מי לא מצביע/ כן מצביע - למי? ו..למה?

מדוע באמת באופן טבעי הדעות הולכות שמאלה, עם השנים, ולמי, מגי?

שלום

אם כן המפלגה שלי ניצחה - 36.8 אחוז, שזה 44 מנדטים. נראה כמה זמן יחזיק הקרקס הנוכחי.

עד שיבוא צאצא מבית דוד ויבנה המקדש ויקבץ גלויות ורק כשכל ישראל יהיו על אדמתם אז תהיה האופציה להמלכת משיח למלך כי המלכות שלו חייבת להיות בבחירת כל ישראל וכשכולם על אדמתם אבל הקרקס יגמר רק כשהמלך יהיה ראש הממשלה

אני מעתיק משהו שכתב ניק בשם "מציץ ונפגע" בפורום עצור כאן חושבים:

ההתמרמרות היא בלתי נמנעת בחברה גדולה שבה יש קופנליקטים ממשיים בין קבוצות  גדולות של אנשים וקונפליקטים כאלה הם בלתי נמנעים. הבעיה האמיתית היא כיצד לקיים דו קיום ופשרה הוגנת בין הצדדים השונים מבלי לגלוש לאלימות. ועד היום הזה לא הוצג חלופה טובה יותר מאשר הדמוקרטיה.

מגי: זה הרבה יותר מ- 44 מנדטים. ה- 120 מנדטים מורכבים רק מאותם 63.2% שכן הצביעו. אם 63.2% זה 120 מנדטים - אז 36.8% זה 70 מנדטים!!

אזרחי: אירועי הקיץ האחרון מראים שהדמוקרטיה היא ממש לא כלי מוצלח כדי לפתור בעיות "מבלי לגלוש לאלימות". זו בדיוק אחת הסיבות שאני נגד הצבעה. כשבסופו של דבר המציאות נקבעת ע"י כוח ואלימות, מה הטעם להצביע?

שאם תעלה שאלה על אופי הגיור למשל, אם יהיה על פי ההלכה או לא ממש, אז יהיה מישהו שייצג אותי שם, ואת כל אלו שחושבים כמוני.

