(לומד, האשכול לא נועד מלכתחילה לדיונים. מה ראוי יותר לדיון, תלוי בטעמו של כ"א. דוקא המחקר שהביא זבוב_ב עשוי לעניין רבים, שכן הוא עוסק ביסוד הנפש ומשליך, למשל, לעניין סוגיית ה"כוחות הכהים" אצל ר' ישראל סלנטער. עכ"פ ראוי ללמוד מכל אדם. אגב, לא ציינת כלל מהו נושא הסמפוזיון ביתד)
אני מתנצל שהיה נראה מהודעתי כאילו היא מכוונת למחקר שהביא זבוב, כוונתי היתה למאמר של הרב יעקב ב. פרידמן, שמתייימר לנמק את ההתנגדות החרדית לציונות, אך אין בו הרבה טעם.
על זה כתבתי שעדיף כבר לסרוק את הסימפוזיון מיתד, שם השתתפו כמה אנשים מעניינים, וסיפרו זכרונות ונימקו וכו'.
נשלח ב-16/5/2008 06:23
האידיאה והחזון חזקים אף מהפצצה האטומית
מאת משה פלבר
דוד בן-גוריון ביקש, בעצם ימי הצנע של 1950, הקצבה מיוחדת לצילום כתבי יד עבריים מכל הדורות ומכל העולם. קטעים ממכתב נשכח ששמר רלף גולדמן, עוזרו של בן גוריון בארצות הברית
*-- two pictures *
קטעים ממכתבו של בן גוריון אל שר האוצר אליעזר קפלן
*-- to *
חוט של קינה מחבר בין שורת מאמרים המתפרסמת באחרונה בעיתונות, מאת פרופסורים הדואבים את ירידת קרנו של המחקר בישראל לנוכח קיצוצי התקציבים הממלכתיים לאוניברסיטאות ולמכונים. אלא שלמרבה המבוכה, לרובם של מאמרי הנהי הנזכרים מצורפות לא פעם הוכחות ניצחות לצדקת טיעוניהם בנתונים סטטיסטיים המצביעים על הידרדרות ההישגים המדעיים.
כך נזכרתי בצילום מכתב, שהעביר אלי ידידי רלף גולדמן, עוזרו של בן-גוריון בארצות הברית. בחורף 1950, בעוד המדינה הצעירה מלקקת את פצעי מלחמת העצמאות, שעה שמאות אלפי עולים-פליטים צובאים על שעריה ומחנות האוהלים הופכים להיות "מעברות"; שעה שגשמים עזים ושלג מציפים את האוהלים, ושר האוצר אליעזר קפלן מנסה לגייס מטבע חוץ לשלם תמורת שחרור החיטה מהאוניות העוגנות כבר בנמל חיפה; זמן לא רב לפני שהרמטכ"ל יגאל ידין מתפטר בטריקת דלתות בשל אי-יכולת למלא את דרישותיו לתקציב הביטחון - מה מעסיק את ראש הממשלה ושר הביטחון דוד בן-גוריון? 22 חודשים לאחר שהכריז על הקמת המדינה, תובע ראש הממשלה מאת ממלא מקומו, שר האוצר, תוספת של קרוב לפרומיל מתקציב המדינה (משהו מקביל ל-300 מיליון דולר כיום - מתוך תקציב של 301.6 מיליארד דולר לשנת 2008, לעומת כ-59.5 מיליוני ל"י שהיה תקציב 1950) "סכום של
*-- *
50,000 ל"י לשם צילום כתבי-יד עבריים מכל הדורות, המפוזרים בספריות ובמוזיאונים בכל קצוות תבל".
גם באותם ימים הרי גורל מצא ראש הממשלה את הזמן, היוזמה והמרץ לשגר לאליעזר קפלן ב-5.3.1950 מכתב בעניין "שולי", שאיננו מצפים שיעסיק ראשי ממשלה בעתות מצוק, המתפרש במקור על חמישה עמודים. הוא נשלח מטבריה (שם נהג לנפוש בכמה מימי כל חורף) והדברים נמסרים להלן. עיקרו של המכתב "דברי ההסבר" לדרישתו האמורה, שחלקים מהם נקראים כנאום אחד מנביאי המקרא. אף כי אין טעם בקינה על מצב מדע והתרבות בימינו, הקוראים מוזמנים להתרשם מן הדברים עצמם.
