|
|
| נשלח ב-23/3/2006 19:41 |
 |
| |
נראה לי שהמאמר מתאים יותר לאשכול על ארכיאולוגיה או התפתחות אמונות הקברים. אם יש כזה,
אשמח אם הוא יועתק למקום הנכון.
בינתים, מקומו כאן.
הה, נופת צופים. הו, ציניות אכזרית.
מתוך YNET.
מחלף אייל: אין דרך חזרה
איך הפך קבר שיח' ליד כביש 6 לאתר קדוש ליהודים, ומה לעשות עכשיו, כשהגישה אליו חסומה. על
אמונה ועובדות היסטוריות
ספי בן יוסף
לפני תשע שנים הגישה רשות העתיקות תלונה במשטרה נגד כמה אזרחים על פגיעה באתר
ארכיאולוגי. המשטרה שלחה ניידת ואותם אזרחים, כולם יהודים יראי שמים ותמימי דרך, לא הבינו
כלל על מה הם ניצים עם הרשות, שהרי, לדעתם, מצווה הם ממלאים; הם משפצים את קברו של
"צדיק יסוד עולם, שמופיע בתורתנו הקדושה יותר מפעם אחת" – וזה ציטוט מפיו של יהודי חרד מכפר
סבא הסמוכה, אחד המעורבים בשיפוץ הבלתי חוקי של המקום, שיכונה להלן – א"א.
לא הייתי כלל מעלה בדעתי לנבור ברשומות הימים ההם, אלמלי בעוברי בעת האחרונה בכביש 6
הידוע, צדה עיני את דמותו של אותו מקום, קבר שיח' ערבי על פי צורתו, מן הימים שהסולטאן
העותמאני שלט בארצנו. על כיפתה של החורבה רעת המראה נצבעו אותיות, שניכר בהן כי נמרחו
בידי מי שכתיבה אינה ממש אומנותו, ומקריאתן למדתי שזה מקום קברו הקדוש של הצדיק הנביא
שמעון.
ימים מעטים אחרי כן, נמחו האותיות מן הכיפה ותחתיהן משח אותה מישהו בפס כחול על רקע לבן,
משל זה מתקן ממתקני חברת "מקורות".
היות שבכל ימי תלמודי לא נודע לי על נביא ושמעון שמו, הבנתי שאם בשכנות נמצא קברו של "הנביא
והצדיק" בנימין, ובחולות פלמ"חים נמצא "הנביא והצדיק" ראובן, ובגבעות השפלה נמצא "הנביא
והצדיק" דן וכולם בני יעקב (אבינו, למי ששכח את הייחוס המשפחתי שלו), הרי שזה כאן אינו אלא
שמעון, בנם השני של יעקב ואשתו השנואה ורכת העיניים – לאה.
על צדיקותו המופלגת כבר הרחיב ספר הספרים בתיאורו, כיצד הוא ואחיו לוי, באו במרמה על אנשי
שכם וטבחו אותם, על כי לטענתם טמא שכם בן חמור, תושב ותיק בארץ באותה עת, את אחותם
דינה. כדי להוכיח כי באמת חפצו לטהר את כבוד המשפחה המחולל לא הסתפקו בשחיטת הבן
המאוהב בדינה וברצח אביו, אלא הגירו לפי חרב את כל גברי העיר ונעריה ואף בזזו את עדריהם
ורכושם.
על המעשה הזה כינה יעקב את בניו אנשי חמס, שאין רצונו בכלל להיות מזוהה אתם. הוא קללם
בלשון נמרצת ואיחל לצאצאיהם להתפזר לכל עבר.
דמותו הפושעת של שמעון, כפי שעולה מן התנ"ך, לא בלבלה את עבדקנינו התאבים למלא מצוות
בכל מקום ובכל מחיר. ועובדה שבשטחים החקלאיים של קיבוץ אייל "התגלה", לקראת סלילת כביש
6, קבר שיח' – שנקרא בפי הערבים, אשר אף הם זנחוהו, א-שיח' סמעאן, ושלא היה כנראה אלא
'קדוש' כפרי מקומי, מוסלמי ברמ"ח ובשס"ה. זה הספיק לאותם דלי דעת לרטוט מהתרגשות ולתרגם
את שמו לשמעון, ומבלי להכיר כנראה מילה בתנ"ך, הגדיל אותו א"א, תושב כפר סבא, לכנותו בשם
"צדיק יסוד עולם, שמופיע בתורתנו הקדושה יותר מפעם אחת".
מחוץ לגדר
לא רחוק מכאן, ליד היישוב נוה ימין, בקבר השיח' א-נבי ימין, שהוא עתיק יומין וגדול, כבר תמו כל
תהליכי הגיור והטיהור האתני. היום זהו אתר
יהודי למהדרין שאליו כבר לא יגיעו הארכיאולוגים, שכן האמונה העממית העזה והלוהטת אמרה כבר
את דברה ודרך חזרה – אין. כאן כבר באמת לא משנה אם אין שום הגיון בהצמדת דמותו הענוגה של
בנימין, צעיר בניו של יעקב ובנה של אשתו האהובה והמתה – רחל. אין להסיג לאחור כבר את
המנגל, את זבחי התרנגולות, את יפחות הנזקקים ותקוות המיואשים שמגיעים למקום. גם אין צורך,
כשם שאין צורך וטעם להסביר למאמינים את אמונתם.
מסתבר שסביבה זו שבין כפר סבא וקלקיליה עתירת צדיקים מסוגים שונים. לא רחוק מקבר הנביא
והצדיק בנימין, בדרך ממש אל קבר הנביא והצדיק שמעון נמצא עוד בית קבר ערבי נטוש ומחכה
לגיורו ולטיהורו האתני. זהו קבר א-שיח' סראקה. קברו של זקן הגנבים בלשון קודש ובתרגום.
