נחשול: חופש הבחירה על פי הקבלה 14/9/2004
חירות - דמיון או מציאות? (מתוך במבילי)
חופשי זה לא לגמרי לבד
כל אחד מאיתנו תופש את עצמו כפרט אינדיבידואלי, ישות ייחודית ועצמאית. ובמשחק הזה, אנחנו, בני האדם, לא לבד. מושג החופש נוגע גם ליתר הברואים - ניתן לראות בבירור עד כמה סובלים בעלי חיים המצויים בשבי, כשנגזל מהם החופש. כל אלה הן עדויות לכך שהטבע אינו מסכים לשעבודה של אף ברייה.
כך או כך, מושג החירות הוא עדיין מעורפל למדי, ואם נתעמק בו לא יישאר ממנו דבר כמעט. שהרי לפני שאנחנו דורשים את חופש הפרט, עלינו להניח שקיימת אצל כל פרט ופרט ידיעה ברורה לגבי מהי חירות ומהי שאיפה לחירות. אבל קודם לכן עלינו לבדוק: האם הפרט מסוגל בכלל לפעול מתוך רצון חופשי?
בתפילה עתיקה אחת נאמר: "אלוהיי! תן לי כוח לשנות בחיי את מה שאני יכול לשנות, תן לי אומץ להסכים עם מה שאיני יכול לשנות, ותן לי חוכמה להבחין בין השניים".
החיים הם מלחמה מתמדת להשגת נוסחה לחיים טובים יותר. האם שאלנו את עצמנו אי פעם מה אכן נמצא בשליטתנו ומה לא? ייתכן שברוב המקרים כבר "נפל הפור", אך למרות זאת אנו ממשיכים לפעול כאילו מהלך המאורעות תלוי בנו. ואולי בכלל עדיף לחדול מלנסות לשנות את חיינו, ופשוט להניח להם לזרום? מדוע האדם איננו יודע את התשובות לשאלות הללו מראש, מתוך טבעו?
מושג החירות פועל כחוק טבע הנוגע לכל צורות החיים בבריאה, אך הטבע אינו מספק לנו מידע באשר למעשים שבהם אנחנו אכן חופשיים לבחור ובאשר לאלה שבהם קיימת רק אשליה של חופש ובחירה. מטרת הטבע היא להביא אותנו לידי אכזבה מיכולתנו לשנות דבר מה, הן בתוך עצמנו והן בחיים בכלל. וזאת על מנת להוביל אותנו לתחושת חוסר ודאות שתגרום לנו להקדיש מחשבה לסוגיה על מה אנחנו מסוגלים להשפיע ועל מה לא.
במאמר זה, המבוסס על מאמר "החירות", שנכתב על ידי "בעל הסולם", מחבר פירוש "הסולם" לספר הזוהר, ננסה להבין את הגורמים הטמונים בתוכנו ואת אלה שמחוצה לנו, נבין ונרגיש שכל פרט, מהקטן ביותר ועד הגדול ביותר, מעצב ובונה את האישיות בכל אדם ואדם.
כאב בהווה, תענוג בעתיד
תענוגות וייסורים הם שני כוחות שבאמצעותם הטבע מנהיג את החיים. הטבע הפנימי של האדם, העצלות והאנוכיות שלו, מאלצים אותו לפעול על פי נוסחה התנהגותית הטבועה בו מראש: הרצון לקבל את המירב תמורת מאמץ מינימלי. לכן האדם ימשיך תמיד לבחור בתענוג ולהימלט מסבל, ובכך אין מותר האדם מן הבהמה.
הפסיכולוגיה מכירה בכך שניתן לשנות את סדר העדיפויות של האדם וללמדו לבצע אחרת את חישוב הכדאיות והתועלת. בדרך זו ניתן לרומם את העתיד בעיני כל אדם כך שיסכים לעבור את כל תלאות ההווה.
