש אמר את שיטתו בפסקנות רק לגבי אגודלים ומדות אורך, אבל הביצים והתקטנותם אינו אלא השערה צדדית בכדי ליישב את המדות זו עם זו, ובמלים אחרות: החזון איש מודה ששיעור כזית העיקרי הוא המצוי לפנינו (אפילו אם התקטן, משנה מפורשת במסכת כלים שמודדים לפי הזית המצוי לעיניו של רואה). וכך כתוב בחזו"א בעצמו סי' לט' להחמיר כשיעור הקטן, וכן בשיעורין של תורה של הרב קנייבסקי בשמו ובשם הגר"ח מוולז'ין שאפשר להקל בשעת הצורך בזית הקטן. (ישנה כאן בעיה עקרונית שהזיתים העתיקים הרבה יותר גדולים מזיתי מנזלינו ולכן בשינוי יסודי אולי אי אפשר לומר "עיניו של רואה" כיון שהפסיקו לגדל את המינים הגדולים מטעמים פרקטיים ומגדלים רק את הקטנים. בשוק מחנה יהודה מוכרים זיתי ענק המתקרבים לשליש ביצה – שיעורו של הרמב"ם). בכל אופן בישוב הסתירה בהקבלה בין מדות אורך  למדות נפח ישנם ישובים שונים, למשל ישובו של המהנדס ג. וייס כי הכלי של אצבעיים על אצבעיים המוזכר בגמרא הוא קוטר אצבעיים על קוטר אצבעיים אבל הוא כלי עגול ולכן מכיל הרבה פחות.

(באמת גם ברשב"א במשמרת הבית דף ו. מבואר כי בביצה יש הרבה יותר מארבע זיתים וכן ברמב"ן חולין קח. שכזית "כולו קליפה הוא").

 לגבי אגודלים המציאות ברורה לכל אדם שהאגודל הממוצע הוא 2.4, מה שאומר הפרעתוני למדוד על ידי מלחציים מנוגד לשיטת המדידה עליה דברו חז"ל, והיא הנחת האגודלים זה אחר זה על משטח בכדי למדוד, איך  למשל היו מוכרים פיסת בד בימי חז"ל? מניחים עליה את האגודל, ולכן ברור שהתרחבות שמכח ההנחה כלולה באגודל. ולו היה גבול אמצעי לדחיקת היד הרי לא היה שום שיעור ברור כי מי יכול לשער האם הקונה לוחץ או שהמוכר גורם לאגודל לרחף? ר' חיים נאה מודה בזה אבל גם הוא מודד על ידי חור בנייר בגודל 2 ס"מ דרכו אפשר לתחוב את האצבע, האמנם כך היו מודדים בימיהם?

ר' הדר מרגולין מתבסס אך ורק על הדרהם, הדרהם אינו כתוב בתורה והוא שיעור ששיער הרמב"ם. ז"א כל הפולמוס שלו אינו אלא לברר דעת הרמב"ם, אבל החזו"א ודעמיה מוכיחים מהרבה ראשונים אחרים ומן התלמוד. זאת ועוד: הרמב"ם כותב במפורש "ובדרהם של מצרים"  ומעולם לא נמצא דרהם של מצרים מתקופה זו.

כתב כאן מישהו שהחזון איש משנה מסורת, אבל המנהג היה בארצות אשכנז כבר מאות שנים כשיעור הגדול לגבי מדות אורך: הרש"ר הירש בשו"ת ר' עזריה הילדסהימר יו"ד רי' מעיד כי מקובל בפפד"מ מדורות קדמונים לחשוב האצבע כצאהל של 23.7 מ"מ. וכ"כ רש"ר הירש בשמש מרפא סי' כד' כ' שמנהג כל ערי אוסטריה היה לשער האצבע כמדת הצאל, וכן רעק"א כ' שמנהג פוזנא בצאל, וכן החת"ס קפט' מנהג פרשבורג (מקרית אריאל). וכן הח"א יא' טז' ובתשו' מהרש"א יו"ד כו' והנצי"ב במשיב דבר א' כ' שנהגו לשער במדת צאל, וכן בשו"ת מהרי"ו עא' לשער באמה הנהוגה והוא אמה הגדולה.