טבריה, 5.3.50
למ"מ ראש הממשלה ושר האוצר, א' קפלן, שלום וברכה
לשנת הכספים החדשה אני מציע להכניס לתקציב סכום של 50,000 ל"י לשם צילום כתבי-יד עברים מכל הדורות, המפוזרים בספריות ובמוזיאונים בכל קצווי-תבל ושלא פורסמו עדיין בדפוס, וריכוזם באוניברסיטה העברית בירושלים.
זוהי לדעתי חובת-כבוד של מדינת ישראל. המלאכה לא תיגמר בשנה אחת ותחייב הוצאות כספים ניכרות גם במשך השנים הקרובות.
מדינת ישראל אינה מייצגת כל אותם היהודים הרוצים או המוכרחים להישאר באשר הם בגולה. אבל אין מדינת ישראל המדינה של אזרחיה בלבד, היא יורשת האומה העברית לדורותיה ובכל תפוצותיה, והיא שליחת ההיסטוריה היהודית לגבי עתידות ישראל. אין מדינת ישראל יכולה להיות סתם מדינה, כפיליפינים או כביילורוסיה, עם כל הכבוד שאני רוחש למדינות אלו, ועם כל הדברים השונים שהן מסוגלות לעשות לעצמן ולעולם. כאומה העברית כן גם מדינת ישראל נושאת ייעוד לאומי ואוניוורסלי. הממדים הפיסיים המצומצמים של קיומה - ממדי שטחה ותושביה, אינם קובעים תחומי מעשיה ורום גורלה. משקלו הגופני של איינשטיין הוא ודאי פחות ממשקלו של כל אגרופן ממוצע, ואין משקל זה קובע מעמדו בתולדות המחשבה האנושית. משה רבנו היה שקול כנגד כל ישראל, וקריה קטנה על אדמת אתיקא הדלה היתה במאה החמישית לפני ספה"נ שקולה כנגד כל העולם בכושר היצירה בכל מקצועות הרוח האנושי.
(...)
ליכולתנו החומרית הוצבו על ידי ההיסטוריה והגיאוגרפיה תחומים צרים שלא נוכל לעבור אותם בשום פנים, אם כי הם דווקא התחומים הנוכחים. אולם כמעט שאין גבול ליכולתנו הרוחנית, באשר זו לא תלויה במספר ובשטח ובהון. ועלינו להיות נאמנים לייעודנו.
(...)
כאומה עצמאית בארצה אין אנו רשאים ואין אנו יכולים להבחין בין "אוהלנו" ובין "צאתנו". כל דבר אנושי לא זר לנו - וכל דבר אנושי צריך להינתן לנו בלשוננו.
אילו היו שבעים ושניים החכמים האגדיים, שבאו מירושלים לאלכסנדריה לתרגם התורה שלנו ליוונית, לא מסתפקים במלאכה חד-צדדית זו, והיו גם מתרגמים חוכמת יוון לעברית - היו אולי משנים פני ההיסטוריה שלנו, ובמידת מה אולי גם ההיסטוריה האנושית.
דווקא מדינת ישראל, דווקא קוממיותנו הלאומית, הפכה אותנו לאזרחי העולם. כל זמן שהיינו משועבדים ומפוזרים - היינו נתינים חורגים בכל ארץ. עם עמידתנו ברשות עצמנו - נעשינו לאזרחים שווי זכויות בעולם כולו, ואנו נתבעים בעצרת האו"ם לחוות דעה ולהכריע בשאלת קשמיר ואינדונזיה, וקוריאה, ומושבות איטליה, וסכסוך המזרח והמערב וכו' וכו'.
אזרחות העולם היא סימן מובהק של עצמאות לאומית. אולם עלינו להיות לא רק אזרחים פוליטיים - אלא גם, ובעיקר, אזרחי הרוח של מלכות האדם היוצר, ההוגה והחוקר, וכל ספר קדום ומודרני, שחידש משהו והעשיר במשהו מחשבת האדם, שירתו, מחקרו, הגותו, בל ייעדר בספרות העברית.