ומדוע אני מעלה את עניינו כאן? קרה לקברו של שמעון בן יעקב דבר רע. כביש 6 (שכאמור אלמלא
הוא ספק אם היה נודע לעולם דבר הקבר הקדוש) הוציאו אל מחוץ לגדר. לבד מאנשי חברת החשמל
שמדי פעם חייבים להגיע אל עמוד כבלי המתח הגבוה ליד הקבר, אין איש חי שעוצר שם היום. אפשר
רק לראותו מבעד לגדר הכביש, נחבא מעט בצל תאנה לא גדולה הצומחת לידו וסביבו עולים שמיר
ושית. גם ציון שמו הגדול של הפושטק לבית יעקב לא יועיל ואין סיכוי שהוא יהפוך לעסק משגשג כמו
אחיו הצעיר בנימין.
אני מציע לפיכך למאוכזבים ליטול את אווירא קדישא מקבר שמעון ולבוא אצל קברו הנטוש של זקן
הגנבים. יש שם מרחב לא רע שאפשר להכשיר לקליטת קהל, לפחות עבור אלה שלא הצליחו בימי
חג ומועד לבוא אצל בנימין, כי איחרו להגיע למקום. דומני שאיש לא ישאל במקרה הזה שאלות קשות
מדי, כמו למשל, למה דווקא גנב, שהוא עבריין לכל הדעות, נבחר לציין את מקום קבורתו של צדיק
גדול כשמעון.
איפה זה
במפת הטיולים וסימון השבילים השרון ומערב השומרון (מס' 7). קבר שמעון בן יעקב לא מסומן
במפה. מי שמתקרב למחלף איל, בנסיעה על כביש 6 מדרום לצפון, יכול לראות את בית הקבר ועץ
התאנה שלידו במרחק קטן מן הכביש. שני הקברים האחרים – נבי ימין ושיח' סראקה – נמצאים משני
עברי צומת כפר סבא מזרח.
(23.03.06, 10:25)
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-23/3/2006 19:44 |
|
| |
"הה, נופת צופים. הו, ציניות אכזרית". 
|
|
|
|
| נשלח ב-26/3/2006 03:30 |
|
| |
ב"מעריב" של השבת התפרסמה כתבה על מחקר שהראה שמשך ההיריון הממוצע התקצר מ- 40 שבועות ל- 39
שבועות במשך 10 השנים האחרונות.
יכולה להיות לכך השלכה מעניינת בסוגיית "נשתנו הטבעים".
|
|
|
|
| נשלח ב-29/3/2006 20:57 |
|
| |
[ זכורני , לפני שנים רבות , ידידי לספסל הישיבה המשמש כיום כראש כולל חשוב ופרסם כמה עבודות תורניות , הצליח להדביק בהתלהבותו מהמשורר , את המשגיח בישיבה , אחד מצדיקי הדור , והיו לומדים בחברותא את השירים ]
המשורר ההודי ראבינדארנת טאגור :
http://www.nrg.co.il/online/15/ART1/066/882.html
|
|
|
|
| נשלח ב-31/3/2006 17:57 |
|
| |
ספר ההלכה הנדיר מהמאה ה-18 נמצא במכון בירושלים [יאיר שלג]
עותק יחיד בעולם של ספר הלכה מהמאה ה-18, שעד עתה חשבו שכל עותקיו הושמדו במסגרת סכסוך הלכתי, נמצא לאחרונה בספריית מכון שוקן בירושלים. הספרון, בן 13 עמודים, הודפס כנראה באמסטרדם ב-1742, ונקרא "קונטרס על עניין שבת החתונה".
|
|
|
|
| נשלח ב-1/4/2006 01:10 |
|
| |
על השחיטה:
ביחס לבעלי החיים כל בני האדם הם נאצים", כתב יצחק בשביס זינגר, "וכל יום הוא טרבלינקה". ד"ר צ'רלס פאטרסון, היסטוריון חברתי, חוקר שואה ומרצה לפילוסופיה מניו יורק, כתב ספר היוצא כעת בעברית ומוכיח בדיוק את זה: שמה שאנו עושים לחיות הוא לא פחות משואה. השואה
לחץ כאן
|
|
|
|
|
| נשלח ב-4/4/2006 10:12 |
|
| |
http://news.walla.co.il/?w=/1/885922
בית הדין הרבני הגדול התיר לגיורת וכהן להינשא
יום שלישי, 4 באפריל 2006, 8:32 מאת: עמירם ברקת, הארץ
לאחר התערבות לשכת ראש הממשלה אישר לאחרונה בית הדין לשמואל כהן ואירינה פלוטניקוב להינשא, שנתיים לאחר הגשת הבקשה
בפסק דין יוצא דופן ולאחר התערבות לשכת ראש הממשלה אישר לאחרונה בית הדין הרבני הגדול בירושלים לכהן לשאת עולה מברית המועצות לשעבר שהתגיירה.
סיפורם של בני הזוג נחשף ב"הארץ" בפברואר שנה שעברה. בקיץ 2004 ניגשו שמואל כהן ואירינה פלוטניקוב לרבנות ופתחו תיק נישואים. אולם, לאחר שפלוטניקוב עברה הליך של בירור יהדות - כנדרש מעולים חדשים מבריה"מ לשעבר - קבע בית דין רבני כי למרות היותה יהודייה היא אינה יכולה להינשא לכהן בגלל כלל הלכתי האוסר על נישואים בין גיורת לכהן. לפי המסורת, שם משפחתו של כהן מעיד כי הוא מצאצאי הכהנים ששרתו בבית המקדש. לאחר קביעת בית הדין סרבו כהן ופלוטניקוב להינשא בנישואים אזרחיים בחו"ל מנימוקים אישיים.
אלכס טנצר, פעיל ציבור הפועל לקידום נישואים אזרחיים, פנה בעקבות פסק הדין לראש הממשלה, אריאל שרון, וביקש ממנו להתערב למען כהן, שלחם ונפצע במלחמת יום הכיפורים בקרב על החווה הסינית. לדברי טנצר, נמסר לו כי לשכת שרון פנתה בעניין לרבנות הראשית.
