כל יהודי יודע ומכיר את המושג הזה, גדולי הצדיקים מקריבים חלבם ודמם עבורה, כל מתפלל יהודי בראש תפילתו מזכיר אותה, עבודת הקודש מוקדשת כולה לגאולתה,
השכינה הקדושה.
אכן, חרדת קודש אופפת כל המזכירה בסילודין, שכינתא בגלותא זועקים בלילות עובדי ה'.
מהי השכינה? לבטח שאלת עצמך פעם, מה זה בעצם השכינה, הרי כל עניין עבודת ה' בא ללמד ליהודי : שמע ישראל ה' אלוהנו ה' אחד !
אחד! ואין בילתו! אחד! ואין זולתו! אין עוד מלבדו!
אם כך מהו דבר זה הנקרא שכינה? היכן מקומה? מהו תפקידה?
לפני כל דבר מצווה, תפילה, קדושה, אנו אומרים לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתה, מה פירוש האמירה הזו? לכאורה יוצא כביכול- ה' - ח"ו אינו שלם, וזקוק הוא לשכינה לשלמותו היתכן?
מפרש רש"י הקדוש: וייצר - שתי יצירות יצירה לעולם הזה ויצירה לתחיית המתים אבל בבהמה שאינה עומדת לדין לא נכתב ביצירתה שני יודי"ן.
עפר מן האדמה - צבר עפרו מכל האדמה מארבע רוחות שבכל מקום שימות שם תהא קולטתו לקבורה, ד"א נטל עפרו ממקום שנאמר בו (שמות כ) מזבח אדמה תעשה לי הלואי תהא לו כפרה ויוכל לעמוד ויפח באפיו - עשאו מן התחתונים ומן העליונים גוף מן התחתונים ונשמה מן העליונים. לפי שביום ראשון נבראו שמים וארץ, בשני ברא רקיע לעליונים, בשלישי תראה היבשה לתחתונים, ברביעי ברא מאורות לעליונים, בחמישי ישרצו המים לתחתונים, הוזקק בששי לבראות בו מעליונים ומתחתונים ואם לאו יש קנאה במעשה בראשית שיהיו אלו רבים על אלו בבריאת יום אחד (ב"ר פי"ד וע"ש יח).
לנפש חיה - אף בהמה וחיה נקראו נפש חיה אך זו של אדם חיה שבכולן שנתוסף בו דעה ודבור.
החומר ההיולי: החומר היולי הוא חומר בלי צורה. אבל מוכן לקבל צורה, ואין לו מציאות בפועל רק בכוח, קראו לו בעלי הקבלה "נפש היסודות". בשעת הבריאה קבל העצם הזה צורת ארבעה היסודות: אש מים רוח עפר, ונשאר בהן עד עולם גם אחרי התמזגות היסודות בחומר. מארבעת היסודות הסותרים זה את זה נתהוו ארבעה מינים: דומם צומח חי מדבר. כמו שלכל אחד מארבעת היסודות יש חומר וצורה, כך גם בכל אחד מארבעת המינים יש חומר וצורה.
אחד הנושאים המרכזיים בספר הכוזרי לר' יהודה הלוי הוא הנושא המכונה "סגולת ישראל". הכוזרי מציג בצורה שיטתית תפיסה המעמידה את עם ישראל במעמד שונה משאר בני המין האנושי, מעמד של מעין "דרגה חמישית" במציאות, הבאה אחרי ארבע הדרגות הידועות: דומם, צומח, חי, מדבר (= אדם). את מהותה של הדרגה החמישית הזאת הוא מכנה "העניין האלו-הי", בהבדל מ: "העניין השכלי", שהוא מהות האדם בכלל, "העניין הנפשי", שהוא מהות בעלי החיים, ו"העניין הטבעי", שהוא מהות עולם הצומח.
לאמור: התורה לא ניתנה לאדם (=מדבר) באשר הוא אדם (=מדבר), אלא רק לאותו חלק של מין האדם שהתחברה אליו האלוהות, שהוא עם ישראל. ועל זה מדגיש רשב"י בתלמוד: "אתם קרויים אדם ואין אומות העולם קרויים אדם" (מסכת יבמות דף ס"א).