מפעל כביר זה של הרקת כל אוצרות הרוח האנושי שבכל הדורות ובכל הלשונות ללשון העברית לא ייעשה בבת אחת, וידרוש מאמצים של דור או של דורות. יש לי כמה מחשבות ותוכניות בשטח זה, ואביא אותן בהגיע הזמן לממשלה.
אולם לפני הכל מוטלת עלינו החובה הדחופה של גאולת הספרות העברית. ישנם אלפי כתבי יד עבריים בספריות שונות, והם מונחים כאבן שאין לה הופכין. רק חלק קטן מכתבי יד אלו נדפסים עד עכשיו, ולא תמיד בלא שיבושים וליקויים, אם מפחד הצנזורה העוינת ואם מתוך רשלנות ובערות של מהדירים ומדפיסים.
הרוב הגדול של כתבי יד אלה לא נתפרסמו כלל. רבים מהם הלכו לאיבוד מצוק העתים ומחמת המצוק. מי יודע כמה כתבי יד עבריים נשמדו במלחמת העולם השנייה, אם במזיד ואם בשגגה.
מדינת ישראל שומה עליה לאסוף ולכנס נידחים אלה - נדחי רוח ישראל בגולה. איני רואה אפשרות להשיג ולרכז בישראל כתבי היד המקוריים אבל צילומים משוכללים, כיד הטכניקה החדישה, אינם נופלים כמעט בערכם השימושי מכתבי היד עצמם, וזאת אשר עלינו לעשות בהקדם, בלי דיחוי בכל המרץ - ולרכז הצילומים באוניברסיטה העברית בירושלים.
אני מציע להקים ועדה משותפת של הממשלה ושל האוניברסיטה למטרה זו. מהממשלה אני מציע הרב מיימון, ז' שזר וראש הממשלה. האוניברסיטה תקבע בעצמה שלושה או חמישה נציגיה, וועדה משותפת זו תנצח על המלאכה, הרשמה וצילום של כל כתבי היד העבריים הפזורים בחו"ל - בספריות ממלכתיות, ציבוריות ופרטיות.
מובטחני שכל מדינה נאורה וכל ספרייה ציבורית ופרטית תיענה ותעזור לנו בעבודה זו. חלק מהמלאכה הזאת נעשה כבר על ידי יחידים (כגון מר שוקן), אבל שום איש פרטי, ולו גם בעל יכולת כספית רבה, לא יוכל לבצע מלאכה זו עד תומה, אפילו רק בענף ספרותי אחד. ורק סמכות המדינה תוכל לדבר זה.
עלינו לצלם ולרכז כתבי יד עבריים בכל ענפי הספרות ללא יוצא מן הכלל: במדרש ובמחקר, בפרשנות ובמדע, באגדה ובהלכה, בפיוט בספרות, במקור ובתרגום. למדינת ישראל ולאוניברסיטה העברית ירושלים - אני מקווה - ייענו כל המוסדות, הספריות, בתי העקד, מוזיאונים, וגם המומחים הביבליוגרפים מישראל ומהגויים, שניזקק לעזרתם.
איני יודע בכמה תעלה כל העבודה הזאת, אולם נראה לי שחמישים אלף ל"י כתרומה שנתית ראשונה - שלא תכביד ביותר על התקציב הממלכתי - יהא בה משום התחלה חשובה.
אני מבקשך להביא הצעתי לישיבת הממשלה הקרובה.
למען תפיק מזמנך ומזמנה של ישיבת הממשלה אני שולח העתק המכתב לכל חברי הממשלה.
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3545318,00.html חבל שישראל אינה יהודית עוד. היא יהודית רק בחרדות הקיצונית. היא יהודית באהבה עצמית ושנאת הזולת. היא יהודית כמו הרב לאו שהתלהב משמחה אחרי שאחייניתו זכתה להשתלת ריאות. אותו רב, חודשיים קודם לכן, בטקס לרגל החלמתה, בירך ואמר ש"כל מי שיכול לתרום – מצווה היא, ההלכה והמוסר היהודי עולים בקנה אחד עם תרומות איברים". אבל סירב לאשר תרומת איברים של אשה צעירה שמתה שאיבריה יכלו להציל נפשות אחדות.
נשלח ב-20/5/2008 09:39
הקושיה על הרב לאו היא לכאורה קושיה חזקה.
