|
|
| נשלח ב-16/7/2007 23:20 |
 |
| |
כתב העת התורני הותיק של פאג"י 'המעין', עבר רענון ויוצא כעת ע"י ישיבת ההסדר בקיבוץ שעלבים ומוסד יצחק ברויאר.
במסגרת הרענון, ניתן למצוא את כל המאמרים של כל גיליון שיוצא באתר האינטרנט של הישיבה.
מצ"ב לינק לגיליון חודש תמוז.
http://www.shaalvim.co.il/torah/hamaayan.asp
|
|
|
|
| נשלח ב-17/7/2007 12:45 |
|
| |
המאבק מתחמם: האם רבני צהר לא יוכלו לחתן?
הרבנות הראשית הציבה קריטריונים נוקשים לעריכת חופה וקידושין, והנפגעים העיקריים הם רבני מיזם הנישואין של צהר. בארגון אומרים ל-ynet כי ההחלטה נבעה משיקולים זרים ונועדה לחסום אותם. ניסיונות ההידברות כשלו והם מאיימים: "העתירה לבג"ץ בדרך". גורמים ברבנות: "אנחנו דווקא הולכים לקראתם, אבל יש רבנים מתיפייפים, חצי רפורמים"
|
|
|
|
| נשלח ב-17/7/2007 13:55 |
|
| |
המלך שלא עסק בפרייה ורבייה (ר"ס)
מאת בן-ציון פישלר
http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=413255&contrassID=2&subContrassID=5&sbSubContrassID=0
על סירובים שונים להעמיד צאצאים - מחששו של חזקיהו שלא ייצאו מהוגנים ועד לסיכון בריאותם בימינו
ישעיהו מבקר את חזקיהו בספר "דיוקנאות היסטוריים", ז'נווה, 1681
מסכת היחסים שתתואר להלן התרחשה במאה השמינית לפני הספירה והונצחה בארמית בתלמוד הבבלי (מסכת ברכות דף י' ע"א). לנוחיות הקוראים נביאה, בהשמטות, בתרגומה לעברית על פי "ספר האגדה" לח"נ ביאליק וי"ח רבניצקי: "(חזקיהו המלך וישעיהו הנביא לא הלכו זה אל זה). חזקיהו אמר: יבוא ישעיהו אצלי... וישעיהו אמר: יבוא חזקיהו אצלי...".
איך הסבירו גיבורינו את סירובם? "חזקיהו אמר: יבוא ישעיהו אצלי, שכך מצינו באליהו (הנביא) שהלך אצל (המלך) אחאב; וישעיהו אמר: יבוא חזקיהו אצלי, שכך מצינו ביהורם (המלך) בן אחאב, שהלך אצל (הנביא) אלישע". וכאן אנו מגיעים להתערבות מגבוה: "מה עשה הקדוש ברוך הוא? הביא יסורים על חזקיהו ואמר לו לישעיהו: לך ובקר את החולה!" ישעיהו, באין ברירה, מופיע אצל חזקיהו ומעודדו: "כי מת אתה - בעולם הזה, ולא תחיה - בעולם הבא". וחזקיהו מגיב: "כל כך למה?" אמר לו (ישעיהו): "משום שלא נשאת אשה". חזקיהו מנסה להסביר: "(לא נשאתי אשה) משום שנראה לי ברוח הקודש, שעתידים לצאת ממני בנים שאינם מהוגנים". ישעיהו אינו מקבל טענה זו (אף כי אינו מפקפק באמיתות החלום) וקובע: "מה שנצטווית (במצוות "פרו ורבו") עשה - והקדוש ברוך הוא יעשה כרצונו".
וכאן באה ההפתעה. חזקיהו (משוכנע? מפוחד?) פונה אל הנביא: "עכשיו, תן לי (את) בתך! אפשר תגרום זכות שלי ושלך ויצאו ממני בנים מהוגנים". ישעיהו מנסה להתחמק ("כבר נגזרה עליך כליה"), וחזקיהו מזכיר לו ש"אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם - אל ימנע עצמו מן הרחמים". הטיעון משכנע, ו"לסוף נתן לו ישעיהו את בתו. יצאו ממנו מנשה ורבשקה". אך לשווא יחפשו הקוראים משפט זה: "לסוף נתן לו את בתו" (בארמית: "לבסוף הב ליה ברתיה") בתלמוד שבידיהם. משפט מפתח זה, שבלעדיו אין לדעת אם הנביא נענה לבקשתו של המלך, חסר בתלמודים שבידינו, אך הוא נמצא בכתב יד מינכן ומובא גם בחיבורו המקיף של רנ"ן ראבינאוויטץ: דקדוקי סופרים (מינכן 1867 וירושלים תשס"ב).