אותו "עניין אלו-הי", נברא באדם הראשון, אך לא עבר אל כל צאצאיו. אלא אל יחידים מזרעו, ורק אחרי תהליך שנמשך דורות התפתח זן של בני אדם שבו העניין האלו-הי הוא תכונה בלתי הפיכה: כל בני הזן הזה נושאים את התכונה הגנטית, אשר גם אם אינה יוצאת אל הפועל ונראית לעין ביחיד כלשהו - מכיוון שאדם יכול למרוד בתכונתו ולהתנהג בבחירתו החופשית כאילו אינה קיימת בו - הריהי עוברת בתורשה אל זרעו, ובו היא תוכל לצאת אל הפועל.
זן בני האדם הנבחר הוא בני ישראל.
"וַיִּפַּח בְּאַפָּיו, נִשְׁמַת חַיִּים;" אומר הזוהר הקדוש: "מאן דנפח מדיליה נפח", מה שנפח הקדוש ברוך הוא, מעצם עצמותו נפח, חלק ממנו ממש. הווי אומר, אותו עניין אלו-הי שהזכרנו למעלה אותו מביא הכוזרי, הוא חלק אלו-ה מעצם עצמות הקדוש ברוך בעצמו.
אותו חלק אלו-ה המצוי בכל אחד מישראל, לא ניתן בשאר בני האדם.
ומצינו מפורש בדברי הרמב"ם בפירושו למסכת אבות - ה' י"ח, שאמר: "וכבר חנן ה' זאת האומה, רצוני לומר ישראל, בהיותם בעלי בשת פנים, וכך אמרו שסימן זרע אברהם - ביישנין רחמנין וגומלי חסדים. ואמר: "בעבור תהיה יראתו על פניכם", אמרו: זו בושה. וכאילו אמר כאשר סיפר מעלת הבושה, אלוקים, כשם שחוננתנו בזאת המעלה כן חון אותנו, שתבנה עירך בימינו."
"לא רק לגבי מידות, אלא גם לגבי אמונה וידיעת ה', יש בישראל תכונה העוברת בירושה: וכבר ערב לנו ה' יתברך, ודי בו ערב, והודיענו שכל מי שעמד במעמד הר סיני יאמינו במשה רבנו ובכל מה שאמר, הם ובניהם ובני בניהם עד סוף כל הדורות, והוא אומרו יתעלה: "הנה אנכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם בדברי עמך וגם בך יאמינו לעולם". לכך יוודע שכל מי שיצא מהדת הנתונה במעמד ההוא - שאינו מזרע האנשים ההם. וכן אמרו רבותינו ז"ל על כל המסתפק בתורת משה: "לא עמדו אבותיו על הר סיני" (איגרת תימן עמוד קכו).
עצם הרעיון שמעמד הר סיני הטביע בעם ישראל הטבעה רוחנית, המתבטאת בדבקות בסיסית בתורה, בדעותיה ובאמונותיה, שאינה עלולה לחלוף ולהיעלם במשך הדורות, היא קביעה שהרמב"ם קובע וחוזר וקובע בהחלטיות:
"וכבר דימה שלמה ע"ה האומה לאישה יפה... ודימה אלו אנשי הדתות והאמונות אשר ירצו למשכה אליהם ולהשיבה לאמונתם בזונים המסיתים... והסתכל חכמת המשל וסודותיו שהוא כפל מלת 'שובי' ארבע פעמים בזה הפסוק, רומז להיותנו מבוקשים לצאת מן הדת ולהתאחד בהם בכל אחת מארבע מלכויות, אשר אנחנו היום באחרונה מהן. וכבר יעדנו ה'... בהיותם מכריחים אותנו להאמין בדעותם, והוא אמרו: "ועבדתם שם אלוהים מעשה ידי אדם עץ ואבן". ואמנם עם זה לא יהיה כולל בכל הארץ ולא יכרית ה' תורתו מאתנו לעולם, ערב לנו ואמר: "כי לא תשכח מפי זרעו". ובאר לנו על ידי ישעיהו מבשר האמה שהאות בינינו ובינו יתעלה, והמופת המורה שאנחנו לא נאבד, הוא השאר תורת ה' ודברו בינינו, אמר: "ואני זאת בריתי אותם אמר ה' רוחי אשר עליך ודברי אשר שמתי בפיך וגו' " (שם עמודים קכח-קכט).
