נמדשיר
סליחה שלא עניתי עד כה. רק עכשו ראיתי את שאלותיך החשובות. אנסה לענות כפי שיזכוני מן השמים.
שאלת מן הגמרא המתארת את ימי "עקבתא דמשיחא" וטענת שהם עומדים בסתירה למבט האופטימי שניסיתי להציע על ההתפתחות האינטלקטואלית בין החרדים ובעולם בכלל.
ועל זה אני עונה יותר מתשובה אחת:
א. מי יודע איך יהיה באמת ב"עקבתא דמשיחא"? האם לא יתכן שדברי חכמים הם השערה? או, לחילופין, אולי הם מציגים אפשרות - אם לא יעשו תשובה. אבל אם יעשו תשובה, ישתפרו ויתעלו, ולא יהיה המצב כן?
ב. מסתבר שהעם מתחלק לסוגים. יש כאלו שאצלם האמת נעדרת, וגם הם משתדלים "להעדיר" את האמת. ויש כאלו שאינם כאלו. ומבין האחרונים, חלקם פה.
ג. אם אתה צודק לגמרי, אז המסקנה עשויה להיות שעכשו זה לא עקבתא דמשיחא, אלא תקופה הרבה יותר טובה...
ולשאר שאלותיך:
שאלת:
<שמטרתה לחדש את האידיאל של חכמת התורה>
מתי הופסקה אידיאל של חכמת התורה שהינך רוצה לחדש?
- זה היה תהליך ארוך, של ירידה הדרגתית. וגם כאשר נוצרו חסרונות, הם נולדו בדרך כלל בגלל המעלות שהשתמשו בהן במקום הלא נכון. למשל, מתוך כבוד לדורות קודמים, קידשו את דבריהם במקום שלא היה צריך. במקום להניח שיש לפעמים טעויות במקורות, כנסו את הכל תחת מטריה אחת, בין סברות לימודיות שהן חשובות ואלקיות (וצריך לבאר מה הכוונה במונח זה) לבין אמונות וסגולות שנלקטו מהפולקלור. צא וראה שהגאונים מזהירים לא לסמוך על תרופות חז"ל, ואילו בימינו משתמשים בהן כסגולה ורואים בהן "מצוה" דרבנן.
וזו דוגמא אחת. ויש עוד, כמבואר בפורום הזה באשכולות שונים.
שאלת: מי קבע מהו האידיאל של חכמת התורה?
- לימוד הגמרא מעניק לנו מבט על הדברים שנכללים במי שזוכה לחכמת התורה. האם רצונך במקורות? "כל הלומד תורה לשמה זוכה לדברים הרבה וכו'.." - זו דוגמא אחת.
שאלת:
האם הינך חושב ששיכלך הוא האידיאל לחכמת התורה?
לא הבנתי את השאלה. האם הכוונה לשכל הפרטי שלי, עם ידיעותי ואמונותי? או שמא לצורת הלימוד, המתודולוגיה שלי?
אני, כמו כל אדם, וגם כמוך, משתדל להשתמש בכלים שניתנו לי מהאלקים כדי ללמוד ולהבין ולברר מה חובתי בעולמי. במידה שאני מצליח לעשות זאת, הרי ניתן ללמוד מזה לאחרים. במידה שאני נכשל, זו דוגמא טובים לאחרים מה לא לעשות. אבל עליהם להשתמש בהבנה שלהם כדי לדעת מה לקרב ומה להרחיק.
שאלת:
האם הינך בקי בפרדס התורה שהינך יכול לחדש אידיאל?
- מה זה "פרדס התורה"? ומה צריך לדעת בו כדי "לחדש אידיאל"? האם לימוד המקורות שלנו, התלמוד והמפרשים, כגון הרמב"ם והמאירי, אינו מספיק כדי "לחדש אידיאל"?
אולי "חידוש אידיאל" נשמע מרחיק לכת, מפחיד. כוונתי פשוט ליישם את המתודות הלימודיות שפעם השתמשו בהן והיום מתרחקים מהן ומזהירים מפניהן כאילו הן עבירה...