בשבוע שעבר קבע ההרכב הבכיר ביותר של בית הדין הרבני הגדול, בראשות נשיא בית הדין הרב הראשי שלמה עמאר כי "יש לתת היתר בשעת הדחק לפלוטניקוב להינשא לכהן".
טנצר אמר אתמול בתגובה, כי הוא מקווה שההחלטה תשמש תקדים שיאפשר לזוגות רבים נוספים להינשא בישראל.
בברכה.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-7/4/2006 02:50 |
|
| |
בג"ץ צמצם סמכויות של בתי הדין הרבניים.
להלן תקציר שכתבתי, ואחריו הכתבה המלאה עם לינק לפסק הדין.
הבג"ץ דן בשלושה שאלות:
1) האם דיון בהפרת הסכם גירושין הוא בסמכות החוקית של בית הדין הרבני לפי החוק הישראלי.
2) האם כאשר הסכימו הצדדים שכל הפרה וכו' של ההסכם ידון בבית הדין, זה נחשב לקבלה של בית הדין כבורר לפי חוק הבוררות
3) האם ראוי שבתי הדין שיש להם תפקיד מסוים בחוק ידונו בבוררויות שיאנם בכלל מטרתם לפי החוק.
התשובה לכל שלושת השאלות היתה לא.
אבל אין לכך כל קשר לבית דין פרטי הפועל אך ורק מכוח חוק הבוררות. לגבי זה אין שום שינוי.
http://news.walla.co.il/?w=//887559
בג"ץ צמצם סמכויות של בתי הדין הרבניים
יום שישי, 7 באפריל 2006, 0:02 מאת: יובל יועז, הארץ
העליון קבע שבתי הדין לא מוסמכים לדון כבוררים בסכסוכים על מימוש הסכמי גירושים, ובנושאים נוספים שהחוק לא הסמיכם לדון בהם
בתי דין רבניים אינם מוסמכים לדון כבוררים בסכסוכים כספיים ובנושאים נוספים שהחוק לא הסמיך אותם לדון בהם. כך קבעו אתמול שופטי בג"ץ מישאל חשין, אילה פרוקצ'יה וסלים ג'ובראן, בפסק דין תקדימי שעתיד לחולל מהפכה ולכרסם באופן משמעותי בהיקף סמכויותיהם של בתי הדין הרבניים. את הפסיקה נתנו השופטים בעתירתה של סימה אמיר, גרושה מירושלים, שעתרה נגד בית הדין הרבני הגדול ונגד בעלה לשעבר בדרישה לבטל את פסיקתו של בית הדין במחלוקת על הפרת הסכם הגירושים ביניהם.
"לערכאת שיפוט ממלכתית לא נתונה סמכות לדון ולהכריע כבורר מכוח הסכמת הצדדים, אלא אם ניתנה לה סמכות כזו במפורש בחוק", כתבה השופטת פרוקצ'יה, "בתי הדין הרבניים הינם חלק בלתי נפרד ממערכת השפיטה בישראל, והם שואבים את כוחם וסמכויותיהם מכוח חוק המדינה. אין להם אלא מה שהחוק היקנה להם". השופטת הדגישה, כי "הסכמת הצדדים איננה יכולה כשלעצמה להקנות סמכות לבית הדין הרבני. אין לבית הדין הרבני כוח וסמכות להכריע במחלוקת כבורר מכוח הסכם בוררות בין בעלי הדין בעניין שאיננו בתחום סמכותו על-פי דין. הסכמת הצדדים איננה מועילה להקנות לו סמכות להכריע כבורר".
לקביעה החדשה, שלפיה בית הדין הרבני רשאי לדון כבורר רק באותם עניינים שלגביהם הוסמך בחוק לדין גם כערכאה שיפוטית, עשויה להיות השלכה נרחבת על תפקודו של בית הדין. בתי הדין הרבניים דנים ב-700 תיקי בוררות בשנה, ומספר זה איננו כולל את הסכסוכים בין בני זוג המנוהלים כבוררות.
בג"ץ אף מתייחס לאפשרות שהחלטות עבר שקיבלו בתי הדין הרבניים כבוררים יבוטלו רטרואקטיווית. "סוגיית היקף סמכותו של בית הדין הרבני מעלה שאלות לא רק מכאן ואילך במבט צופה פני עתיד, אלא גם כלפי העבר", כתבה פרוקצ'יה, "הצפייה אל העבר מעלה את שאלת תוקפן המשפטי המחייב של הכרעות בית הדין שניתנו לאורך השנים מכוח הסכמת בעלי הדין. שאלה זו איננה פשוטה כלל ועיקר, והיא תמתין לשעתה".
הסכם הגירושים בין אמיר לבעלה כלל סעיף שקבע שאם יתעוררו מחלוקות בין הצדדים בעתיד, מתחייבים הצדדים לפנות בעניינן רק לבית הדין הרבני. ואולם על-פי פסק דינו של בג"ץ, שאלת הפרתו של הסכם הגירושים איננה נחשבת עניין מ"ענייני נישואים וגירושים" שלבית הדין הרבני נתונה סמכות לדון בו, ואף לא עניין הכרוך או נלווה לעניינים אלה. בג"ץ דחה את קביעת בית הדין הרבני, כי הסעיף בהסכם מעניק לו סמכות לדון בעניין כבורר, וקובע כי "עיון בתוכנו של הסכם הגירושים מלמד שאין לראות בו משום הסכמה לבוררות (...) בני הזוג סברו בטעות כי בהסכמתם לפנות לבית דין רבני יש כדי להקנות לו סמכות הכרעה כערכאה שיפוטית ממלכתית, ולא כבורר".
