אשכול הקישורים לכתבות/מובאות [ב']

היה שיעור מחלקתי על רועי קליין, גיבור מלחמת לבנון השניה, שנפל בבינת גבייל כשזינק על רימון ומנע פגיעה בחייליו. הוקרנה על הלוח מצגת כתובה, והמפקד פנה לחיילים שיקראו קטע אחרי קטע. את הקטע המצמרר על מעשה הגבורה, קרא המפקד:
"קליין כרע ברך לפני מרחביה הפצוע. האש שוב הפכה חזקה יותר, כמעט 270 מעלות של אש מכל הבתים מסביב. והכול התרכז למטע שמתחת לחומה שהיה אזור פתוח. המחבלים זרקו רימונים מקרוב וירו ירי צלפים מרחוק וגם ירי פשוט . למרות האש הכבדה שנורתה לעברם, כשהגיע קליין לחבריו הפצועים הוא החל מיד לטפל בהם. קליין מצליח להשכיב את מרחביה כבר חצי גוף על האלונקה, לפתוח לו את החולצה. לפתע נזרק רימון סמוך לחיילים. קליין שראה את הרימון מתגלגל לכיוון חייליו, זינק על הרימון והגן בגופו על חייליו תוך שהוא קורא: "שמע ישראל ה אלוקינו ה אחד".

את השקט ששרר בכיתה היה אפשר לנסר. היה חשמל באוויר. אחר כך נפתח דיון קצר, שהמשיך בינינו בדקות הבאות, אחרי שכבר יצאנו מהכיתה.
חבר אחד טען בתוקף, שהמעשה אסור על פי ההלכה. אסור לאדם למסור את נפשו להצלת חברו. התחיל משא ומתן בדברים, הנתונים אמנם בויכוח סוער בין פוסקי ההלכה. אמרתי לו שזה לא המישור המתאים לדיון כזה. המעשה מההיבט ההלכתי הוא אפור, לא מוגדר עד הסוף. כאן בא לידי ביטוי השיקול החוץ הלכתי, הצו הפנימי של נפש האדם האינסופית. ההלכה היא ניסוח משפט התורה, אבל דילמות כאלו הן על-משפטיות. שם מסתיים כוח הפלפול. אי אפשר לפרוט מעשה כזה לסעיפים כתובים בשולחן ערוך. הוא התקשה לקבל את זה, כמו שאני מתקשה לנסח את זה. הן ההלכה מקיפה את הכל ולפוסק אמורה להיות תשובה לכל מצב ולכל דילמה, קשה ככל שתהיה. ולמרות זאת, אין התורה מכבה את רוח הגבורה המפעמת באדם בעל שאר רוח. התורה, במובן ההלכתי,  היא תורת חיים, הגבורה היא מעל החיים.