האדם מוכן לעבור ניתוח כירורגי בשעת הצורך, ועוד לשלם תמורתו סכום כספי לא מבוטל. באותה מידה מוכנים אלפים להתאמץ מאוד ולעבוד קשה כדי לרכוש מקצוע, שלימים יניב שכר גבוה. הכול תלוי בחישובי הכדאיות. כשמחסירים את הסבל מהתענוג הצפוי, מקבלים יתרה חיובית. אין פה דבר מלבד חשבון של המחיר שעל האדם לשלם, אל מול התועלת. האדם מוכן לסבול כאב בהווה, למען תענוג בעתיד. אולם אם נתבונן באדם נגלה כי כל הפעולות שלו מאולצות והוא מבצען בעל כורחו.
איפה החירות?
חוץ מן העובדה שהטבע גזר על האדם להימלט מסבל וייסורים ולבחור תמיד בתענוג שניצב מולו, אין ביכולתו של האדם לבחור אפילו את אופיו של התענוג. כלומר, גם ההחלטה ממה בדיוק ליהנות אינה תלויה ברצונו החופשי, אלא בהתאם לרצונותיהם של אחרים - כלומר כל אדם חי בסביבה בעלת חוקים משלה, ולכן הוא מחויב לשמור עליהם. חוקים אלה לא רק קובעים כללי התנהגות, אלא בונים ביחיד את יחסו לכל תחומי החיים. האדם אינו בוחר את אורח החיים, את תחומי העניין, את פעילויות הפנאי שלו ואפילו לא את המאכלים שיאכל - כל אלה נבחרים בהתאם לרצונה ולטעמה של החברה הסובבת אותו.
אם כך, היכן החירות שלנו? ואם היא איננה, הרי שאין לנו לא שכר ולא עונש על שום מעשה שאנו עושים.
מיהו ה"אני"?
על פי חוכמת הקבלה, בכל אדם ובכל נברא קיימים ארבעה גורמים המגדירים אותו:
החומר הראשוני - ה"מצע". המצע הוא המהות, שאף על פי שהיא מחליפה צורתה, היא אינה משתנה לעולם. לדוגמה זרע חיטה נרקב באדמה וצורתו החיצונית נעלמת לחלוטין ועם זאת מתהווה ממנו נבט חיטה חדש. ממש באותו אופן גופו של האדם נרקב באדמה, אבל ה"מצע" נשאר כפי שהוא ומניב ניצן חדש, חיים חדשים.
התכונות הבלתי משתנות של המצע. חוקי ההתפתחות של המצע לעולם אינם משתנים. מצע החיטה לדוגמה לא יניב לעולם דגנים אחרים פרט לחיטה, כמו למשל שיבולת שועל או אפונה. הוא יניב רק את צורת החיטה הקודמת, שאותה איבד. עשויים להיות שינויים מסוימים בכמות ובאיכות של הנבט החדש, הם תלויים בטבע הסובב, בטיב הקרקע, בלחות ובמזג האוויר, אבל המצע, כלומר המהות של צורת החיטה הקודמת, לא עוברת כל שינוי.
תכונות המשתנות בהשפעת כוחות חיצוניים. הזרע נשאר אותו סוג של זרע, אבל צורתו החיצונית משתנה בהתאם לסביבה החיצונית. כלומר, בהשפעתם של גורמים חיצוניים משתנה העטיפה של המהות ועוברת שינוי איכותי - הודות להשפעת הסביבה החיצונית מצטרפים גורמים נוספים אל המהות, וביחד איתה מניבים איכות חדשה של אותה המהות. גורמים אלה יכולים להיות: השמש, הקרקע, הדשן, הלחות, הגשם וכולי. אם נתייחס אל האדם במקום אל הזרע, הסביבה החיצונית שלו יכולה להיות ההורים, המחנכים, החברים ושאר העולם.
השינויים שחלים בסביבה החיצונית. הסביבה המשפיעה על הזרעים מושפעת אף היא מגורמים חיצוניים, וגורמים אלה עשויים להשתנות ובקיצוניות: למשל, עלולה להיות בצורת ולחילופין עלולים לרדת גשמים חזקים מדי, וכל הזרעים ימותו.