 הוכחה ארכיאולוגית לחזון איש: רבי חיים נאה בספרו שיעורי תורה כותב שלפי החזון איש מדרגות בית המקדש היו חצי אמה גובה, ובמדרגות כאלו "קשה הדריסה". אך המציאות היא שהמדרגות של שערי חולדה (בכותל הדרומי) הם אכן 30 ס"מ! (הזיהוי כשערי חולדה הוא מקובל כיום וודאי, ראה גם במדרש ששערי חולדה לא ייחרבו). ההוכחה המוחצת ביותר היא רחבו של הר הבית ממזרח למערב: 300 מטרים בדיוק מקביל לחמש מאות אמה של החזו"א. החומה הצפונית של זמננו רחוקה הרבה יותר מ300 מטר מן הדרומית משום שאינה המקורית, ראה במאמרו של ר' זלמן קורן [אוריתא, בין המצרים] שנמצאו שאריות החומה הצפונית מדרום לחומה של ימינו.

בכלל מבואר בתלמוד שגובה אדם בינוני הוא שלש אמות, ופירשו רוב הראשונים (רשב"ם ורמב"ן וריטב"א בשם גאון וראב"ד בס' בעלי הנפש) שהכוונה עם הראש. לפי החזו"א מדובר על ממוצע של 180, לפי ר"ח נאה על ממוצע של 140+ (תלוי לפי סוגי הדרהם).

 הוכחה מעניינת מצאתי ב"תורה ומדע" (כרך ז חוברת א) "כי הנה הסכמת החכמים הקדמונים כי כל מעלה בכדור הארץ היא טו' פרסאות כמ"ש יש"ר מקנדיא בס' גבורות ה' בשם כל חכמי קדם, ותוי"ט ריש ברכות כי כל מעלה 15 פרסאות שהם 60 מיל, ובאמת גם בזמנינו "מיל ימי" הוא 1852.2 מטר ונקבע לפי 1/60 של מעלה כבזמן התוי"ט, וכ' יש"ר כי פרסא ["אשכנזית הנהוגה"] היא ארבעה מיל שהם כ' אלף רגליים שהם ד' אלפים פסיעות, כי פסיעה היא חמש רגליים, והאמה היא רגל ומחצה מששה טפחים והטפח הוא ארבעה אצבעות, וא"כ המיל שהיא רבע הפרסה = 20000 טפחים, וא"כ הטפח 9.26 ס"מ, ואמה היא יותר מ55 וחצי ס"מ, ועי' חוט השני של בעל חו"י שכתב כי פרסא של התלמוד היא שש מתוך עשר חלקים מפרסה הנהוגה שהזכיר יש"ר, והיינו שמיל של התלמוד הוא 1111 מטר ואמה 55.6 כנ"ל".

ועין עוד בתורה ומדע שם ממהנדס אחד כי מצא בסמוך לשער המערביים (שער קיפונוס) שער העתיק סתום שהוא 5.55 מטר והיינו י' אמות כמנין השנוי.

--------

הקדמה לענין הענקים, עמד על זה רא"ח נאה בעצמו: "כן הוא גם לפי החוקרים והכוכין הישנים מתקופות הקדומות מוכיחים כי כגובה האדם אז כן עתה והסוחר המהולל כו' העיד בפני שראה ארונו של תות אנך אמון במצריים וארכו כאורך אדם רגיל בזמננו, ורע"י שלזינגר כתב כי ראו בתוך המערה במירון אצל תנא אחד מונח על אבן מעוטף בטליתו ובקשו מחילה ומדדו את ארכו והיה ארכו כעשר אמות ויותר". צר לי, גם אני מבקש מחילה..

_________________

זוהר סובר כי ענקים הם "נשתנו הטבעים" ואינו כן, אלא הם מין שנכחד. אמנם פרוטגורס מפקפק במציאות הענקים, ומוכיח מהמצרים (מה הקשר? בשום מקום לא מוזכר שהיו ענקים במצרים). וגם קדמוננו פקפקו על הסיפור המובא בברכות על עוג מלך הבשן שהרים הר מול בני ישראל:

הרשב"א בחדושי ההגדות כותב: ההר שהרים עוג מלך הבשן והנמלים שכרסמו את ההר, אינו אלא גוזמא, כי לא הרים אלא אבן (ברכות נט.) וכן כתב בויכוח של רבי יחיאל מפריס (וכן משמע בדברים רבה פרשת דברים כו').

