|
|
| נשלח ב-20/3/2006 12:38 |
 |
| |
מי אמר שהסתרת מידע היא כל כך גרועה ? הרמב"ם ביסס את כל תורתו האמונית על חשיבות הסתרת המידע מההמון, בפרט לפי הפרשנות האזוטרית מרחיקת הלכת שנותנים לה בד"כ בחוגים האקדמיים שמהם יצא פרופ' זוהר. ומה נפקא מינה אם ההסתרה היא לגבי האופן שבו מתקיימת מצוות אמונה או שמא ההסתרה היא לגבי האופן שבו מתקיימת מצוות לא תהיה קדשה.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-20/3/2006 12:46 |
|
| |
ריב,
ראשית, אם כדברייך, הרי פרופ' זוהר נותן להמון הרבה יותר קרדיט משנתן לו הרמב"ם, שהרי הרמב"ם ידוע בהבחנותיו בין מה שיכול ההמון להבין לבין מה שמבינים יחידי סגולה, ובמאמצים הרבים שעשה כדי להסתיר מההמון את מה שלא יועיל לו לדעת.
שנית, מה פרוש "לטוב ולא לרע" - הרי זוהי כל השאלה. לדעת זוהר, מצב בו מקוימים יחסי אישות ללא נישואין אינו רע, לפחות לעומת האלטרנטיבה; לדעת מבקריו, הוא רע. ממילא אין מבחינתו בעיה של "שימוש לרעה".
האמת היא שלא ברור לי למה רבים חשים שיש צורך להתווכח עם טיעוניו של זוהר במישור ההלכתי. מה קשה כל כך לומר: אתה תבנה כאן חברה שעומדת בניגוד מוחלט לאופן בו השקפת העולם של ההלכה ניסתה לעצב ואף עיצבה את פני היהדות במשך אלפיים שנה - והיא גרועה יותר מבחינה ערכית, ולכן הדבר פסול מכל וכל? גם זוהר וגם (חלק מ)מבקריו משחקים במישור של הטיעונים מן הכתובים, כשברור לכל עין שאין זה אלא ציפוי דק מן הדק על מחלוקת ערכית. שימו את הדברים על השולחן, ותשאלו מה סוג החברה שהקב"ה מצפה מאיתנו לממש.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/3/2006 12:47 |
|
| |
הדיון מוסט אפילו מהענף שאליו הוא נטה.
זוהר אינו עוסק בשאלה של הסתרת מידע באופן ישיר, אלא כהערת אגב. הוא שם את הטענה שיש להסתיר מידע בפיו של הרב אריאל, וזהו שקר או סילוף. המערכת מסייעת לו בסילופיו אלו, ונראה שזה במודע. הוא עצמו מסתיר מידע רלוונטי, ללא ספק במכוון (הן לגבי פילגש של אדם נשוי, כהערת הרב הנקין) והן לגבי הדעות שאינן מסכימות עם דבריו.
השאלה של הסתרת מידע היא שאלה נכבדה ודורשת עיון לעצמה, אבל לא זה הדיון.
בודאי אין לה גם קשר הכרחי לשאלה של האינטליגנטיות של הציבור. הרי זוהר עצמו הוא כנראה אדם אינטליגנטי, ותראו מה הוא עשה עם מידע שהגיע לידיו. העברת הדיון למישור הזה היא דמגוגיה.
המידע מוסתר לא בגלל טיפשות של הציבור אלא בגלל הכניעה ליצר, שאינה נחלתם של טיפשים דווקא.
יש הלכות שאין מורים כן כבר בתלמוד (אמנם הרמב"ם מביא אותן ככאלו בספרו, והדברים עתיקים). וכל בר דעת מבין שאם ישנה אפשרות להסתיר מידע (וכיום כמעט ואין), ישנם מצבים שיש לה מקום.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/3/2006 13:17 |
|
| |
הוספתי כאן קודם קישור למאמרים שמצאתי בבלוג מסוים, אך הרב שמואל אריאל העירני לברר את נושא זכויות היוצרים, והסתבר לי כי המאמרים הועלו לרשת ללא אישור עורכי אקדמות. תודתי לרב אריאל על הערתו, והתנצלותי בפני בעלי הזכויות על הפגיעה בהם - גם_וגם.