נמצאנו למדים, שבכל אחד מישראל, ישנו חלק אלו-ה ממעל, שהוא חלק מעצמות הקדוש ברוך הוא, כביכול, שכמו שהוא אחד ואין בילתו, הרי אותו חלק ביחיד מישראל, גם הוא יחיד ביחודו, ואין בילתו.
וכמו שלימדנו הרמב"ם במשלו של שלמה המלך שדימה האומה כולה לאשה יפה, הרי שלימדונו חז"ל שמה, והוא כנסת ישראל.
כנסת מלשון כינוס, "לך כנוס את כל היהודים".
קודשא בריך הוא, אורייתא, וישראל, חד הם. פשוטם של דברים: בורא העולם, התורה, וישראל, מהות אחת היא. הכיצד? והרי הקב"ה אין סוף ברוך הוא, אין לו גבול ומידה? אכן, אולם רצה הבורא ועלה במחשבתו להיות לו עם שיהא מולך עליו, לכן ברא שיעורין ומידות בהן יחיל עצמותו באופן הניתפש ומושג וקבע עצמו בתורה שנאמר: "אנא נפשי כתבית יהיבית" (אני את נפשי כתבתי ונתתי) שכביכול כתב הבורא ית' את נפשו, ונתנה לממלכת כהנים וגוי קדוש - ישראל.
היוצא מדברינו כך: * בכל אחד מישראל יש חלק פרטי שלו יחיד ומיוחד של הבורא יתברך שמו. * התורה בכללותה היא כביכול אין סוף רוחניות הבורא ית' מפורטת לשיעורין הניתנים לתפישה.
תכלית התכליתין בזה העולם מתבטאת בסוד הגדול והכמוס שהיה לפלא בעיני יעקב אבינו מי גילה זאת לבניו שקראו לפניו: "שמע ישראל ה' אלוהנו ה' אחד", והוא מייד השלים "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד".
השכינה שוכנת בכל אחד מישראל.
היא חלק אלו-ה ממעל, חלק מהשם יתברך בעצמו, חלק השייך לו, ומשתוקק לחזור לשורשו העליון הקדוש. הואיל ולכל יחיד יש בחירה לטוב או למוטב, הרי שהתגלות חלק זה ביחיד היא לפי בחירתו, באופן שיכול היחיד בבחירתו לגרום לחלק אלו-ה המונח בו להדחק ח"ו לקרן זווית, ולסבול צער גלות נורא מעצם מעשיו של היחיד. או להיפך, כאשר יבחר היחיד בסגולת ישראל, וישתמש בכלים אותם נתן לו הבורא יתברך שמו בתורה הקדושה היא שיעורין ומידות בהם יוכל היחיד להשתלם בהשבת חלק אלו-ה המונח בו לשורשו בחיים חיותו, באופן שתהא השראת השכינה עליו בגלוי.
גם כאשר יבחר היחיד בדרך מיצוי חלק אלו-ה המונח בו ע"י שימוש בשיעורין ומידות שבתורה, ויביא עצמו ע"י בחירתו להשראת השכינה עליו בגלוי, עדיין רק חלקו שלו כביכול הגיע למיצוי, ועדיין חסרים שאר חלקי אלו-ה המונחים בשאר ממלכת כהנים וגוי קדוש ישראל, ועל זאת צער ה"שכינה הקדושה" באשר שאר חלקיה אינם באים לידי מיצוי, באופן שתשרה השכינה בגלוי, בעת ובעונה אחת באותו הדור, על כל היחידים מעם ישראל, באופן שתהא כדימויו של שלמה המלך אותה אשה יפה, כנסת ישראל המושלמת בהדרה, השבה לביתה, הוא בית הבורא יתברך שמו, ששם ישכון לו כדירה בתחתונים.
שמו של הבורא כפי המופיע בדברי קבלה הוא : "אחדות הפשוט"
המאחד את פעולות המשתנים.
באותו סוד גדול המונח בקריאה : שמע ישראל ה' אלוהנו ה' אחד, מונח סוד הגאולה.
כאשר היחיד מזן בני האדם הנבחר לסגולת התכלית - ישראל, ישכיל לאחד חלקו שלו עם שאר החלקים המונחים בשאר היחידים מבני עמו, מחוברים ע"י התורה המכילה את השיעורין והמידות המקיפים את כל המושגים הנדרשים לאחדות הפשוט המאחד את כל פעולות המשתנים, אזי: "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד".
במהרה בימינו אמן.