המהרש"א אומר: "אבא שאול אומר קובר מתים הייתי, פ"א רצתי אחר צבי ורצתי ג' פרסאות בקולית של עוג מלך הבשן ופי' מהרש"א ר"ל הייתי רץ לבא לידי טהרה ומדמה לצבי חיה טהורה וכו' ואמר לה בדמיון קולית של עוג שהיה מצד הטומאה כו', (נדה כד: מפרש שם כל המעשה בדרך רמז, וכן המעשה הסמוך לו אחריו).

עוג מלך הבשן נפלה שינו ועשה ממנו אברהם כסא, "הדברים האלה משל ככל דברי האגדות כאלו המרמזים לסודות", ("זית רענן" מבעל מגן אברהם).

"יש דברי הגדה אשר הגידו דרך גוזמא כאמרם ז"ל דברו חכמים לשון גוזמא כו' גם נמצא לפעמים גוזמא בשאר אגדותיהם ואזכיר לך לדוגמא מה שאמרו על עוג מלך הבשן אזל עקר טורא בר תלתא פרסי כו' והנה גם זה גוזמא כי גלוי וידוע לכל כי אין אדם גבור בארץ אשר יוכל לעקור הר הגדול שלש פרסה גם היותר גבור שבכל בני הענק כו' ועוד הרבה בדומה לזה דרך גוזמא להם", (ספר הברית קסא:).

אבל יש החושבים אחרת:

המקורות היהודיים מספרים בהרבה מקומות על ענקים, ולכל הסיפורים יש מכנים משותפים: עוג מלך הבשן המייצג את ממלכת הרפאים, בני הענק שראו המרגלים בארץ ישראל, גלית הגתי בימי דוד. כל אלו היו בני משפחות ענקים ולא מוטאציות, גלית מוצג כבן למשפחת ענקים ואף אחיו היו ענקים (וכן מוזכר ביניהם ספי מילידי הרפאים, דה"י א כ ד. וזה פשוטו של "ילידי הרפה", ראה הרד"ק שם).

ויש הצלבת מידע ממקורות אחרים: חורי הסופר המצרי מימי רעמסס השני מתאר את המצב בא"י: "מלא שוסים נחבאים מהם קומתם ארבע או חמש אמות מעקבם עד אפם" (הארכיאולוגיה של א"י בתקופת המקרא עמ' 39).

יוסף בן מתתיהו מעיד כי בימיו היה ניתן למצוא שלדיהם של ענקים (קדמוניות היהודים ה ח): "נשארו עוד ילידי הענקים אשר בעקב גודל גופם וצורתם לא היו דומים כלל לשאר בני אדם, והיו מופלאים במראה ואף השמועה על אודותם היתה נוראה. עד היום אפשר לראות את עצמותיהם, ואין בהם שום דמיון לאיזה דבר שהגיע לידיעתינו" (כיוצא בזה אגדת חכמים על עצמות ענקים נדה כד:, ראה גם ב'מאור עיניים' של עזרי המן האדומים ח"ג פ"כ המביא עדות של היסטוריון נוצרי על שן אנושית בגודל "של מאה שיניים שלנו").

ד"ר לוביס בורקהאלטר, בספרו "סקירה על המוזיאון של בירות", (1950), כותב: "מבקש אני להבהיר ולהדגיש, כי יש לראות בקיומם של בני אדם ענקים בתקופה האכאולאנית עובדה מדעית מוכחת". הוא מסתמך על שלדי ענק, ועל כלי עבודה בממדי ענק שנמצאו במקומות שונים בעולם. במקביל לעדות יוסף בן מתתיהו על שלדי הענק.

הממצאים כדוגמת הדולמנים והסטהונג'ס המשתמשים באבני ענק השוקלות טונות רבות אינם נראים כמונומנטים שנבנו ע"י עם עבדים שלם בעזרת מנופים במשך עשרות רבות של שנים, אלא כציונים אקראים ורגילים (חלק מאבני הסנטהונג'ס נחצבו במרחק 300 ק"מ ממקום הצבתן, באיזור יש סימנים לכ900 מבנים מגליתיים). אלו מעידים על התרבות הקיקלופית (טיטנים) עליה מספרות מסורות עתיקות – קבוצות אוכלוסיה שלמות שהיו ענקים (ראה אנצ"מ ערך נפילים. הירודוטוס ג20 מספר על עם המקרובים שהיו ענקים). מבנים ומצבות מגאליתיות אלו מצויות דוקא מן התקופות הקדומות – מה שנוגד את ה'התפתחות'. ומחזק את ה'היכחדות'.