נשלח ב-20/5/2008 09:53
ר"ל : מי שיכול לתרום ואינם מאמינים בתחיית המתים בגוף...אלה ממילא היות ואינם מאמינים הוציאו עצמם מאלה העתידים לקום מקברם לעתיד לבוא..
נשלח ב-20/5/2008 10:05
בעל וריינלה,
האם לא היה הבדל בין המקרים? האם בשני המקרים האיבר המושתל נלקח באותו מצב של התורם (מוות לבבי, מוות מוחי)? לפני שמשמיצים יש לבדוק את העובדות.
נשלח ב-20/5/2008 10:35
*-- *********_section_start *
האוני' הפתוחה תעלה עשרות ספרים לרשת לשימוש חופשי וללא תשלום
האוניברסיטה הפתוחה היא המוסד האקדמי הראשון בארץ שמעמיד את נכסי הידע שלו לקהל הרחב באינטרנט * המיזם החדש – "פאר" (פתיחת אוצרות רוח) – הוא חלק מחזון האוניברסיטה להרחבת הנגישות להשכלה גבוהה בקרב הציבור הרחב
לוגו האוניברסיטה הפתוחה
האוניברסיטה הפתוחה משיקה בימים אלה מיזם שבמסגרתו יועלו לרשת האינטרנט, לשימוש חופשי וללא תשלום, עשרות ספרים, מערכי שיעור, מצגות וכן חומרי עזר אחרים (אירוע השקת הפרויקט יתקיים ב– 22 למאי, אז גם תיפתח כתובת האתר לציבור הרחב.
מטרת המיזם, המכונה "פאר" (ראשי תיבות של "פתיחת אוצרות רוח"), היא להעמיד את ספרי הלימוד בעשרות קורסים וכן חלק מהידע הרב שנצבר באוניברסיטה הפתוחה לטובת הציבור הרחב בארץ ובעולם.
הפרויקט החדש של האוניברסיטה הפתוחה משתלב במגמה כלל-עולמית של מוסדות אקדמיים המבקשים להעמיד נכסי ידע לרשות הציבור הרחב באמצעות רשת האינטרנט. ייחודו של הפרויקט הוא בכך שלראשונה מוסד אקדמי מעלה ספרים שלמים לרשת האינטרנט ומאפשר לקהל הרחב להשתמש בהם ללא תשלום.
בשלב הראשון של המיזם יועלו לרשת האינטרנט ספרי הלימוד בעשרה קורסים בתחומים שונים: החוויה התיאטרונית, מגמות בחברה הישראלית, ג'נוסייד (רצח עם), מבית לאומי למדינה בדרך, כלכלה בין-דורית, חשיבה ביקורתית, יסודות הפיסיקה, שוויון הזדמנויות ואיסור אפליה בעבודה, סטטיסטיקה א' למדעי החברה, נושאים במתמטיקה למדעי החברה. כמו כן יועלו לרשת ספרי הקורס "בין יהודים לנוצרים" בשפה הרוסית, אשר יוכלו לשמש את ציבור העולים בישראל ואת מיליוני דוברי הרוסית בעולם.
בשלב השני, הצפוי להסתיים בשנה הבאה, יועלו לרשת עשרות ספרים ב-40 קורסים נוספים במדעי הרוח, מדעי החברה, מדעי הטבע והחיים והמדעים המדויקים. בסך הכל יועלו לרשת האינטרנט במסגרת הפרויקט מאות ספרים, מדריכי למידה וחומרי עזר נוספים.
המוסד האקדמי הראשון שהעמיד את חומרי ההוראה שלו (מצגות, תרגילים ומערכי שיעור) לרשות הציבור הרחב היה המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס (MIT) בארצות-הברית, שעשה זאת כבר לפני שש שנים, ובעקבותיו החלו גופים אקדמיים נוספים בארה"ב ובאירופה לפתוח את משאבי הידע שלהם. עד כה העלו מוסדות אקדמיים בעולם לרשת האינטרנט, מערכי-שיעור, סילבוסים, מצגות ותרגילים, אך לא ספרי לימוד שלמים.