תוקן על ידי - מנהלי_משנה - 20/03/2006 22:05:44
|
|
|
|
| נשלח ב-20/3/2006 13:20 |
|
| |
מייציץ,
זו דוגמא מצויינת לכך שהאופציה קיימת. האם היא מלמדת משהו על ההשלכות המוסריות והערכיות של הנוהג הזה?
גו"ג,
אני חושבת שאתה צודק לחלוטין ולכך כיוונתי בדברי לעיל. הדיון אינו קשור בפלגשות או בהסתרת מידע, הוא קשור ב"מהי החברה שאנשים אורתודוכסים רוצים לחיות בתוכה".
מסתבר, שהתשובות לשאלה הזו שונות ומגוונות הרבה יותר ממה ש(חלק מהאנשים האורתודוכסים)חושבים.
מיכי,
נדמה לי, שריבוי התגובות באשכול הזה (גם של קוראים/כותבים חדשים) מלמדת, שנושאים הקשורים במיניות מרתקים רבים. אחת מטענותיך כלפי ההטיה של מערכת "אקדמות" היא, שהיא פרסמה את מאמרו של זהר בגלל סוג של פופוליזם ואולי ניסיון להעלות את הרייטינג. מן הנתונים שלפני אני יכולה להסיק שהם צודקים - זה באמת מביא רייטינג.
ועוד -
איני חושדת בך וביושרך האינטלקטואלי, אבל נראה לי שחשוב לשאול כאן, האם מאמר לא מבוסס מבחינה לוגית, שמפספס את משמעות המקורות שלפניו וכו' (לשיטת המחמירים כאן), היה מחייב (נניח) הכשרים מופרכים לפסח - האם גם הוא היה זוכה להתקפות כאלה?
נדמה לי, שחלק מן התשובה מונח בדברי גו"ג לעיל. חלק אחר, לענ"ד, מונח בשיקולי הרייטינג - סביר לי שלמאמר הזה יש פחות השפעה ממשית על שומרי הלכה (כדברי מואדיב לעיל) מאשר למאמר הדן בהלכות פסח, אבל הנושא שלו "חם" הרבה יותר.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-20/3/2006 16:00 |
|
| |
אמשלום,
האמת שמאמר שמחמיר ללא כל בסיס בהלכות פסח היה יכול גם הוא לעורר את זעמי (או גיחוכי), ובפרט אם היתה לי תחושה שהמחבר עצמו היה אמור להיות מודע למופרכות של דבריו, ועוד יותר אם מערכת כתב העת היתה משתפת פעולה עם שקרים וסילופים ועם המדיניות השגויה הזו משיקולי פופוליזם.
אך דומני כי סביר שיש לשקלל את ההשלכות של המאמר ביחד עם רמת ההיסקים שבו. מאמר שאינו מזיק פרט לכך שהוא אוסר לאכול עוד משהו בפסח (נותר עוד מה לאסור?), גם אם ההיסקים שלו בטלים ומבוטלים כעפרא דארעא, הוא פחות חמור ממאמר שנותן לגיטימציה בלתי סבירה ולא נכונה לתופעה בעייתית מאד. בהקשרים אלו על המחברים לשקול את דבריהם ביתר זהירות (גם אם אינני אוהד הסתרות, אבל דיוק ודאי נדרש יותר בנושאים רגישים ומסוכנים).