שופטי בג"ץ היו מודעים להיבט התקדימי בפסיקתם, וציינו כי בעבר לא הוכרעו סמכויות בתי הדין הרבניים, ו"נוהג זה איפשר פרקטיקה שיפוטית שאיננה עולה בקנה אחד עם עקרון החוקיות", ואשר "איננו מתיישב עם המבנה המערכתי של ערכאות השיפוט וחלוקת הסמכויות ביניהן". פרוקצ'יה מדגישה, כי גם בעתיד יוכלו קבוצות שונות באוכלוסייה לפנות לבוררות מחוץ לערכאות השפיטה הממלכתיות, אך הדגישה כי "יש לשמור ולהגן מפני טשטוש גבולות בין מערכות שיפוט ממלכתיות לבין המערכות החלופיות".
פסק הדין המלא
http://elyon1.court.gov.il/Files/03/380/086/r08/03086380.r08.HTM
|
|
|
|
|
| נשלח ב-7/4/2006 13:34 |
|
| |
יכולת של מדיומים.
או: כך עובדים הבאבות (ומי שדומה להם).
מאמר חשוב מאד.
איני יודע מדוע לא מעתיקים את המאמרים לכאן במקום לציין לינקים. ואם המאמר יימחק ולא יעמוד
עוד לרשות הציבור?
שווה לשמור, לדעתי.
כיצד ייתכן שמדענים חוזרים וטוענים שיכולת על-חושית לא הודגמה מעולם בתנאים מבוקרים, ואף
על פי כן כה הרבה אנשים יוצאים ממפגשים עם ידעונים למיניהם מלאי התפעלות ומשוכנעים
בכוחותיהם העל-טבעיים?
מריוס כהן, גלילאו
אנשים רבים חוזרים נפעמים ממפגשים עם ידעונים שונים: מדיומים, כירוֹלוגים (קוראים בכף היד),
אסטרולוגים, נומרולוגים, קוראים בקפה, פותחים בקלפים, גרפולוגים (להבדיל ממומחים משפטיים
לכתב יד) ושאר מתיימרים ליכולת המיוחדת לדעת על לקוחותיהם כמעט הכל מבלי להכיר אותם
אישית. יכולתם המרשימה של ידעונים אלו לספר ללקוחותיהם על אישיותם, על אירועי העבר שלהם,
על הקורות אותם בהווה ואף על מה שצופן להם העתיד נתפשת בעיני רבים כביטוי ליכולת על-חושית
(של מדיומים), לקשרים קוסמיים נסתרים (של אסטרולוגים או נומרולוגים) או אפילו לידע מדעי (של
כירולוגים או גרפולוגים).
יחד עם זאת, העמדה המדעית המקובלת היא שיכולת על-חושית מעולם לא הודגמה בתנאים
מבוקרים, וש"תורות ידע" כגון אסטרולוגיה, כירולוגיה, נומרולוגיה או גרפולוגיה הן חסרות כל תוקף
מדעי. יתר על כן, זה שנים רבות קיימות קרנות דוגמת קרן JREF - The James Randi
Educational Foundation, המתחייבות לשלם סכומי עתק לכל מי שיצליח להדגים יכולת על-
חושית או אזוטרית כלשהי.
עד היום לא זכה איש בפרס, ומרבית הידעונים אף נמנעים מלנסות את מזלם ולהעמיד את כישוריהם
למבחן (וזאת באמתלאות שונות, כגון הבעת חוסר עניין בכסף או הטענה שכוחותיהם אינם פועלים
כשמפקפקים בהם). איך, אם כן, אפשר להסביר את העובדה שאנשים כה רבים מאמינים, חלקם
בעקבות התנסות אישית, באותנטיות של ידעונים אלו וביכולותיהם?
נטיות וחולשות אנושיות
לתופעה זו הסברים אחדים, חלקם מבוססים על שיטות מתוחכמות ואחרים - על נטיותינו וחולשותינו
האנושיות. להלן נסקור הסברים אלו אחד לאחד. לשם נוחות נשתמש במונח "מדיום" לציון כל סוג של
ידעוני, ולפרק הזמן שבו המדיום יושב ומשוחח עם הלקוח נקרא "מפגש". השימוש בלשון זכר נועד
למנוע סרבול, אולם המדיום יכול כמובן להיות גם מדיומית, והלקוח – לקוחה.
חשוב להדגיש שלא כל הידעונים פועלים מתוך כוונה להונות. יש מדיומים המבצעים "קריאה קרה"
מבלי להיות מודעים לכך, והצלחותיהם נובעות במידה
רבה מאינטואיציות יוצאות דופן. גם רבים מאלו המסתמכים על "תורות ידע" כגון אסטרולוגיה,
כירולוגיה או נומרולוגיה מאמינים שהמידע שהם מציגים ללקוח מבוסס על שיטות אמינות. במידה
מסוימת, אנשים אלו מוּלָכים שולל לא פחות מלקוחותיהם, ואמונתם בשיטתם או בכוחותיהם כה
חזקה, שעובדות מדעיות, הסברים חלופיים וממצאים של מחקרים לא יצליחו להזיז אותם ממנה,
בייחוד לאור המשוב המצוין שהם מקבלים מלקוחותיהם המרוצים.
לעומתם יש גם נוכלים רבים, המודעים היטב לשיטותיהם ורואים בהן דרך לגיטימית לעשיית רווחים.
האם אפשר להסיק מכל זאת שידעונים בעלי יכולת על-חושית כלל אינם קיימים? התשובה אמנם
שלילית, אך דעה כזו מוצדקת בהחלט לאור העובדה שיכולת על-חושית לא הודגמה מעולם בתנאים
מבוקרים (וזאת למרות התמריץ הכספי הגדול להפגנת יכולת כזו, שמציעות הקרנות שהוזכרו לעיל),
וכן בשל ההסברים החלופיים ה"ארציים" לתופעה. אין ספק שדרושות יכולות מיוחדות כדי להיות
מדיום, אך נראה שאין אלו אותן יכולות שהמדיומים טוענים להן.