נשלח ב-16/3/2006 00:20
אמן :) איזה יופי!!! חזק וברוך.
נשלח ב-16/3/2006 01:18
רבי מרדכיי ישר כח איזה דברי אלוקים חיים
נשלח ב-16/3/2006 07:21
גם הגוים עכשיו חלק אלוקה ממעל ה' נפח באפם רוח חיים
ברוכים הבאים לאלף השמיני הוא נצח נצחים שבת אחרונה היתה עולם נצח... אלף השביעי
אשריכם מי מטהר אתכם אביכם שבשמים! אמר רבי עקיבא
אני + רבי עקיבא + רשב"י + אליהו הנביא היחידים שראינו "אלף שנים בעיניך כיום אתמול כי יעבור"
כל השאר ראו "אשמורה בלילה"
ישנתם ידידי, עורו כי בא זמן גאולתכם!
נשלח ב-16/3/2006 11:34
בס"ד
sepi12
אכן גילוי נאה. ראה שפתחת פיך, הופעת והתגלת, ברוך הבא. הבאת אתך משהו, חוץ מלספר לנו כמה אנו נחותים?
כדי לסבר את אזנך, רק אם "זרמתם" - אזי - "שינה יהיו", וגם אז - "אני ישנה ולבי ער".
ועוד : "אל תראוני שאני שחרחורת....", "שחורה אני ונאוה..."
ובאשר ל"אלף":
"האלף לך שלמה", "כמגדל דוד...אלף המגן תלוי עליו, כל שלטי הגבורים".
אלפ - פלא - כתר.
ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד.
נשלח ב-16/3/2006 11:49
בס"ד
בהודעת ברוך הבא, לא רציתי להשיב פניך אחור, לכן לא התייחסתי לדבריך אודות הגויים, ומה ד'נפח בהם, אולם מאחר ואתה כבר בן בית, וקיבלנו פניך הרי שנלמדך ונאלפך בינה:
אומרת הגמרא בבבבא בתרא דף טו:
"מיתיבי שבעה נביאים נתנבאו לאומות העולם ואלו הן: בלעם ואביו ואיוב אליפז התימני ובלדד השוחי וצופר הנעמתי ואליהוא בן ברכאל הבוזי. וליטעמיך, אליהוא בן ברכאל לאו מישראל הוה? והא כתיב ממשפחת רם14! אלא אינבוי אינבי לאומות העולם, הכי נמי איוב אינבוי אינבי לאומות העולם. אטו כולהו נביאי מי לא אינבוי לאומות העולם? התם - עיקר נביאותייהו לישראל, הכא - עיקר נביאותייהו לאומות העולם. מיתיבי חסיד היה באומות העולם ואיוב שמו... תנאי היא דתניא רבי אלעזר אומר איוב בימי שפוט השופטים היה... רבי יהושע בן קרחה אומר איוב בימי אחשוורוש היה... רבי נתן אומר איוב בימי מלכות שבא היה... וחכמים אומרים איוב בימי כשדים היה... ויש אומרים איוב בימי יעקב היה... וכולהו תנאי סבירא לחו דאיוב מישראל הווה לבר מיש אומרים, דאי ס"ד מאומות העולם הווה, בתר דשכיב משה מי שריא שכינה על עובדי כוכבים והא אמר מר ביקש משה שלא תשרה שכינה על עובדי כוכבים וניתן לו, שנאמר: "ונפלינו אני ועמך".
ובברכות (ז, א):
וא"ר יוחנן משום ר' יוסי שלושה דברים ביקש משה מלפני הקב"ה ונתן לו, ביקש שתשרה שכינה על ישראל ונתן לו, שנאמר: "הלא בלכתך עמנו", ביקש שלא תשרה שכינה על עכו"ם ונתן לו, שנאמר: "ונפלינו אני ועמך", ביקש להודיעו דרכיו של הקב"ה ונתן לו, שנאמר: "הודיעני נא את דרכיך".
וב'סדר עולם רבה' (סוף פרק כא):
"בלעם ואביו ואיוב מארץ עוץ ואליפז התימני ובלדד השוחי וצופר הנעמתי ואליהוא בן ברכאל הבוזי אלו הנביאים שנתנבאו לאומות עד שלא ניתנה התורה לישראל, אבל משניתנה תורה לישראל פסקה רוח הקודש מן האומות. וכן במשה הוא אומר: "ובמה יודע אפוא כי מצאתי חן בעיניך וגו' ". מנין שעשה הקב"ה רצונו? שנאמר: "הנה אנכי כורת ברית וגו' " - באותה שעה פסקה רוח הקודש מן האומות."
