אשכול הקישורים לכתבות/מובאות [ב']

קיימת הנחה ואף אמירות מפורשות, שלפיה האינטרנט גורם להשחתה מינית ומוסרית גדולה משהייתה בעבר. טענה זו צריכה הוכחה ואני חייב להודות שאני מסופק מאד לגבי נכונותה הן מהתרשמותי הסובייקטיבית והן מממצאי המחקרים המדעיים

החטאים החמורים הרבה יותר בתחום היצרי הם החטאים שבהם אדם פוגע באחר, בילדים צעירים חסרי מגן, בנשים חלשות, בחבריו או בבן זוגו

השימוש ברשת האינטרנט והקשיים החינוכיים המתעוררים בעקבותיו מהווים סוגיה מרכזית המעסיקה את מחנכי הציבור הדתי לאומי. הנגישות המהירה והפשוטה לתכנים מיניים קשים, ולעיתים ההגעה לתכנים אלה גם ללא תכנון מוקדם, נתפסים כסכנה גדולה לגיבוש אורח החיים הדתי והמוסרי של הצעירים. ימי עיון נערכים ומרצים מוזמנים לכנסי מחנכים והורים ובהם מוצגות הסכנות האורבות במרחבים הפרוצים של רשת האינטרנט.
הפתרונות המוצעים לציבור הדתי נעים בין איסור מוחלט של השימוש באינטרנט לבין היתרים מוגבלים לשימוש באינטרנט במחיצת אנשים אחרים, האמורים להציל את הגולש מן החטא, או שיטוט ברשת בעזרת תוכנות סינון שונות. דוגמא מייצגת היא דעתו של הרב יהושע שפירא שליט"א, ראש ישיבת ההסדר ברמת גן: "הנני סבור שהגלישה באינטרנט היא דבר מסוכן העושה שמות בקרב מחננו, מפילה רבים וטובים אל תהומות הטומאה הגרועה והבזויה ביותר, מלפפת אותם בכל מיני כיעור ומייאשת מכל תיקון ותשובה. ....סבורני שיש לאסור לחלוטין את הגלישה באינטרנט, ולהתירו רק לצורך חיוני, וזאת על פי הגדר שכבר פסק אחד מגדולי הדור, הרב ווזנר שליט"א, שיש לנהוג בגלישה באינטרנט על פי דיני ייחוד" (מתוך החוברת לכנס הראשון ליהדות חברה ואינטרנט שבט תשס"ו, אתר "כיפה").
הרב אלישע אבינר, איש חינוך מוערך בציבור הדתי, מודאג מחוסר המודעות של ההורים לרמת החשיפה העצומה של ילדים לתכנים פורנוגרפיים (כ 60% במחקר שהוא מצטט, מחקרים בחו"ל מצאו שיעור גבוה יותר). הוא הציע להתנות קבלת ילדים למוסדות החינוך בהתחייבות להתקנת תכנת סינון בבית. "היה ראוי שהנהלת החמ"ד תוסיף לרשימת התנאים לקבלת תלמידים למוסדות החמ"ד את התקנתה של תוכנת סינון לאינטרנט הביתי. איננו צריכים לפחד מצנזורה של הרע, כאשר אין חולק בהגדרת הרע. אין חולק שאתרי זימה הם רעים, ואין מי שיצטער על חסימתם" (הרב אלישע אבינר, כיפה, כז' שבט, תשס"ו).
באתרי השו"ת הדתיים מופנים לרבנים שאלות רבות של צעירים שנחשפו בעצמם לפורנוגרפיה ברשת, של נשים שגילו לפתע שבני זוגן, בני תורה, גלשו באתרים לא צנועים ואף של תלמידים שגילו שהמחנך שלהם גלש בסתר לאתרים כאלה. אישה צעירה שגילתה להוותה שבעלה גלש באתרים פורנוגרפיים נענתה, בין השאר, שהרב רואה במעשה זה אקט של "בגידה רוחנית" (הרב שרלו, אתר השו"ת מורשת).
באחת מן ההרצאות בהן נכחתי לאחרונה הגדיל המרצה לעשות, וטען שסטיות מיניות, אירועים של גילוי עריות ואף קשרים הומוסקסואליים, נגרמים בעטייה של החשיפה המוקדמת לרשת האינטרנט.
ברור לכל שהחשיפה לאתרי פורנוגרפיה היא איסור הלכתי מוחלט, ואף אני סבור, שהאינטרנט מהווה סכנה ואתגר חינוכי ייחודי בגלל הנגישות הגבוהה שלו והאנונימיות המתאפשרת לגולש בו. אולם יחד עם זאת הלכה והצטברה אצלי תחושה מתגברת של אי נוחות מן הדיונים המרובים ב"סכנות האינטרנט".
דוברים רבים נוקטים במונחים של "מלחמה" נגד האינטרנט או "מלחמה" על נפשות ילדינו, ואני תוהה מדוע הטרמינולוגיה הזו של מלחמה? האם לא די בחינוך למידות טובות ולצניעות? במאמץ חינוכי רציני? אי הנוחות מתגברת מן ההתלהבות שבה מתאסף קהל שומעים ושומע עוד ועוד מן ה"פיגולים" שיש באינטרנט וכל מרצה מוסיף סכנות בכה ובכה. האם אין גם ליצר תפקיד בהתעניינות המרובה הזו בנושא?