תוצא פוֹרֶר
תוצא זה נקרא על שמו של הפסיכולוג ברטרם פורר (Forer), אשר גילה שאנשים נוטים להתייחס
לתיאורי אישיות כלליים ומעורפלים, העשויים להתאים כמעט לכל אדם, כאל תיאור ספציפי ומדויק
של אישיותם (ראו מסגרת). תוצא זה נקרא לפעמים גם תוצא בארנום (Barnum). דוגמאות פשוטות
הן: "אתה נוטה לחשוב באופן עצמאי, ואינך אוהב כשמגבילים אותך" או "אתה שואף לפעמים לדברים
שאינך יכול להשיג", וכן: "יש לך יכולות שאינן באות לידי ביטוי מלא".
כלליות המשפטים עשויה לכסות את כל מרחב האפשרויות, כך שקשה מאוד שלא לקבל אותם
כנכונים: "יש בך נדיבות רבה, אך לפעמים אתה מהסס לתת". "אתה אוהב שינויים, אולם יש בך גם
נטייה לשגרתי" וכדומה. מדיומים מרבים להשתמש בתיאורי אישיות כלליים כאלו (שאגב, מדורי
האסטרולוגיה והגרפולוגיה מלאים בהם), והם עושים זאת בעיקר בתחילת המפגש, כשהמידע שלהם
על הלקוח עדיין מוגבל.
ניחושים מושכלים
כל פריט מידע שיש למדיום על הלקוח מאפשר לו לנחש באופן מושכל, ומידע בסיסי זמין למדיום כבר
בתחילת המפגש: גיל, מין, מוצא (שיש שהמבטא מסגיר אותו), לבוש, תכשיטים, מידת הטיפוח
(ובכלל זה אפילו סוג הבושם), האופן שבו הלקוח מתנועע – כל אלו ופרטים רבים אחרים הגלויים
לעינו המיומנת של המדיום עשויים לכוון אותו בגישושיו הראשונים. כך, למשל, אם הלקוח צעיר מאוד,
יאמר לו המדיום שהוא מתכנן נסיעות, ושהוא מחפש את אהבת חייו (או, לחלופין, שהוא חווה אהבה
נכזבת).
עם לקוח מעט יותר מבוגר ידבר המדיום על שאיפותיו בנושאי קריירה וכסף, וכאשר הלקוח בגיל
מתקדם, ינחש המדיום שהוא מוטרד מבריאותו. אופן הלבוש וסוג התכשיטים עשויים להצביע על
המצב הכלכלי של הלקוח, תנועות הגוף על מצבו הבריאותי, וכן הלאה. אם הלקוח מספר שהוא
סטודנט (ראו "קריאה חמה" להלן), הרי שהתלבטויות לגבי המשך הלימודים וקריירה עתידית בוודאי
עשויות להיות רלוונטיות, כמו גם הקביעה שיש בביתו ספרים פתוחים וניירות המפוזרים בכל מקום.
ניחושים מושכלים יכולים לכלול גם אזכורים של דברים השכיחים כמעט בכל בית, ואשר אנשים נוטים
לראות בהם קליעות מוצלחות: תמונות מפוזרות אשר אינן מסודרות באלבום המשפחתי, מכשיר
חשמלי מקולקל, תכשיטים של בן משפחה שהלך לעולמו, סט כלשהו עם חלקים חסרים, לוח שנה ישן,
שעון מקולקל, מגירה שאינה נפתחת כמו שצריך, מפתחות שהלקוח אינו זוכר את ייעודם ועוד.
סוג אחר של ניחושים מושכלים הוא לגבי תופעות שכיחות שרוב האנשים תופשים גם אותן כייחודיות:
צלקת במקום כלשהו בגוף, תאונת ילדות, אהבה נכזבת, מעבר משיער ארוך לשיער קצר בשלב
כלשהו בחיים, פטירה של אדם מוכר ועוד. העובדה שלרוב האנשים יש דאגה הנובעת מאחד מכמה
תחומים פופולריים: בריאות, אהבה, משפחה, מצב כלכלי וקריירה, וכן העובדה שלקוחות רבים
מגיעים למדיום כדי לקבל ייעוץ בתחומים אלו, מאפשרות למדיום לומר משפט מפתח כגון "אני קולט
משהו שמטריד אותך", ובהתאם לתגובת הלקוח (ראו "קריאה קרה" להלן) הוא יתחיל לגשש בכיוון
ספציפי יותר.
קריאה קרה
קריאה קרה נקראת גם cold reading, כלומר בלא ידע מוקדם. זוהי המיומנות לדלות מהלקוח פרטי
מידע תוך כדי המפגש, מבלי להסגיר את העובדה שהדבר מתרחש. את המידע שנדלה מנצל המדיום
לניחושים מושכלים, אשר נוטעים בלקוח את הרושם שידיעותיו נובעות מאיזושהי יכולת על-חושית או
מהחוכמה הצפונה בתורה האזוטרית שהמדיום משתמש בה. את השיטה העיקרית של הקריאה
הקרה אפשר לכנות "דַיִג" או "הטלת חכה": המדיום אומר משפטים מעורפלים וכלליים כמו "אני קולט
שם שמתחיל באות 'מ' השייך לאדם הקרוב אליך", או "לחודש ינואר יש איזושהי משמעות לגביך",
ונעזר בתגובות הלקוח כדי לבחור את הכיוון הנכון להמשיך בו.
