מנגנונים בפעולה [ חלקו השלישי של מאמר לב העברי הנ"ל ]
ידיעת הבעיה מחצית פתרון, ואחר הבנת משגי ההווה נוכל להבחין בנקל בעתיד הרצוי. מאמר זה יתחלק לב' חלקים:
א. תיאור מודל רצוי לחברה כיום, על סמך מערכות הגומלין בין ההצדקות (בניגוד למנגנונים תיאורטיים שעסקנו בהם לעיל).
ב. שיקום מנגנונים חבולים.
א – יחסי גומלין
המערכות שהצגנו הינן הפשטה של הצדקת כח.
א"ת הלוא גדולים ממך מידרו את יחסי הכוחות וההצדקה בחברה, הלוא המה הפילוסופים של הסמכות מאז הובס.
אומר אני שאם יש מודל אובייקטיבי כלל אנושי לבניה חברתית ניחא, אלא שאיני נזקק לכזה אלא בתחביר שבו אוכל לדון על מנגנון המתאים למצבנו הממשי - תלוי הנחות פילוסופיות ותלוי תרבות ומצב.
נבנה עתה מנגנון סינטטי המורכב מכמה הצדקות סמכות, לפי נתונים ממשיים.
מנגנון הצדקה בסיסי - חוקה: כבר כתבתי במאמר א' שלמרות שאין הצדקה עצמית לחוקה ברמה התיאורטית, הרי במשפט וההנהגה בפועל אנו מתיחסים אליה כצדק "כשלעצמו" הגדול ביותר.ובזה"ז ברצון או בלי רצון יש מעמד חוקתי אף לשו"ע ונו"כ.
לכן הלכה למעשה מן הראוי היה שפעולה ציבורית תעוגן בהצדקה מדברי השו"ע ונו"כ או בש"ס וראשונים בבחינת הפוך בה וכו', ולאפוקי דע"ת בלתי מנומקת.
באופן זה ההחלטות תהיינה נתונות לדיון ציבורי ער – ותגדל תורה ותואדר.
דוגמה מופתית יהיה לנו ספר "אגרות משה" שאין בו מן הבלתי מנומק. האנטיתזה לעניין זה נמצא בסיפור המפורסם על "ליבי אומר לי" באשר לגיוס בנות. מנגנון כריזמה שכזה יכול להיות מוצדק ביחס לחזו"א, שמלבד גדלותו המוכחת הוא פנה לציבור קטן והומוגני שנאבק על קיומו השרדות. א"צ להאריך בחילוק בין אז להיום.
[אין לבלבל בין חוקתיות בענייני ציבור, שכפית האחר צריכה להיות מנומקת היטב – לבין תפיסת עולם "בריסקאית" המצריכה הסתמכות מילולית על כל צעד ושעל במישור האישי – שאיני מסכים עימה.]
והנה כבר קדם לי הגרא"א קפלן זצ"ל בקוננו על אגו"י המוציאה הודעות לקוניות מפלגתיות משל היתה מפא"י או מפ"ם אשר אין בהן הנמקה תורנית אמיתית, ולא נותנת פתח לדיון ציבורי.
מנגנון פועל ראשי הוא אנשי מעלה + ייצוגי, המתואר בחלק הבא של המאמר הפועלים בכפוף לחוקה.
ניתן לצרף מנגנון ביקורת. וכן ביקורת תקשורתית ע"י מאמרים תורניים מנומקים. ביקורת עממית בעיתונות תמשיך להיות מצונזרת כדי שלא נהיה טרף למשוגותיהם של אשפי רטוריקה, נערי שעשוע ואילי ממון (כבתקשורת דהאידנא התם כידוע).
מנגנוני הצדקה משניים להחלטות המגובות בהצדקה משנית תהיה עדיפות:
א. הצדקה של מסורת (גירסא מעודנת של "חדש אסור מהתורה", ו"אשור לסנות!"). נימוקים אלו ילקחו בחשבון אך לא יהיו מכריעים באופן אוטומטי ומתלהם.
ב. הצדקה חווייתית מוסרית כ"ליבי אומר לי" ו"האיש הנלבב יבין" וכו' (גרסא מעודנת של דע"ת מימין ויהדות מוסרית משמאל – אשר שתיהן טועות בהצבתן כמנגנון ראשוני ולא משני). בקטגוריה זו נמצאת גם הצדקה שכלית שאינה תלויה בחוקה.
מנגנוני פעולה משניים הלוא הם עסקנים העוסקים בתחומי התמחותם, ונבחנים בקריטריונים של מעלתם בתחומם. היינו, התמחות מקצועית בתחום העיסוק וקידום ע"פ יכולות מוכחות בביצוע. כפופים למנגנונים העליונים ומותרים בביקורת ציבורית ע"פ הל' לשה"ר שבחוקה.
ב – שיקום
במאמר השני הצבענו על חולשה בשני מנגנוני סמכות: חכמים ויצוג העם. בנוסף לכך, סמכות חכמים אינה רק גורם מרכזי שחסרונה מורגש באומתנו אלא גם אשליה המטופחת דוקא ע"י אותם העוקרים סמכות זו. נראה שסמכות זו הומרה בדחליל חקייני - חכמי ישראל הומרו בגחמות נתבי ההמון.
היאך נשיב את חכמי ישראל?
במאמר הראשון הכרנו את מנגנון הסמכות של "אנשי המעלה". הנחנו שהצדקת מנגנון זה הוא קריטריונים מוצדקים וקבועים למבחן מי הוא איש המעלה.