אם יורשה לי וידוי קט, כחוטא ותיק אני מכיר היטב את המכניזם של החטא (בעיקר ברובד הציבורי). זה לא נכון שמי שחוטא אינו מעוניין בדעת ההלכה. לענ"ד זה גם לא נכון שזה יציל מישהו מעזיבת המחויבות ההלכתית שלו. אני חושב שהלגיטימציה ההלכתית בהחלט חשובה גם לחפפנים, ויש לה חשיבות בבניית המסלול המוליך להפיכת התופעה למשהו לגיטימי (גם אם 'חטא לגיטימי', וכידוע יש חטאים לגיטימיים ויש שלא).
לדוגמא, ביחס לבעייתיות של דין רודף ביחס לראשי ממשלה אני לא בטוח שכל בני דודנו הנאורים היו שמחים לדיון ציבורי פתוח ורענן שמעלה את כל הצדדים, מבוססים יותר או פחות (ותאמיני לי ששם אני יכול להציג עמדה הרבה יותר מבוססת משל זוהר).
מיכי
|
|
|
|
|
| נשלח ב-20/3/2006 16:19 |
|
| |
דומני שמתערבבים כמה מישורי דיון.
ואנסה לתפוש את מקומו המסורתי של 'מימוני' בהצגת שאלות מנחות להכוונת הדיון.
א. האם כל נושא תורני ראוי לדיון בעלון כגון אקדמות, או שעל המערכת לערוך סלקציה בין נושאים, כגון הדוגמה שר' מיכי הביא לעיל מדין רודף.
ב. האם הנושא הנידון באשכול זה - ראוי לדיון פומבי.
ג. האם על מערכת העלון לחתור להצגת דיון מאוזן - בזה פתח ר' מיכי את האשכול.
ד. מה משמעו של דיון מאוזן לדוגמה בנידון שנן דומני שישנו פער עקרוני בין מבט אקדמי למבט פנים תורני מה היחס בין מישורי דיון - דיון הלכתי / דיון מטה הלכתי / מבט מחקרי וכו'.
ה. האם ראוי למערכת של עלון אקדמי - תורני 'להחליק' כדי לזכות בסנציה/פופוליסטיקה/ העלאת נושא לדיון ציבורי.
ו. איזו מטרה חותרת ה'מערכת' להשיג בפירסום נושא זה.
ז. מה המתודה הראויה מבחינת רבנים לנקוט בהתמודדות עם הנושא - דיון הלכתי / מטה הלכתי / שיתוף פעולה בדיון ציבורי. שאלה זו כרוכה בשאלה הבאה.
ח. איזו מטרה חותרים להשיג מדיון בענין, ולמי מכוונים הדברים.
ט. את טובת מי מקדם פירסום המאמר? המחבר / המערכת / הציבור / המגיבים.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/3/2006 18:24 |
|
| |
כמה תגובות לכמה הודעות:*
בסוגיית פילגש:
ל"מציץ ונפגע" - *:namespace prefix = o />
הראשונים שהתירו פילגש, מסכימים שביאת פנויה אסורה מן התורה (כך סוברים כמעט כל הראשונים - ככל הידוע לי כולם מלבד תרומת הדשן). ההיתר לדעתם הוא משום שאין זו סתם פנויה, אלא פילגש, דהיינו אשה שמיוחדת לאיש אחד. וכאן עולה הדיון, מהו גדרה של "פילגש", דהיינו מהו גדר ה"ייחוד" המותר.
ל"אראלסגל" -
יש פוסקים שבדבריהם נראה שפילגש צריכה גט (שונה מגט של אשה נשואה), או טקס אחר של התרת הקשר. אך בפוסקים אחרים נראה שהתרת הקשר נעשית באופן פשוט, בהחלטה של אחד הצדדים להיפרד.