פעמים רבות מעלה המדיום בחכתו תגובות כגון: "לאשתי קוראים מיכל" או "אחותי התחתנה בחודש
ינואר", מה שמאפשר לו, למדיום, לאשר שאכן זה בדיוק מה שקלט, ולהמשיך בקו זה בנימה חדורת
ביטחון. כך הוא נוטע בלקוח את התחושה שהוא, המדיום, אכן יודע דברים ספציפיים מאוד על אשתו
או על אחותו. אם בדעתו של הלקוח אין עולות אסוציאציות מתאימות על אף כלליות המשפטים,
ימשיך המדיום להטיל את חכתו עד שיעלה בה דבר-מה, או יגדיל את מרחב התמרון שלו במשפטים
כגון: "אני בכל זאת קולט שם שמתחיל באות 'מ' באופן מאוד חזק, אבל אולי זה מגיע ממישהו אחר
מהנוכחים" (זאת כאשר ללקוח יש מלווים, או שהמדיום מופיע בפני קהל), דבר שמעלה את הסיכוי
לדיג מוצלח, ומביא את הנוכחים להתפעל מיכולתו המרשימה של המדיום לקלוט מידע גם מאנשים
שתשומת לבו אינה נתונה אליהם.
לעתים הלקוח עשוי להיזכר בדיעבד, לאחר המפגש, שאכן יש לו שכן בשם משה, או שבעבר הרחוק
הוא פוטר מעבודתו בחודש ינואר, ויראה בכך אישוש ליכולתו של המדיום לדעת עליו דברים שהוא
עצמו לא זכר. לא רק תגובות מילוליות עשויות לרמוז למדיום אם הוא בכיוון הנכון, אלא גם תנועות
גוף של הלקוח, הבעות פנים, תגובת אישונים, דפוסי נשימה והמהומים שונים - תגובות שמומחים
לקריאה קרה, שהנם בעלי טביעת עין חדה ורגישות גבוהה לתגובות הזולת, מסוגלים לפענח בזריזות
וביעילות. אם התגובה מעודדת, ימשיך המדיום באותו כיוון (מבלי שהלקוח יהיה מודע למידע החשוב
שהוא עצמו מספק), ואם היא מסתייגת, הוא ינסה כיוונים אחרים.
ניסוח מעורפל
הנטייה למצוא משמעות בניסוח מעורפל - המדיום יאמר משפטים דוגמת "אני רואה בחייך הרבה
כחול, מים או אולי שמיים", ואף שהמשפט אינו אומר שום דבר ספציפי, אנשים רבים ימצאו בו
משמעות: אלו שאוהבים לשחות (בים או בברכה), אלו שגרים או שגרו פעם ליד הים, אלו שאוהבים
לטייל או שעובדים תחת כיפת השמיים, וכדומה. אם הלקוח יאמר משהו כמו "אני גדלתי בתל-אביב,
לא רחוק מהים", יקפוץ המדיום על המציאה וימשיך כאילו לזה בדיוק התכוון.
משפטים מעורפלים אחרים שרוב האנשים ימצאו בהם משמעות ספציפית יהיו, למשל: "אתה מתלבט
כבר זמן-מה לגבי עניין חשוב בחייך" (כולנו מתלבטים בנושאים חשובים כל חיינו), "אני רואה נסיעה
מתוכננת" (מי שמתכנן נסיעה לחו"ל או לנופש, אפילו בעתיד הרחוק, יתמלא התפעלות. אחרים ימצאו
במשפט משמעות אחרת כלשהי: ביקור הקרובים המתוכנן לשבת, נסיעה לצורך עסקים או אפילו
חלום ישן שלא מומש), "אני רואה מדים בסביבתך הקרובה" (אפילו במדינות אחרות, שבהן אין חייל
כמעט בכל בית, רוב האנשים מכירים או פוגשים לובשי מדים למיניהם, ועשויים להגיב בהתלהבות
במשפט כמו: "נכון! אתמול בבוקר באמת ישבה לידי אחות באוטובוס!").
לניחושים רבים מצורפות שאלות המשמשות כפיתיון (ראו "הטלת חכה" לעיל): "האם זה נשמע לך
מוכר?", "מה אתה מבין מזה?", "זה מתקשר לך למשהו?", "למה המילה הזאת קופצת לי לראש
בהקשר שלך?" וכו', כשהלקוחות לרוב בולעים את הפיתיון ומספקים למדיום את הפרטים שהוא
מנסה להעלות בחכתו. נטייה זו למצוא משמעות בניסוחים מעורפלים חזקה במיוחד כאשר הלקוח
מאמין בכוחו של המדיום, ומצפה שדבריו אכן יקלעו למטרה.
תמרון משמעות
ברצף הניחושים של המדיום, בכל פעם שהלקוח מקשר את דבריו למשהו מוכר, יטען המדיום מיד
שבדיוק לזה התכוון, ואילו כאשר הלקוח אינו מצליח למצוא בהם משמעות ימשיך המדיום בשטף
דבריו בניסיון (שלרוב מצליח) להשכיח מהלקוח את טעותו, או להציג את הניחוש המוטעה כאילו
התכוון למשהו שונה לגמרי.
כך, למשל, אם המדיום טען שהוא חש שמישהו שהלקוח הכיר מת לאחרונה, והלקוח אינו מצליח
להיזכר באף אחד כזה, יכול המדיום לומר משהו כמו: "למוות יש גם משמעות של שינוי. אני קולט
בוודאות שמישהו ממכריך עובר כעת שינוי משמעותי בחייו". הדבר מגדיל מאוד את הסיכוי לקליעה
נכונה, ואם הלקוח עדיין אינו מאשר, המדיום יכול להתחמק באלגנטיות ולומר: "ייתכן שהשינוי עדיין
לא קרה בפועל, אבל הגורמים לו כבר התחילו את פעולתם, והוא יקרה בקרוב". לא זו בלבד
שהלקוח אינו מסוגל להפריך טענה כזו, אלא שהוא אף עשוי להיזכר בה חודשים אחדים מאוחר יותר
כששכנו, למשל, יעבור דירה, והוא יתמלא התפעלות והערכה לכוחותיו המיוחדים של המדיום.