ü      "המבצר העתיק של אולנטיטמבו בפרו בנוי על רמה, הוא בנוי מגושי אבן בגובה של 3-5 מטר. אבנים קיקלופיות אלו נחצבו ממחצבה במרחק 11 ק"מ משם.. כיצד הורידו את האבנים לנהר שבעמק, העבירו אותן על רפסודות, והעלו אותן לאתר המבצר, נותרה תעלומה שהארכיאולוגים לא יכולים לפתור", (ארץ רעשה, וליקובסקי, עמ' 68).

ü      באלף השני לפני הספירה פרחה בסרדיניה תרבות הנוראגי, שהשאירה אחריה אלפי מבנים מאבן בגובה של עד 20 מטרים (=כבנין בן שש קומות) הבנויים מאבני מדות, ומחולקים לשתי קומות (בלבד!). באשר ליעודם חלוקות הדעות: ייתכן ששימשו במקלטים מבוצרים לשעת חירום, או כמרכזים של ישובי בקתות, ואפשר שהיו קשורים בפולחן כלשהו (אנצ"ע ערך סרדיניה, ר' שם ביבליוגרפיה). אכן מדהים! תרבות שבנתה אלפים מבני ענק גרנדיוזים שכאלו, גרה בעצם בבקתות קש, ואת הבתים האלו בנו לצורך 'מרכזיות', מה התועלת במקלט מבוצר כל כך גבוה, ואיזה פולחן יכול להביא מפעל בניה אדיר שכזה?

ü      הגַלעד (מֶנְהִיר)  המכונה "ג'ראן מנהיר בריזה"  שהתגלה בלוקמאריאקה, התנשא (כיום הוא מפורק לארבעה חלקים) לגובה 18 מטרים ושקל 300 טון, (ספר השיאים של גיניס).

ü      "ספר היובלים מיחס לרפאים גובה עד תשע או עשר אמות (יובלים כט ט) וKarge ציין שמידות אלו חופפות את מידותיהם של הדולמנים", (אנצ"מ ערך רפא עמ' 404).

ü      "יש סוברים שהמושגים מצבה וגלגל נתכוונו למבנים מגאליתיים ולציבורי מבנים מגאליתיים שנחשבו קדושים בעיני הכנענים.. מצבות עשויות אבן גבוהה ובלתי מסותתת, הניצבת כעמוד וגבהה למן מטר אחד ועד 8-10 מ', מצבות מסוג זה הוצבו יחידות ואף בקבוצות.. בעבר הירדן מזרחה מרובים הציונים המגאליתיים לסוגיהם והם מצויים בקבוצות גדולות, יש לאמוד את מספרם ב20,000.. הציונים המגאליתיים הארציישראליים הם מן הקדומים בעולם", (אנצ"מ ערך מיגאליתיים).

ü      בכל עבר הירדן קיימות מצבות קבורה שנבנו מאבנים גדולות שמשקלן הגיע עד ל30 טון (בהט, שדה הדולנים של שמיר, ארץ ישראל יא' תשלג. עמ'48. אפשטיין, בעיית הדולמנים לאור החפירות האחרונות בגון, א"י יב' תשלה' עמ' 8). לפי קרג אין ספק שמבנים אלו נוסדו בידי בני הענק (מובא אצל: הרטל, הדולמנים בארת ישראל, 1987, עמ' 62. ראה גם:אנציקלופדיה מקראית כרך ז' עמ' 404).

פרופ' דניס סוראט, מנהל המרכז הבינלאומי ללמודים צרפתיים בניצה, שחקר את המבנים האלו, כותב:

"רק בדרך אחת אפשר להסביר באופן מתקבל על הדעת את המספר הרב של מבנים ארכיטקטוניים ענקי ממדים, ואת המספר הרב של גושי אבן מעוטרים ביד אמן. ודרך זו היא לצאת מן ההנחה שמקימיהם הפרימיטיביים של מבנים אלה היו ענקים".

