| נשלח ב-2/2/2010 13:38 |
 |
| |
|
|
|
|
| נשלח ב-2/2/2010 14:11 |
|
| |
( במ, האם עמדה כזו מוכרת בפוסטמודרניזם ? )
|
|
|
|
| נשלח ב-2/2/2010 16:46 |
|
| |
תלוי, אם חרדים תובעים הפרדה זה נוגד לערכי יסוד, אם מוסלמים היו תובעים, היינו מקבלים את בקשתם בשם קבלת האחר.
|
|
|
|
| נשלח ב-2/2/2010 17:29 |
|
| |
תוקן על ידי ספרן ב- 02/02/2010 17:40:37
|
|
|
|
| נשלח ב-2/2/2010 19:41 |
|
| |
| במ כתב: |  | |
|
אני מתנגד לטיעוניו בכל תוקף, הניסיון של פרופ' שגיא לקבוע אילו רצונות "אמיתיים" ואלו נובעים משיעבוד ("תודעה כוזבת") פסול ומשעבד את כל העולם לרצונות "הטהורים והמשוחררים" של קומץ אינטלקטואלים.
תוקן על ידי מטפחתספרים ב- 02/02/2010 19:42:51
|
|
|
|
| נשלח ב-2/2/2010 22:28 |
|
| |
מטפחת, הטיעונים והמושגים שהזכרת אינם מופיעים כלל במאמרו של שגיא. הטיעונים שהוא מעלה בהקשר של 'קווי ההפרדה' הם שונים לחלוטין, ובמוקדם עומד הנושא, 'גבולותיה של רב תרבותיות'. האם בשם רב תרבותיות ורלטיביזם מוסרי, ניתן לאפשר פגיעה והדרה בתוך קבוצות מיעוט. האם אין, גם בחברה רב תרבותית, ערכי יסוד וכללי משחק בסיסיים, שיש לאוכפם גם על קבוצות מיעוט, למרות שאנו סובלניים לתרבותם השונה בכל תחום שהוא. דוגמא קיצונית בהחלט לנושא, ניתן למצוא במאמר שפירסם אנתרופולוג פלוני, ובו טען כי אין החברה המערבית המודרנית יכולה לשפוט את המושג 'רצח על כבוד המשפחה', שכן בהקשר של החברה הערבית המסורתית זהו ערך תקף ולגיטימי, ובאיזו זכות נשפוט אותם על כך. למותר לציין כמה הותקף על טיעון זה על ידי ארגונים פמיניסטיים, ובצדק. זוהי כמובן דוגמא קיצונית לאיזה אבסורדים ועיוותים ניתן להגיע אם הולכים עם מושגי הרלטיביזם המוסרי (יחסיות), עד הקצה. דוגמא נוספת, ושונה: החינוך החרדי, שאיננו מלמד את חניכיו את מקצועות היסוד הבסיסיים ביותר , מוגן למעשה בשם תפיסה רב תרבותית, הטוענת כי למיעוט זכות לחנך את ילדיו בדרכו שלו. לעומת זאת יש מי שטוען, כי הגנה כזו היא מופרזת ושגויה, וכי ישנו סל בסיסי, והוא 'לימודי הליבה' בגרסאותיהם השונות, שיש לאכוף אותם גם על קבוצות מיעוט. ניתן אף לומר, כי אי כפייה של לימודי ליבה אלו, המתחזה כביכול למופת של סובלנות ופתיחות לאחר, היא למעשה שלילת זכויות בסיסיות ואלמנטריות מהילדים הלומדים בחינוך זה, ועתידים לגדול ללא כלים בסיסיים להתפרנס או לממש את יכולותיהם. השימוש החרדי בסיסמאות שאולות של רב תרבותיות בכדי להגן על קווי ההפרדה, הוא כמובן ציני ושקוף לחלוטין, ואין בו גרם של תום לב. בתיאטרון האבסורד הזה, אפליה היא סובלנות, השפלה היא כבוד. מיותר לציין, שאיש מעולם לא טרח לשאול את הנשים לרצונן.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-2/2/2010 22:32 |
|
| |
מתוך המאמר:
"טענה זו נכונה גם אם יקומו נשים ויכריזו כי זהו גם רצונן. איש אינו רשאי להתייחס בביטול לפגיעה בזולתו, ואיש אינו זכאי לשמש לזולת פה כדי להצדיק פגיעה בו. במקום של עוול ופגיעה אין זכות להרהר בזכויות של הפוגע: יש חובה למנוע את הפגיעה. ונשים, כל הנשים, כל אלו שזכאיות לצרוך את השירות הציבורי הזה, הן נפגעות; ולא רק הן, אלא כל גבר הרגיש לכאב ולעוול."