ל"גם וגם" -
לענ"ד, חלק מהותי מן הניסיון לברר מה הקב"ה מצפה מאיתנו, הוא בדרך של בירור הלכתי יסודי. להלן קטע ממאמרי:
"הלכות רבות אינן גדרים משפטיים בלבד, אלא מבטאות עקרונות מוסריים ורוחניים, שלאורם צריכים להתנהל חיינו, ובכלל זה גם הקשר הזוגי. הדעות השונות בהלכה זו של הפילגש, יש בהן ודאי אמירה מוסרית, והן מציבות דגם לצורת הזוגיות הראויה על-פי התורה. גם לפי הדעה המתירה מסגרת של פילגשות, יש בהלכה זו אמירה מוסרית ורוחנית ברורה - חיי זוגיות צריכים להתקיים רק בתוך מסגרת קבועה של ייחוד בין בני-הזוג ואין לגיטימציה לחיי הפקר ומתירנות. המאמר של זוהר מציג את ההלכות הללו כמערכת טכנית, ואילו את המהות הפנימית של היחס לזוגיות יש לשאוב "ממקורות אחרים" - ממערכת הערכים המערבית-החילונית"
מה ייחשב כ"העלמת מידע הלכתי"?
ל"לא יודע כל" -
האם כאשר מישהו שואל אותי אם עוף בחלב מותר, ואני אומר שאסור, אני "מעלים מידע הלכתי", משום שאינני "צועק בקול גדול" שר' יוסי הגלילי מתיר? וכך גם כמובן לגבי שיטות ראשונים שלא נפסקו בשו"ע, וכד'. כמעט בכל פסק יש מחלוקת כלשהי, וברור שמותר לי לפסוק את ההלכה למעשה, ואיני צריך להציג תחילה את כל הדעות.
מבחינה זו, לא ראיתי במאמרו של זוהר ציטוט רבני שאינו לגיטימי. הוא מביא רבנים שאומרים שהדבר אסור, אך כאמור, זכותם של רבנים להביע את עמדתם, ואין הם חייבים לפרט את מכלול השיקולים שהביא אותם למסקנה זו.
"העלמת מידע הלכתי" תהיה לענ"ד באחת משתי האפשרויות:
א. כאשר אני לא רק פוסק הלכה למעשה, אלא מודיע שזו היא הדעה היחידה ואין בלתה, בשעה שלאמיתו של דבר קיימת בנושא זה דעה אחרת.
כאן אנו נכנסים כמובן לשאלה, מהי "דעה". האם כל דעה מוזרה שעלתה על ידי איזשהו רב, תיחשב כ"דעה"? למשל, יש תשובה של רב בן דורנו, שקובעת שאין לאשה שום חיוב לכסות את ראשה. התשובה לענ"ד בנויה על ראיות של הבל ממש, וכמובן היא מנוגדת לכל הפוסקים המקובלים כיום (ולענ"ד - לכל הפוסקים מן הגמרא ועד היום). האם בשאלה כזו אני צריך לומר "יש מחלוקת, ואני חושב שכיסוי הראש לאשה הוא חובה"? ברור שזכותי לומר שכיסוי הראש הוא חובה מוחלטת ללא עוררין. איני חייב להתחשב בכל אפשרות מוזרה שעלתה אי פעם בספרות התורנית.
ב. כאשר שתי האפשרויות לא רק קיימות באופן עקרוני בעולם ההלכה, אלא אין ביניהן הכרעה ברורה. במצב כזה, הרב אינו יכול להסתפק בהודעת הפסק, אלא צריך לומר את שתי האפשרויות. דוגמא בולטת לזה היא מנהגי עדות, שאם רב אשכנזי פוסק הלכה לרבים, הוא לא יכול להסתפק בהודעת ההלכה האשכנזית, אלא עליו להודיע גם את הפסיקה הספרדית בנושא זה. אחרת זו העלמת מידע הלכתית.
כאן נכנסת השאלה כמובן, מתי "אין הכרעה ברורה". שהרי ודאי שזכותו של הרב להזדהות עם צד אחד, ולהכריע כמותו. תפקידו של הרב הוא גם להכריע, ולא רק לספק אינפורמציה תורנית. בדוגמא של מנהגי עדות כדלעיל, אכן הרב חייב לחיות בתודעה של "אלו ואלו דברי אלוקים חיים", ולא לנסות "לשכנז" את הספרדים ולהפך. זה בעצם לא מצב של "אין הכרעה", אלא "הוכרע שיש שני מנהגים". אך בשאר המחלוקות, הרבה פעמים הרב סובר כצד מסויים, ואז זכותו להורות כצד זה. (ושוב - אסור לו לומר שזו הדעה היחידה.)