עכשיו יש לשאול: האם לפנינו מאבק כוח בין המלך לנביא? ההיסטוריה האנושית שזורה מאבקים בין העומד בראש הרשות הדתית לראש השלטון, כמו המאבקים שבין מלכי אירופה לאפיפיורים (אין אנו משווים כאן את הנביא ל"רשות דתית", אלא רואים בו דמות בעלת סמכות דתית). האם נתינת הבת מצביעה על כריתת ברית שלום בין הנביא למלך? ואם כך הדבר, מדוע לא נענה ישעיהו מיד לבקשה? בימים קדומים, כשביקשו למלך עזר כנגדו, נצטוו הפקידים לקבץ "כל נערה בתולה טובת מראה" (אסתר ב). האם ויתר חזקיהו על חיפוש כלה כמחוות פיוס? והאם שאלו את פי הנערה?
לחיזוק טענתם של המאמינים בכריתת ברית בין ישעיהו לחזקיהו אפשר להביא את הקטע הרלוונטי בתלמוד הירושלמי (סנהדרין י, ה"ב; מהדורת האקדמיה ללשון העברית, סוף עמודה 1319): "אמר ליה: סב ברתי! (אמר לו ישעיהו לחזקיהו): קח את בתי!". הווה אומר: על פי הירושלמי, הנביא הוא שהציע את בתו למלך. נוסח זה מובא גם ב"ברייתא דישועה" (משנה חיצונית, שלא נכללה בש"ס): "א"ל: סב ברתי דלמא מיני ומנך קיים בר נש טב...". מי הוא איפוא אדריכל הברית?
רמז-מה נמצא אולי ב"אנציקלופדיה למקרא" (עמ' 499): "ישעיהו לא חזר על ניסיונו להשפיע על מדיניות החוץ של (המלך) אחז, אבל כשעלה חזקיהו על כיסא המלוכה ניסה הנביא שוב לייעץ לו ולהדריכו..."; וב"אנציקלופדיה המקראית" (כרך ג, עמודה 99): "כן מסתבר שבכל ימי מלכותו עמד חזקיהו בקשרים הדוקים עם ישעיהו בן אמוץ הנביא, ואולי אף נתמך בפעולותיו על ידי ישעיהו..." (הערת אגב: תגובת המלך לדברי ישעיהו על מותו היתה "ויסב את פניו אל הקיר". האם המצלול הזה אכן מכוון אל "סב ברתי"?).
בינתיים יובא המשך למעשה: שני בניו של חזקיהו גדלו, ויום אחד "הרכיבם על כתפיו להוליכם לבית המדרש". מתוך שובבות אמר אחד מהם: "ראוי ראשו של אבא שיעלו בו דגים". אמר השני: "ראוי ראשו של אבא שיקריבו עליו קורבן לעבודה זרה". חזקיהו "חבטם בקרקע. מנשה חיה ורבשקה מת" (=השליכם ארצה: מנשה נשאר בחיים, רבשקה נהרג). האם המעשה האכזרי היה תוצאה של כעס אצור (על שהוכרח לשאת אשה נגד רצונו) שהתפרץ? האם ניסה למחות את הקללה ש"יצאו ממנו בנים לא מהוגנים"? לסיפור שלנו עוד היבט טראגי. הן המלך והן הנביא לא פקפקו באמיתות חלומו של חזקיהו. ואכן, מנשה מימש את פחדם, ובין שאר מעלליו גם הרג את סבו, הנביא ישעיהו.
אגדות, הנמסרות בעל פה מדור לדור, דרכן להוליד גרסאות שונות. כך מביא הירונימוס (מתרגם התנ"ך ללטינית, 420-347 ,Vulgata, אגדה שלפיה נשא מנשה לאשה את בתו של ישעיהו, כלומר את אחות אמו! על פי גירסה זו, מנשה הוא גם בנו של חזקיהו המלך וגם גיסו ואילו ישעיהו הנביא הוא סבו ואף חמיו של מנשה. אך גינצבורג בספרו "Legends of the Jews The" מסתייג מגירסה זו ומייחסה לטעות; וראו בהרחבה ל' גינצבורג (בתרגומו של מ' הכהן): אגדות היהודים (כרך ו', עמ' 73).
בלי לפגוע בדמויות תנ"כיות, מותר לנו לראות במסכת שנתגוללה לעינינו סיפור עממי על סמניו המובהקים. המסד שעליו מושתתת האגדה נמצא בתנ"ך עצמו, בספר מלכים ב, כ; ישעיהו ל"ח; ודברי הימים ב, ל"ב: "בימים ההם חלה חזקיהו למות ויבא אליו ישעיה בן אמוץ הנביא..." ומבשר לו בשם ה' "כי מת אתה ולא תחיה". "ויסב את פניו אל הקיר". חזקיהו מתפלל לה', וזה שומע את תפילתו ומודיע: "הנני רופא לך... והוספתי על ימיך חמש עשרה שנה..." (מלכים ב, כ). נוסח כמעט זהה אנו מוצאים בישעיהו, אבל בדברי הימים המחלה זוכה למשפט קצר אחד: "בימים ההם חלה יחזקיהו עד-למות". על "חילופי נוסח" אלה (ומקבילתם במגילת ישעיהו מקומראן) ראו ש' טלמון "בין חקר הסגנון ובין חקר נוסח המקרא", בתוך: שנתון למקרא ולחקר המזרח הקדום ב (תל-אביב תשל"ז, בעיקר עמ' 122/3).
