כתב הרמ"א (יו"ד רס"ה סי"א) "נוהגין להדר אחר מצוה זו להיות סנדק לתפוס התינוק למוהלו...סנדק הוי כמקטיר קטורת ... ולכן נוהגין שלא ליתן שני ילדים לבעל ברית אחד כדאמרינן גבי קטורת חדשים לקטורת..."
על זה כותב הגר"א "דבריו אין להם שחר...ולעולם לא ראינו סנדק שמתעשר אלא המנהג הוא על פי צוואת ר"י החסיד..."
עד היכן ניתן "למתוח" את ארגומנט הקומון סנס הזה של הגר"א? מה נאמר על, לדוגמה, "מי שברך לחולה", לפחות בצורתו ההמונית שנתקבלה בשנים האחרונות (=הגבאי מקריא את ספר הטלפונים של אזור תל-אביב יפו בקול חרישי, כאשר המוני המתפללים לוחשים על אוזנו "משה יענקל בן חיה")?
נשלח ב-6/3/2006 00:03
ש_נרב, לא הבנתי את הקשר ל'מישבירך' . מדובר הרי בתפילה לא בסגולה.
נשלח ב-6/3/2006 06:40
צ"ע בדברי הגר"א, דהא קיי"ל: "לא ראינו, אינו ראיה"...
נשלח ב-6/3/2006 09:49
אוסו בוקו ר' גדליה היה אומר, ג' מיני תפילות הם.
א. אדם המתפלל על עצמו.
ב. אדם המתפלל על חבירו במקרה שגם למתפלל כואב מהבעיה (וע"ז אמרו חז"ל, כל המתפלל על חבירו נענה תחילה).
ג. איחולי ברכה, איחולים אינם תפילה אלא ברכת עידוד.
למי שברך בביה"כ אין אחד מג' התנאים האלו.
נשלח ב-6/3/2006 23:33
חיים, אז מה המסקנה? קשה על מנהג העולם מר' גדליה מפורש?
מיכי
נשלח ב-6/3/2006 23:36
נדב, למען האמת נראה לי שלפני שאנו מתלוצצים על מי שבירך בביהכ"נ (שגם אני חש כלפיו משהו דומה) כדאי אולי לבדוק קבוצת מדגם וביקורת על תוצאות של הברכות הללו. האם ברי לך שאין לכך כל השפעה? כל עוד לא עשינו זאת, יש כאן הנחת המבוקש ולאו דווקא שכל ישר (כידוע הנחת המבוקש היא תכונה של דדוקציה ולא של שכל ישר. כאן יתרונו של השכל הישר על הדדוקציה). וכעת אולי יש להבין את הגר"א שאכן ראה אנשים מבריאים מהברכות הללו, אך לא ראה סנדקים מתעשרים. ואולי גם תליא מי המברך, ובזמן הגר"א אף הוא היה מתכוין כנגד המברכים...
מיכי
תוקן על ידי - mdabraham - 06/03/2006 23:36:17
נשלח ב-7/3/2006 00:22
מיכי,
אתה מניח שהגר"א עשה "קבוצת מדגם וביקורת"?
נשלח ב-7/3/2006 07:52
מיכי האם אנחנו צריכים למצוא תוצאות להצדקת המנהג? האם כשאתה מתפלל על עצמיך, אתה מחפש תוצאות?
ניתן לאבחן בשתי צורות של תפילה.
א. ג' תפילות שחז"ל קבעו. ע"פ ההלכה אדם יוצא חובת תפילה גם אם הוא לא כוון (חוץ ממגן אבות), והפירוש הפשוט, שהתפילה היא איננה הבעת תחושת מחסור, אלא עמידה לפני ה'.
ב. התפילות של אדם בשעת צרה. כאן אין את הצורה הפשוטה של עמידה לפני ה'. על אדם בשעת צרה נאמר, בצר לך ומצואך כל הצרות האלה ושבת עד ה' אלוקיך ושמעת בקולו. כי קל רחום ה' לא ירפך ולא ישחיתך" וכו'.
