|
|
| נשלח ב-15/11/2009 22:24 |
 |
| |
נדב, לא ברור לי עד כמה אנו חולקים. אינני רוצה להיות זה שקובע מסמרות ומגיע למסקנות מוחלטות בפסקאותיו של הרב קוק, אבל מה שרציתי להראות בפסקאות שציטטתי, שהגיוני שגם הרב קוק חווה קונפליקטים, סתירות וצורי מכשולים מעין אלה, "...רוח האדם האמיץ, המכיר על פי נקודתו הפנימית, כי ההרגשה הזאת של יראת א-להים היא הכל, כל החיים וכל הטוב, לא יעזב את אוצרו, ובכל אשר יתענה, עינויים גשמיים ועינויים רוחניים, מכל אשר לא יוכל לכאורה להחזיק מעמד נגד החופש המודרני, נגד שאיפת הגדולה התרבותית של חיי הזמן, נגד היופי המקסים, ונגד תסיסת החיים המרעשת, וגם לפעמים נגד המוסר והיושר הטבעיים, שלא יוכל בכל פעם להלום אותם אל הצורה של יראת א-להים ותוצאותיה בחיים כפי קליטתו ההסברית, כל אלה לא יכילו כח להפסיק את חוט החיים ואת אומץ ההסכמה שרק ביראת אלהים מחסה עז לאדם..." (קובץ ג, קפד),ואפשר שלא תמיד הצליח להלום את המושג יראת א-לוהים עם המוסר והיושר הטבעיים.
יכול להיות שלפעמים אנחנו שומעים אנשים שכפי קליטתם ההסברית לשאת פרי וענף מהפסקאות האלה באמת מה שנותר זה רק מילים יפות. אני גם לא יודע אם ניתן לנסח נוסחא מפורשת איך לנהוג במקרים כאלה. אדרבה, מהציטוטים ניתן ללמוד שגם הרב קוק נצרך ל"עבודת רוח גדולה, איך לקיים את כל הצינורות במעמדם". בכל מקרה לטעמי אפשר להבין את השוני בעמדה הזו שהסברתי לעמדות אחרות, והיא נובעת כמובן מאופיה המיסטי של הגותו.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-15/11/2009 23:15 |
|
| |
"אך עדיין ההצגה לפיה אנשי גבעה x או ישוב y הם הם ההמשך הישיר וההתפתחות האימננטית של תלמידי הגר"א או חסידי רוסיה הלבנה היא בעיני, לפחות, מזויפת מתוכה, וחבל"
כך כתב שנרב.
השאלה שלי היא למה אתה רואה פה זיוף?
האם ר' יהודה הלוי בשירי הכמיהה שלו לציון(ובעליתו לארץ על אף הקשיים),הגר"א וחסידיו,ר' יהודה החסיד,ר' עקיבא שלזינגר,וציונים חרדיים אחרים אינם אותנטיים?
אל לנו לשכוח שהמילה חרדים היא מילה מודרנית יחסית והחרדים של היום אינם דומים לחרדים באירופה מלפני מאה או מאתיים שנה ולכן אם נחליף את המושג המודרני חרדים (עם כל המשתמע ממנו היום)ונשתמש במקומו במונח הישן -יראי ה' שמתאר את כל האישים שהזכרתי הרי המכונים היום חרד"לים הם הם היורשים האותנטיים.
(ואולי בכלל ניתן לומר ההפך: החרדים , בהתנגדותם הגורפת למעשיות ציונות כדוגמת יראי השם כמו עי"ש מיסד פתח תקווה ודומיו אולי הם הם מבחינה זאת הזיוף של היהדות האותנטית שתמיד נכספה,ולעיתים ביצעה בפועל את העליה לציון.)
על עי"ש בויקיפדיה
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A2%D7%A7%D7%99%D7%91%D7%90_%D7%99%D7%95%D7%A1%D7%A3_%D7%A9%D7%9C%D7%96%D7%99%D7%A0%D7%92%D7%A8
|
|
|
|
| נשלח ב-16/11/2009 09:49 |
|
| |
אולי לא לי הידע להתווכח על כך אך למיטב הבנתי אין או כמעט ולא היו "ציונים חרדים".
היו קבוצות שעלו לארץ כחלק מפעילות רוחנית שמטרתה הבאת המשיח - תלמידי הגר"א, עלית החסידים וכדומה - או כדי לברוח מרוחות ההשכלה והחילון באירופה (הונגרים בתקופה יותר מאוחרת). ככל שאני יודע לא היתה בעליה שלהם כוונה לכונן חברה יהודית עצמאית/אוטונומית המתפרנסת ממעשה ידיה שזה עיקר הציונות.
אמנם במובן זה אכן חלק מן החרד"לניקים דהיום דומים להם, ואכמ"ל.
|
|
|
|
| נשלח ב-16/11/2009 18:03 |
|
| |
מחפש
יפה דרשת, אך עדייחן נותרה שאלת המידתיות.