|
|
|
|
| נשלח ב-2/2/2010 23:11 |
|
| |
עדיין אני סבור שאין כוונתו למושגים שהזכרת. הטענה שלו היא, כפי שניתן להבין מהקטע שציטטת, שבכדי לאפשר מעשה שמהווה במהותו מעשה של אפליה והדרה, אין די בכך שנשים מסויימות טוענות שזהו רצונן, משום שזהו מעשה המהווה פגיעה בכלל הנשים באשר הן, ועשויה להיפגע ממנו כל אשה שתשתמש אי פעם בתחבורה הציבורית, וכן גברים שחשים נפגעים מקיומה של התנהגות מפלה במרחב הציבורי.הניסוח אכן מסורבל מעט, אך דומני שהוא מבקש להדגיש את הנקודה המרכזית במאמרו: עם כל הסובלנות, במדינה דמוקרטית ישנם ערכים שהם מעבר לרב תרבותיות. אפשר להסכים או להתווכח, אך על כל פנים הנושא למיטב הבנתי איננו 'תודעה כוזבת' מול 'רצון אמיתי'.
|
|
|
|
| נשלח ב-3/2/2010 01:29 |
|
| |
אפרים קישון על אלוהים: ירון לונדון :מעדותך עולה כי כשם שאתה אוהב את עדות המזרח ,אתה אוהב את חובשי הכיפות הסרוגות .אף כתבת פעם שלמרבית הפלא הצליחו הבלי הפולחן הדתי לגדל נוער טוב יותר מן הנוער שגדל על ברכי החינוך החילוני ....
קישון : לא התכוונתי לאברכי הישיבות השחורות ששחררו את צה"ל מגיוסם אלא לתלמיד הישיבות התיכוניות ..גיליתי שחובשי הכיפה הסרוגה רציניים יותר, שפתם עשירה יותר לעין ערוך ,והם מגלים אחריות רבה יותר במיוחד בתחום הנשכח של אהבת מולדת ..
ירון : כאדם שאינו מקיים אף מצווה מן התרי"ג , האם כל זה אינו מעורר אותך למסקנות אישיות ?
קישון: ייתכן שהמסקנות האישיות המתבקשות מביכות אותי ,ולכן אני מסתפק בהרהורים על תפקידה החיוני של הדת בחיינו .אני שואל דרך משל, ,למה הציג משה רבנו את כל החוקים הנוגעים ליחסים שבין אדם וחברו כגזרה מן השמיים .שמה הגיע משה להכרה ,כי אלמלא האמונה בקיומו של האל אלמלא מוראו איש את רעהו חיים בלעו.
ירון : האם בעיניך האמונה באלוהים היא מעין תכסיס המסייע להסדרת היחסים בקרב הבריות ?
קישון : אילו הייתה לי תשובה לזה, לא הייתי שואל .אולם אנו דנים במשוואה תיאולוגית שאף אחד מאבריה אינו ידוע .ולכן יכול כל אחד בעולם ליצור אלוהים משלו ,כעושה ניסים ,כמעצמה אדירה או כאדריכל גאוני . אני כשלעצמי מוכן להודות שיש לי קשיים עם מסקנות פילוסופיות הנגזרות על סמך חוסר הידע המשווע שלי בנושא אלוהות . אם כי אדם היודע שהוא אינו יודע שום דבר ,יודע בלי ספק יותר מאדם שאינו יודע דבר , אבל חושב שהוא יודע משהו . המסקנה המעשית היחידה שאליה היגעתי איפה בהרהורי הסרק שלי היא זו ,שבאין מורא שמיים נשארת על פני הארץ המשטרה בלבד כמחסום מפני היצר הרע ,והיא מאוד לא יעילה בשטח זה .
ירון : זה נכון רק לגבי ההמונים הנבערים , או גם לגבי אפרים קישון ?
קישון : נכון לגבי כולנו . אם בני התמותה אינם נותנים דרור לכל תאוותיהם החבויות ,סימן שיש להם ממה לפחד .
ירון : והמצפון ?
קישון : קיים , אבל יעילותו מוגבלת . הפחד מפני אש הגיהינום עובד טוב יותר.
ירון : ומה המסקנה ?
קישון : אין . איש באמונתו או באי אמונתו יחיה. אנחנו כולנו סומים בארובה ,ולכל אחד זכות להיות אורי זוהר ( חוזר ידוע בתשובה א.א. ) או ההיפך ממנו
מקור: http://www.notes.co.il/eshed/16228.asp
|
|
|
|
|
| נשלח ב-4/2/2010 05:45 |
|
| |
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-4/2/2010 08:59 |
|
| |
כמדומני שר' יצחק הוטנר אמר את ההגדרה הזאת על הרב אברהם יצחק הכהן קוק.