לשורשי הכרזתו של ישעיהו הנביא: "מת אתה - בעולם הזה, ולא תחיה - בעולם הבא" (תגובתו של ישעיהו לדברי המלך כי נמנע מלהוליד בנים בגלל חלומו) נודעת חשיבות גם בימינו. מה דינו של "טרום עובר", שהן מבחינה רפואית והן מבחינה הלכתית אינו נחשב יצור חי, שבבדיקת מי שפיר התברר שהוא נגוע במחלה ממארת? ומה דינם של נשאי איידס? וכן, מה ייעשה בשידוך שהתברר כי שני צדדיו עלולים להוליד ילד חולה במחלת טיי-זקס (Tay Sachs)? מחד גיסא יש כאן עבירה על "פרו ורבו", אך מאידך גיסא, הלא כל המציל, וכו'.
התוספתא (יבמות פ"ח) מביאה את מקרהו של בן עזאי האומר: כל מי שאינו עוסק בפריה ורביה מעלה עליו הכתוב כאילו ממעט את הדמות (של ה')... כאילו שופך דמים. והנה אותו בן עזאי אינו נושא אשה ואינו מוליד בנים. אמ'(ר) לו ר' אלעזר: "יש נאה דורש ונאה מקיים. בן עזאי נאה דורש ואין נאה מקיים!" ותשובתו של בן עזאי? "ומה אעשה שנפשי חשקה בתורה; אפשר לעולם שיתקיים על ידי אחרים". הווה אומר: יש מקרים שאפשר לקבל פטור מן הצו (וראו הרב י"מ לאו: שו"ת יחל ישראל, סימן ה, ד"ה: וראיה לדברינו). על פי המקורות אפשר ללמוד כי שמעון בן עזאי לא למד תורה בצעירותו, אלא רק משפגש את בתו של ר' עקיבא, שהבטיחה להינשא לו אם ילך ללמוד. יש אומרים שנשא אותה לאשה אך פרש ממנה מיד לאחר שקידשה, ויש טוענים שהם רק התארשו.
גם ביוון העתיקה אירע מקרה דומה להחלטתו של חזקיהו (ושל בן עזאי) שלא להוליד בנים. להלן קטע (בתרגום חופשי) מתוך הספד שנשא ליבאניוס. ידידיו (של הקיסר יוליאנוס) ניסו לשכנעו להתחתן (מחדש) כדי שייוולדו לו בנים, שבבוא הזמן יישבו על כס הקיסרות. בתשובתו הסביר לידידיו, דורשי טובתו, שזאת בדיוק הסיבה שאינו רוצה לשאת אשה: שמא יצאו ממנו בנים לא ראויים שיתפסו את השלטון אחרי מותו ויגרמו להרס עצמם וארצם. מוטב שיישאר חשוך בנים מאשר ייתן יד לחורבן הקיסרות.
כיוון שהרטוריקן ליבאניוס (391-315) ניהל התכתבות עם רבן גמליאל החמישי, בנו של הלל השני (לצערנו, רק מכתבי ליבאניוס נשתמרו), האם יש לראות בסיפור הזה השפעה הדדית? ואולי, בהתחשב בעובדה שהתלמוד הירושלמי, שגם בו מופיעה האגדה על המלך חזקיהו והנביא ישעיהו, נחתם כבר במאה השנייה, "הבכורה" לגירסה שלנו? כך אור אחרת, ל"בכורה" אחת זכה בוודאי המלך חזקיהו. התנ"ך מציין: "בימים ההם חלה יחזקיהו למות". בימים ההם, כל מי שחלה - מת, ואיש לא קם מחוליו. חזקיהו היה איפוא הראשון שזכה להחלמה ואף נוספו לו 15 שנים! מאורע זה מצרפו לגלריה נכבדת של "ראשונים". שהרי כך מובא במדרש בראשית רבה (סה, ד): "אמר רבי לוי: אברהם חידש זקנה. יצחק חידש יסורין. יעקב חידש חולי. חזקיהו חידש חולי שיתרפא...".
_________________
בברכה
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-20/7/2007 19:40 |
|
| |
מיכי:
סוף סוף - דיון ישיר על עיתון 'הארץ'
מדי פעם יוצא לי להביע את זעמי ותסכולי מהעיתון המכוער הנ"ל, אבל זה תמיד נותר כאנקדוטה. כעת קיבלתי בדוא"ל העתק ממכתב שכתבה עירית לינור למערכת 'הארץ', ובו היא מבטלת את המנוי שלה. לדעתי הוא קולע ומבטא היטב גם את תחושותיי. על כן מצאתי לנכון להביאו כאן במלואו, ואולי להביע כבר כאן הסכמה עם כל מילה. השאר לשיפוטכם: מוצדק? לא מוצדק? הן עובדתית והן ערכית.
(הפתיח גם הוא חלק מהמכתב - אני לא יודע מהי מדריכת מ"ט).