באמצעות ארבעת הגורמים הללו מוגדר מצבו הכללי של כל נברא ונברא; אופי האדם, צורת המחשבה שלו וכן הלאה, לכן כשאדם רוצה לבחון ולחקור דבר מה, הוא לא יוכל להעמיק יותר ממה שמתאפשר לו על ידי ארבעת הגורמים הללו, גם אם יבלה את כל ימיו במחקר.
להתקרב אל המועיל ולהתרחק מהמזיק
מודעותו של האדם היא תוצאה של מכלול המצבים שעבר בחייו. השימוש הנכון בשכל נעשה באמצעות התקרבות אל המועיל והתרחקות מהמזיק.
הדמיון של האדם משתמש בשכל באותה הדרך שבה העיניים משתמשות במיקרוסקופ. לאחר שהאדם גילה באמצעות המיקרוסקופ צורות חיים זעירות שפוגעות בו, הוא החל להתרחק מהמזיקים הללו. באופן זה המיקרוסקופ, ולא ההרגשה, מאפשר לאדם להימנע מנזק, במקום שבו המזיק (החיידק, הבקטריה, הווירוס) אינו נראה לעין.
אנו רואים שבמקום שבו הגוף אינו מסוגל לזהות את הנזק או את התועלת, נוצר הצורך להשתמש במודעות שכלית לשליטה מוחלטת על גופו של האדם. השכל הוא המאפשר לאדם להימנע מן הרע ולהתקרב אל הטוב. האדם גם משתמש בשכלם של אחרים ונעזר בהם לא פחות מאשר הוא נעזר בשכלו הוא. דומה הדבר לאדם השואל בעצת רופא ונוהג לפיה, ואף על פי שאינו מבין דבר ברפואה, הוא סומך על שכלו של הרופא.
באופן דומה ממליצה חוכמת הקבלה לאדם לסמוך על ניסיון וידע של אלה שהגיעו והשיגו כבר את מטרת הבריאה, וזכו לשליטה בגורלם ולחופש אמיתי. על האדם לאמץ את דרכם ואת ניסיון החיים האישי שלהם ואף לראות בהם סמכות עליונה. עם זאת, איך יוכל לדעת לבטח ששכלם של אלה עליהם הוא סומך אכן רואה אמת?
אם האדם לא ישתמש בשכלו של החכם כבעצתו של הרופא, הוא ידון את עצמו לדרך ארוכה של ייסורים. האדם יהיה כחולה הדוחה את עצתו של הרופא, ומתחיל ללמוד בעצמו רפואה כדי לרפא את עצמו, אף על פי שהוא חולה ועלול למות מהמחלה בטרם יספיק ללמוד בעצמו את חוכמת הרפואה. כזו היא דרך הייסורים בהשוואה לדרך הקבלה. הידע קיים, ובאמצעותו ניתן להחיש מאוד את התהליך המאפשר להכיר את הרע, להתרחק ממנו ולהגיע אל הטוב.
לסיכום, שלושה דברים אין ביכולתו של האדם לשנות:
· את שורשו, את הקוד הגנטי - את מהותו (המצע).
· את החוקים שעל פיהם משתנה מהותו.
· את החוקים שעל פיהם גורמים חיצוניים משפיעים על חוקי המצע.
את הסביבה שבה נמצא האדם ושבה הוא תלוי לחלוטין - האדם יכול לשנות!