|
|
|
|
| נשלח ב-4/2/2010 13:14 |
|
| |
הרפורמים של בני ברק מרימים ראש
|
|
|
|
| נשלח ב-8/2/2010 14:18 |
|
| |
העגלה החרדית הריקה
"אני לא מזלזלת חלילה בגמרא או בחשיבותה, אבל פעם אחת ולתמיד בואו נדבר על דמותו של אדם שומר תורה ומצוות, שלא יודע תנ"ך. או מחשבת ישראל, או שירה דתית. וזה לא חריג - זו הנורמה". אפרת שפירא-רוזנברג מנפצת את המיתוס החרדי
לא מזמן יצא לי לדבר עם בחור צעיר שלומד באחת מ"ספינות הדגל" של עולם הישיבות החרדיות. ישיבה שאין עוררין כי היא מהחשובות והאליטיסטיות במגזר. שוחחנו על דא ועל הא, ותוך כדי שיחה עלה שם של דמות תנ"כית מסויימת, אותה אני אוהבת במיוחד. אמנם לא דמות מ"השחקנים הראשיים" שבספר, במעמדם של אברהם או משה, אך גם לא דמות שולית במיוחד מסדר הגודל של אלופי אדום. לא. דמות מעניינת, די חשובה לטעמי, המעבירה מסר חשוב ללומדי ספר הספרים.
ולמה אני מספרת את כל זה? כי הבחור לא ידע על מה אני מדברת. הוא מעולם לא שמע על אותה דמות, לא הכיר אותה ובטח ובטח שלא היה בקיא במסרים החשובים אותם היא מלמדת אותנו.
השיחה הזו התחברה אצלי ישירות לנאומו של אריה דרעי בשבוע שעבר בכנס הרצליה. דרעי דיבר שם על התרבות היהודית החדשה מול התרבות היהודית המסורתית. ציבורו של דרעי אוהב לראות את עצמו כנושא הלפיד של התרבות היהודית, אל מול הריקנות של כל השאר. אז אם הוא מתעקש לדבר בשם התרבות היהודית בואו נבדוק פעם אחת ולתמיד על איזו תרבות יהודית בדיוק מדובר. כי הגיע הזמן לנפץ את המיתוס הזה ולדבר במפורש על הסוד הכי גלוי שכולנו כבר יודעים מזמן - החינוך החרדי על מסלוליו הישיבתיים ממלא את העגלה המפורסמת שלו בדבר אחד בלבד, ומותיר את חניכיו בורים בכל תחום אחר.
ואני לא מתכוונת, כפי שמתכוונים המבקרים החילונים, להתעלמות ממקצועות כללים כמו מתמטיקה, מדעים, אנגלית, ספרות וכו'. אני לא דואגת כרגע ליכולתם להשתלב בשוק העבודה או לפגיעה כזו או אחרת בצמיחה הכלכלית של המשק הישראלי. כי זו בעיה אחרת. הבעיה שלי היא שברוב רובן של הישיבות מלמדים ולומדים אך ורק גמרא וספרות שו"תים. זהו.
אני לא מזלזלת, חלילה בגמרא או בחשיבותה, אבל פעם אחת ולתמיד בואו נדבר על דמותו של אדם שומר תורה ומצוות, מקפיד על קלה כבחמורה, שלא יודע תנ"ך. או מחשבת ישראל, או שירה דתית כמו זו של רבי יהודה הלוי בעל הכוזרי. וזה לא חריג - זו הנורמה. הפסוקים היחידים מהתנ"ך שיודעים שם הם אלה שמצוטטים על ידי חכמי התלמוד וזהו. התנ"ך נחשב שם ז'אנר נחות, משהו שמתאים לילדים קטנים (או לנשים...). את אותו תהליך אנליטי מעמיק שעושים לסוגיה התלמודית לא עושים לספרות המחשבה, והרוב בכלל לא מכירים את הספרים המרכזיים במחשבת ישראל מקרוב.
מקסימום קצת ספרות מוסר שמטרתה לשבור את היצר וכו'. כולם לומדים את ספרות ההלכה של הרמב"ם, אבל
מי שם לומד את "מורה הנבוכים" המונומנטאלי ואת הספרות העניפה שנכתבה עליו במשך הדורות? (ואיך אפשר בכלל ללמוד את מורה הנבוכים, בלי להכיר את אריסטו? אבל זה כבר נושא אחר...)
ואני בכוונה לא מזכירה את התרבות העברית המתחדשת - את ביאליק, אלתרמן ועמיחי, את לאה גולדברג, רחל ועמוס קינן. לטעמי, כל אלה גם הם חלק מהעגלה- אבל זה נושא אחר לגמרי. אין ספק שהחברה החרדית לא מוכנה להכניס את התכנים האלה אל תוך "העגלה" שלה, וזה דווקא ויכוח לגיטימי. אבל את התנ"ך? את ריה"ל? את הרב קוק? ללא התכנים האלה, גם החברה החרדית לא יכולה לטעון לעגלה מלאה. הריקנות שבה זועקת לשמיים.
|
|
|
|
|
|
