|
|
| נשלח ב-9/11/2009 19:22 |
 |
| |
מיכי,
והיכן עומד הערך ו'נשמרתם לנפשותיכם' ביחס להגדרותיך ?
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-9/11/2009 19:52 |
|
| |
לא הבנתי את השאלה
ריב,
מה עניינו של זה להכא? אני מדבר על הערכה של אספקט אחד ואת שואלת אותי על אספקט אחר. הערך לשמור על החיים הוא אכן ערך חשוב מאד בעיניי. אם תרצי, הכניסי גם אותו לחשבון ההערכה לכל אחת מהאפשרויות, וצייני ליד כל אחת מהן האם היא ראויה להערכה או גינוי בהיבט של שמירת החיים. אבל התזה הבסיסית שלי היא שבהערכות אין קיזוזים. זה לא ישנה את ההערכה או אי ההערכה שלי לכל אחד מהאספקטים האחרים.
במובן הזה, כשחייל משתמט מלהילחם (סרבן?) יש להעריך אותו (?) על דבקות בערך שמירת החיים, אך לגנות אותו ביחס לערך נשיאה בעול המלחמה, והדבקות במטרות שלשמן היא נערכת.
זה כמובן מותנה בזה שהוא אינו נלחם לא מחמת הפחד, כי אז אין להעריך אותו על כלום (אולי על חכמה  ), אלא מחמת הדבקות בערך של שמירת החיים.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-9/11/2009 20:56 |
|
| |
מיכי,
אתה באמת לא הבנת את השאלה, היא נשאלה לאור דברי הרמב"ם בשמונה פרקים שהבאתי בעמוד הקודם.
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-15/11/2009 12:20 |
|
| |
תומר פרסיקו הכניס לסירה אחת את המטורפים ואת הרבנים מחברי הספר ולא עשה את ההבחנה המתבקשת בין הקבוצות.
בעוד שטייטל, אליאור חן ,גולדשטיין ודומיהם תופסים נפח רציני מידי יום ביומו בעיתונים ומעלליהם אכן מחרידים הרי אין הם מהווים סכנה אמיתית מפני שהם שייכים לקטגוריה של מטורפים השייכים למיעוט מבוטל.
לעומתם מחברי הספר ,מעצם הנורמליות שלהם ,ובגלל היותם רבנים בעלי סמכות -מהווים סכנה אמיתית ואכמ"ל.
|
|
|
|
| נשלח ב-15/11/2009 13:04 |
|
| |
ספרן,
לא קראתי את ספרו של רי"צ שפירא, אבל בא ננסה לשאול שאלה מקדימה: האם אתה באמת חושב שיש בספר נטיה מן ההלכה (וכשאני אומר "ההלכה" אני מתכוין לאופני הפסיקה הנהוגים על בסיס מקורות, כפי שעושה כל רב כשמביאים לו שאלה על טרפות או בהלכות שבת)?
בלי לקרוא את הספר, אני מוכן להתערב שהוא באמת מצונזר. אני לא מאמין שהמחברים הכניסו את כל החומר על התרת דמם של גויים הנמצא ספרות ההלכה, מפני שאפילו להם חלק מן הדברים נראו יותר מדי קיצוניים. שים לב לשתיקה הרועמת של רבנים בנושא - זה לא מפני שהם מפחדים מהיצהרניקים, ולא מפני שהם מזדהים עם מה שפורסם, אלא מפני שהם יודעים שלבקורת שלהם אין רגליים הלכתיות אמיתיות, ואדרבא.
לכן השאלה האמיתית, שעימה הציבור הדתי לאומי לא שש להתמודד (ובצדק, אולי) היא שאלת היחס להלכה, וביותר מזה שאלת מציאותו/חשיבותו של עולם ערכים חיצוני לתורה, כפי שהארכתי כאן
http://www.shoresh.org.il/spages/paper/main.aspx?paper=1&artID=241&papernum=1
הטקטיקה הנהוגה במקומותינו על ידי חלק מן הרבנים ה"מתקדמים", לעומת זאת, גורסת פרשנות חפשית לתורה בכל מיני דרשנויות בנוסח "ילקוט מעם לועז" על מנת לייצר התאמה מזוייפת בין התורה לעולם הערכים שלהם. מכיוון שמדובר בפעילות ברמה אינטלקטואלית נמוכה מאד אין פלא שאנשים הרואים עצמם כרציניים אינם מתפעלים מהם ומהמונם.
ראה תגובתי כאן
http://www.kipa.co.il/community/show.asp?Messageid=3867805
והדיון שהתפתח בעקבותיה.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-15/11/2009 13:23 |
|
| |
יש כאן תופעה מענינת.