חופשי זה לא לגמרי לבד
תפקידו של האדם מסתכם בבחירת הסביבה שלו. כל היתר אינו נתון בידו. על חופש הבחירה על פי הקבלה, חלק שני
אורי דור
מודעותו ותבונתו של האדם מתפתחות בעקבות ניסיון חייו ועל בסיס הידע שהוא מקבל מאלה שכבר עברו את התהליך. אף על פי שהאדם אינו מגדיר את המצע שלו ולא בוחר היכן להיוולד, ביכולתו להשפיע על חייו ועל גורלו באמצעות בחירת הסביבה שלו. האדם יכול לקבוע מה יהיה מצבו העתידי אם ישפיע על סביבתו בהווה, והסביבה, מצידה, יכולה להשפיע רק על דבר אחד - על הכמות והאיכות, כלומר על קצב ההליכה בדרך ועל איכות ההתפתחות הפנימית של האדם: או שיעבור אותה בכאב, פחד וייסורים או שיעבור אותה בשלווה ונינוחות.
בחירתו החופשית של האדם היא כאמור בחירה בסביבה; בחירת חברים, ספרים, מורי דרך. אולם לאחר שהסביבה נבחרה, מצבו העתידי של האדם כבר מוגדר על ידי מה שיש לאותה סביבה לתת לו.
מכאן ניתן להבין שהאדם אינו מקבל שכר או עונש בהתאם למעשיו הרעים או למחשבותיו השליליות, שאין לו יד בבחירתם, אלא על כך שלא בחר בסביבה טובה, שאותה, ללא ספק, יש באפשרותו לבחור. על האדם להתייחס אם כן אל העונש מתוך הבנה שדנים אותו לא על הפשע עצמו, אלא על הבחירה בסביבה לא נכונה לו.
לכן אדם המשקיע מאמצים בבחירת סביבה טובה יותר, זוכה להצלחה בדרכו הרוחנית - לא על המחשבות החיוביות המתעוררות בו אלא על השתדלותו לבחור בכל פעם בסביבה טובה יותר עבורו, המביאה אותו למחשבות שכאלה.
סביבה המתנהלת על פי חוקי העולם העליון
בספר הזוהר מסופר על חכם עני שאדם עשיר הציע לו לעבור לגור בעירו. החכם העני סירב ואמר שבשום פנים ואופן הוא אינו מוכן לגור במקום שבו אין חכמים. "אבל הרי אתה החכם הגדול ביותר של הדור, ממי עוד אתה צריך ללמוד?", שאל אותו העשיר המופתע. "גם חכם גדול, אם ישכון בין בורים ועמי ארצות, יהפוך במהרה להיות כמותם", ענה לו החכם.
כיום אנו שבויים בידיה של חברה בעלת ערכים חומריים בלבד. כדי להגיע אל העולם העליון עלינו להשתחרר משליטתה. אולם היות והאדם נתון לחלוטין לשליטתו של העולם הזה עליו ליצור לעצמנו סביבה, קבוצה השואפת לצאת בכוחות משותפים משליטתה של הסביבה הכללית ולהיכנס תחת שליטתה של סביבה המתנהלת על פי חוקי העולם העליון.
המיעוט מוכרח לציית לרוב
בכל מקום שבו מתעוררים חילוקי דעות בין הפרט לכלל, על האדם לקבל את דעת הרוב. אבל חוק זה מחזיר את האנושות לאחור, שהרי הרוב אינו מפותח, והמפותחים, ברוב המקרים, הם מיעוט זניח.
מאחר והטבע הגדיר את האדם כיצור חברתי הזקוק למסגרת החברה, עליו לקיים את כל חוקי החברה, אחרת הטבע ייפרע ממנו, אם יבין את משמעות חוקיו ואם לאו. לכן החוק שעל פיו יש לציית לכללי הקיום האנושי המשותף נחשב לאחד מחוקי הטבע היסודיים, ועל האדם לציית לו במשנה זהירות.
הטבע מחייב את האדם לחיות בחברה ולכן מובן מאליו שעל כל פרט בחברה מוטלת החובה לשרתה, לדאוג לקיומה ולסייע לשגשוגה. מכאן שאין דרך ליישם זאת מלבד קיום החוק שלפיו המיעוט מוכרח לציית לרוב. או במילים אחרות: ההפך מ"איש הישר בעיניו יעשה".
