אשכול ההלכה: ראש השנה ויום הכיפורים

ראש השנה

1. אמרו חכמים: בראש השנה הקב"ה דן את העולם כולו, ורוב בני האדם דינם תלוי ועומד עד יום הכיפורים, כדי שיעשו תשובה וייכתבו וייחתמו לחיים טובים.

דיני שופר

1. מצות עשה מן התורה לשמוע קול שופר בראש השנה. אפילו אין לו שופר ואין לו מי שיתקע לו, הרי זה הולך לו עד שיגיע למקום שיש בו שופר וישמע את התקיעות.
2. מהו שופר? קרן הכבשים הכפוף. היום זכינו ויש שופר כשר בכל בית כנסת.
3. הכל חייבים לשמוע קול שופר, ונשים פטורות. לפיכך אין שומעים תקיעת שופר אלא ממי שחייב בדבר (כלומר, לא מאשה).
4. תקיעת שופר צריכה כוונה. לפיכך התוקע והשומע צריכים לכוון ליבם שמקיימים מצוות שופר של ראש השנה. מי ששמע מן התוקע בבית הכנסת יצא, שהרי הוא מכוון להוציא את כל מי ששומע אותו.
5. ראש השנה שחל בשבת, אין תוקעין בשופר. חששו חכמים פן יוציא את השופר ויעבירנו ארבע אמות ברשות הרבים, ונמצא עובר על איסור תורה שעונשו סקילה. במקום שיש בית דין הגדול, תוקעים אפילו בשבת. ואין לנו עתה בית דין הגדול.
6. בזמן הזה, כלומר לאחר חורבן המקדש, אנו עושים ראש השנה שני ימים, ותוקעים בשניהם. ואם חל יום ראשון בשבת, תוקעים רק בשני.
7. כמה תקיעות צריך אדם לשמוע מן התורה? תשע. וזה סדרן: תקיעה, תרועה של תורה, תקיעה. על הסדר הזה שלוש פעמים.
8. מה הן התקיעות? תקיעה היא קול אחד ארוך (כעין טווו). אבל התרועה נסתפקו בה בימי חז"ל. יש שאמרו שהיא כעין אנחה מחמת דאגה ושברון לב, יש שאמרו כעין יללה של בכי, ויש שסברו שהיא כשניהם, אנחה ואחר כך יללה. מה עשו? נהגו מקומות מקומות, כל אחד כשיטתו של רבו. אבל אף על פי שמסתבר שכולם צדקו, שהרי לא הקפידה תורה אלא על קול בכי של השופר, תיקנו חכמים שיעשו כמו כל השיטות גם יחד, שלא ייעשו בני ישראל אגודות אגודות.
9. זה סדר התקיעות: לאחר קריאת התורה בבית הכנסת, שליח ציבור התוקע בשופר מברך "אשר קידשנו במצוותיו וציוונו לשמוע קול שופר", והכל עונים אחריו אמן ושותקים. מייד הוא תוקע תקיעה, ואחריה שברים – היא האנחה – ואחריהם מייד תרועה שלנו – היא היללה - ואחריהם תקיעה. ועושה כן שלוש פעמים ברציפות. ואז הוא חוזר ותוקע תקיעה, שברים, תקיעה שלוש פעמים, וכן תקיעה תרועה תקיעה שלוש פעמים. סך הכל 30 קולות של שופר. הכל כמבואר בסידור.
10. נהגו שיעמוד על ימינו של התוקע תלמיד חכם. הוא מקריא לו את סדר התקיעות, ובודק אחריו שלא יטעה. וכן ראוי לעשות.

תפילת ראש השנה

1. תפילת ראש השנה שונה משל תפילת החול, ואין צורך לפרטה, שהרי היום יש סידורים בידי כל אדם. אלא שעיקרה של חובה כך היא: קריאת שמע וברכותיה, תפילת עמידה, קריאת התורה, תקיעות ותפילת מוסף. ובמוסף חוזרים על התקיעות.
2. הנוהגים להוסיף פיוטים בחזרת הש"ץ וכל שכן בקריאת שמע וברכותיה לא יפה הן עושים. ביקשו גדולי הדורות לגעור בהם אלא שלא שמעו בקולם.
3. במוסף מזכירים פסוקים של מלכויות, זכרונות ושופרות, ותוקעים בשנית על סדר התפילה. ואם לא הזכיר את הפסוקים, לא יצא ידי חובתו.
4. מלכויות, זכרונות ושופרות כיצד? מזכיר בתפילה פסוקים שנזכרים בהם נושאים אלו. שלושה מן התורה שבכתב, שלושה מספר תהלים, שלושה מדברי נבואה, ועוד פסוק אחד מהתורה לסיום. אע"פ שרוב פסוקים כשרים, (ולא הכל, שאין מזכירים פסוקים של פורענות), אין צריך היום לטרוח ולסדר נוסח של תפילה, שכבר הפסוקים מסודרים על הסדר בסידורים הנמצאים בידי כל אדם.