בנידון דידן, אני מעריך שרוב הרבנים לא עשו את המהלך שאני עשיתי, אך הם סוברים שההלכה מוכרעת בזה, אם מכח פסיקת השו"ע (ששולל הלכה למעשה את הפילגשות, אף שאינו מנמק במפורש מאיזה טעם), ואם מכח המנהג (וכמובן אין זה "מנהג" בעלמא כמו קטניות, אלא מנהג פסיקה, שהמנהג הוא כסיעת הראשונים האוסרת). מי שסובר כמוני, ודאי יסבור שההלכה מוכרעת בזה, מן הנימוקים שמניתי. ולכן זכותם של הרבנים לפסוק את ההלכה בבירור. אם הם יגידו שאין שום הו"א להתיר, זו באמת תהיה העלמת מידע הלכתי. אך כאמור, לא נתקלתי באמירה כזו.
*מרווחים
תוקן על ידי - מנהלי_משנה - 21/03/2006 1:01:53
|
|
|
|
|
| נשלח ב-20/3/2006 19:24 |
|
| |
מיכי,
האמת היא, שאני מאמינה לך שהיית מתעצבן (וגם פותח אשכול) על מאמר מחמיר שלא לצורך בהלכות הפסח. אני חושבת גם שהיו לו פחות קוראים ומגיבים.
ייתכן שאתה צודק לגבי האופציה ללגיטימציה, שמעניק הדיון בנושאים כגון זה, אבל להבנתי (ומהכרותי) זו לגיטימציה בדיעבד, ולא לכתחילה (בניגוד להחמרות בפסח, למשל).
באותו עניין, וקצת בתגובה לכמתעסק -
הדיון הזה נערך בין כה וכה בין צעירים (וצעירות) שהדברים נוגעים להם, מדוע לא לדון בו בפומבי וע"י אנשים המוסמכים לכך (קרי: רבנים ומומחים/ות להלכה)? במובן הזה, מערכת "אקדמות" לא מעירה כלבים ישנים, אלא נובחת אחרי השיירה שכבר עוברת.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/3/2006 19:39 |
|
| |
הרב שמואל,
מאוד נהניתי מקריאת מאמרך הנ"ל, גם מפריסת המקורות כסדר, גם מעיון בכל הסברות וגם מאופן הצגת הדברים. אהבתי את השילוב של כתיבה רבנית-הלכתית עם מה שמכונה 'כלים מחקריים'. ישר כוח.
לגופו של עניין -
כרגיל בפולמוסים מעין אלו, משום מה א נמצא מקום לתת ביטוי לאלו שהם חלק מהם. האם אין אף רווק/ה מחוגי בית מורשה שיכול לכתוב על זה?
ברור למי שמכיר את המציאות מבפנים, שהמחסום הגדול הוא לא הלכה זו או אחרת או שיטת ראשונים כזו או אחרת, אלא הלך רוח שמשותף לרב ככל בוגרי החינוך הדתי לפיו מין הוא שיאו של קשר איש-אשה. רק על רקע זה אפשר להבין את הסדרי הביניים של 'אי שמירת נגיעה'+'אי הליכה עד הסוף', מתוך רצון כמעט קולקטיבי לשמור משהו לאחת והיחידה.
המשמעות שאליה לענ"ד חותר זוהר מבלי לומר זאת במפורש היא קעקוע הנחת המוצא הזו ש'קידוש המין=מין במסגרת נישואין בלבד', אולי תוך העמדת משוואה חדשה 'קידוש המין=קיום דיני טהרה' בלי קשר לסטאטוס הנישואין. אפשר להתנגד למהלך (אני אישית מתנגד, אבל הראייה שלי היא תוצר של חינוך/הרגל/אמונה מהסוג שזוהר מנסה לקעקע) אבל אי אפשר להגיד שהיא מופרכת לגמרי (ע"ע היתר פוליגמיה, פילגשות מיקראית, אמוראים שנושאים אשה לתקופת שהייתם בעיר אחרת וכיו"ב).