אני חוזר על שאלתו של שנרב, מה תעשה כשיבוא מעשה לידך.
|
|
|
|
| נשלח ב-16/11/2009 22:32 |
|
| |
| שנרב_נ כתב: |  |
על זה הוא כמובן לא הסכים מן הצד ההלכתי. אמרתי לו, ואני מוכן להעלות את זה גם כאן, שמהצד ההלכתי הטהור למיטב הבנתי מותר וצריך להרוג גוי בריא ושלם כדי לקחת את איבריו להשתלה ליהודים שימותו ללא האיברים האלו. מה יש? מישהו אומר שפיקוח נפש של יהודי לא דוחה את חייו של גוי בקום עשה? מה ההיתר לא לעשות את זה?
|
|
למיטב ידיעתי מהצד הטהור של ההלכה זה רצח גמור. והטענה הזו היא ברמה של עלילת דם.
ואם אתה טוען שע"פ ההלכה דמם של גויים מותר, דבר שהוא שקרי לחלוטין, אתה צריך להביא ראיות.
בד"כ כשמביאים דוגמא לחוסר ה"נאורות" של התורה אוהבים לתת את ההלכה הבאה ממשנה תורה:
אין כורתין ברית לעובדי עבודה זרה, כדי שנעשה עימהם שלום ונניח אותם לעובדה--שנאמר "לא תכרות להם ברית" (דברים ז,ב): אלא יחזרו מעבודתה, או ייהרגו. ואסור לרחם עליהם, שנאמר "ולא תחונם" (שם). לפיכך אם ראה גוי עובד עבודה זרה אובד או טובע בנהר, לא יעלנו; ראהו לקוח למות, לא יצילנו. אבל לאבדו בידו, או לדוחפו לבור, וכיוצא בזה--אסור, מפני שאינו עושה עימנו מלחמה.
תוקן על ידי ובני_קורח ב- 16/11/2009 22:37:24
|
|
|
|
| נשלח ב-17/11/2009 17:22 |
|
| |
אני חוזר בי מהביטוי המטעה "רצח גמור" כיוון שמבחינת התלמוד והרמב"ם הוא לא נכון ואני לא מעוניין
להתבסס על דברי אחרונים.
תוקן על ידי ובני_קורח ב- 17/11/2009 17:24:51
|
|
|
|
| נשלח ב-25/11/2009 10:15 |
|
| |
ספרן,
לגבי השידוכים זה באמת מזעזע. אין גבול להבלים ולצדקנות המכוערת.
השלב הבא יהיה יחסי אישות וירטואליים, וחיים משותפים, תחת ניקים כמובן, באותו אתר באינטרנט (תחת עינם הפקוחה של גדולי ישראל - מרי דאתרא). חשבו כמה יתרונות יש לנישואין כאלה!
למען האמת נראה לי שזו מתיחה.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/11/2009 10:21 |
|
| |
לפחות לא צריך להתקלח לפני הדייט.
מיכי
המצאיות עולה על כל דמיון ומה שהיום מתיחה יהיה מחר עובדה.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/11/2009 10:28 |
|
| |
יש לזכור שלפי הכתבה העניין כאן אינו צניעות אלא רצון לאפשר פגישות בין בני זוג מרוחקים. זה כשלעצמו הוא בסדר גמור (כפתיח, לפני הפגישות הפיסיות). כשזה יהפוך להיות נורמה של צניעות, אנחנו נהיה בצרות.
אגב, יש לדון לשיטות שונות האם יוצא בזה יד"ח הדין שאסור לאדם לקדש אישה עד שיראנה. אם ראייה דרך האינטרנט שמיה ראייה, אז אולי שמיעה דרך האינטרנט שמיה שמיעה, לעניין מגילה, עדות בבי"ד וכדו'. האם גם בזה יקלו הפוסקים הנ"ל?
|
|
|
|
| נשלח ב-25/11/2009 15:54 |
|
| |
למיכי
"אגב, יש לדון לשיטות שונות האם יוצא בזה יד"ח הדין שאסור לאדם לקדש אישה עד שיראנה. אם ראייה דרך האינטרנט שמיה ראייה, אז אולי שמיעה דרך האינטרנט שמיה שמיעה, לעניין מגילה, עדות בבי"ד וכדו'. האם גם בזה יקלו הפוסקים הנ"ל? "
הרי ברור שלאחר שלושת הפגישות הוירטואליות מן הסתם תהיה לפחות פגישה נוספת אחת פנים אל פנים כך שהשאלות שלך לפוסקים הנ"ל מרחיקות לכת.
ובאשר ללינק שהביא ספרן על שחר אילן עם ההומור שלו:
רגש העליונות שמפגין שחר אילן במבטו על החרדים מעורר שאט נפש.
גם לו יצויר שחזונו ההומוריסטי יהפך למציאות עדיין אורח חייהן של הנשים החילוניות ראוי הרבה יותר לשבט הביקורת.
(ושם זה בכלל לא מצחיק)
|
|
|
|
|
| נשלח ב-26/11/2009 08:54 |
|
| |
בארא פארק, עש"ק.
|
|
|
|
|