נשיא האוניברסיטה הפתוחה, פרופ' גרשון בן שחר, ציין כי המיזם החדש הוא עליית מדרגה בהגשמת חזונה של האוניברסיטה להרחיב את הנגישות להשכלה גבוהה. "מטרתנו היא לאפשר לכל אדם בישראל ובעולם גישה חופשית יותר לידע", הדגיש פרופ' בן-שחר, "ואנו מקווים כי הפרויקט יהווה דגם לפעילויות נוספות ומגוונות בתחום זה".
הספרים המקוונים יוצעו לציבור בפורמט אלקטרוני מלא, עם מעטפת פדגוגית וטכנולוגית עשירה. לספרים יתווספו גם אמצעי למידה דיגיטליים, כמו גרסה קולית מלאה של הספר (בפורמט (MP3, הרצאות וידאו מוקלטות, תרגילים אינטראקטיביים, ועוד.
הספרים יועלו לרשת האינטרנט בטכנולוגיה מתקדמת שתאפשר לקוראים, בין היתר, לסמן ("למרקר") בספרים המקוונים, לחפש בתוכם באמצעות מילות מפתח, ולקשר מהם אל מקורות מידע נוספים ברשת. הפרויקט בוצע והוטמע על ידי חברת אוליב - המספקת טכנולוגית המרה לפורמט אלקטרוני ועל ידי חברת Netwise - המספקת מערכת ניהול וסימון הערות חיצוניות.
במסגרת פרויקט "פאר" הוקם אתר אינטרנט מיוחד של האוניברסיטה הפתוחה שבו יוצגו הספרים וחומרי הלימוד הנלווים. הכניסה לאתר תהיה חופשית וללא תשלום. הגולשים יוכלו לא רק לקרוא את הספרים המקוונים אלא גם לצפות ולהאזין להרצאות מוקלטות של קורסים הנלמדים באוניברסיטה הפתוחה, ואף להיעזר במצגות ובמערכי שיעור, תרגילים ופתרונות, סיכומים וחומרי העשרה נוספים.
נשלח ב-20/5/2008 12:17
מכתב גלוי לרב לאו
בהיסטוריה הרפואית אין ולו מקרה אחד של אדם ששב לחיות לאחר שנקבע מות מוחו
כמקובל במקרים מסוג זה ביקשו הרופאים מהורי הנערה שיסכימו לתרום את איבריה להצלת חולים הממתינים להשתלה ההורים סרבו ואף כעסו על הפנייה. אך שאלו לפני כן בעצת הרב ישראל מאיר לאו, מי שהיה רבה הראשי של ישראל.
הרב ביקר את איילה ביחידה לטיפול נמרץ ב"סורוקה" ופסק: "שלושה דברים קובעים את מותו של אדם – המוח, הלב והריאות. אם אחד משלושת אלה פועל, אין לקבוע מוות" (וממילא אין "לקצור" איברים להשתלה). אני מעז לשער שהוראה אחרת של הרב הייתה משנה את דעתם של ההורים.
והנה, בטקס שהתקיים לא מכבר לרגל החלמת קרובת משפחה של הרב לאו בעקבות השתלת ריאה, אמר הרב: "ההלכה מעודדת תרומות איברים מן המת וגם מן החי... כל מי שיכול לתרום – מצווה היא. ההלכה והמוסר היהודי עולים בקנה אחד עם תרומות איברים, ומי שלא תורם עושה את זה רק ממניעים פסיכולוגיים או נפשיים". כלומר, כאשר דובר בקרובתו קיבל הרב לאו את הדעה הרפואית המוסמכת שמוות מוחי של אדם מאפשר תרומת ריאה שלו לצורך השתלה. בכך כיוון לנאמר בפרקי אבות "עשה לך רב" – מצא רב שיש בלבו גם חמלה אנושית.
אבל עמדת הרב לאו במקרה של איילה אבוקסיס ז"ל, ועמדתם של רבנים נוספים, גוזרת למוות מדי שנה את דינם של עשרות מועמדים להשתלה. כאדם משכיל, בוודאי ידוע לרב לאו כי בהיסטוריה הרפואית אין ולו מקרה אחד של אדם ששב לחיות לאחר שנקבע מות מוחו. האם אינו מבין כי הטענה האומללה והשגויה שאין לקבוע מוות של אדם בטרם חדל לבו מלפעום לא תציל אף נפש אחת בישראל אלא להפך? האם אינו יודע כי זו הדרך להביא למותם הוודאי של עשרות חולים שהיו יכולים לזכות בחיים חדשים לו זכו בהשתלה?