בעיית ההתמודדות עם הפורנוגרפיה קיימת כבר שנים רבות. בנערותנו נאלץ הצעיר ללכת אל הספר לתספורת כדי להציץ בתמונות אסורות בז'ורנלים שמצא שם ואילו היום הגישה נוחה ונגישה יותר. האם אומנם שינוי זה מהווה שינוי מהותי כל כך בהתמודדות של האדם הדתי עם מיניותו?
קיימת הנחה ואף אמירות מפורשות, שלפיה האינטרנט גורם להשחתה מינית ומוסרית גדולה משהייתה בעבר. טענה זו צריכה הוכחה ואני חייב להודות שאני מסופק מאד לגבי נכונותה הן מהתרשמותי הסובייקטיבית והן מממצאי המחקרים המדעיים.
התרשמותי האישית מניסיוני כתלמיד, כמטפל וכמורה הפוגש בני נוער, שונה מאד. הייתי תלמיד בישיבה תיכונית לפני 35 שנים, הייתי מורה ויועץ חינוכי בישיבה תיכונית לפני כ 15 שנים והיום אני פוגש ומטפל בתלמידים בישיבות תיכוניות וישיבות הסדר. ההתרשמות שלי היא כי רמת הצניעות האישית, היחס לבנות ונשים והרמה הדתית של בני הנוער והצעירים גבוהה היום משהייתה לפני 15 שנים וגבוהה לאין ערוך מאשר בהיותי תלמיד לפני 35 שנים. כל זאת למרות שלפי המחקרים המתפרסמים בעיקר בחו"ל שיעור הנחשפים למיניות באינטרנט הוא רחב ביותר (אצל בנים סביב 90%!).
המחקר המדעי מנסה זה שנים לבדוק את הקשרים בין חשיפה לפורנוגרפיה בכלל ולאינטרנט בפרט ובין התנהגויות מיניות שונות. למיטב ידיעתי, ולפי הבדיקה שערכתי בספרות לפני כתיבת מאמר זה, הויכוח עדיין ניטש האם ניתן להראות השפעה ברורה של האינטרנט להגברת האלימות המינית והפגיעות המיניות בבנות. נראה שהחשיפה לאינטרנט יכולה להשפיע על עמדות ביחס להתנהגויות מסוימות שבינו לבינה. בעיקר בכיוון של "חיפצון" של נשים (היחס לאישה כאל חפץ). כנראה שישנה גם השפעה גדולה יותר על ילדים צעירים. עם זאת אין בממצאי המחקרים תמונה דרמטית של גידול בפשיעה המינית או בסטיות המיניות בעקבות החשיפה לאינטרנט. כולנו יודעים שהמתירנות הגדולה של המחצית השנייה של המאה העשרים החלה הרבה לפני התפוצה הגדולה של האינטרנט. פרשת האונס הקשה בקיבוץ שמרת למשל, התרחשה לפני היות האינטרנט גורם משמעותי בחיי הנערים ולהבדיל, גם פרשת אמנון ותמר התרחשה ללא האינטרנט.
כפסיכולוג המטפל בצעירים דתיים אני יכול להעיד שפגיעה בבנות משפחה או בילדות או התנהגות הומוסקסואלית, קיימת גם אצל צעירים שלא נחשפו לאינטרנט או לפורנוגרפיה כלל. בעיות של אוננות ושל שליטה בדחפים מיניים קיימות גם אצל צעירים רבים המקפידים ונזהרים מחשיפה לאינטרנט. בלא מעט מקרים שהגיעו לטיפולי, דווקא הניסיון והמאמץ האדיר לדכא את הדחף המיני ולהימנע מהוצאת זרע לבטלה הובילו לפריצה לא מבוקרת של היצר בכיוונים בעייתיים. יתכן ומקרים אלה אינם מייצגים אולם ברור שהם לא מעטים.
בעיית ההתמודדות עם הדחף המיני וריסונו היא בעיה הנובעת למיטב הבנתי מ"בפנים" ולא מ"בחוץ". הקב"ה ברא את האדם עם דחפים מיניים בעוצמה הגבוהה מההכרחי לשמירת קיומו של הזרע האנושי. הלחצים והמשיכה הייצרית נוצרים במערכת הביולוגית של כל אדם. הבעיה חמורה יותר אצל בנים (ואני מבקש את סליחתם של הסבורים שאין הבדל בין בנים ובנות) בהיותה של המיניות הגברית מוחצנת יותר ומנותקת יותר מההקשר הבינאישי והקשר לאישה אהובה. המיניות הנשית, לרוב, מוחצנת פחות וקשורה יותר לממד הבינאישי ולקשר עם אדם אחר. גירויים חיצוניים יכולים לגרום להעצמה של הגרייה או להשפעה על תוכן הדחף ועל דפוסי ההתנהגות. אולם גם העלמת כל גירוי חיצוני לא תמנע ממוחו של האדם לדמיין ולשגות בתכנים אסורים.

