השכל הישר, הסגולות והסנדק

ר"ר מרגליות בפירושו "מקור חסד" (על הצוואה), אחרי שהוא מביא את דברי ה"ביאור הגר"א", הוא כותב: "וראה בחתם סופר או"ח סימן קנ"ח...".

והרי דברי החתם סופר:

"...ונ"ל בהקדים איזה הקדמות מבוארים:

(א')     אחז"ל [מו"ק כ"ח ע"א] בני חיי ומזוני לאו בזכותא תלי' מילתא כי אם במזלא, וצ"ל דהקטרת קטורת המעשר היא כמו זכות גדול שמשתנה המזל על ידו כמ"ש תוס' בשבת קנ"ו ע"א [ד"ה אין],

 (ב')    אפילו עשיר גדול כר' אלעזר בן חרסום [יומא ל"ה ע"ב] נמי צריך לקטורת כי אולי עפ"י מזל ירד הגלגל משא"כ על ידי ברכתו של מרע"ה יברך ה' חילו לעד.

 (ג') *אעפ"י שראינו כמה שזכו במצוה זו ולא העדיפו, אין זה מכחיש ברכתו של מרע"ה כי אולי חטא גורם, ואילו לא זכה במצוה זו היה מתיסר ביסורים, ועכשיו שזכה לעושר ע"י מצוה זו לקחו ממנו עשרו בדין חלף יסורי גופו*.

הנה כי כן אומר כך, דודאי בכל הקרבנות שייך לומר מה' כל משפטו ואם ה' חפץ בו מה אכפת לן, משא"כ קטורת דמעשרת אפשר ה' לא חפץ בזה רק באידך אלא שהיה קשה יום ומזל לחם כנגדו שלא יתעשר ואין זכות גדול כל כך לשדד מזלא דמזונות, בשלמא אי כבר היה מקטיר קטורת והיה (מברך) [מתברך] בברכתו של מרע"ה ברך ה' חילו, אזי היה משדד המזל, אבל לזכות ע"י גורל לברכה זו, אין זכותו גדול כ"כ ללחום נגד מזלו, ואפילו ראינו בו שהוא עשיר מופלג מ"מ אפשר שהמזל לוחם נגדו ע"ד שכתבתי למעלה, ואידך הזוכה בו כמה פעמים ה' לא חפץ בו אלא דקם לי' שעתי', ואפילו אם הוא עני כבר כתבתי לעיל דמ"מ אפשר דקם לי' שעתי', וכיון שאין ראיה מגורל כי ה' חפץ בו על כן עלינו להתחכם ולומר חדשים לקטורת באו והפיסו, כי קרוב לודאי אותן שלא זכו עדיין המה קשי יום ועלינו לרפאות שברם ע"י מקטר קטורת, וא"ש דברי חז"ל, ומעתה כל דברי רבינו פרץ קיימים, כי בודאי המילה היא יותר מהקרבת כל הקרבנות ובכללם הקטורת והיא מעשרת בלי ספק, הנה כי כן במוהל אין שום קפידא שלא ימול ב' פעמים כדי שיזכה גם אידך לשדד מזלו...".

ר"ר מרגליות גם מציין לדברי ר"נ מטשרנוביל  בספרו מאור עיניים (פרשת ראה-עשר תעשר), המתייחס ל"בעיה" דומה:

אמרו בגמרא (תענית דף ט עמוד א), "עשר תעשר - עשר בשביל שתתעשר", והלא ראינו רבים שעישרו ולא התעשרו?!

ועל שאלה זו עונה  ר"נ מטשרנוביל:

"... וזהו כוונת המדרש עשר וכו' בשביל שתתעשר, ומפרש בעל המאמר, שלא תטעה לומר' כי כל עיקר כוונת נתינת המעשר יהיה בשביל שיתעשר בפועל בגשמי, וזה אינו, כנודע, שאין לך פנייה גדולה מזו, ועוד, *שאנו רואים כמה שנותנים מעשר ואינם מתעשרים בפועל שיהא להם ממון הרבה*, לזה מסיים המדרש ומפרש: עשר בשביל שלא תתחסר, פי' כי מה שאמרתי לך עשר בשביל שתתעשר, הפי' הוא בשביל שלא תתחסר, שלא יחסר לך תמיד ולא ימצא לך תמיד חצי תאוותך, כמו באותן שהן במדריגות מ"ת, אלא אדרבה, על ידי מצות מעשר תזכה למדת הסתפקות שלא תתחסר, שידמה בעיניך תמיד אינך חסר תמיד מכל טוב, שזהו סגולת המעשר כאמור, ואז תהיה נקרא עשיר באמת, כמ"ש איזהו עשיר השמח בחלקו, ולזה יכוון בנותן מעשר בשביל שיתעשר, פירוש בשביל שיבא למדת הסתפקות, על ידי קדושת מצוה זו שאין זו פנייה, אלא אדרבה לשם משים להיות זוכה למדריגה להיות שמח בחלקו ויהיה נקרא עשיר".

שאלות  משלי:

המאמר "עשר תעשר - עשר בשביל שתתעשר", מופיע בשבת דף קיט עמוד א  כמתייחס  רק לבני ארץ ישראל,:

"בעא מיניה רבי מרבי ישמעאל ברבי יוסי: עשירים שבארץ ישראל במה הן זוכין? אמר לו: בשביל שמעשרין, שנאמר  (דברים יד)  עשר תעשר - עשר בשביל שתתעשר. שבבבל במה הן זוכין? - אמר לו: בשביל שמכבדין את התורה. ושבשאר ארצות במה הן זוכין? אמר לו: בשביל שמכבדין את השבת".

למה אין עישור מועיל לעשירות בבבל ובשאר ארצות? ולמה העישור אינו מועיל גם בארץ ישראל?

האם  המתרימים מספרים את זה לתורמים?

הניק שלי "נישטאיך" החליט על שביתה

<"מצוות התלויות בארץ נוהגות רק בארץ ולכן מעשר נוהג רק בארץ,  מה שאתה רואה כאן הוא שמעשר היינו מעשר כפשוטו, מדגן תירוש ויצהר, ולא "מעשר כספים">

אף אם כך הוא משמעותו של הפסוק, איך הכרח שכך הוא גם משמעותו של הלימוד, שאין ספק שתוכנן מדרשי, אף שהיו שאמרו כן,  (ראה שו"ת שאילת יעבץ חלק א סימן ג ד"ה ועוד) , וראה למשל  שולחן ערוך יורה דעה סימן רמז סעיף ד

"הצדקה דוחה את הגזירות הקשות וברעב תציל ממות, כמו שאירע לצרפית. הגה: והיא מעשרתו אסור לנסות הקב"ה כי אם  בדבר זה, שנאמר: ובחנוני נא בזאת וגו'/....".
וכתב שם הש"ך ס"ק ג:

" כי אם בדבר זה - שודאי יבוא כמו שאמרו חז"ל עשר תעשר עשר בשביל שתתעשר". (ועיין בפתחי תשובה שם, וכך הבין  זאת גם החתם סופר ( פסחים דף ח עמוד א).
_____________

ארחיב את שאילתי:

אם אומר שהמעשר הוא ברכה רק בארץ ישראל, אשאל, מדוע שמירת השבת  וכיבוד התורה אינם סיבה מספיקה  לעושר בא"י?

וכבר העירו ב'הערות וביאורים' (ל"ג בעומר – ש"פ בחוקותי – שבת חזק, ה'תשס"ג, גליון יז [תתס]): "ובינתיים לא מצאתי אם מפורש כן במקומות אחרים ג"כ. וצל"ע".