בכך שהרבנים מנסים להתווכח עם זוהר בשפה הלכתית - הם בעצם נגררים למגרש שלו ומחזקים אותו. התשובה לזוהר מצויה במגרש אחר, מטה-הלכתי, ולא בושה לדבר בשפה כזו. ההכרה בשפה הזו היא בעיני אחד המבדילים בין הציבור החרדי לדתי.
בנוסף, זוהר גולש לא לראשונה מפרספקטיבת החוקר המביט מהצד לחוקר המביט מבפנים, כביכול במחקר אקדמי שאין בו הלכה. עם כל הכבוד, פסיקת הלכה אינה רק פונציה של ידע אלא גם של סוג מסויים של יראת שמים. אני מצפה מפוסק הלכה או ממי שמעלה אופציות הלכתיות שידיו תרעדנה. לצערי, אני לא בטוח שזה המצב ביחס לחלק מהחוקרים (לא כולם, כמובן). שוב, ברגע שרבנים נגררים לויכוח הזה הם בעצם הופכים את החוקר לפוסק.
מרכיב נוסף בפסיקת הלכה הוא שימוש ת"ח ואחריות לקהילה מסויימת. חוקר לרוב לא עובר את המסלולים האלו ויכול להגיד מה שהוא רוצה מבלי לתת שום דין, והדבר בהחלט ראוי לביקורת. ק"ו כאשר עורך הגיליון מתהדר בעיתון על כך שבחוגי השמאל הדתי כבר עושים שימוש בפסק 'בשושו' או משהו כזה. אח"כ שלא יתמם שמדובר בהצבת סימני שאלה אקדמיים גרידא.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-20/3/2006 19:42 |
|
| |
ר' שמואל
ידוע לי היטב על איסור זנות , אבל עם זאת הנקודה שלי בעינה עומדת ולענ"ד היא מקהה במקצת מתוקפם של טענותיך בשני חלקי הטיעון:
בחלקו השני בו אתה קובע שגם מתירי הפילגש לא התירו אלא בקשר קבוע לעולם : סוף סוף לא די לומר שקשר של חברות אינו כמו קשר של פילגשות , אלא יש גם לברר מכוח מה יש איסור. לכאורה אין לומר שיש איסור מכוח מצוות קידושין , שכן מה ההבדל לגבי זה בין פילגשות לבין חברות? נשארנו עם האיסור מטעם זנות , אבל לגבי זנות יש ראשונים רבים הסבורים שזנות הוא רק במופקרת ומזומנת לכל , מה שלא סביר להחיל על קשר של חברות . והרמב"ן שהוא ממתירי פילגש סבור (בשורש החמישי) שאיסור זנות הוא מולא תימלא הארץ זימה וכדברי ר' אליעזר בן יעקב(יבמות לז:) , הרי שבא על נשים רבות ואינו יודע איזה מהן בעל וכו' , איסור ששייך אפילו על ידי קידושין וממילא ניתן בהחלט לומר שזה שפילגש מותרת הוא בגלל שאין זה בצורה פרועה כזאת והוא הדין ביחס לקשר של חברות. בקיצור, יש לברר מהות איסור זנות ולא די לברר מהות הפילגשות.