מענין לשים לב לעובדה זו שריכוז עצום של המבנים המגאליתיים נמצא דוקא באיזור עבר הירדן, (כמו גם הגילגל, שבני ישראל גם הם הציבו בו אבני ענק, כסמל. וראה גם שופטים ג יט. ואולי זה שייך למאמר חכמים שהמצבה היתה אהובה בימי קדם, כאשר הקימוה אנשי מדות שרוח נכונה היתה בהם) וכן שאר המסורות על ענקים מתמקדות באיזור שני עברי הירדן: הרפאים, עוג מלך הבשן, הענקים שראו המרגלים בארץ, השוסים הענקיים שראה שנהת המצרי, (מגילת שנהת, פפירוס אנסטזי מתאר ילידי ענק "מהם 4 או 5 אמות"), וגם גלית הגתי ומשפחתו. ובהר אפרים גם היתה ארץ רפאים (יהושע יז טו), גם ממצאי הדולמנים מתמקדים רובם במזרח הירדן, ומיעוטם במערב, בהרי יהודה ואפרים (אנציקלופדיה חדשה לחפירות ארכיאולוגיות ערך דולמנים עמ' 388).אפשר לראות בכל הנתונים האלו הצלבת מידע המוכיחה על מקור שבמציאות.

ü      "יש לראות את גרעין המסורת על עוג כמהימנה.. אף עמוס מתאר את האמורי אשר כגובה ארזים גבהו וחסון הוא כאלונים. יש להניח שהיתה לבני ישראל למואבים ולעמונים מסורת משותפת על עמים קדומים גבוהי קומה שישבו משני עברי הירדן ושנתכנו בשמות ענקים רפאים אימים זוזים וזמזומים" (אנצ"מ ערך עוג).

_________________

זוהר סובר כי ענקים הם "נשתנו הטבעים" ואינו כן, אלא הם מין שנכחד. אמנם פרוטגורס מפקפק במציאות הענקים, ומוכיח מהמצרים (מה הקשר? בשום מקום לא מוזכר שהיו ענקים במצרים). וגם קדמוננו פקפקו על הסיפור המובא בברכות על עוג מלך הבשן שהרים הר מול בני ישראל:

הרשב"א בחדושי ההגדות כותב: ההר שהרים עוג מלך הבשן והנמלים שכרסמו את ההר, אינו אלא גוזמא, כי לא הרים אלא אבן (ברכות נט.) וכן כתב בויכוח של רבי יחיאל מפריס (וכן משמע בדברים רבה פרשת דברים כו').

המהרש"א אומר: "אבא שאול אומר קובר מתים הייתי, פ"א רצתי אחר צבי ורצתי ג' פרסאות בקולית של עוג מלך הבשן ופי' מהרש"א ר"ל הייתי רץ לבא לידי טהרה ומדמה לצבי חיה טהורה וכו' ואמר לה בדמיון קולית של עוג שהיה מצד הטומאה כו', (נדה כד: מפרש שם כל המעשה בדרך רמז, וכן המעשה הסמוך לו אחריו).

עוג מלך הבשן נפלה שינו ועשה ממנו אברהם כסא, "הדברים האלה משל ככל דברי האגדות כאלו המרמזים לסודות", ("זית רענן" מבעל מגן אברהם).

"יש דברי הגדה אשר הגידו דרך גוזמא כאמרם ז"ל דברו חכמים לשון גוזמא כו' גם נמצא לפעמים גוזמא בשאר אגדותיהם ואזכיר לך לדוגמא מה שאמרו על עוג מלך הבשן אזל עקר טורא בר תלתא פרסי כו' והנה גם זה גוזמא כי גלוי וידוע לכל כי אין אדם גבור בארץ אשר יוכל לעקור הר הגדול שלש פרסה גם היותר גבור שבכל בני הענק כו' ועוד הרבה בדומה לזה דרך גוזמא להם", (ספר הברית קסא:).

אבל יש החושבים אחרת:

המקורות היהודיים מספרים בהרבה מקומות על ענקים, ולכל הסיפורים יש מכנים משותפים: עוג מלך הבשן המייצג את ממלכת הרפאים, בני הענק שראו המרגלים בארץ ישראל, גלית הגתי בימי דוד. כל אלו היו בני משפחות ענקים ולא מוטאציות, גלית מוצג כבן למשפחת ענקים ואף אחיו היו ענקים (וכן מוזכר ביניהם ספי מילידי הרפאים, דה"י א כ ד. וזה פשוטו של "ילידי הרפה", ראה הרד"ק שם).