רצ"ב מכתב של מי שהייתה מדריכת מ"ט בשבטה.
|
לכבוד
עמוס שוקן
חנוך מרמרי
יואל אסתרון
היום ביטלתי את המנוי שלי ל"הארץ", לאחר שנים של התמכרות. קשר שנמשך זמן רב כל כך, ראוי שיסתיים באופן חגיגי יותר מאשר הודעה למחלקת המנויים, לכן נראה לי יאה לנמק את החלטתי.
אני מקבלת את העובדה שזכותו של אדם להיות שמאלני-רדיקלי, ולהוציא עיתון בהתאם להשקפת עולמו. אני לא חושבת שלקורא מסויים (כלומר, אני) ייגרם נזק מוחי אם מדי פעם יקרא מאמרים שאינם עולים בקנה אחד עם עמדותיו. אבל "הארץ" הגיע לשלב בו האנטי-ציונות שלו הופכת לעתים קרובות מדי לעיתונות מטופשת ומרושעת, וגם אם קשה לי להחליט מי משתיהן מפריעה לי יותר, נמאס לי לגמרי משתיהן.
עייפתי מלקרוא בכל ביקורת טלוויזיה, בין אם נכתבה על-ידי רוגל אלפר, שגיא גרין, בני ציפר או אביב לביא, שהבעייה המרכזית של כל מהדורת חדשות, כל משדר לפני ואחרי פיגוע, היא פטריוטיות יתר, ושהכתבים הצבאיים עובדים בשירות דובר צה"ל. אני חושבת שהם טועים, משעממים, ושהנחת העבודה שלהם שקרית, ומנוכרת למציאות ולמקום בו הם חיים.
כשבני ציפר יוצא להגנתה של ז'ולייט בינוש, לאחר שנחשפה בורותה בענייני הסיכסוך הישראלי-פלשתיני בתוכנית טלוויזיה צרפתית, הוא מצטייר לא רק כשמאלן רדיקלי ואנטי-ציוני, אלא גם כשמאלן רדיקלי ואנטי ציוני מהזן האידיוטי, ויכול להיות שזה לא המקום לציין שמדור הספרות בעריכתו הוא מופת של טרחנות משמימה, אבל הנה ציינתי את זה.
כשגדעון לוי מאשים את ישראל בהפיכתו של מרואן ברגותי משוחר שלום לאמרגן פיגועי התאבדות, זו פרשנות הגיונית, ממש כמו הטענה שגל הפיגועים ב-11 בספטמבר הוא מזימה של המוסד. בשיחה פרטית איתו, אמר לי פעם שהוא לא היה נוסע מאה מטר כדי להציל את חייו של מתנחל, ונראה לי שאהבותיו ושנאותיו מכתימות כבר מזמן את דיווחיו הנוגעים ללב מהשטחים הפלשתינים הכבושים. כמו כן, ואולי גם את זה לא צריך לציין, כל הקריירה שלו נגועה בחלטוריזם, מכיוון שהוא אחד הכתבים היחידים בעולם לעניינים ערביים, שלא יודע ערבית, לא מבין ערבית ולא קורא ערבית. מתרגמים לו סימולטנית, וזה מספיק. לטעמי, זו עיתונות חובבנית.
גדעון לוי ועמירה הס הם מחזיקי התיק הפלשתיני ב"הארץ". בעוד שכמוכם, אני מכירה בחשיבות העיתונאית והאנושית של דיווחים כאלה, יש לי בעיה עם ההוצאה לפועל. מבחינתם, ישראל לעולם תישא באחריות גם על הסבל הפלשתיני, וגם על הרצחנות הפלשתינית. זו פרשנות צרת מוחין ושטחית, פגומה מבחינה עיתונאית ומוסרית כאחד. כמו כן, שניהם נמנעים מלדווח על מעשי זוועה שהפלשתינים מבצעים זה בזה, ויש פלשתינים שמשום מה לא יוצא להם לפגוש: האנטישמים, השוביניסטים, המושחתים, מוחאי הכפיים לפיגועים. כשהנטיות הפרו-פלשתיניות של הרפורטרים הס ולוי הן הדבר הבולט והעקבי ביותר בדיווחיהם מהשטחים, אני מתקשה לייחס אמינות לכתבותיהם. ומכיוון שאני, תסלחו לי, ציונית, לא בא לי בזמן מלחמה לקבל כל בוקר הביתה את קול הרעם מקהיר.
ולא מדובר רק בהם. בגלריה הופיעה השבוע כתבה שכותרתה "מקרתיזם תוצרת ישראל", מאת מיכל פלטי. הכותרת עצמה מעידה על בורות, ועל שימוש בקלישאה הקיצונית והזמינה ביותר. אני לא חושבת שאתם זקוקים להרצאה על המקרתיזם, אבל פלטי ועורכי גלריה - כנראה שכן. אני רוצה להתייחס לכתבה הזאת בהרחבה, ברשותכם, כי אחרי קריאתה הרמתי טלפון למחלקת המנויים.