עם זאת ברור לחלוטין שבכל המקרים שבהם לא מדובר באינטרסים ששייכים לחייה החומריים של החברה, אין לרוב שום זכות והצדקה, בכל צורה או מידה שהיא, להגביל ולדכא את חירותו של הפרט. אלה הפועלים כך הם פושעים המעדיפים את הכוח על פני הצדק, ובמקרה הנתון, הטבע אינו מחייב את הפרט לציית לרצון הרוב. את חופש הפרט ניתן לממש אך ורק על ידי בחירה בהתפתחות רוחנית. בעניין זה, לרוב אין כל זכות לבטל את דעתו של היחיד, וכל איש חופשי לנהוג כפי שהוא מוצא לנכון. יחס האדם להתפתחותו הרוחנית חייב להיות מכוון על ידי האדם עצמו, בשעה שכל יתר כללי ההתנהגות מצויים תחת הגבלות הכלל, בבחינת "אחרי רבים להטות".
חוק הציות לאישיות המפותחת
בכל דור ודור ישנם יחידים מפותחים במיוחד. בכל הקשור להתפתחות הרוחנית, זכות הרוב לקבוע מתבטלת, ורק חוק הציות לפרט פועל, כלומר הציות לאישיות המפותחת. משמעותו של חוק זה היא פיתוח ההכרה בתוך האדם בחיים הרוחניים כערך עליון לעומת הקיום האנושי החומרני, כפי שמציעה לו החברה הסובבת אותו. כשהחברה תגיע להכרה בצורך להיגאל מן הייסורים, יהיה עליה לציית לפרט המפותח ולעקוב אחר הוראותיו.
האנשים המפותחים והמשכילים הם מיעוט בחברה, ופירושו של דבר הוא שהצלחותיה, אושרה והישגיה של החברה בתחום הרוחני מוגדרים על ידי המיעוט. מכאן ניתן להבין שהחברה חייבת לשמור על רעיונותיהם של היחידים הללו, על מנת לשמרם בעולם הזה בכל מחיר. שהרי הישועה לא תבוא באמצעות הרוב השולט, אלא דווקא על ידי פרטים מפותחים במיוחד.
מקלט המחשבות והרצונות
מכל סוגי הטבע, ארבעה במספר - הדומם, הצומח, החי והמדבר - רק האדם (המדבר) נחשב למערכת מתפתחת, מאחר ורצונותיו יכולים להתפתח בהשפעת הסביבה.
אבל האדם הוא לא רק מערכת מתפתחת, אלא גם מערכת מתפתחת מעצמה, מאחר שיש לו אפשרות לבחור מרצונו החופשי באותה הסביבה שתגדיר את מחשבותיו ואת רצונותיו. המערכת הזאת היא גם פתוחה, משום שהאדם למעשה אינו חסין בפני השפעה חיצונית, ובדרך כלל הוא מהווה מעין מקלᣃט-שלא-מרצונו של המחשבות והרצונות של סביבתו.
אם אדם בוחר בדרך ובמטרה מסוימת להתפתחות, הרי שלפי מידת הרצינות שהוא מייחס לבחירתו, עליו ליצור סביבו חברה, קבוצה, וסביבה מתאימות. משום שתמיד סביבתו של האדם היא זו שמכתיבה לו את מחשבותיו ואת רצונותיו.
בהתבסס על כך תפקידו של האדם בחייו מסתכם בבחירת הסביבה. כל היתר אינו נתון כלל בידו. וזה גם כל המייחד את האדם ומבדילו מדרגת החי בבריאה. אם הוא מבין את מידת השפעת הסביבה על התפתחותו ומשקיע את כל כוח מרצו בבחירתה וביצירתה של הסביבה הנדרשת - הוא זוכה ביתרון על פני דרגת החי.
תפקידם של המנהיגים הרוחניים של החברה הוא לדאוג לסביבה נכונה ונוחה עבור אלה שאינם מבינים עדיין את חשיבותה.
 |
|
|