"...אמר רב פפא שור שנגח את השפחה (גויה בהריון) ויצאו ילדיה משלם דמי ולדות מאי טעמא חמרתא מעברתא בעלמא הוא דאזיק דאמר קרא (בראשית כב) שבו לכם פה עם החמור עם הדומה לחמור..."
גם נאמר שדוקא בנ"י קרויים "אדם" ולא הגויים...
משנה במסכת ע"ז
דף כו, א משנה בת ישראל לא תיילד את <העובדת כוכבים> {הנכרית} מפני שמילדת בן <לעבודת כוכבים> {לעבודה זרה} אבל <עובדת כוכבים> {נכרית} מילדת בת ישראל בת ישראל לא תניק בנה של <עובדת כוכבים> {נכרית} אבל <עובדת כוכבי'> {נכרית} מניקה בנה של ישראל ברשותה:
יש עוד אין ספור דוג' לגבי מעמדם השונה של הגויים לעומת בנ"י וזו לא גזענות.
מצד שני, זה לא אומר שצריך להקצין לצד השני ולומר שצריכים להרוג ח"ו את הגויים כי הם נחותים יותר ולבוא בכל מיני תאוריות של "טוהר הגזע" (מזכיר משהו?) כמו שעשו אחרים יש"ו.
כשחיל פרעה טבע בים רצו המלאכים לומר שירה ל-ה' אבל ה' אמר "מעשה ידי טובעים בים ואתם רוצים לומר שירה" !?
משמע ש-ה' היה בצער כי גם הגויים מעשה ידיו.
ר' יוחנן היה מקדים שלום אפילו לגוי בשוק. (ק"ו לישראל)
ביהדות, יש אפשרות לגוי להתגייר ולהצטרף לעם היהודי ואם הוא מתגייר והופך לגר צדק, יש כלפיו ציווי מיוחד לאהוב את הגר. בנוסף ל "ואהבת לרעך כמוך" גם "ואהבתם את הגר..."
אבל שיהיה ברור, לגויים אין שום אחיזה בעולמות עליונים רוחניים ובמערכות אלוקיות עליונות ולא יכולים לשנות את מזלם עפ"י מעשיהם. אם עפ"י הכוכבים, הגוי צריך למות, הוא ימות ודאי. לגויים אין חלק אלוקי ממעל.
אבל אם ח"ו רואים בכוכבים שיהודי עתיד למות ח"ו , הכל עוד יכול להשתנות באמצעות חזרה בתשובה, צדקה (כמו בתו של ר"ע שנצלה ממות בליל חתונתה בלל שנתנה את מנתה לעני) וכו' כי ליהודי יש חלק אלוקי ממעל והוא יכול להפעיל מערכות אלוקיות רוחניות שהן מעל למזל ולהנצל.
בשורות טבות.
נשלח ב-16/3/2006 16:10
אכן, דברי תורה משמחי לב.
יישר-כוח.
נשלח ב-3/3/2007 22:43
נכנס יין יצא משיח...........
בס"ד
ויעל לוט מצוער וישב בהר ושתי בנותיו עמו וגו', מאי טעמא,
בגין דחמא דהוה קריב לסדום ואסתלק מתמן,
רבי יצחק פתח, (איוב לז יב) והוא מסיבות מתהפך בתחבולותיו לפעלם וגו',
קב"ה מסבב סבובין דעלמא (הקב"ה מסבב סבות בעולם)
ואייתי קומרין טהירין למעבד עובדוי,(ומביא לעולם אישים צחים שהם מלאכים קדושים הממונים לעשות
(והגלגל עומד ותלוי כפי מעשיהם של בני אדם שהם מהפכים את הדין לרחמים או להיפך)
ועל דא בתחבולתו לפעלם,(כי כל מה שמשתנה ומתהפכת הנהגת המלכות שהיא תחבולתו של הקב"ה,
הכל תלוי כפי פעולת בני האדם) ולא קיימא תדיר.(ואינו עומד לעולם בצד אחד אלא מסתובב
לפעול פעולות שונות בעולם).