הכתבה לוקחת כמובן מאליו את קיומו של מקרתיזם בישראל. פלטי כותבת על מפעל הפיס, שהסיר את תמיכתו הכספית מפסטיבל דוקאביב, מכיוון שבמאי שוודי שסרטו משתתף בתחרות, דרש? וקיבל? הקראת הצהרת תמיכה בעם הפלשתיני לפני הקרנת סרטו. בעיני פלטי, זהו גילוי מקרתיזם. גואל פינטו מבשר על תוצאות התחרות בידיעה אחרת, מתוך אמונה שלמה שמובן מאליו שהיה צריך להקריא את הצהרת הבמאי לפני כל הקרנה, ואף מגנה את הנהלת פסטיבל שהתכופפה בפני איומי מפעל הפיס. ייתכן שאני משוגעת, ובגלל זה נדמה לי שההתכופפות המבישה היתה זו שהתבצעה בפני הבמאי, ואולי הפשיזם שלי גורם לי לחשוב שבזמן מלחמה המדינה ממש אינה חייבת לממן אירועים בהם מקריאים הצהרות תמיכה באויב. אבל אולי בעיתון שמוכן לקבל כל צורה של פטריוטיות? בתנאי שהיא פלשתינית? אפשר לקרוא לזה מקרתיזם.
ועוד מהכתבה: חנות ספרים תלתה שלט על הדלת "לא מוכרים ספרים של סאראמאגו". מנחם פרי, עורך "הספריה החדשה" בה יוצאים לאור ספריו של סאראמאגו, משווה את זה לשריפת ספרים של יהודים, ומוכיח שהוא ליברל אמיתי, כי לא עלה על דעתו להפסיק את ההתקשרות עם הסופר. לא צריך להיות עיתונאי "הארץ" כדי להבין, שפרי הוא לא רק ליברל, אלא גם יהודי שמחפש פרנסה, וסאראמאגו, אחרי הכל, הוא אחד מרבי המכר של פרי. כך כשפרי מסביר למה צריך להפריד בין הספר לסופר, אפשר להציע תשובה: כדי לא לגרום למו"ל הפסדים. ואילו אני, שאינני כתבת "הארץ", תוהה מדוע לא נמסרה תגובתם של בעלי חנות הספרים, ומציעה לענות במקומם: לא מתחשק לי לפרנס את מי שמשווה אותנו לנאצים. החנות שלי היא עסק פרטי, וזו זכותי. אגב, בעיני, החלטת בעל החנות להפסיד כסף ולא למכור את ספריו רבי המכר של האנטישמי הטיפש הזה, אצילית ומעוררת כבוד לא פחות מהחלטתו של עמוס שוקן להרוויח כסף מפרסום מודעות זנות ב"העיר".
הוכחה נוספת למקארתיזם תוצרת ישראל היא רדיפתו של המעצב דוד טרטקובר בידי המימסד. הוא מספר כיצד עמיתיו למקצוע שיכנעו אותו להסיר עבודה פוליטית מתערוכת "ירושלים 3000", מכיוון שהם פחדו מתגובתו של שרון, אז שר המסחר והתעשיה. ומה שיותר מקרתיסטי מזה, היא העובדה שטרטקובר נרדף עד כדי כך שקיבל את פרס ישראל ביום העצמאות, בעוד אותו שרון עצמו מכהן כראש ממשלה.
וכמובן, יפה ירקוני. בעוד שהכותרת מתייחסת לביטול מופע ההוקרה לכבודה כאל מקרתיזם, מהכתבה עצמה עולה כי הסיבה האמיתית לביטול המופע היתה רכישת כרטיסים מועטה. העובדה שירקוני לא ממלאה אולמות כבר זמן רב אינה נזכרת כלל בכתבה, ואכן, יכול להיות שקהל רוכשי הכרטיסים, שרובו שירת או משרת בצה"ל או תומך במבצע "חומת מגן", לא רצה להוקיר מישהי שמעודדת סרבנות ומשווה את צה"ל לנאצים. זכותו של אדם פרטי להחליט למי הוא רוצה למחוא כפיים. זכותו של אמ"י להחליט שלא לגונן על ירקוני יותר מדי. אני יודעת היטב שתומכי הסרבנות הם בשר מבשרו של "הארץ" בפרט ורשת שוקן בכלל. ב"העיר", עיתון שממנו אשמח להיפטר במיוחד, הפכו את הסרבנות לתפארת מוסרית, כמובן מאליו. מה פה מובן מאליו?
מעניין שהשמאלנות שלכם מגוייסת אך ורק לפסים פוליטיים ואנטי-ציונים. במישור החברתי "הארץ" הוא עיתון לאנשים עשירים. המאמרים הכלכליים שמרניים, מחיר המנוי יקר יותר משל עיתוני הצהריים (שמגיעים, אגב, לדירת השכן הרבה יותר מוקדם מש"הארץ" מגיע אלי). נכון, המובטלים קיבלו תמונה יומית במדור המכתבים, אבל נירה רוסו כותבת על כלי מטבח יקרים ואתרי נופש יקרים, ועל מאכלים שאפשר להכין מפרי הגינה הפרטית, ובמדור האופנה אפשר להתרשם משמלות מכיכר המדינה שעולות אלפי שקלים. ככה שפלנטת "הארץ" היא מקום נהדר, שמאלני למשעי וקוסמופוליטי, רק חבל שמסביב הכל כל כך מכוער.