עשרת ימי תשובה

1. הימים שבין ראש השנה לבין יום הכיפורים נקראים "עשרת ימי תשובה". בימים אלו ראוי להשתדל להתחזק במצוות ומעשים טובים יותר מתמיד. והעיקר שלא לבוא לידי כעס ומריבות.
2. בתפילות של עשרת ימי תשובה יש שינויים מסויימים, המופיעים בסידור. החשוב שבכולם הוא לסיים את הברכה השלישית של תפילת עמידה ב"המלך הקדוש" במקום ה"א-ל הקדוש". מי ששכח וסיים כהרגלו "הא-ל הקדוש" צריך להוסיף מייד את המלים "המלך הקדוש", ואם לא תיקן מייד לאחר שטעה, צריך לחזור להתחלת התפילה. ואם כבר סיים, חוזר ומתפלל מחדש.

כל הכבוד. אם לא תשאף לא תגיע.

אציע נושא: אמירת סליחות בין חצות לזריחה.
מהם הנימוקים, ומה גדרי החובה?

שנה טובה לכולם.



אחינו הנהג סע מהר

הלכות ערב יום הכיפורים
1. בערב יום הכיפורים מצווה לאכול לקראת הצום של מחר. נוהגים להקדים להתפלל מנחה ולאחריה אומרים וידוי, ככתוב בסידור. לאחר התפילה יושבים ל"סעודה מפסקת". בזמן הסעודה ראוי להסביר לבני הבית את מעלת יום הכיפורים, חשיבותו והלכותיו. מסיימים את הסעודה כעשר דקות לפני השקיעה. הנשים מברכות "ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו וצוונו להדליק נר של יום הכיפורים" ומדליקות נרות, והגברים יוצאים לבית הכנסת עטופים בטליתותיהם. יש נוהגים לברך את בניהם לפני יום הכיפורים.
2. מוסיפים ומדליקים נר שיכול לבעור יותר מ24- שעות כדי לעשות עליו הבדלה במוצאי יום הכיפורים, כפי שיתבאר להלן.


הלכות יום הכיפורים
1. ברחמי ה' ובחסדיו נתן לנו את יום הכיפורים, יום סליחה וכפרה, שכל מי שחוזר בו בתשובה מתקבל מייד. אפילו הרשע הגדול ביותר שחזר בתשובה אין מזכירים לו את חטאיו. ואע"פ שקודם שחזר היה שנוא, מעכשו הריהו אהוב וחביב לפני הקב"ה!
2. אלו הם חלקי התשובה: חרטה, עזיבת החטא, קבלה לעתיד ווידוי.
3. חרטה - שיצטער על העבירות שעשה. עזיבת החטא וקבלה לעתיד - שיפסיק את מעשיו הלא טובים ויקבל על עצמו שלא ישוב לעשותם עוד לעולמים. וידוי - שיאמר בפיו מה הם המעשים שעליהם הוא מבקש סליחה מעם ה'. ואת הוידוי אומרים בלחש בלי שישמענו אדם.
4. יום הכיפורים הוא כמו שבת. כל מה שאסור בשבת משום מלאכה אסור גם ביום הכיפורים, וכל מה שאסור מדברי חכמים בשבת אסור גם ביום הכיפורים.
5. עוד נוספו ביום הכיפורים איסורים מיוחדים משום עינוי: איסור אכילה ושתיה, סיכה, רחיצה, נעילת הסנדל, וחיי אישות.
6. אכילה ושתייה - כיצד? אין אוכלים ואין שותים מאומה ביום הכיפורים.
7. רחיצה - כיצד? אפילו אצבע קטנה אסור להושיט במים. במה דברים אמורים? ברחיצה של תענוג. אבל מי שהיה מלוכלך בצואה וטיט רוחץ את מקום הטינופת. וכן מי שיצא מהשירותים רוחץ ידיו כדרכו.
8. וכן בסיכה. אסור לסוך אפילו מקצת גופו, אבל מי שהיו לו פצעים הטעונים סיכה הרי זה סך כדרכו באותו מקום ואינו חושש.
9. נעילה - כיצד? אסור לנעול מנעל וסנדל אפילו ברגל אחת. במה דברים אמורים, במנעל ובסנדל שיש בהם עור, אבל כל מנעל אחר, כגון של גומי ופלסטיק, הרי זה מותר.
10. חולה שיש בו סכנה הרי יום הכיפורים אצלו כיום חול לכל דבר, ואסור לו להחמיר על עצמו.