החרדי המצוי אין לו שום בעיה לתת פסקי הלכה מתלהמים ביותר ביחס לגויים, והיחס של החרדי המצוי לגוי אינו זקוק לראיה, אולם הקוקניקים שכ"כ מאמינים בקדושת ישראל, יש להם לא מעט התחבטויות בנידון, כי בסופו של דבר הרב קוק כתב גם בשבח הליברליות.
ומכאן, כדי שד"ל יכתוב ספר מעין זה, עליו להיות במידה מסוימת חרדי, לצורך הענין, תלמיד של הרב גינצבורג, שבטוח שכל הגויים שרשם משלושת הקליפות הטמאות.
תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 15/11/2009 13:51:05
|
|
|
|
| נשלח ב-15/11/2009 15:27 |
|
| |
בעל,
זה לא הרב גינצבורג אלא אדמוה"ז, כמובן.
|
|
|
|
| נשלח ב-15/11/2009 15:58 |
|
| |
היישום המעשי הוא לא של אדמוה"ז.
|
|
|
|
| נשלח ב-15/11/2009 17:36 |
|
| |
וגם לא של הרב גינצבורג ...
|
|
|
|
| נשלח ב-15/11/2009 19:21 |
|
| |
בעל בעמיו, הציטוט שהבאת מבעל התניא הוא מעניין. אני מנחש שהדברים על הקליפות שמהן שואבים גויים חיות מקורם כבר בדברי הרח"ו. אינני מכיר היטב את החב"ד כדי לדעת אם יש מקורות אחרים בעניין הזה שם ואולי אף שונים. דיברו כאן על התאמה בין עולם הערכים לבין מאמרים שמופיעים בגמרא, מעניין דווקא בעניין הזה להביא את דברי הרב קוק, שמבוססים כמובן על עולם הקבלה אף הם, ולכן אפשר שע"פ הפרשנות שלו מאמרים מעין אלו מתפרשים כתוצאה של גבורות וצמצום:
"אהבת ישראל מחייבת אהבת כל האדם, וכשהיא מטביעה שנאה לאיזה חלק מן האדם הוא סימן שלא נטהרה עדיין הנשמה מזוהמתה, וע"כ אינה יכולה להתיחד בעדן האהבה העליונה" (אורות)
"כשיש על האהבה מניעות וסתירות, בין מן הטבע בין מן התורה, היא מזדככת יותר עד שהיא מתעלה לעצם האהבה האלהית, שבראה כל היצורים, שהיא מחיה אותם בכל עת" (מידות הראי"ה)
ומי שמכיר את דברי הרב כמובן לא מופתע מהסגנון.
האם מישהו מכיר דברים בסגנון דומה שהובאו בחסידות, חב"ד ברסלב או אחרים?
כמובן שתמיד אפשר לפתור שלכל אחד מהם יש קבלה משלו, " וההשכלה הנסתרת היא מיוחדת בכל אדם בצורה מיוחדת לו, היא מאוגדת עם העצמיות המיוחדת, שאינה נשנית ונכפלת בשום אופן, ואינה נמסרת בשום הגה והסברה. יהיו לך לבדך, וצדיק באמונתו, שלו דוקא, יחיה" (ערפילי טוהר), ובכל זאת הייתי מעוניין לדעת אם ידוע למישהו על מקורות כאלה.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-15/11/2009 20:23 |
|
| |
מחפש,
כתבת:
<לכן אפשר שע"פ הפרשנות שלו מאמרים מעין אלו מתפרשים כתוצאה של גבורות וצמצום:>
אנא הסבר.
|
|
|
|
| נשלח ב-15/11/2009 21:01 |
|
| |
"אנו רואים, שכשמביטים על העולם לשופטו מצד ההשפעה של הנגלות שבתורה לבד, בלא השפעתה של תורת חסד הנובעת ממקור ההשכלה האלהית הצפונה, מתגדלת מאד מידת הדין, שנאת הבריות, ויאוש מכל צד. ואין דרך לעמוד במעמד נפשי מתובל בקדושה בדור שפרצות רבות מזדמנות בו, כי אם בהצטרפות של הדייקנות העולה מהשפעתה של התורה הנגלית, עם חסדה ואור פניה של התורה הצפונה, שאז מתמזגים החסדים והגבורות ביחד ובאים לידי מיתוק." (ערפילי טוהר)
עד כמה שאני רגיל בכתביו של הרב קוק הוא מבחין בנושאים שונים בין תכונת הדייקנות, הפרטים, הצמצום, הגבורה, לבין החסד, המרחב, החופש, הכלליות.