'מי שברך' שייכת לחלק השני. חייב האדם לפנות לאלוקים ולשוב בתשובה בשעת צרה. רק תפילה שיש עמה כאב, המחזירה לב האדם לקונו, יש לה מהות תפילה. למרות כך, הצורה הכללית שעל צרות פונים לה', יש בה את המושג הכללי, של בצר לך ומצאוך. אע"פ שלאמירת מי שברך ללא לב איכפתי אין כל ערך של תפילה, הצורה הכללית שעל בעיות פונים לה', היא חלק מבצר לך ומצואך.
נשלח ב-7/3/2006 08:10
חד_וחלק "לא ראינו, לעולם = ראיה"! see Shach Yoreh Deah a1
תוקן על ידי - נישטאיך - 07/03/2006 8:10:19
נשלח ב-7/3/2006 10:06
נדב, הגר"א ודאי לא עשה קבוצת מדגם וביקורת, אבל ייתכן שהוא אכן ראה (כך הרי משמע מדבריו). אם אנחנו לא רואים, כדי להכריע שאכן אין אפקט יש לבחון זאת בצורה שיטתית יותר. כידוע במקום שאפשר לבדוק לא סומכים על דיני ספיקות (או על שכל ישר).
חיים, אני אכן חושב שכדי להתפלל תפילה שאינה חובה יש צורך לבדוק את טעמיה (בניגוד לחובות, שגם שם יש טעמים אלא ששם הבדיקה אינה תנאי לקיום). מה שהערתי היה שמימרא של ר' גדליה אינה סיבה לשלול מנהג (אלא אולי לשלול את המימרא, שגם כשלעצמה נראית לי לא ממצה את כל האפשרויות). אם קבלה נקבל ואם לדין יש תשובה.
מיכי
נשלח ב-7/3/2006 10:19
מיכי ר' גדליה אמר את דברו, בהקשר של בקשת ברכות. ר' גדליה התנגד לשינויים קולקטיביים, ואף הורה במניין שהתקיים בבית בנו, בהקפות של שמחת תורה יאמרו את כל מה שכתוב במחזור (ר' גדליה לעצמו ביצע מס' שינויים בתפילה).
נשלח ב-7/3/2006 12:29
לחד_וחלק
כשלעולם לא ראינו היא כן ראיה.
ראה ש"ך יורה דעה סימן א ס"ק א, ו חושן משפט סימן לז ס"ק לח.
נשלח ב-7/3/2006 16:56
אני ראיתי סנדק שהתעשר.
ובעצם גם ראיתי סנדק שלא התעשר.
שמות אחלק בפרטי.
ואם בסגולות עסקינן, מעולם לא הבנתי איך יש סגולה יותר טובה מ"תפילה תשובה וצדקה" זה נשמע לי כמו להרים מהרצפה מטבע של 10 אגורות כאשר מונחים לידו יהלומים למכביר.
אבל אולי זה בגלל שאני כזה ליטוואק ולא מבין בסגולות.
נשלח ב-7/3/2006 17:30
שנרב,
עד שאתה בא אלינו בסגולותיך, חסרות התוקף ונטולות ההוכחה, הנה הסגולה האולטימטיבית לימים אלה:
(התאריך הוא חלק מהסגולה ודו"ק וד"ר ודו"ד)
נוהל שכן
זה כאן!
נשלח ב-7/3/2006 18:08
כן, לרגע כבר חשבתי שזה רציני. היום אי אפשר לדעת. תיתי למר שיישב דברי המ"ב שקשים להולמם וצריך נגר ובר נגר (=אותו האיש) דליפרקיניה.
מיכי
זה נשמע לי כמו להרים מהרצפה מטבע של 10 אגורות כאשר מונחים לידו יהלומים למכביר.
תיתי למר שיישב דברי המ"ב שקשים להולמם וצריך נגר ובר נגר (=אותו האיש) דליפרקיניה.