מה מפריע לי אם כן במאבק או במלחמה מול האינטרנט?
ראשית, אם אומנם השכיחות של החשיפה לתכנים פורנוגראפיים באינטרנט היא גבוהה כשם שהמחקרים מראים, הרי שהשימוש בשפה קיצונית וחריפה נגדו לא בהכרח תביא לתוצאות המקוות. היא עלולה להפוך את דברי המחנכים למנותקים וחסרי השפעה על בני הנוער או לחילופין להביא לחוסר אמון ביושרתם של הדוברים. היא עלולה להביא להתרחקות נוספת מיראת שמים של בני הנוער אשר נכשלים בשיטוטים אסורים. דבר דומה למה שקרה בהתייחסות לאוננות אצל מתבגרים. מוכרת היא תשובתו של הרב ח"ד הלוי (עשה לך רב ח''ג שאלה לז) שבגדלותו הודה שטעה כאשר ניסה להחמיר בתיאור עוון המוציא זרע לבטלה "ומה שהעתקתי שם מספר הזהר, בכוונה עשיתי כדי ליירא את הקוראים, אבל כנראה שלא טוב עשיתי". רוב ההתייחסויות הרבניות היום להוצאת זרע לבטלה הן מתונות וזהירות מאד. אני סבור שעדיפה מלאכת חינוך מתמשכת המכוונת את האדם ל"עשה טוב" שביחסים שבין איש ואישה ובין אדם ויצרו, מאשר "מלחמות חורמה" בייצריות ובנגזרותיה.

דבר נוסף המטריד אותי לאחרונה הוא ריבוי הפניות של נשים אשר גילו שבני זוגן אותם הן העריכו כבני תורה, משוטטים במקומות לא ראויים. פניות אלה הגיעו אלי כמטפל והן מגיעות גם אל אתרי השו"ת באינטרנט. התשובות שנשים צעירות אלה מקבלות מחזקות את תחושתן הקשה, שבן זוגן אינו ירא שמים כפי שהן סברו כשנישאו לו. הן חשות נבגדות, פגועות ויחסי הנישואין מתערערים. שמיעת הדוברים והכותבים השונים בנושא מחזקת את תחושתן שמדובר כאן בחטא כבד מאד. כאן כבר מתעוררת דאגה אמיתית. האינטרנט מאפשר ל"יודעי ח"ן" לעקוב אחר המקומות בהן בן הזוג או הבן "ביקר" מה שלא היה אפשרי בדור קודם. אם ממצאי המחקר בדבר השכיחות של הגלישה באתרים אסורים נכונה הרי ש"לא שבקת חיי לכל בריה". זוגות רבים עלולים להיפגע ושלמות המשפחה עלולה להתערער מגילויים אלה. האם הדברים הללו נלקחו בחשבון כאשר עוסקים בנושא האינטרנט? האם איננו מחוייבים בזהירות יתירה כאשר ניגשים לנושא רגיש כל כך? אולי ישנן דרכים זהירות יותר להגברת ההבנה ההדדית והתקשורת בתוך הזוג?