בפסקה זו למשל הוא מזהה את ההשכלה האלוהית, כלומר את תורת הנסתר המזוהה אצלו כחכמה להכרת והשכלת האלוהות, עם החסד. ולעומת זה את הנגלה עם הדייקנות, הגבורה, הצמצום. וכמובן שהוא מבקש את הסינתיזה בין שני המקורות. לכן אפשר שע"פ הפרשנות של הרב קוק, היות והתורה הנגלית היא מצד הגבורה, אין להתפלא על הדינים ועל הגבורות והקפדנות המתגלים בה. והשאיפה, שלו לפחות, היא ההתעלות מעולם של פרטים, סתירות, ניגודים, לעולם של שלום שמכיל את ההתאמה בין זרמים שונים.
"ממקור החסד צריכה אהבת הבריות להתפרץ, לא בתור חק מצוה, כי אז תאבד חלקה היותר ברור מזהרה, כי אם בתור תנועה נפשית פנימית עזה. והיא צריכה לעמוד בנסיונות קשים מאד, לנצח סתירות רבות, המפוזרות כצורי מכשול, במאמרים בודדים, בשטחיותן של כמה הלכות, ובהמון השקפות הבאות מהצמצום שבחלק הגלוי של התורה, והמוסר הלאומי. אבל ברור הוא, שאך מתרחקת היא האהבה ממקורה האלהי, יקמל פרחה, והמקור האלהי מופיע הוא את אורו על ידי צינורות התורה והמעשה, ועל ידי הצמצום הלאומי המיוחד. ובזה באה עבודת רוח גדולה, איך לקיים את כל הצינורות במעמדם, ועם זה ישאוב מימי החסד בטהרתם והרחבתם המקורית. כמה פעמים מוכרחים לרדת למעמקי מחשכים, כדי לחפור דוקא משם את האורה היותר חפשית, היותר גדולה ועליונה." (קובץ א, תקסג)
עד כמה שאני מבין את הפסקה הזו, מבחינת הרב קוק אותם מאמרים והלכות, כאשר הם נלמדים בלא השפעתה של תורת הנסתר, הרי שאפשר בהחלט לעורר על ידם שטנה ומדון. אהבת הבריות צריכה לנבוע לא מתוך חוק ומצווה, אלא מתוך תנועה נפשית פנימית. המקור של התנועה הזו הוא כמובן המקור האלוהי, מקור החסד. אבל גם כאן הרב קוק מבקש את ההתאמה בין החלק הגלוי למקור האלוהי הרחב, שגם הוא, כשהוא מבקש להופיע בעולם, נדרש לתכונה של צמצום. וכנ"ל בין המוסר וההתגדרות הלאומית, לבין האוניברסליות והכלליות.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-15/11/2009 21:42 |
|
| |
מחפש,
מה יועילו לנו כל המלים היפות האלו, כשבאים לעימות מול ההלכה (ראה רמב"ם איסו"ב פי"ב ה"י, סתם לדוגמה...). הרב קוק כתב יפה שצריך למצוא את ההרמוניה, וגם הסביר איך היא אמורה להיראות, אבל לא נתן את הנוסחה כיצד אוכלים את העוגה (מגיעים לגבהים המוסריים שהוא הגדיר) וגם משאירים אותה שלמה (לא נוטים מההלכה המקובלת מאבותינו).
לפני זמן מה דיברתי עם מישהו שעסק בהשתלת איברים של יהודים לגויים. אמרתי לו שמבחינתי יש עקרון פשוט שמי שמוכן לתרום איבריו אם הוא ימות זכאי שישתילו לו ומי שלא לא, ואם הגוי מוכן שישתילו מאיבריו ליהודי אין סיבה לא לתרום לו.
על זה הוא כמובן לא הסכים מן הצד ההלכתי. אמרתי לו, ואני מוכן להעלות את זה גם כאן, שמהצד ההלכתי הטהור למיטב הבנתי מותר וצריך להרוג גוי בריא ושלם כדי לקחת את איבריו להשתלה ליהודים שימותו ללא האיברים האלו. מה יש? מישהו אומר שפיקוח נפש של יהודי לא דוחה את חייו של גוי בקום עשה? מה ההיתר לא לעשות את זה?
אלא מאי? צריך להפעיל הגיון ישר, או, אם תרצו, כבר כתב הרדב"ז בשו"ת שאין אדם צריך למסור איבר מגופו (נאמר, שיקצצו לו יד) כדי להציל את חבירו. גם זה לא עומד בחשבון הפשוט של פקו"נ מול צער והפסד, אבל, כמו שאומר הרדב"ז, "דרכיה דרכי נועם".
אני לא חושב שדרכיה דרכי נועם זה גדר הלכתי, בעיני זו הטענה שבלשון דורנו ניתן לנסח כ "אל תתן לחשבון ההלכתי הקר לקחת אותך למסקנות מטורפות, תפעיל גם קומון סנס והגינות בסיסית". בעיני זו בדיוק הסיטואציה בשאלות מן הסוג הזה כולל שאלת השתלת האיברים.
|
|
|
|
|
|
