לרגל מלאת שנה, בימים אלה, להסתלקותו של מרן הגאון החסיד, רבי ישראל גרוסמן זצ"ל, הוציא לאור,בנו, הרב אליעזר גרוסמן[חיפה], אחיהם של הידוענים ממגדל העמק וכו', הרבנים יצחק דוד גרוסמן ובן-ציון גרוסמן ספר מחידושי תורתו על פרשיות השבוע ודברים שאמר וסיפר במעמדים שונים.בספר, "לב ישראל", מתפרסמת עדות אישית מצמררת של הרב ישראל גרוסמן על ביקורו של האדמו"ר מקרלין בישראל בשנת תרצ"ט, בתקופה זו ממש. הנה הדברים בתמצית. לא יאומן כי יסופר. ומותר להקיש לאזהרותיו של המקובל "הרב החלבן",זה שנים רבות, שלא לעצום עין מאיומי אירן ולהתייחס אליהם ככתבם וכלשונם.

"ראוי, נכון וחשוב, לספר לדורות הבאים את מה שצפה והגיד מראש, כבוד קדושת אדמו"ר הרה"ק רבי אברהם אלימלך מקרלין הי"ד זי"ע, שזכיתי להסתופף בצילו הטהור.
"בשלהי חודש אייר תרצ"ט, הגיעה הבשורה המשמחת שרבנו עומד להגיע לביקור בארץ הקודש. ביום המיועד והמיוחל התאספו מאות אנשים בנמל החדש של תל אביב, שזה עתה נפתח.
"כשראינו את הוד כ"ק אדמו"ר זי"ע בתוך הסירה הקטנה שפילסה לה דרך בין הגלים, התגברו השמחה והשירה ונישאו מעל הגלים. להפתעתנו הרים הרבי את ידו אל על, לאות סימן על הפסקת השירה. הקהל לא הבין מדוע רוצה הרבי להפסיק את השירה?
"כשאך דרכו רגליו על אדמת ארץ הקודש, עוד לפני ש"קיבל" שלום מהקהל, הרים הרבי את קולו ואמר:" לא באנו לארץ ישראל לשם ביקור גרידא. באנו לארץ ישראל, כדי לעורר רחמי שמים על אחינו בני ישראל, תושבי פולין ורחבי אירופה, הזקוקים לישועה גדולה. עננים שחורים מרחפים על שמי אירופה! לא עת גיל ושמחה עתה, חוב קדוש מוטל עלינו לפקוד את הציונים הקדושים, להשתטח ולהרבות בתפלות ובתחנונים, ולזעוק זעקה גדולה ומרה בבקשת ישועה ורחמים."
"הציבור נשאר עומד קפוא על מקומו; הסתכלנו זה על זה במבטים של פליאה ותהיה, ולא הבנו כלל וכלל, למה מכוונים הדברים הנוקבים והמזעזעים.
"לקראת ערב ראש חודש סיון, הכריז רבנו על יום צום והתעוררות. מאות התאספו בבית הכנסת של חסידי קארלין בצוותא בראשות כ"ק רבנו זי"ע.
" רבים הרימו גבה למשמע חזון הבלהות הנורא. דברי רבנו הפליאו את כל שומעיהם. כשרבים מבני ירושלים באו לשחר פניו לקבלת עצה ותושיה, הם התאכזבו לשמוע כי פקד על המשמשים בקודש לבל יכניסו פנימה שום אדם. "אין לנו פנאי להתעסק בעניינים אישיים הקשורים ונוגעים לאנשים פרטיים, כל מחשבותינו ותפילותינו הוא עבור הכלל".
"רבנו הורה לכל הקהל להתאסף בחצות הלילה על יד שריד בית מקדשינו הכותל המערבי, לעריכת תיקון חצות. הוא קרא: עת צרה היא ליעקב, ואין לנו ברירה אחרת אלא לשפוך את שיח לבנו במקום אשר לא זזה משם שכינה מעולם. לקראת חצות הלילה הובילו כל הדרכים לכותל המערבי. המונים התאספו והפילו תחינה לפני שוכן מרומים, שיחוס וירחם על עם עני ואביון.