תא חזי, קב"ה גרם סבובין ועובדין בעלמא,(בא וראה הקב"ה גורם סבובים ותחבולות שונות
כדי שיעשו מעשים טובים בעולם) בגין למעבד כלא כדקא יאות,(כדי לתקן הכל כראוי)
וכלא נפקא מעקרא ושרשא דלעילא(וכל פעולות אלו יוצאות ומשתלשלות מרצון המאציל העליון
שהוא עיקר ושורש של כל העולמות העליונים, ומפרש הנה) אקריב אברהם לגביה(הקריב הקב"ה את
אברהם אליו)
נפק מניה ישמעאל,(ותחילה כדי להוציא ממנו הזוהמא יצא ממנו ישמעאל,
שהוא קליפה קרובה אל הקדושה)
דלא הוה אברהם גזיר כד נפק מניה,(לפי שעדיין לא היה אברהם נמול כשיצא ממנו ישמעאל)
בגין דאיהו לתתא,(לפי שאברהם היה אז מושרש למטה קרוב אל הקדושה)
ולא אשתלים באת קיימא קדישא.
(ולא נשלם עדיין באות ברית קודש, לכן אז כשלא היה מטוהר לגמרי משורש הקליפה יצא ממנו ישמעאל,
שהוא קליפה הקרובה אל הקדושה) לבתר קב"ה סבב סבובין בתחבולותיו,
(אח"כ סבב הקב"ה סבות ברוב חכמתו ורצונו הטוב) ואתגזר אברהם(ונימול אברהם ונבדל מכל קליפה)
ועאל בברית,(ונכנס בבריתו של הקב"ה ונשרש בתוך פנימיות הקדושה דהיינו ביסוד)
ואשתלים בשמיה,(ונשלם בשמו של הקב"ה בשם הוי"ה שבת"ת) ואקרי אברהם,
(ונקרא אברהם באות ה') וה' עלאה אעטרת ליה ברזא דמים מרוח(וה' הראשונה של השם הוי"ה
שהיא הבינה עטרה אותו והאירה בו בסוד מים מרוח,
שהוא הארת החסד שנמשכה מהבינה הנקראת רוח אלהי"ם)
כיון דרזא אשתלים,(כיון שסוד אות ה' נשלם באברהם שהיא הארת הבינה)
ואתגזר,(וגם היה כבר נימול)
נפק מניה יצחק,(אז יצא ממנו יצחק, כי עד שלא נימול אברהם לא היה אפשר
לצאת ממנו יצחק מפני קדושתו ומעלתו) והוה זרעא קדישא,(והיה זרע קודש)
ואתקשר לעילא(ונתקשר יצחק למעלה בספירות העליונות) ברזא דאש ממים
(בסוד אש הגבורה של יצחק שיצאה ממימי החסד של אברהם)
ועל דא כתיב (ירמיה ב כא) ואנכי נטעתיך שורק
(פי' הקב"ה אמר ליצחק שאנכי נטעתי אותך להיות ענף טוב מאילן הקדוש
שהוא אברהם אחר שנצטרף ונתקדש,
ועי"ז נתקיים בזרעך שהם בני ישראל) כלה זרע אמת,(שכולם הם זרע אמת וקדוש)
ולא אתקשר בההוא סטרא אחרא.(ולא נתדבק בהם הסטרא אחרא
כי נבדלים הם ישראל מערוב האומות,
הרי אנו רואים איך שהקב"ה סיבב סבות ותחבולות איך להוציא את זוהמת
קליפת ישמעאל מאברהם טרם שנימול, ואח"כ להוציא את יצחק
מאברהם אחר שנימול כדי שיצא ממנו בקדושה)
תא חזי(עתה מבאר סוד הפסוק שהתחיל בו)
לוט נפקו מניה ומבנתיה תרין אומין מתפרשן,(בא וראה לוט יצאו ממנו ומבנותיו ב' אומות
נבדלות שהם עמון ומואב, ואפילו שהיו משתי אחיות ואב אחד והיה ראוי שתצא מהם אומה אחת,
עכ"ז נבדלו להיות ב' אומות) ואתקשרו בההוא סטרא דאתחזי לון,
(ונתקשרו שניהם בשורש הקליפה שהיה ראוי להם)
ועל דא קב"ה מסבב סבובין ומגלגל גלגולין בעלמא,
(ועל כן מסבב הקב"ה סבות ומגלגל גלגולים בעולם)
דיתעביד כלא כדקא יאות,(כדי שהכל יהיה נעשה כראוי לפי רצונו יתברך)
ויתקשר כלא באתריה.(ויתקשר הכל במקומו הראוי לו על פי רצונו יתברך לצורך תיקון הבריאה).