בשמם של מאות ישראלים הממתינים להשתלת איברים, שאת חלקם אני מכיר היטב ואת כאבם וייאושם אני חווה יום יום, אני מבקש להזכיר לכבוד הרב לאו שהמציל נפש מישראל כאילו הציל עולם מלא.
את מה שנעשה אין להשיב, אבל מחר מי ישורנו? בשל נגיעתך האישית בנושא החשוב הזה, התגלגלה לידיך זכות נדירה להיות מי שיסייע להציל חולים רבים הזקוקים נואשות להשתלת לב, ריאות, כבד או כליות.
כבוד הרב לאו, התורה עומדת גם על הרחמים. עליך להודיע לציבור חד וחלק את מה שידוע לכל רופא: משעה שבוצעו באדם כל הבדיקות הנדרשות ונקבע מות מוחו, הוא נחשב גם בעיני ההלכה כמת לכל דבר ועניין, ומכאן ואילך תרומת איבריו להשתלה היא מן המצוות הנעלות ביותר. אני תפילה שיתקיימו בך דברי הנביא יחזקאל: "ונתתי לכם לב חדש ורוח חדשה אתן בקרבכם".
ד"ר יעקב לביא, מנהל היחידה להשתלות לב במרכז הרפואי שיבא, תל השומר
נשלח ב-20/5/2008 13:40
ריינלה,
הרי לך שהשמצת סתם, והוצאת שם רע על הרב לאו. כאשר הוא מעודד תרומת איברים מן החי ומן המת, הוא מתכוין לתרומה שאינה הורגת את התורם, כמו תרומת ריאה וכדו'. לעומת זאת, כאשר הוא אוסר תרומה ממי שמת מוות מוחי ולא לבבי, האיסור הוא מפני שהתרומה הזו הורגת את התורם. זו עמדה עקבית לחלוטין, והרבה פוסקים חשובים מצדדים בה.
העובדה שאף אחד שמת מוות מוחי לא חזר לחיות אינה רלוונטית כלל ועיקר לדיון. לפי אותו היגיון, ניתן לקחת איברים מכל אדם חי, שהרי מעולם לא ראינו אדם חי שלא מת בסוף. לפי דעתו של הרב לאו, מי שמת מוות מוחי הוא עדיין אדם חי (שאכן עומד למות בקרוב), ולכן אין לקחת ממנו איברים, שכן יש בכך רציחה שלו. הוא אינו אוסר זאת בגלל החשש שאולי הוא יתעורר לחיים.
אני מתפלא על כותב המכתב (ד"ר לביא) שעוסק בתחום זה ומגלה בורות כה גדולה בעמדות המתנגדים (או שמא הוא רק רוכב על גלי הפופוליזם הפתטי של המצדדים). זה לא מעיד טובות עליו, ואני מקווה ששיקול הדעת שלו בתחומים הרפואיים נעשה בצורה חכמה וזהירה יותר.
בשולי הדברים אעיר כהבהרה את מה שכבר כתבתי כאן (ואני מקווה שיתפרסם כמאמר ב'תחומין' הבא), שלדעתי האישית (בניגוד לרב לאו) מותר וחובה לתרום איברים בכל מצב, ואם זה מביא למוות אז ודאי מותר וחובה לתרום אותם לאחר מוות מוחי. לא בגלל שמוות מוחי הוא מוות, אלא בגלל שגם אם אלו חיים, ה'חיים' הללו גרועים מחיי שעה, וודאי יש לתרום אותם למען חיי עולם של הנזקק לאיברים. ואכמ"ל בזה.
נשלח ב-21/5/2008 00:43
למיטב זכרוני הרב לאו היה חבר בועדה של הרה"ר (בראשות הרה"ר דאז הגר"א שפירא ויבדלח"א הגר"מ אליהו) שהכירה עקרונית בקביעת רגע המוות במוות מוחי, כך שאני לא חושב שאפשר לייחס לו את העמדה השנייה (אם כי כמובן שיש לבדו' מדוע פסק לאותם הורים כפי שפסק).
הרב מיכי,
עוד בטרם פורסם המאמר - ישר כוח על הרמת תפוח אדמה לוהט שהכל נרתעין מלאחוז בו.