ברם הקריטריונים נפסדים: משמאל הליברליות החותרת תחת לגיטימיות מנגנונים (כמבואר באריכות במאמרים הקודמים) מתנגדת במיוחד להצדקה של הירארכיה כל שהיא בין אנשים – וטוענת: "ערבך ערבא צריך", מה הסמכות הקובעת את הקריטריונים? ומאידך השמרנים אינם מוכנים להעמיד את גדוליהם במבחן כלשהו – שכן "מרן" ו"אדמו"ר" הם הם הקריטריונים עצמם.
והאמת נעדרת...
התשובה שלי לשניהם היא שככל מקורות הסמכות גם סמכות אנשי המעלה מבוססת על הנחות פילוסופיות: יכולת האדם להתרומם מעל נגיעותיו האישיות, היכולת לדעת טוב ורע והיכולת לדרג ערכים ובנ"א. באופן טבעי יהודי דתי אמור להודות בקיומם של ערכים מוחלטים שכן התורה מלאה מהם. בהתאם לזאת קביעת קריטריונים לבדיקת טיב השליטים צריך להיות לגיטימי בשיח שלנו אע"פ שיזכה לקיטונות של בוז בשיח הדמוקרטי-ליברלי כבשיח המרני-אדמורי.
אני מעלה כמה קריטריונים בסיסיים לפתוח דיון:
1. מבחן ידע: ש"ס פוסקים (התמצאות בחוקה וע"י זה הצדקה גם מהפן החוקתי)
2. מבחן עוה"ז (אוריינות): שתהא דעתו מעורבת עם הבריות, ושלא יהא שומע מפי תורגמן (במובן הרחב של המילה וד"ל).
3. מבחן שם טוב: שיהא משאו ומתנו בנחת ולא איש ריב ומדון, להוציא את המפורסם במידות הרעות.
* * *
הרעיון לערוך מבחן שכזה ל"גדולים" הוא כמובן מגוחך ללא שיעור.
העולה על דעתי הוא שילוב של מנגנון ייצוג עם מנגנון אנשי המעלה. הרעיון לברור אחוז ניכר באוכלוסיה שעומד במבחנים בסיסיים בשלושת בתחומים הנ"ל, שהוא יהיה הקבוצה שתפעל בדרך ייצוגית, כלומר תבחר מתוכה נציגים והללו יקימו מנגנוני החלטה (ועדות, מועצות וכו').
המודל הזה אינו חידוש, הוא למעשה בבחינת "והשיבן עתניאל בן קנז בפילפולו" של מנגנונים חרדיים לגיטימיים מהמאה ה-20, פרה שלטון גדולים-עסקנים. המבנה המוצע לא רחוק ממנגנונים כגון אגו"י של פעם או מועגה"ת עד כמה שהיתה לגיטימית. (למרות שאני מודע לחולשות גם במנגנונים ההם, ומקוה שהמנגנון העתידי ייטב מהם).
הקורא הפיקח ודאי הבחין שהפתרון המוצע עדיין בלתי ישִׂים בעליל.
אולם אין בכוונתי להפיץ מבחנים בתאי הדואר לכל יהודי.
המודל רק מורה לנו כיוון. בסופו של דבר דרכי הפעולה בשלב זה אינם במישור פורמלי אלא במסגרת סמכות קהילתית ספונטנית יותר – כמו זו שנוהגת היום. עקב גידולינו (כ"י), על הסמכות היותר מדי ספונטנית של היום לעבור תהליך ארוך של התמסדות להדמות יותר לכיוון המוצע. עלינו למצוא דרכי פעולה ההולמות את השלבים הראשונים.
לפי האמור לעיל, יראה לי שהפעולה הרלוונטית היא יצירת מנגנוני סינון והערכה במוסדות החינוך. ע"י מבחנים והערכת יכולות ופיצול הישיבות לישיבות עילית (העומדות בקריטריונים מוכחים) וישיבות רגילות שמובילות בסופו של דבר להכשרה מקצועית, נוכל לשוב ולהבחין בין "רבניים" לבין שאינם – לכשתתפוגג אשליית "בני תורה" להמונים שאינם נבחנים אלא במלבושם ופלאפונם.
לכשיובחנו בני התורה האמיתיים, ממילא יהיו הם קובעי סדר היום, ומהם יתפתחו מוסדות הסמכות החדשים והיותר לגיטימיים.
יתכן שזו סיבה נוספת לכך שהממסד הנוכחי מונע כל נסיון לפתוח ישיבות מחוננים (וכ"ש לא "סמינר לרבנים"), בנוסף לסיבה הקלאסית ש"כולם צריכים ללמוד".
[ראה גם:
http://bh.hevre.co.il/forum/topic.asp?topic_id=2126786
http://bh.hevre.co.il/forum/topic.asp?topic_id=2082690
http://bh.hevre.co.il/forum/topic.asp?topic_id=2138250]
עלה בידינו חידוש נפלא הממקד את כל המאבקים על נקודה אחת: הערכה ודירוג של לומדי התורה בסוף גיל העשרה הוא שורש לכל השינויים החברתיים.
בעבר ידענו שההמנעות ממנו הביאה עלינו את צרות הפרנסה והכויללים, עסקנים משועממים,טישטוש צביון הישיבות, קניות דירה ללא הצדקה תורנית ופיחות ערך לימוד התורה בכללות...
במאמרינו הוספנו לרשימה גם את חילול סמכות החכמים (וכתוצאה מכך גם פגיעה בקשר עם החוקה והמסורת האמיתית וכמו"כ אי ייצוג של הראויים) ומכאן לריקון הסמכות מהצדקה והפיכתה לאלימות גרידא.
)
, כי היא קרעה אותי
, ואם אין אני לי - מי לי? היכא דאיכא פסידא עביד איניש דינא לנפשיה - עד כמה שזכור לי זו ההלכה.