"רבנו קרא לאסיפה דחופה את זקני וראשי העדה. בהיכנסו לחדר היה ראשו מורכן, פניו היו חיוורים כסיד, ובלשון תחנונים הביע את משאלת לבו הטהור, לטכס עצות ולמצוא דרכים איך לעורר את כלל ישראל לזעוק ולהתחנן על כל הגזירות הקשות והנוראות העומדות להתרחש ח"ו על אחינו ברחבי אירופה.
"דבריו הנוקבים והקשים כגידים פילחו את ליבם הטהור של נקיי הדעת שבירושלים, עד שאחד מהם, הגאון רבי פישל ברנשטיין זצ"ל, פנה אל רבנו ושאלו בתמיהה: מדוע רבנו כל כך מפחיד אותנו? רבנו נאנח ובקול חרישי אמר: "כל התיאור הנורא שגילינו ותיארנו ברבים, מצוטט ממה שראינו באותיות שחורות ע"ג לבן, במכתבו של אור שבעת הימים מרן הבעש"ט הק' זי"ע. הייתי מראה לכם את זה. שם כתוב הרבה יותר גרוע ממה שגיליתי, אבל מה תועיל לכם קריאתו? לא תמצאו מרגוע לנפשכם. צרות כאלו העומדים להתרחש על כלל ישראל, עוד לא היו מזמן בריאת העולם"

"תוך כדי דיבורו קם רבנו מלוא קומתו, כשכולו אפוף חרדה ואמר: "אתם בארץ ישראל גם לא תלקקו דבש, אבל בכל זאת ארץ ישראל שונה מכל הארצות".

"רבנו שלח את מקורביו לבקר בחצרות האדמורי"ם והצדיקים בארץ הקודש, לשמוע את חוות דעת קודשם בנוגע למצב הנורא. וכשחזר הרה"צ רבי זלמן בריזל זצ"ל מביקור אצל אחד מצדיקי הדור שהיה פועל ישועות בקרב הארץ, ומפורסם מאוד בצדקתו ופרישותו, סיפר לרבנו, שהצדיק חיווה דעתו כי אינו רואה בעתיד הקרוב שום סכנה מוחשית המרחפת על כלל ישראל. רבנו הגיב בתמיהה: לפלא הוא על צדיק פלוני שאינו רואה...
"רבנו נסע במיוחד לתל אביב לשוחח עם זקן אדמור"י רוז'ין, הרה"ק רבי ישראל מהוסיאטין זי"ע. רבנו שאל את רבי ישראל מהוסיאטין מה דעתו: האם הגרמנים הארורים יצאו למלחמה כוללת? הרה"ק מהוסיאטין ענה בבירור מוחלט, ואמר: בוודאי ובוודאי יצאו למלחמה עולמית.
" רבנו הביע רצונו להשתטח על ציון הרשב"י במירון. מקורביו ניסו להשפיע עליו ולמונעו מכך, מפני שהדרכים המובילים למירון היו בחזקת סכנה. [משנת תרצ"ו ואילך, ציון הרשב"י במירון היה סגור ומסוגר, ואפילו בל"ג בעומר לא עלו על הציון. המחבלים ימ"ש היו מסתתרים בנקיקי הסלעים הגבוהים מעל הכביש המתפתל והצר, והיו יורים על הרכבים שעשו את דרכם בכביש] רבנו עמד על דעתו להוציא לפועל את הנסיעה, בהפטירו: "כדאי הוא רבי שמעון לסמוך עליו בשעת הדחק"
"יום ראשון כ"ב תמוז. רבנו ביקש להיכנס לבד למערה, וכל הקהל עמד והמתין בחוץ. לאחר שהייה ממושכת נכנסנו לפנים המערה, הבטנו על רבנו ונבהלנו למראה עיניו הנפוחות מבכי. עבודתו המאומצת בתפלה ובתחנונים למען הכלל, הותירה רושם עז על מראה פניו.
"ממירון המשכנו ל"בית החיים" בצפת. בהגיע רבנו סמוך לשער בית החיים, נענה ואמר: בזמן חורבן הבית הלך ירמיהו הנביא להשתטח על קברי אבות במערת המכפלה, וביקש להודיעם מכל הצרות של כלל ישראל. גם עלינו מוטל חוב להודיע לצדיקים הטמונים פה, שיעוררו רחמים בשמים לבטל את הגזירות הנוראות המרחפות על כלל ישראל.
"אוי, כמה מצמרר המשפט ששמעתי יוצא מנהמת ליבו הטהור של רבנו כשחזר מהציון הק' של מרן הבית יוסף. הוא נאנח, ובקול חרישי אמר : "מיר האבן געמיינט אז מיר וועלין עפעס פועל'ן! [חשבנו שנוכל לפעול משהו!] לשמע משפט נורא זה יוצא מפי רבנו סמרו שערות ראשם של כל הנוכחים שם.
"במשך כל זמן שהותו בארץ, התמלטו מפיו דיבורים מחרידים את לב שומעיהם, מדי פעם במטבעות לשון אחרות, כמו "פולישע אידן זענען פארלוירן"... [יהודי פולין אבודים...] וואס וועט זיין מיט קראקאווער אידן... אזא קראקא... [מה יהיה עם יהודי קראקא... קראקא העיר הגדולה...]