שאלת:
האם הינך מסוגל להבין כל מאמר בתלמוד עד לעומקו שהינך יכול בכלל לקבוע מהי חכמת התורה?
- מה זה "עד לעומקו"? אם להבין את המקורות ואת הטעמים, אזי כן, יש מקומות שבהם אני סבור שאני מבין את הדברים. ויש לי גם הסבר מה זה "עד לעומקו" הדרוש.
אבל ניתן גם להשתמש במילים "עד לעומקו" כדי לפתוח שרשרת של שאלות שתמיד תוביל ל"למה" הבא, ואז אפשר יהיה לטעון שלעולם לא ניתן למצות את השרשרת, וממילא כל מי שמעז לטעון ש"הבין" ובמיוחד "הבין לעומק" הוא גאוותן וטיפש.
שימוש במילים "עד לעומקו" באופן הזה יכול למנוע כל זכות הבעת דעה, מפני ש"אולי החמצת משהו, והרי הגדולים לא החמיצו ואתה כן?"
הרי כבר אמר בעל חובת הלבבות כי מחובת הזהירות לא להיזהר יותר מדי. וזו בעיני עצה שקוראת לאדם להיות ענו, אבל גם להכיר במה שהוא כן מסוגל לעשות. וזו חובתו בעולמו.
שאלת:
יושר אינטלקטואלי עם יראת שמים>
האם לגדולי עולם מהדורות הקודמים לא היה "יושר אינטלקטואלי"?
מי קובע מהו יושר אינטלקטואלי?
אני כורך את שתי השאלות יחד כי כך יותר קל לענות עליהן, ועל האחרונה קודם.
ראשית, מי הם גדולי עולם אלו שעליהם אתה מדבר? האם אלו רבותינו החל מהרמב"ן וכלה במשנה ברורה?
ומה זה "יושר אינטלקטואלי" שצריך לבדוק אם יש להם או לא?
אני מבין במונח הזה נאמנות לחיפוש אחרי האמת. וכיון שקשה לאדם לדעת מתי זכה לאמת ומתי יש לו השערות לבד, אזי אחד התנאים ליושר הזה הוא זהירות מסתירה.
כלומר, לא להחזיק בדעות שקריות בעליל ולהחניף לאומר ולהגיד ש"שתים ועוד שתים הן חמש" ורק אני בשכלי הפעוט איני מבין זאת.
מעתה, כל מה שצריך לעשות הוא לבדוק את כתביהם של הגדולים, כי זה מה שיש בידינו, ולראות האם שמרו על העיקרון הזה או לא.
מצד שני, יש עיקרון גדול שלא לזלזל בדברי קודמינו גם כשאנו בטוחים שהם טעו. עצתו של האמורא רבא לתלמידיו היתה להתעלם מדעות שנראו להם שגויות, כשהיו בטוחים שהם צודקים, אך לא "לקרען" כי יתכן שיש תשובה לשאלות.
כלומר, האדם חייב לנהוג לפי הבנתו, אבל לא להשליך לפח דעות שנאמרו בידי חכמים.
הבה נבחן שתי דוגמאות ונראה אם הן עומדות בקריטריונים האלו:
ר' יוסף קארו מציג לפנינו את שיטת הלימוד שלו בספר הפרשנות שלו לטור, ה"בית יוסף". לומד ותיק בספר יכול לענות על השאלות הבאות:
האם הר"י קארו מאמץ דעות למרות שיש לו קושיות עליהן? כאמור, לפי רבא היה עליו לדחות את הדעות האלו, לא את האומר אבל את הדעה?