http://www.medinayehudit.org.il/article.asp?articleID=118 בגלל חשיבות המאמר בעיניי, אני מעתיק אותו לכאן: לא בקלפי טמון גורלנו | מאת ד"ר חגי משגב רגע לפני התוצאות, אני מבקש לשדר צפירת הרגעה. בניגוד למה שאומרים המועמדים וגם התקשורת, הבחירות האלה הן לא הגורליות בתולדות המדינה. אמת, יהיו החלטות מדיניות חשובות בעקבותיהן. אנשים רבים יתנגדו, אחרים יהיו בטוחים כי הנה בא לציון גואל; אלה יראו בעשייה כזו או אחרת כפירה בעיקרי המדינה, ואלה יראו בהיפך בגידה במהותנו. אלה גם אלה תולים במדינאות ובפוליטיקה מה שאין בה. דמותה של המדינה - וגם גורלה - אינם תלויים בפוליטיקה. המדינה לא תיחרב מוויתור על שטחים, אף לא אם נישאר בהם. היא תלויה בדברים אחרים לגמרי. בהיסטוריה הארוכה של ארץ ישראל, יש מעט מאוד פרקי זמן קצרים שבהם התקיימה כאן ישות מדינית הדומה לשלנו: מדינה בשלטון אחד, על כל תחומי הארץ בין הלבנון לסיני ובין הים למדבר. הראשון - בימי הממלכה המאוחדת של דוד ושלמה (שגם את קיומה יש השוללים היום), שהתקיימה כשמונים שנה; כאלף שנה אחריה - ממלכת החשמונאים, שהתקיימה כשבעים שנה; כאלף שנה אחריה - ממלכת הצלבנים, שהתקיימה כתשעים שנה; וכאלף שנה אחריה - מדינת ישראל. בשלב זה, הקורא מסתכל ודאי בעצבנות על שעונו ומחשב כמה זמן נותר. והאמת היא שהתמונה אינה מעודדת. ארץ ישראל, במצבה הטבעי, מחולקת בין כמה מדינות קטנות, לעתים מעט ולעתים עשרות. בתקופות אחרות היא מהווה חלק מאימפריה. כמעט ומן הנמנע לקיים כאן מדינה עצמאית, כפי שהוכיחה ההיסטוריה. מהו סוד הממלכות העצמאיות, ומדוע התפוגג קסמן? מה יש במצבה של הארץ, שמחייב צירוף נסיבות מיוחד ונדיר לקיום מדינה? והאם ניתן להאריך את תוקפן של נסיבות כאלה? לא כאן המקום לנתח את הגורמים וההשערות בעניין. דבר אחד ברור מהנתון המדהים הזה: מדינה עצמאית קמה כאן רק כשהיה חזון למקימיה. כשעמדה לנגד עיניהם מטרה ערכית, שעליה היו מוכנים לתת את חייהם. כשהאנשים הודרכו על-ידי החזון הזה. כך החשמונאים, כך הצלבנים, כך מקימי מדינת ישראל המודרנית. הווה אומר: לא ההחלטה המדינית הנכונה והריאלית עומדת ביסוד המדינה הזו, ולא היא שתחזיק אותה בחיים. הערכים הם העומדים בבסיסה. ללא ערכים, תחדל המדינה להתקיים בצורתה הנוכחית בעוד עשר עד עשרים שנה. זהו כנראה חוק היסטורי. אבל את הערכים לא קובעות המפלגות ולא הפוליטיקאים. הפוליטיקה אינה יוצרת מצבים ערכיים. היא אינה מנהיגה את העם בתחום המוסרי. היא תוצאת המצב, ולא ההיפך. כשהאדם הקטן, איש בביתו אינו ערכי - שום הנהגה טובה לא תצמח מזה. הדבר היה נכון במשטרים המונרכיים של הארץ, ועל אחת כמה וכמה נכון במשטר הדמוקרטי. ההנהגה משקפת אותנו, לא משנה אותנו. וכל עוד לא ייקח האדם הבודד, איש-איש בביתו, על כתפיו את האחריות הערכית הזו - אל יתלה תקוות בפוליטיקה. אם לא תתייחס בכבוד ובהגינות וביושר וחסד לבני ביתך ולשכניך, אם האדם לא יידע שממנו נתבעת התביעה הערכית, ולא ממנהיגו - חבל על הזמן. ההשקעה המטורפת שאנו משקיעים בבחירות ובפוליטיקה סוחטת אנרגיות, מתמקדת בשאיפות אישיות ובאינטרסים, מעוררת ויכוחים בחרי אף על טקטיקות, מסיטה את תשומת הלב לדברים הגדולים והלא חשובים. אבל שום בחירה, בשום מפלגה, לא תשפר את המצב הזה. לא כסף לשכבות, לא חוקים מכל סוג, לא תגבור כוחות אכיפה, אפילו לא תקציבים לחינוך. רק נכונות לקחת אחריות על חיים של משמעות, של ערך. רק החלטה אישית. לזה אתה מוכן? ד"ר חגי משגב, מרכז שפירא, מרצה באוניברסיטה העברית

כל כך כל כך כל כך נכון. תודה סגל.

יפה מאד אראל, וגם מעורר את הנפש לדברים החשובים יותר של החיים. אבל מה שכתבת ש"ההשקעה המטורפת שאנו משקיעים בבחירות ובפוליטיקה סוחטת אנרגיות," איננו נכון, זה לקח לי מספר דקות לסיים עם זה, וגם לא עשיתי הכנות. ואף על פי שיש הרבה דברים לעשות ולהשקיע ולהשפיע זה אחד מהם.

אתה אולי השקעת רק כמה דקות. אבל יש אנשים שהשקיעו כמה חודשים - עברו מבית לבית, במסירות נפש, וניסו לשכנע אנשים שיבחרו במפלגה ה"נכונה". כל כך חבל - אם הם כבר עוברים מבית לבית, עדיף שינסו לשכנע את האנשים לדברים החשובים באמת - עדיף שישכנעו את האנשים לעשות דברים טובים, לעבוד את ה'... שלא יבזבזו את כוח ההשפעה שלהם על עניין שולי כמו הבחירות. המשק הישראלי בכלל השקיע 2 מיליארד ש"ח בכל המערכת הזאת - אני יכול לחשוב על כמה דברים יותר טובים לעשות בכסף...