לאחר כל הבדיחות ה'טפשיות' הנ"ל, רצ"ב מעט בדיחות איכותיות מעניינו של יום, שרק בוגרי ישיבה רציניים יצליחו / ידעו להנות מהן כדבעי(ולמי שחיי את הספרות והאוירה האידישאית בתקופת התחדשות העברית). הזכויות (ברובן) שמורות לדרוינוב - אמן הבדיחה והחידוד במחצית הראשונה של המאה הקודמת...
1. פעם אחת בט' באב ישב לו החוזה מלובלין ז"ל ראשו בין ברכיו ובכה בדמעות שליש על חורבן ביהמ"ק עד שעמדה נפשו לצאת מחמת צער, נכנס אצלו הרב ר' מרדכי מרקובי לבדח דעתו קצת, שאלה יש לי לשאול אל רבינו: הכתובה שנתתי לאשתי נתקרעה מרוב יושנה, עמדה אשתי ודיבקה את הקרעים בשאור, מותר לי לדור עם אשתי בפסח? שמע אותו צדיק ושחק.
2. ביו"ט א' של חג בא הגרף - בעליה של העיירה לביהכ"נ, לראות מנהגי תפילה של יהודים בא, מיד פינו לו מקום בכותל המזרח והגבאי ישב לידו ובאר לו הכל. שהתחילה מכירת העליות והשמש הגיע למכירת "מפטיר", פשט הגביר של העיירה שלש אצבעות, הסביר הגבאי לגרף: רצונו של הגביר לקנות עליה זו בשלשה זהובים. שמע הגרף ופשט כל חמש אצבעותיו. נבוך הגבאי ואמר לו: אדוני הגרף מה לך ולסחורה שאין אתה יודע מה טיבה?. החזיר לו הגרף, את טיבה של הסחורה איני יודע אבל את טיבו של הגביר שלכם אני יודע, אם הוא רוצה לקנות בשלשה מובטחני שהיא שווה לכל הפחות חמשה...
3. ער"פ הביא מחבר את ספרו החדש לעשיר אחד ב"תורת מתנה". נטל העשיר את הספר ואמר למחבר: חביב עלי ספרך, ותודתי נתונה לך. א"ל המחבר: חביבה עלי תודתך, אבל שאלה יש לי לשאול אותך, שמא אתה יודע מפני מה אין אומרים "מזמור לתודה" בער"פ?. אמר העשיר אני איני יודע, שמא אתה יודע?. החזיר לו המחבר: הן, אני יודע, ער"פ שקורבנותיו מרובין אין יוצאים ידי חובה ב"תודה"...
4. שנים באו לרב מקבל שוחד לדין, שמע הרב את טענותיהם וא"ל הדבר טעון עיון, שובו ובואו מחר. מיד הבין אחד מבעלי הדין למה מענה הרב את הדין - ואמר לו: ברשותך, רבי, אספר לך מעשה שהיה: מעשה בכפרי שערך את ה"סדר של פסח", וכשהגיע ל"ר' אלעזר ור' יהושע ור"ע ור"ט", ראה שאשתו מטיפה מכוסה. מחה ואמר לה: כאן אין מטיפין, הללו רבנים הם ולא מכות!. וכשהגיע ל"דם, צפרדע, כנים", ראה שאשתו אינה מטיפה מכוסה. תמה ושאל: מפני מה אין את מטיפה?. השיבה לו האשה: חוששת אני שמא גם אלו רבנים הם. נאנח הבעל והחזיר לה: אפשר שלשעבר היו רבנים, עכשיו אינם אלא מכות...
5. ער"פ שלחה הקהילה מצה ויין וכל צרכי פסח לאסירים היהודים. למחר הלך השמש לשם, ושאל את האסירים - אם קבלו הכל ועשו את הסדר כהלכתו?. קם הזקן שבהם ונתן שבח והודיה לקהילה ואמר: ב"ה עשינו את הסדר ככל ישראל לא חסרנו אלא דבר אחד. שאלו השמש ומה חסרתם?. השיב הזקן כשהגענו ל"שפוך חמתך", ביקשנו לפתוח את הדלת ולא עלה בידינו...
6. יהודה-לייב גורדון (מגדולי סופרי העברית החדשה במחצית הראשונה של המאה הקודמת)הזמין את המומר ק.א. שפירא (משורר ידוע) ל"סדר של פסח". חזר שפירא והזמין את יל"ג ל"סדר של פסחא". וכשבא אליו יל"ג בתחילת הלילה, מצא שהכל כבר תם ונשלם. א"ל יל"ג: בוא וראה מה בין סדר שלנו לסדר שלכם, אנו פינו מלא עד חצות לילה, ואתם תיכף ומיד עם ערב כרסכם מלאה. החזיר לו שפירא: מה תימה יש בדבר?, אתם שוהים הרבה ב"מה נשתנה", ו"בעבדים היינו", ואילו אנחנו מתחילים מיד ב"דבר אחר"...
7. אור לי"ד, אמרה אשה לבעלה: לך ובדוק, כבר ביערתי כל החמץ מן הבית. נהם הבעל לעברה: הרי את בבית. לגלגה האשה ואמרה: חמץ זה אינו מעכב, עוד לפני עשרים שנה מכרו אבא לגוי...
8. אב טעה בהגדה של פסח וקרא: דם, צפרדע, בנים... הפסיקו בנו: אבא, 'כנים' כתיב. החזיר לו האב: אין בכך כלום, אף 'בנים' מכה יפה הם...
9. כשהגיעו "מתקני הסידור" ל"דיינו" שבהגדה של פסח, טבל הזקן שבהם קולמוסו בדיו, ומחק הכל. אמרו לו תלמידיו: רבנו, שמא נשאיר זכר?. הסכים הזקן, טבל עטו בדיו והשאיר זכר - "אילו נתן לנו את ממונם, ולא נתן לנו את התורה דיינו"...
10. ראה שמעיה בטלן שחג הפסח ממשמש ובא ובידו אין כלום לצרכי החג, נמלך וכתב מכתב לקב"ה: אבינו מלכנו, רחם נא ותן לעבדך שמעיה בן פיבוש הלוי ממון לצרכי הפסח. כתב את המכתב, וחתם עליו בסלסולים 'שמעיה במוהר"ר פיבוש סגל' וזרקו לשמים. עשה הרוח שליחותו, והביא את המכתב לידי רוטשילד. קרא רוטשילד את המכתב, שלח אחרי שמעיה ואמר לו: שמע האלהים את תפלתך, ושלח לך על ידי חמישים זהובים. נטל שמעיה את הזהובים והביאם לאשתו. נסתכלה בו אשתו וראתה שפניו עצובות. אמרה לו: שמעיה, על מה אתה נעצב עכשיו?. החזיר לה שמעיה: מי יודע כמה הותיר רוטשילד זה בידו שכר טרחה!...
11. שאלו למחודד אחד: מה טעם אנו עושין בסדר של פסח זכר לטיט ולמרור של ישראל במצרים, ואין אנו עושים זכר לרכוש הגדול שהוציאו ישראל ממצרים?. השיב המחודד: טעמו של דבר, שהטיט והמרור עדיין לא פסקו ואילו הרכוש הגדול לא נשתייר ממנו אפילו זכר...
 |
|
|