לא פעם, לאחר כמה ניסיונות ניחוש כושלים, ינסה המדיום להצדיק את חוסר יכולתו לדייק בטענות
כגון "אני מרגיש אצלך התנגדות שמפריעה לי לקלוט אותך" או "יש לדברים האלו משמעות לגביך גם
אם כרגע אתה לא מצליח לראות אותה", כשבמקרים רבים לקוח שמאמין שהבעיה היא בו עצמו יעשה
מאמץ גדול יותר להיפתח לאפשרויות שהמדיום מציע לו.
אם, למשל, המדיום מנסה למסור ללקוח מידע על אודות קרוב משפחה שנפטר, והמידע רחוק מלהיות
מדויק, המדיום עשוי לטעון: "אני מרגיש שיחד עם אביך נוכחת פה עוד רוח, וחלק מהמידע מגיע
ממנה". אם זוהי הופעה בפני קהל, לא פעם יימצא מישהו שיגיד שדבריו של המדיום דווקא מזכירים לו
את דודו מצד אמו שנפטר לפני שנים אחדות. המדיום יאשר מיד שאכן מדובר בדוד זה, שגם מוסר לו
את אהבתו, והקהל כולו יתפעל מיכולת התקשור של המדיום עם העולם שמעבר.
זכירה סלקטיבית
מחקרים הראו שלקוחות נוטים לזכור היטב דברים נכונים או נכונים-חלקית שנאמרו להם, ולשכוח
טעויות גסות ואי-דיוקים. לפיכך הם מקבלים את הרושם שהמדיום ידע עליהם דברים ברמת דיוק
שאינה יכולה להיות מקרית.
אנשים גם נוטים לשכוח שבמקרים של ניחושים מוצלחים במיוחד, הם בעצמם סיפקו למדיום את
הרמזים - תופעה שנבדקה באמצעות הקלטות של מפגשים. כאשר הושמעו הקלטות אלו ללקוחות
לאחר יציאתם מהמפגש, הם הופתעו לגלות שמרבית הפרטים המדויקים שמסר להם המדיום
הסתמכו על דברים שהם עצמם אמרו לו קודם לכן. מומחה לקריאה קרה מצליח לשטות בלקוח באופן
כזה, שהלקוח משוכנע שהמדיום מסר לו את כל המידע שלמעשה הוא עצמו נידב מבלי משים.
קריאה חמה
(hot reading, כלומר על סמך ידע מוקדם) – דליית מידע מהלקוח בשיחה בלתי פורמלית, אם
בשיחת טלפון איתו או עם בני משפחתו קודם למפגש, ואם בשיחה ידידותית לפני תחילת הקריאה
(בכף היד או בקלפים, למשל). אנשים רבים נוטים שלא לזכור את המידע שמסרו למדיום בשיחה
הבלתי פורמלית. ידועים מקרים של מדיומים שנהגו לברר פרטים על לקוחותיהם באמצעות חיטוט
בחפציהם האישיים (אם הושארו, למשל, בחדר ההמתנה), הצצה בתעודותיהם או אף חיפוש במאגרי
מידע ממוחשבים קודם למפגש.
גישה חיובית
אנשים נוטים לראות את עצמם באור חיובי, ומייחסים לעצמם גם תכונות שבפועל אינן מאפיינות
אותם, אך היו רוצים שיאפיינו אותם. אי לכך, מדיומים מרבים להחמיא ללקוחותיהם ולספר להם
דברים שאלו היו רוצים לשמוע. הם אף נוטים לנבא להם עתיד ורוד בתחומים החשובים לכל אחד:
בריאות, אהבה, משפחה, מצב כלכלי וקריירה, בידעם שלקוח היוצא מרוצה מהמפגש עשוי לחזור
בעתיד, ואף לשלוח אליהם לקוחות נוספים.
(06.04.06, 13:27)
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3236455,00.html
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
|
| נשלח ב-7/4/2006 16:09 |
|
| |
| אחרי 1,700 שנה: נחשפה בשורה חדשה |
 |
| "הבשורה על פי איש קריות": יהודה לא בגד בישו |
לפני 28 שנה, במערת קבורה ליד נהר הנילוס, מצא איכר מצרי מסמך עתיק עטוף בכריכת עור. המסמך, מהמאה השלישית או הרביעית לספירה, הכיל בין היתר את העותק היחיד שנותר של "הבשורה על פי יהודה איש קריות". מאז ועד היום עבר המסמך גלגולים רבים: הוא הועבר ממצרים לאירופה, מאירופה לארה"ב, נמכר פעמיים ונגנב פעם אחת. לבסוף, לפני חמש שנים, הוא הועבר למוזיאון בשווייץ, שם נחקר, שומר ותורגם.
הבשורה, שכנראה נכתבה ביוון על ידי נוצרים גנוסטים לאחר מותו של ישו, מביאה גירסה שונה מהמקובל לסיפור חייו. ההבדל ניכר בעיקר בהתייחסות אל יהודה איש קריות עצמו: בניגוד לבוגד |
*-- *
הערמומי שמתואר בברית החדשה, הבשורה שנמצאה מביאה את סיפורו של איש סודו וחברו הקרוב של ישו. כמו כן מוסבר בבשורה שהתגלתה, כי ההחלטה להסגיר את ישו לרומאים היתה החלטה משותפת, של יהודה איש קריות ושל ישו, וכשעשה כן יהודה, הוא מילא אחר פקודתו של מורו.
ביום ראשון תוצג התגלית הארכיאולוגית המרעישה בסרט בשם "הבשורה על פי איש קריות" בערוץ "נשיונל ג'יאוגרפיק". בינתיים, ניתן לראות את המסמך העתיק - 15 עמודים של נייר פפירוס כתובים בכתב יד צפוף - באתר האינטרנט של כתב העת.
בסרט, בבימויו של ג'יימס באראט, מוצגים האירועים מאז גילוי הבשורה: 22 שנים אחרי שהאיכר המצרי מצא את המסמך, שכתוב בשפה הקופטית, קנתה אותו סוחרת עתיקות אמריקאית בשם פרידה נסבורג-צ'אקוס. היא פנתה למומחים מאוניברסיטת ייל, שאישרו כי המסמך אמיתי, וכנראה מכיל את הבשורה על-פי יהודה איש קריות. מאז מכונה המסמך "ספר החוקים של צ'אקוס".