ויש הצלבת מידע ממקורות אחרים: חורי הסופר המצרי מימי רעמסס השני מתאר את המצב בא"י: "מלא שוסים נחבאים מהם קומתם ארבע או חמש אמות מעקבם עד אפם" (הארכיאולוגיה של א"י בתקופת המקרא עמ' 39).

יוסף בן מתתיהו מעיד כי בימיו היה ניתן למצוא שלדיהם של ענקים (קדמוניות היהודים ה ח): "נשארו עוד ילידי הענקים אשר בעקב גודל גופם וצורתם לא היו דומים כלל לשאר בני אדם, והיו מופלאים במראה ואף השמועה על אודותם היתה נוראה. עד היום אפשר לראות את עצמותיהם, ואין בהם שום דמיון לאיזה דבר שהגיע לידיעתינו" (כיוצא בזה אגדת חכמים על עצמות ענקים נדה כד:, ראה גם ב'מאור עיניים' של עזרי המן האדומים ח"ג פ"כ המביא עדות של היסטוריון נוצרי על שן אנושית בגודל "של מאה שיניים שלנו").

ד"ר לוביס בורקהאלטר, בספרו "סקירה על המוזיאון של בירות", (1950), כותב: "מבקש אני להבהיר ולהדגיש, כי יש לראות בקיומם של בני אדם ענקים בתקופה האכאולאנית עובדה מדעית מוכחת". הוא מסתמך על שלדי ענק, ועל כלי עבודה בממדי ענק שנמצאו במקומות שונים בעולם. במקביל לעדות יוסף בן מתתיהו על שלדי הענק.

הממצאים כדוגמת הדולמנים והסטהונג'ס המשתמשים באבני ענק השוקלות טונות רבות אינם נראים כמונומנטים שנבנו ע"י עם עבדים שלם בעזרת מנופים במשך עשרות רבות של שנים, אלא כציונים אקראים ורגילים (חלק מאבני הסנטהונג'ס נחצבו במרחק 300 ק"מ ממקום הצבתן, באיזור יש סימנים לכ900 מבנים מגליתיים). אלו מעידים על התרבות הקיקלופית (טיטנים) עליה מספרות מסורות עתיקות – קבוצות אוכלוסיה שלמות שהיו ענקים (ראה אנצ"מ ערך נפילים. הירודוטוס ג20 מספר על עם המקרובים שהיו ענקים). מבנים ומצבות מגאליתיות אלו מצויות דוקא מן התקופות הקדומות – מה שנוגד את ה'התפתחות'. ומחזק את ה'היכחדות'.

ü      "המבצר העתיק של אולנטיטמבו בפרו בנוי על רמה, הוא בנוי מגושי אבן בגובה של 3-5 מטר. אבנים קיקלופיות אלו נחצבו ממחצבה במרחק 11 ק"מ משם.. כיצד הורידו את האבנים לנהר שבעמק, העבירו אותן על רפסודות, והעלו אותן לאתר המבצר, נותרה תעלומה שהארכיאולוגים לא יכולים לפתור", (ארץ רעשה, וליקובסקי, עמ' 68).

ü      באלף השני לפני הספירה פרחה בסרדיניה תרבות הנוראגי, שהשאירה אחריה אלפי מבנים מאבן בגובה של עד 20 מטרים (=כבנין בן שש קומות) הבנויים מאבני מדות, ומחולקים לשתי קומות (בלבד!). באשר ליעודם חלוקות הדעות: ייתכן ששימשו במקלטים מבוצרים לשעת חירום, או כמרכזים של ישובי בקתות, ואפשר שהיו קשורים בפולחן כלשהו (אנצ"ע ערך סרדיניה, ר' שם ביבליוגרפיה). אכן מדהים! תרבות שבנתה אלפים מבני ענק גרנדיוזים שכאלו, גרה בעצם בבקתות קש, ואת הבתים האלו בנו לצורך 'מרכזיות', מה התועלת במקלט מבוצר כל כך גבוה, ואיזה פולחן יכול להביא מפעל בניה אדיר שכזה?