בחלקו הראשון בו אתה קובע שדעת הראשונים שפילגש בקידושין , היא הסבירה יותר, הרי בזה בסך הכל דחית ראיה (שהיא אולי ראיה המרכזית אבל יתכן שיש לה ראיות נוספות) לשיטת מתירי הפילגש , אבל לא הראית שעצם דעתם שאין בכך משום עבירה על מצוות קידושין או משום זנות , סבירה פחות.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-20/3/2006 19:47 |
|
| |
דרך אגב , מדברי הרמב"ן שהבאת בסוף מאמרך , על הבא על ארוסתו בבית חמיו , יש תשובה על דברי מיכי למעלה מכך שאסרו קידושי ביאה , שהביאה אסורה מדרבנן רק כאשר הוחלט על מסלול של קידושין .
|
|
|
|
| נשלח ב-20/3/2006 19:52 |
|
| |
אמשלום,
ראשית, איני משוכנע כלל שדיון כזה מתקיים בפועל (ברובד ההלכתי שלו, לפחות). רוב אלה שהדבר נוגע להם פשוט מחליטים לבד האם להימנע מקיום יחסים או לקיים ולחיות עם רגשי האשמה. כך או כך, הדיון בדרך כלל לא מתבצע בפומבי ואפילו לא במסגרות מצומצמות (גם אם זה הרושם שעשויים לקבל קוראים קבועים של NRG יהדות).
מעבר לכך, אין ספק שפומביות הדיון והאכסניה המכובדת תורמים ללגיטימציה לתופעה; מי שחי עם רגשי אישום או היסס עשוי בהחלט להחליט שאם בכתב עת מכובד כמו "אקדמות" התפרסם מאמר הנותן יסוד הלכתי לקיום יחסים ללא נישואין (ורובם לא יטרחו לקרוא ולבדוק מהם הגדרים והסייגים) אז הוא לפחות נוהג כדעת יחיד, ויפסוק לעצמו לקולא. במובן הזה, הסוסים לא ברחו עדיין - חלק מהם עדיין באורווה או עשויים לחזור אליה.
יש לציין גם שיש ציבור לא קטן שסבור שהרבנים (ואף הליברליים שבהם) אינם בעלי תעוזה ומעוף מספיקים כדי לתת מענה לבעיות החברה בדורנו, ואינם טורחים לנצל את האפשרויות שההלכה נותנת להם; בציבור זה, מאמר כשל זוהר נתפש כהוכחה נוספת לכך, והשלכותיו עלולות להיות רחבות משהתכוון המחבר - ואולי הוא דוקא מתכוון לערער את הסמכות הרבנית; אין זו הפעם הראשונה שהוא מפרסם חיבור היוצא כנגד הפסיקה המקובלת.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-20/3/2006 20:07 |
|
| |
גו"ג,
אני מקוה שאינך חושד בי שאני מן "הקוראים הקבועים של NRG יהדות". יש האשמות שאפילו לי קשה להשאר אדישה כנגדן  ...
אני מכירה מעט אנשים ונשים שהנושא אינו דיון תיאורטי בעבורם, והם מתלבטים/ות בו רבות. השיקולים ההלכתיים מאוד רלוונטיים עבורן/ם ואף לא אחד או אחת מהן/ם הלכו להתייעץ עם רב. הם בודקים וחוקרות ושואלים ולומדות ומתלבטים בינן לבין עצמם. העובדה שהדיון הפך פומבי, לא בהכרח נותן לגיטימציה לדרך מסויימת, אבל בהחלט נותן לגיטימציה להתחבטות, ואיני רואה בזה כל רע.
עם כל הכבוד (ויש כבוד) לביקורתו של מיכי על מערכת "אקדמות", כדאי לשים לב שמול מאמר אחד של זהר, הוצבו שלושה מאמרים מתנגדים. הזעקה הנשמעת פה מ"הפצת ההיתר השגוי" מעט מוגזמת, בהתחשב בזה שבסופו של דבר, הטון השולט בשיח (גם ב"אקדמות") מתנגד לו. למרות זאת, יש חשיבות, לטעמי, בפומביות הדיון, שכפי שאמרתי מאפשרת למתלבטים/ות לחוש נתמכים בהתלבטותן/ם וגם בהחלטתן/ם הקשה.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/3/2006 21:33 |
|
| |
ראשית, תודה לכל מאשרי הכח.*:namespace prefix = o />
לממללא ועוד, שטענו שהדיון לא צריך להתנהל במישור ההלכתי אלא במישור המטה-הלכתי -
לענ"ד הדיון צריך להתנהל בשני המישורים. הן מצד האמת, שסוף סוף יש כאן גם שאלה הלכתית וגם שאלה רוחנית, והן מצד הרושם שעלול היה להיווצר, אם כל המגיבים היו מתמקדים רק במישור החברתי-רוחני. זה יכול היה לאמת לכאורה את טענתו של זוהר, שבעצם מצד ההלכה הדבר מותר, והרבנים מעלימים את הדבר משום "רוח ההלכה".