"משמשו הנאמן והמסור בבית כ"ק רבינו ה'קדושת מרדכי' זי"ע, היה מספר כי נוכח בעת ביקורו של רבנו בשנת תרח"ץ בבית הכנסת דחסידי קרלין בעיר לאדז ושבת שם. במוצש"ק לאחר סעודת "מלוה מלכה" נענה רבנו ואמר: פעם היה לנו את המגיד מקוז'ניץ זי"ע שהיה מבטל את הגזירות טרם בואם לעולם, כיום אנו "הפקר".
"והנה כרעם ביום בהיר נפלה הידיעה המרעישה, שרבנו מתכונן לחזור למקום מגוריו - קארלין; סירבנו להאמין. איך ייתכן שרבנו עומד לחזור לתוך לוע הארי, למקום הסכנה הגדולה ביותר. רבנו ניגש לארון הספרים, הוציא ספר מסויים והראה שכתוב שם, שכאשר תושבי העיר בסכנה - והוא בורח כדי להציל את עצמו ואינו נמצא אתם יחד, אזי הקב"ה שונאו!
"ליל י"ד אלול תרצ"ט. הלילה הזה נחרט עמוק עמוק בזכרוננו, זכרו לא ימוש מתוכנו. עמדנו כל הלילה מסביב למקום אכסנייתו של רבנו בעיר תל אביב, מכל המקומות שבארץ הקודש הגיעו ובאו כולם להיפרד מרבנו, רוענו הנאמן.
"והנה הס הושלך ברחוב. המוני החסידים שהתגודדו מסביב הבית נעמדו דום, הביטו בערגה על פני כ"ק אדמו"ר זי"ע שירד במדרגות הבית, עיניו אדומות מרוב בכי. הרבי נכנס לתוך המכונית שהסיעה אותו לנמל חיפה.

"רגעי הפרידה היו קשים מאוד, בלב כבד ובראש מורכן ניגש הקהל להיפרד. נחלי דמעות נשפכו כמים והתמזגו במי הים האין סופי.
"כשהגיע רבנו למרגלות הספינה, התיר את שרשרת שעון הזהב, והושיטו לידי רבי אהרן הלטובסקי ואמר בקול בוכים: "שיהיה לצוררים הארורים פחות שלל מאתנו"... אח"כ הוריד את המעיל העליון "רעזשוולקע", ואמר: "שם כבר לא נזדקק לבגדי השיראין... כשנטצרך לרוץ במעבה היערות על ההרים ועל הגבעות נוכל לרוץ בקלות יתר בלעדיהם.

''כעבור שלושה ימים בלבד, י"ז אלול תרצ"ט, פרצה המלחמה הארורה. השואה האיומה. כ"ק כבוד 'קדושת מרדכי' זי"ע[ לעלוב-קרלין] הורה לקהל אנ"ש ללכת לכותל מערבי, ואמר: שמובא בספה"ק שהצדיקים שאין מנוחתם כבוד בארץ ישראל, באים ביום ההילולא שלהם לכותל המערבי. הי"ד זי"ע."