ü      הגַלעד (מֶנְהִיר)  המכונה "ג'ראן מנהיר בריזה"  שהתגלה בלוקמאריאקה, התנשא (כיום הוא מפורק לארבעה חלקים) לגובה 18 מטרים ושקל 300 טון, (ספר השיאים של גיניס).

ü      "ספר היובלים מיחס לרפאים גובה עד תשע או עשר אמות (יובלים כט ט) וKarge ציין שמידות אלו חופפות את מידותיהם של הדולמנים", (אנצ"מ ערך רפא עמ' 404).

ü      "יש סוברים שהמושגים מצבה וגלגל נתכוונו למבנים מגאליתיים ולציבורי מבנים מגאליתיים שנחשבו קדושים בעיני הכנענים.. מצבות עשויות אבן גבוהה ובלתי מסותתת, הניצבת כעמוד וגבהה למן מטר אחד ועד 8-10 מ', מצבות מסוג זה הוצבו יחידות ואף בקבוצות.. בעבר הירדן מזרחה מרובים הציונים המגאליתיים לסוגיהם והם מצויים בקבוצות גדולות, יש לאמוד את מספרם ב20,000.. הציונים המגאליתיים הארציישראליים הם מן הקדומים בעולם", (אנצ"מ ערך מיגאליתיים).

ü      בכל עבר הירדן קיימות מצבות קבורה שנבנו מאבנים גדולות שמשקלן הגיע עד ל30 טון (בהט, שדה הדולנים של שמיר, ארץ ישראל יא' תשלג. עמ'48. אפשטיין, בעיית הדולמנים לאור החפירות האחרונות בגון, א"י יב' תשלה' עמ' 8). לפי קרג אין ספק שמבנים אלו נוסדו בידי בני הענק (מובא אצל: הרטל, הדולמנים בארת ישראל, 1987, עמ' 62. ראה גם:אנציקלופדיה מקראית כרך ז' עמ' 404).

פרופ' דניס סוראט, מנהל המרכז הבינלאומי ללמודים צרפתיים בניצה, שחקר את המבנים האלו, כותב:

"רק בדרך אחת אפשר להסביר באופן מתקבל על הדעת את המספר הרב של מבנים ארכיטקטוניים ענקי ממדים, ואת המספר הרב של גושי אבן מעוטרים ביד אמן. ודרך זו היא לצאת מן ההנחה שמקימיהם הפרימיטיביים של מבנים אלה היו ענקים".

מענין לשים לב לעובדה זו שריכוז עצום של המבנים המגאליתיים נמצא דוקא באיזור עבר הירדן, (כמו גם הגילגל, שבני ישראל גם הם הציבו בו אבני ענק, כסמל. וראה גם שופטים ג יט. ואולי זה שייך למאמר חכמים שהמצבה היתה אהובה בימי קדם, כאשר הקימוה אנשי מדות שרוח נכונה היתה בהם) וכן שאר המסורות על ענקים מתמקדות באיזור שני עברי הירדן: הרפאים, עוג מלך הבשן, הענקים שראו המרגלים בארץ, השוסים הענקיים שראה שנהת המצרי, (מגילת שנהת, פפירוס אנסטזי מתאר ילידי ענק "מהם 4 או 5 אמות"), וגם גלית הגתי ומשפחתו. ובהר אפרים גם היתה ארץ רפאים (יהושע יז טו), גם ממצאי הדולמנים מתמקדים רובם במזרח הירדן, ומיעוטם במערב, בהרי יהודה ואפרים (אנציקלופדיה חדשה לחפירות ארכיאולוגיות ערך דולמנים עמ' 388).אפשר לראות בכל הנתונים האלו הצלבת מידע המוכיחה על מקור שבמציאות.

ü      "יש לראות את גרעין המסורת על עוג כמהימנה.. אף עמוס מתאר את האמורי אשר כגובה ארזים גבהו וחסון הוא כאלונים. יש להניח שהיתה לבני ישראל למואבים ולעמונים מסורת משותפת על עמים קדומים גבוהי קומה שישבו משני עברי הירדן ושנתכנו בשמות ענקים רפאים אימים זוזים וזמזומים" (אנצ"מ ערך עוג).

_________________