ועוד - כפי שכתבתי במאמר ובהודעתי הקודמת, אני לא מפצל לגמרי בין המישורים. ההלכה מבטאת יסודות רוחניים, ואם באמת ההלכה היתה מתירה זאת, היה לי קשה לבוא ולטעון שזה נוגד את "רוח התורה". (אם כי יש גם דברים כאלה, כגון אשת יפת תואר, ריבוי נשים, וכד'. ואכמ"ל בחילוק בין מקרים שונים.)
למציץ ונפגע -
אתה טוען, שביחסי חברות אין איסור דאורייתא, משום שאין את העניין של "בא על נשים הרבה ואינו יודע על איזו בא". אך מה ההגדרה של האיסור? היכן יעבור הגבול, מתי חוששים לכך ומתי לא? ברור שאין זה תלוי בסברה בעלמא, מתי שנראה לנו שקיים חשש זה. אלא יש איזו הגדרה מסויימת של הקשר המותר, וכל שאינו בגדר זה אסור. ולענ"ד משמעות דברי הפוסקים היא, שההגדרה היא לכיוון המחמיר - רק ייחוד גמור מותר, וכל פחות מזה אסור.
וכך היא לשון הרמב"ן בהשגות לספר המצוות, שורש ה':
...פנוי הבא על הפנויה, אם לדעת פלגשות, רצוני לומר שתהא מיוחדת וידועה לו, זה מותר הוא ואדוננו דוד ע"ה נשא מהן. אבל אם בא עליה דרך מקרה כענין הזונים... הוא בכלל אזהרתו שלרבי אליעזר בן יעקב מתוך שהוא בא על נשים הרבה ואינו יודע על אי זו מהן בא וכן היא שקבלה מאנשים הרבה נמצא אח נושא את אחותו...
דהיינו, שאין מצב ביניים, בין "פילגש" לבין "דרך מקרה". כל שאינה פילגש ומיוחדת, הרי זה בכלל דרך מקרה ואסור. ושים לב גם כאן, שהרמב"ן אומר על הפילגש שדוד "נשא מהן" - אלו נישואין, ורק בלי קידושין.
ולגבי הסוברים שפילגש היא בקידושין -
ראשית, הרמב"ן מביא שם את הספרא קדושים פרשה ג פרק ז:
אל תחלל את בתך להזנותה... זה המוסר לחבירו בתו פנויה שלא לשם אישות, וכן המוסרת עצמה שלא לשם אישות...
הרמב"ן, לשיטתו שפילגש מותרת, וכן מטעמים נוספים, נדחק לומר ש"שלא לשם אישות" היינו דוקא במי שאין לו אישות בה. אך מי שסובר שפילגש היא בקידושין, יקרא כנראה את הספרא (כפי שלענ"ד יותר פשוט לקוראה), ש"אישות" היינו קידושין, וממילא כל ביאה שלא בקידושין אסורה.
ועוד - לשיטתם מצוות קידושין תתפרש כאיסור כל ביאה שלא בקידושין, וכפי שהמחשתי ממצוות שחיטה.
ועוד - רש"י על "לא יהיה קדש" (ציינתי במאמר), אומר שלאו זה חל על כל ביאה שלא בקידושין (ולא רק על מופקרת).
תוקן על ידי - ש377 - 20/03/2006 22:11:10
|
|
|
|
|
|