אחרי עשרות שנים של קריאה יומית ב"הארץ" אני מגיעה למסקנה שאתם ואני לא גרים באותו מקום. חלק גדל והולך מהכתבות והמאמרים בעיתון שלכם מדיף ריח של עיתונות זרה, המתייחסת לישראל כאל טריטוריה אחרת, מרוחקת ודוחה. אני מרגישה שמדינת ישראל, באופן בסיסי, מגעילה אתכם. אז זהו, שאותי דווקא לא. אני לא רוצה להיות מנויה על עיתון שמנסה בכל דרך אפשרית לגרום לי להתבייש בציונות שלי, בפטריוטיות שלי ובאינטליגנציה שלי, שלוש תכונות אותן אני מוקירה ביותר.
|
שוטנג:
למה אתה קורא עיתונים? אם בשביל חדשות יש אתרים באינטרנט שאפשר לעבור ברפרוף ולדעת פחות או יותר החדשות היותר חשובות. (יש חדשות חשובות?)
------------------------------------------------------------
מ.קאן:
הרב מיכי,
על מה הרעש? זה חדש? חשדת ב"הארץ" בהיותו עיתון מאוזן? בשנים האחרונות הוא גם הפך צהובון, מה שעירית לינור לא ציינה.
{אגב, היה נדמה לי שהמכתב הזה ישן, מזמן מלחמת לבנון השנייה, או שרק נדמה לי?}
אני מכיר את ההשוואה שהרב משווה בין 'יתד' ל'הארץ' (ומקווה שהרב לא מאמין בזה באמת),וחושב כי אחרי הכל, וכל מה שאמרה לינור פשוט ונכון לענ"ד, יש יתרון לעיתון שמנסה להציב אינטליגנציה ורף אינטלקטואלי גם אם הוא לא עומד בזה (וביודעין), מדין "ואיש כפי מהללו".
------------------------------------
מיכי:
שוטנג,
אחת הסיבות שקראתי את 'הארץ' היא רצוני להכיר עמדות אחרות וחברות אחרות, ולשמוע על דברים נוספים שאני בד"כ לא מגיע אליהם בלי עיתון. תחושתי היא שהארץ (לא העיתון) הקטנה שלנו מחולקת למונאדות שכל אחת מהן זרה לאחרות, ולכן מתנהל כאן שיח של חרשים (למעשה בכלל לא מתנהל שום שיח).
לצערי הכיעור והחד צדדיות המגעילה של העיתון הזה מונעים זאת ממני, ודווקא העיתון הזה אולי משאיר אותי בבועה שלי, למרבה האירוניה.
כפי שכבר כתבתי לא פעם, הצרה עם 'הארץ' היא חמורה מאשר יתד נאמן, שכן לקוראי 'הארץ' ישנה אשלייה שהם אכן מכירים את האחר, והכל מובא בפניהם, והם יכולים לשקול באופן חופשי את עמדותיהם. ואין לך שטות גדולה מזו. זו הקבוצה האחרונה שמסוגלת לשקול עמדות של קבוצות אחרות ברצינות. זו הקבוצה כמעט הכי מונוליטית בהשקפת עולמה. לדעתי, מבחינות מסויימות, זה בהחלט דומה למצב אצל קוראי 'יתד'.
--------------------------------------------
מ.זוהר:
יתד נאמן מכריז על עצמו כעיתון מפלגתי ולכן אינו מחוייב לאוביקטיביות אלא מיצג מגזר מסויים לטוב ולרע. הארץ לא מכריז על עצמו לעיתון של מרצ או של פתח אלא כעיתון כלל ישראלי אינטלקטואלי ואין גרוע מהצביעות ובפרט במסווה של צדק חברתי ויושר אינטלקטואלי.
---------------------------------------
ממללא:
אוי חברים,
עירית לינור פרשה מהארץ בימי אינתיפאדת אל-אקצה והמכתב נכתב אז...
אני לא אגן פה על עיתון 'הארץ', אבל הוא עדין רחוק מ'יתד נאמן'. הנה דוגמא ממוסף שבת הנוכחי:
http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=883502&contrassID=2&subContrassID=13&sbSubContrassID=7
אבל אולי אין מקום להיות מופתעים מהסקר - השאלה שבו נשמעת לגיטימית למדי, אם בודקים את האופן שבו סיקרה התקשורת, או יותר נכון חיבקה התקשורת, את הפקיד האלים אמנון דה-הרטוך. למעט שני טורים ב"מעריב", של אמנון דנקנר ושל קובי אריאלי, התגייסה העיתונות כולה כדי לתקוף את ח"כ כהן. הגדיל לעשות "הארץ" עם מאמר המערכת תחת הכותרת "האלימות ניצחה", כשהכוונה כמובן לאלימות לשונם של החרדים ונציגיהם בכנסת. דה-הרטוך כולה נתן סטירה, אבל ח"כ כהן? הוא אדם אלים שלשונו מסוכנת לציבור. רק תדמיינו שזהבה גלאון היתה הנסטרת, ולא יעקב כהן. רק תדמיינו שיעקב כהן היה הסוטר, ודה-הרטוך הנסטר.