נקודה שלישית המדאיגה אותי, היא אובדן הפרופורציות. שיטוט באינטרנט באתרי פורנוגרפיה הוא ללא ספק איסור הלכתי ברור. אולם בסופו של יום, המדובר בחטא שבין אדם למקום שאדם צריך לכאוב אותו, להצטער עליו, לשוב ממנו ויום הכיפורים מכפר עליו. החטאים החמורים הרבה יותר בתחום היצרי הם החטאים שבהם אדם פוגע באחר, בילדים צעירים חסרי מגן, בנשים חלשות, בחבריו או בבן זוגו. אובדן הפרופורציה מחריף כאשר רב שניצל מינית את תלמידיו זכה לתקופה לא קצרה להגנת מנהיגי הציבור ואף לאחר שהורשע בדין לא כולם הוקיעוהו. עשר נשים מתלוננות על מנהיג ציבור ומספרות שנאנסו או נוצלו מינית, ונמצאים לא מעטים המברכים אותו שיצא זכאי או אף מגינים עליו. הרי אף אם יתברר שלא ניתן להוכיח את חטאו הרי כבר אמר אותו "רבה" חסידי חכם, "והלא די שמספרים דברים כאלה".
האם אין חשיבות בתהליך חינוכי להבהיר גם מהי עבירה חמורה ומהי עבירה קלה יותר? הטלת איסורים חמורים, שימוש בשפה קשה ומחמירה בגינוי של עבירות קלות, סופה עלול להיות הקלה וזיזלול בעבירות החמורות יותר. אמירות נוקשות עלולות להביא לנזקים הן לשלמות יחסיהם של זוגות והן לדימוי העצמי ולגיבוש הזהות של צעירים דתיים. צעיר הרואה את עצמו כחוטא בעבירות המוגדרות כחמורות כל כך לא יוכל לשאוף לאידיאלים נשגבים.

יתכן ויחשוב הקורא שחששותיי מוגזמים. ברצוני לספר על אירוע שקרה לי בימים האחרונים. במהלך הרצאה הבעתי את דעתי על כך שעבירות של פגיעה בנשים אחרות חמורות יותר מצפייה בתמונות לא צנועות. בתגובה לדברי קם בחור, ירא שמים, וטען, שהשיטוט באינטרנט חמור יותר, שהרי הוא משחית את הנפש של האדם, בעוד שהאונס בתולה מחוייב בתורה רק לשלם חמישים כסף? נדהמתי, ונעתקו המילים מפי, עד אשר כמה מחבריו הזכירו לו את הפסוק: "כִּי כַּאֲשֶׁר יָקוּם אִישׁ עַל רֵעֵהוּ וּרְצָחוֹ נֶפֶשׁ, כֵּן הַדָּבָר הַזֶּה" (דברים כב, כו).

לסיום, דומני שיש להביא בחשבון גם את המעשיות של הפתרונות המוצעים. האם אמנם תוכנות הסינון היעילות? מחקרים מראים לרוב יעילות של כ 90% סינון בתכניות הטובות. האם סבור מישהו שתוכנות כאלה אמנם תמנענה מן האדם לעשות את המאמץ הנדרש בכדי למצוא את עשרת האחוזים שנותרו?
האם ניתן לוותר על האינטרנט בכלל? העולם המודרני צועד לקראת שימוש נרחב יותר ויותר ברשת האינטרנט. הרשת מגיעה היום גם למכשירי הטלפון וכמעט כל שירותי המדינה, הכלכלה המודרנית, ההשכלה והרפואה הולכים לקראת שילוב ברשת האינטרנט. גם מאמר זה נכתב תוך שימוש נרחב ברשת. גם מקומו של תלמוד תורה ברשת לא נפקד וכל יהודי בקצה העולם יכול ללמוד שיעור דף יומי מרבו בכל שעה שיבחר. הסיכוי שאדם מודרני לא יעשה שימוש ברשת האינטרנט הופך נגד עינינו ללא מציאותי.
חוששני, שהמלחמה באינטרנט היא מלחמה "נוחה" לנו. היא מהווה החצנה של התמודדות פנימית עם היצר שכולנו, הורים, מחנכים ותלמידים צריכים להתמודד עימו בהתמודדות מתמשכת ואינסופית. לעניות דעתי, הדרך להתמודד עם האינטרנט כמו גם עם אתגרים רבים אחרים הינה דרך ארוכה של עבודה חינוכית מתונה וסבלנית המדגישה ומלמדת את האדם באופן חיובי את הדרך לצניעות וליחסים ראויים שבין אנשים ונשים. בתהליך חינוכי יש כמובן, גם מקום לגבולות, למגבלות ואף לתוכנות סינון, אולם לא על מלחמות חורמה למיניהן תהא תפארתנו.


ד"ר טוביה פרי הוא פסיכולוג קליני וראש החוג לחינוך במכללת יעקב הרצוג