שנתיים אחר כך, לאחר כמה ניסיונות לא מוצלחים למכור את הספר, הוא נמסר למשמרת בעלת שם עולמי - פלורנס דארברה ממכון המחקר "מקנאס" לאמנות עתיקה שבבזל. לדברי דארברה, ב-30 שנות עבודתה לא ראתה ממצא במצב כה גרוע. היא מיהרה לצרף לפרויקט את המומחה לשפה הקופטית רודולף קאסר, כדי שאפשר יהיה לשמר ולתרגם את המסמך בו זמנית, לפני שיתפורר. במשך עבודתם, פנה מכון "מקנאס" לחברת נשיונל ג'יאוגרפיק בבקשה שיסייע כספית בקידום הפרויקט, והם הסכימו. כמו בפרויקטים אחרים, סירבו בנשיונל ג'יאוגרפיק לומר כמה כסף הושקע בו.
במשך השנים האחרונות עמלו החוקרים על שחזור, שימור ותרגום המסמך. ראשית הוכח כי נייר הפפירוס (נייר קדום העשוי מגומא) שעליו נכתבה הבשורה, זהה למסמכים עתיקים אחרים. שנית, חקירת 85% מהכתוב העלתה שאכן מדובר בבשורה שנדחתה על-ידי הממסד הנוצרי הקדום והוכרזה כדברי כפירה.
החוקרים הדגישו במסיבת העיתונאים שערכו אתמול בוואשינגטון, כי זוהי גרסה של הבשורה שתורגמה לקופטית, ואילו הגרסה שנדחתה על-ידי הבישוף כנראה היתה גרסה מוקדמת יותר - שנכתבה ביוונית. ואולם, הם משערים שהתוכן של הבשורות פחות או יותר זהה, ובכל מקרה שונה מהבשורות האחרות בכל מה שקשור למעשה הבגידה. עוד אמרו החוקרים, כי לאחר הצגתו בכמה בוואשינגטון, יושב המסמך למדינה שבה נמצא - ויוצג במוזיאון הקופטי בקהיר.
כמו הבשורות האחרות, הבשורה על-פי יהודה איש קריות הועברה מפה לאוזן לפני שנכתבה. זאת שנמצאה במצרים, עברה בדיקות מיוחדות שקבעו כי נכתבה במאה השלישית או הרביעית לספירה. החוקרים משערים שהבשורה שנמצאה גובשה בערך באותה תקופה שנכתבו הבשורות האחרות. בשנת 180 לספירה, בליון, בחר הבישוף אירינאוס ארבע בשורות מתוך ה-30 שכנראה היו: הבשורות על-פי מתי, מרקוס, לוקס ויוחנן. הארבע שנבחרו היו עתידות להיות במרכז ספר "הברית החדשה". את הבשורה על-פי יהודה איש קריות, דחה הבישוף אירינאוס, כמו גם רבות אחרות (הבשורה על-פי מריה מגדלנה למשל) - והכריז עליה כעל דברי כפירה. אנשי הכנסייה המוקדמת אף מחקו אותה מההיסטוריה לחלוטין.
על דמותו של יהודה איש קריות ידוע מעט מאוד. על-פי הברית החדשה, יהודה בן שמעון איש קריות היה אחד מ-12 שליחו של ישו, שתפקידם היה להפיץ את תורתו לאחר מותו. לפי ארבע הבשורות, וגם לפי הבשורה שהתגלתה, אחרי הסעודה האחרונה הוא הסגיר את ישו לרומאים תמורת כסף, ובכך הביא למותו בצליבה. הבגידה המתוארת בברית החדשה הפכה את יהודה איש קריות לסמל לבוגדנות.
בגירסאות הראשונות שנכתבו, סמוך למותו של ישו, הוא אינו מתואר בצורה קיצונית כבוגד. ואולם, במרוצת השנים, התיאורים שלו הלכו ונהיו יותר שליליים, עד שהפך להיות סמל מובהק לבגידה.
יש חוקרים שטוענים שהדמוניזציה של דמותו נועדה להבדיל את הנוצרים הקדומים מהזהות היהודית, אותה ייצג. סיפור בגידתו נמצא בשורשי האנטישמיות, ושימש בסיס לכל הסטריאוטיפים השליליים שצמחו ליהודים בתקופת ימי הביניים.
בבשורה שנמצאה כעת, יהודה איש קריות אינו הטיפוס החמדן והבוגדני המוכר מהברית החדשה. להיפך, הוא מוצג כחברו הטוב של ישו, איש סודו והקרוב אליו ביותר מבין שליחיו. באחד המשפטים שתורגמו, אומר ישו ליהודה (בתרגום חופשי): "אתה תהיה גדול מכולם. יהודה, אתה תקריב את האדם שהוא מלבושי". לדברי החוקרים, הכוונה היא לחלק הגשמי של ישו - גופו, כפי שקרה בסופו של דבר כשנצלב.
במסיבת העיתונאים נאמר כי הטקסט שנמצא מעלה לדיון את הרוחניות של האדם מול הגשמיות שבו. אחד המומחים אמר שהממצא יעורר ויכוחים רבים בעולם הנוצרי בנוגע לדמותו של יהודה איש קריות. הכומר דונאלד סניור טען לעומת זאת, שגם אחרי קריאת הבשורה הוא סבור שלא בכדי נבחרו ארבע הבשורות המוכרות, וכי הממצא לא ישנה או יערער את האופן שבו תופשים את יחסיהם של ישו ויהודה מבחינה היסטורית.
|
http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?contrassID=1&subContrassID=5&sbSubContrassID=0&itemNo=703583
|
|
|
|
|
|