_________________________
אגב, לזכותו של ידידיה והאיזון הקדוש יאמר שבמדור 'אפעס' באותו מוסף הוא מכניס קטנה לבכיינות החרדית בפרשה הזו, יעו"ש.
זילבר,
עמוס שוקן אמר פעמים רבות בראיונות שאין לעיתון מטרה להיות אובייקטיבי אלא לקדם מטרות מסויימות. דוקא בעניין הזה הוא עדיף על עיתונים אחרים שהם כביכול אובייקטיביים ודומה ל'מקור ראשון' שהוא גם פוליטי במהותו.
בשנים האחרונות, מנסה העורך דיויד לנדאו (כשלעצמו אדם דתי, בוגר סלבודקה ושמאלן אדוק) להרחיב את קהל היעד של העיתון, גם לציבור הדתי שלדבריו יכול למצוא בו עיתון על רמה. מצד שני, בשנים האחרונות הוא גם משחרר רסן בעניינים שאליבא דהדתיים הצנעה יפה להם.
-----------------------------------------------------
מ.זוהר:
ממללא. נראה שהתכוונת אלי ולא אל זילבר שלא נכח היום כלל... ולעניין, גם אם עורך עיתון מצהיר שהוא לא אובייקטיבי לפחות הוא חייב ליושר אינטלקטואלי וערכים מסויימים ועיין ערך הדוגמאות שהבאת. עיתון מפלגתי לא חייב כלל לאובייקטיות ולא ליושר אינטלקטואלי אלא רק לשווק את האידיאולוגיה שהוא מייצג, זה בעצם דומה לשיווק פירסומי ובפרסום יש הרבה הטיות של האמת כדי לשכנע את הצרכן. אבל מכאן ועד להשוות צביעות של עיתון הארץ למגמתיות של יתד רב המרחק.
_________________
|
|
|
|
|
| נשלח ב-21/7/2007 22:01 |
|
| |
mdabraham:
יש אין ספור אתרים שיש בהן מאמרים שמגרות את השכל וכ"ש ועאכו"כ אם אתה קורא אנגלית.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-22/7/2007 14:18 |
|
| |
לקוראי אנגלית:
http://www.nytimes.com/2007/07/22/magazine/22yeshiva-t.html?th&emc=th
נח פלדמן, פרופסור למשפטים בהרווארד, מתאר את אי הנכונות של הישיבה בה למד (ביה"ס מיימונידס בברוקליין, מסצ'וסטס שנוסד בידי הרי"ד סולובייצ'יק) להכיר בו עקב נישואיו לאשה לא יהודיה. מתוך הכתבה:
The yeshiva where I studied considers itself modern Orthodox, not ultra-Orthodox. We followed a rigorous secular curriculum alongside traditional Talmud and Bible study. Our advanced Talmud and Hebrew classes were interspersed with advanced-placement courses in French literature and European political history, all skillfully coordinated to prime us for the Ivy League. To try to be at once a Lithuanian yeshiva and a New England prep school: that was the unspoken motto of the Maimonides School of Brookline, Mass., where I studied for 12 years.
That aspiration is not without its difficulties. My own personal lesson in nonrecognition is just one small symptom of the challenge of reconciling the vastly disparate values of tradition and modernity — of Slobodka and St. Paul's. In premodern Europe, where the state gave the Jewish community the power to enforce its own rules of membership through coercive force, excommunication literally divested its victim of his legal personality, of his rights and standing in the community. The modern liberal state, though, neither polices nor delegates the power to police religious membership; that is now a social matter, not a legal one. Today a religious community that seeks to preserve its traditional structure must maintain its boundaries using whatever independent means it can muster — right down to the selective editing of alumni newsletters.
Despite my intimate understanding of the mind-set that requires such careful attention to who is in and who is out, I am still somehow taken by surprise each time I am confronted with my old school's inability to treat me like any other graduate. I have tried in my own imperfect way to live up to values that the school taught me, expressing my respect and love for the wisdom of the tradition while trying to reconcile Jewish faith with scholarship and engagement in the public sphere. As a result, I have not felt myself to have rejected my upbringing, even when some others imagine me to have done so by virtue of my marriage.
_________________
|
|
|
|
|
| נשלח ב-22/7/2007 23:15 |
|
| |
קראתי את הרוב, ולא ממש הצלחתי להבין מה הבנאדם רוצה בעצם מעבר ללחלוק חוויה עם קוראיו (שזה פייר לגמרי, אבל אני תוהה כמה מהם יבינו את מה שהוא מתאר).