האם הר"י קארו מנתח נכון את המקורות שלפניו, או שהוא מוכן "להבריג" את הדעות שהוא חפץ ביקרן בפירושים כדי להגיע לפירוש מסויים? אני עצמי זוכר דוגמא שבה, לעניות דעתי, הב"י משתדל להכניס משמעות בדברי הריף או הראש כדי שיתאימו לרמב"ם. איני אומר שיש הרבה כאלו, ויתכן שהב"י לא היה מודע לכך, אבל אי דיוק בפרשנות חלק מהראשונים היה אצלו. ואני כותב זאת למרות שעפר ואפר אני תחת כפות רגליו.
בספר אחר, המקובל בזמננו, כותב המחבר, שנחשב לפוסק שקובע לזמננו מזה כמה דורות, כי בנוגע לחול המועד יש מחלוקת אם איסור מלאכה בזמן זה הוא מדאורייתא או מדרבנן. הרמב"ם והשו"ע (עד כמה שאני זוכר) פוסקים שזה מדרבנן. המחבר כותב ש"רוב ראשונים" אינם כהרמב"ם.
הסתכלתי ברשימה שלו. ניתן וראוי לדון מי ראוי להחשב ב"ראשונים" הקובעים, אבל בניגוד אליו אני סבור שהרשימה שערך היא מטעה. רוב הדעות הראשיות בימי הראשונים הן שמלאכות חול המועד אסורות רק מדרבנן. לפיכך, הוא לא דייק, ואני אפילו חושד שניסח את הדברים בכוונה תחילה בצורה זו כדי לקדם את האג'נדה שלו להדגיש את האיסור מן התורה לפי דעתו. ולדעתי זה נובע מתוך דאגתו הגדולה שצריך להחמיר בהרבה דברים (אבל לא בכל. הוא עדיין לא היה בן דורנו).
שמת לב שלא כתבתי את שמו? אכן, האם זה חוסר יושר מצידי? לאחר שתקפתי אותו, איני רוצה להיות בין המזלזלים בו עד כדי כך.
אני מקווה שעניתי על שאלתך. לא קל לענות עליה. אבל יש יסודות מסויימים, לדעתי, של אי הליכה עד הסוף עם האמת העולה מן הסוגיות. אבל זה לא נעשה ממניעים שפלים אלא מתוך יראת שמים ורצון להיזהר לא לטעות. ולכן יש מובנים שבהם בוודאי שלכל הפוסקים האלו היה יושר אינטלקטואלי. אבל במובן החמור של המילה, כלומר אי התעלמות מהוכחות משמעותיות לצד מסויים, בזה הם כן נכשלו לדעתי. וה' הטוב יכפר בעד.
שאלת:
<לא ביקורת משכילית שמטרתה להשליך הכל לפח>
ההשכלה בזמנו אמרה בדיוק את מה שאתה אומר עכשיו.
יתכן שהיו משכילים שאמרו מה שאני אומר. אז מה? אולי הם צדקו בחלק מדבריהם?
הבעיה היא שאיננו רוצים להזדהות עמהם. אנו יודעים כמה הזיקו. (אם כי, כפי שטענו בעבר, אנו מסתכלים עליהם בצורה גורפת, וחלקם היו בעלי מניעים כשרים ואנשים כשרים, אלא שברבות הדורות נבנה מיתוס של "ההשכלה הארורה"). אבל האם זה אומר שלא נאמר דברים אמיתיים רק בגלל שגם הם אמרו אותם?
האם הנאצים לא למדו רפואה? האם המשכילים לא למדו חשבון? האם בגלל זה לא נלמד רפואה ולא נלמד חשבון? והרי אלו חכמות חיוניות לעולם. אלא שלא נעשה זאת בדרכם של הנאצים ולא של המשכילים (ועדיין יש הבדל ביניהם).
צורת טיעון כזו נקראת "אד הומינום", כלומר התייחסות לאומר על מנת לתקוף אותו אישית במקום להתייחס לדבריו. וראוי לדעתי להישמר מפני טיעונים כאלו כי הם מסבים את תשומת הלב מן העיקר לעבר הטפל. וסליחה שאני מעיר הערה ביקורתית, אך כך הוא לדעתי.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
 |
|
|