11. אבל החולה שאין בו סכנה, אלא שחייב לשתות או לאכול כדברי הרופאים או ליטול תרופות, הרי זה אוכל ושותה פחות פחות מכשיעור. כיצד? שותה פחות מרבע כוס של מים, ממתין תשע דקות, חוזר ושותה פחות מכשיעור וממתין. וכן באכילה. (וכדאי להתייעץ עם רב כי לפעמים ניתן להקל עוד יותר).
12. החולה שחפץ להתכונן ליום הכיפורים ואינו יודע אם הוא בגדר חולה שיש בו סכנה וחייב לאכול או לא, ישאל רופא מומחה ירא שמים, כי לא כל הרופאים שווים, ויש המקילים בדבר ומזלזלים ויש המחמירים שלא לצורך. אבל אם הרגיש ביום הכיפורים חולשה גדולה וחושש שיבוא לידי סכנה יאכל מייד.
13. אשה בהריון המשתוקקת לאכול עד שהיא עלולה לבוא לידי סכנה, מסבירים לה בנחת שיום הכיפורים הוא, ואם לא נחה דעתה מאכילין אותה עד שירווח לה.
14. קטנים אינם חייבים לצום, אבל מחנכים אותם לצום מגיל 11 לבת ו12- לבן. קודם לכן מחנכים אותם לשעות. כלומר דוחים את שעת האכילה הרגילה שלהם בשעה או שעתיים.
15. חמש תפילות יש ביום הכיפורים. תפילת מעריב בליל יום הכיפורים, תפילת שחרית ומוסף כבכל החגים, ואחרי תפילת מנחה, כשהשמש מתחילה לשקוע, מוסיפים תפילה מיוחדת היא תפילת נעילה. בסיומה של כל תפילה ותפילה מוסיפים וידוי ליום הכיפורים, ככתוב בסידור.
16. במוצאי יום הכיפורים עושים הבדלה כמו במוצאי שבת, אלא שאין מברכין על בשמים. לעומת זאת, מקפידים לברך את ברכת "מאורי האש" רק על נר שהודלק מערב יוהכ"פ והמשיך לדלוק במשך כל יום הכיפורים.
17. נוהגים להתחיל במעשה כלשהו של בנית הסוכה במוצאי יום הכיפורים, או לפחות בלימוד הלכות סוכה.


שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

"ילמדנו רבינו
מה שכתב כת"ר בהלכות ערב יום הכיפורים סעיף 1 וז"ל: "

מה אתה שח

אני ממהר לענות לפי הידוע על הכלל ועל הפרט.

על הכלל: אשכול זה מיועד להציג את ההלכה כפי שהיא עולה מן המקורות ולא מנהגים.

על הפרט: כתבתי עד מתי מותר או ראוי לאכול. לא דנתי בשאלה מה יעשה אדם שרוצה לעשות בזמן הזה דברים אחרים.

האם בכלל הזכרתי את "כל נדרי" לעיל? זה בסך הכל מנהג, וגם כן לא מן המשובחים. אלא שראוי לדון בו באשכול בפני עצמו. התרצה בכך? או שמא כבר היה כזה?

***
איש ציפור

האם לא כתבתי במפורש שאסור לעשות כפרות?

לגבי זה שיום הכיפורים חל בשבת, איני יודע נפקא מינה בזה. מה ההבדל? (בהלכה, לא במנהגי תפילה למשל).

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

מה זאת אומרת אסור לעשות כפרות??

מבקש טוב

ברוך הבא אל הפורום!

(אם אתה מעלה שאלה כזו, אתה באמת חדש).

לכפרות יש היסטוריה. זה מנהג שהחל בימי הגאונים. אם כתקנה אם כהעלמת עין של חלקם. הדברים כתובים במקורות ויש גם מחקרים עליהם. אני רק מסכם בקיצור מאד.

במשך הדורות הגיעו רבנים חדשים שחלקו על המנהג וראו בו פסול. כמדומה שכך כתב הרשב"א. נדמה לי שהרמב"ם כלל לא התייחס לנושא, אם כי סביר (זו לא הוכחה, רק השערה) שהיה יוצא נגדו.

השו"ע פסק נגד הכפרות. כותרת הסימן שלו על כפרות מסתיימת במילים "וראוי לבטל המנהג". הכותרת הזו צונזרה בהוצאות הבאות. הרמ"א חלק להתיר.

וכך עד היום. בדף ההלכה של "יתד נאמן" בשם הרב אלישיב כמדומה הובא ש"חובה לקיים המנהג".

אבל לדעתי ולא רק לדעתי זה מנהג רע. רע בגלל צער בעלי חיים אבל רע עוד יותר בגלל הנחות היסוד שלו. שצריך "כפרה", כלומר תחליף שיקבל עונש במקומי כדי שאחלץ מן העונש שאולי (או ודאי) מגיע לי.

לא זו הגישה היהודית שהתורה רוצה להנחיל לנו. אדם אינו צריך לחשוש מעונשים שיגיעו לו אם הוא עושה תשובה. ושחיטת עוף לאחר העברתו מעל לראש ואמירת פסוקים או סגולות אינה מונעת עונש אם נקבע כזה בשמים.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");