עשיתי חיפוש בגוגל של sepi12 ומצאתי את האשכול הזה שמכיל הודעה שכתבתי מימים לא ימים.
אבקש למחוק ההודעה הנ"ל ביחד עם ההודעה הזו. תודה נ.ב. אני בכלל לא זוכר שכתבתי את זה. החשבון ההוא נחסם בפורום הזה.
נשלח ב-1/2/2008 11:17
בס"ד
ידידי מיכאל היקר.
אומר הבעל שם טוב הקדוש: "ברא הקב"ה את הרע כסא לטוב" דהיינו, מה שהרע קיים בעולם הוא רק כדי לבסס ולייסד את הטוב, ועכשיו על בסיס דברים קדושים אלו, צא וחשוב הכיצד היינו מסבירים טוב את מהות חלק הגויים ללא דבריך שאתה מבקש למחוק?
לא ידידי.
זיכה אותך הקב"ה שעל ידי דבריך אלו הסברנו הדק היטב את מהות חלק הגויים, ולכן ראוי שישארו במקומם.
ואדרבא, הואיל ואני מבין מהיכן באה בקשתך שכולה ממקום טוב נקי וזך נכון להיום, אומר לך, שהיו המון תמונות ספרים, ומהלכים מחשבתיים שמחקתי\שרפתי\השמדתי כש"חזרתי בתשובה" (שמתי גרשיים הואיל ואני מתייחס לזמן בו התחיל התהליך ולא לגבי עצם החזרה בתשובה המתרחשת אצל אנשי אמת , כל יום, ויש אפילו כל רגע...) ולא כך צריך לנהוג (למחוק וכו') אלא לנסות להבין היכן היה מונח הטוב גם שם, ולנסות להגיע לתיקון אותם דברים ע"י חיפוש הטוב האמיתי, והבאת המציאות אל הטוב הזה.
במקרה של בקשתך זו, אם אמחק את דבריך, איזה משמעות תהא לדברים שענו לך חברי הפורום לאחר מכן?
בכל מקרה, אני רואה טוב גמור גם בבקשתך הנוכחית, הואיל וע"י החיפוש שלך בגוגל, והתקלותך באשכול הזה, זיכת את אלו שלא קראו את הדברים המובאים בו, להכיר דבר שאינו מוכר בעולם (בצורה הגלויה בה הוא מופיע כאן) והואיל ואין הנחתום מעיד על עיסתו, אסתפק לאמר רק זאת:
מי שיראת ה' נוגעת לליבו, יקח ויעתיק הודעת הפתיחה לאשכול זה, ויפיצה היכן שרק אפשר, כדי שיותר ויותר מבני ישראל קדושים יכירו מעלת נשמתם הקדושה, ויתחזקו בידיעה זו ללבב אמונתם הקדושה.
אני לא ת"ח אבל הגעתי למסקנה שלגויים אין בכלל נשמה אבל אני בספק לגבי המסקנה הזאת כי לה' היה אכפת מה קורה בנינווה למשל ובסדום ועמורה
נשלח ב-22/10/2008 23:14
בס"ד
אם זו הבעיה אז זו לא בעיה מיכאל היקר.
שהרי כל סיפור יונה הנביא ונינווה המוזכר ביום הקדוש ביותר ביהדות הוא יום הכיפורים
בא ללמדך כל שכן.
מה אם לגויים כך, על אחת כמה וכמה לישראל קדושים באלפי מונים יותר.....
ועכשיו אחרי הימים הקדושים מהם אנו יוצאים רחוצים ונקיים מעוון, כאשר קל יותר לסחוב את שק העצמות המלא חורים הזה שאין הרוח מתפוגגת ממנו על אף הנקבים הרבים שבו,
אפשר להתחיל מהתחלה.
בראשית...:-)
נשלח ב-23/10/2008 00:07
יפה ותודה. הבעיה נפתרה.
אכן הסיפור של נינווה בא ללמדנו. וכך גם הסיפור של סדום ועמורה בא ללמדנו ואין לו שום קשר למעשיהם של הגוים. מ.ש.ל :)