במחשבה שנייה, למרות הנימוס והכבוד שיש בכתיבה שלו, ניתן לזהות כאן מימד מסוים של סגירת חשבון בסגנון "הסנדק". לא הכנסתם אותי לתמונת המחזור עם אשתי הקוריאנית? חכו חכו, אני אחשוף בניו יורק טיימס איזה מוזרים אתם, ואיזה פלא שג'ו ליברמן מתקבל כאדם נורמטיבי למרות שהוא משונה בתכלית, ולא זו בלבד אלא שאצרף לחגיגה גם את ברוך גולדשטיין ויגאל עמיר. בדיעבד, קשה לראות הקשר כולל למכלול הנושאים שהוא דן בהם, חוץ מחוט השני הזה.
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-23/7/2007 13:50 |
|
| |
פרופסור וינאי שהתבונן בטבלאות חימר בבליות במוזיאון הבריטי מצא טבלה המאשרת את קיומו ההיסטורי של נבו שרסכים, פקיד בכיר (רב סריס) של נבוכדנצר המוזכר בספר ירמיהו פרק ל"ט:
http://www.time.com/time/world/article/0,8599,1645738,00.html
http://www.nysun.com/article/58185
קצת מתמיה שלא התפרסם על כך דבר בעתונות בעברית.
דיון קצת יותר מקצועי ניתן למצוא כאן:
http://www.heardworld.com/higgaion/?cat=234
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-23/7/2007 17:03 |
|
| |
גם וגם
תודה! מעניין מאוד.
להנהלה
אולי כדאי להעביר את הדברים על מאמרו של פלדמן לאשכול הרלוונטי
|
|
|
|
| נשלח ב-24/7/2007 11:54 |
|
| |
כבשת_הרש: "יהדות הומניסטית חילונית" או "דת ללא אלוקים" - גם כזה דבר כבר יש!
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/885597.html
דוק:
יש רבנות, יש ממסד, יש טקסים. כל הבירוקרטיה של הדת - בפנים.
ה"רב" הכופר בבורא עולם נסע במכונית בשבת עם "חברו לחיים". כל התוכן של הדת - בחוץ.
כמה נפלא!!
|
|
|
|
| נשלח ב-25/7/2007 21:50 |
|
| |
שחיטתו של שור קדוש
Shambo to be taken for slaughter
*-- S BO *
*-- S IIMA *
Shambo tested positive in April this year for exposure to bovine TB
|
*-- E IIMA *
*-- S SF *
Shambo the "sacred" bullock at the centre of a legal battle is set to be taken away for slaughter on Thursday.
Hindu monks at the Skanda Vale temple in Llanpumsaint, west Wales, have been told he will be collected at 0800 BST.
On Monday, the multi-faith community lost a High Court bid to save Shambo, who has tested positive for bovine TB.
The Welsh Assembly Government has appealed for
cooperation, but the monks have warned that officials will have to
interrupt worship to remove the animal.
*-- E SF *
Brother Michael said that on Thursday morning there
would be a lot of people at the temple enclosure where the six-year-old
Friesian is being kept.
"They will have to physically desecrate a temple to get him," he said.
"He's locked here and we will be having an act of worship in front of where he is.
"If the Welsh Assembly Government want to take him out of there, they will have to interrupt an act of worship."
And Brother Alex added the community would not allow Shambo to be taken away without a warrant.
*-- S IBOX *
*-- E IBOX *
The monks have fought a campaign since a TB test
returned positive in April, saying they were guarding against Shambo
infecting other animals by keeping him in a separate pen.
But they have faced opposition from many quarters,
including the farming sector, where the animal is seen as a TB risk to
livestock.
An assembly government spokesman confirmed it "intended to remove the affected bullock from the premises on Thursday, 26 July".
"This has been a difficult case for all involved, but
our aim continues to be the protection of human and animal health," he
added.
"We appeal to the community to co-operate fully in order
to minimise distress to the animal, and to ensure the safety of all
concerned."
Other Hindu leaders had remained hopeful the sacred bullock might escape its fate.
*-- S IIMA *
Shambo has been kept in a special enclosure for several weeks
|
*-- E IIMA *
"Up to the point when it was confirmed now, I think
everybody was hoping that it just wouldn't happen," said a spokesman
for the Hindu Forum of Britain.
"We were hoping that by showing Shambo around somebody somewhere might intervene and act to prevent this.
"But it has been confirmed to us that he will be collected at 0800 on Thursday so that he can be taken away for slaughter."
Last week, a High Court judge gave the community hope
when he ruled that two slaughter orders for Shambo "were unlawful and
will be quashed".
*-- E BO *But on Monday, his ruling was overturned by the appeal
court in London, leaving the monks "pretty much at the end of the road"
in their legal fight to save the bullock.
http://news.bbc.co.uk/2/hi/uk_news/wales/6916077.stm
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
|
|
We were hoping that by showing Shambo around somebody somewhere might intervene and act to prevent this
