|
|
| נשלח ב-23/4/2006 22:11 |
 |
| |
אני כבר 7 שנים חולם "לעשות תשובה", כרגע עסוק בלבהות בקרקע ושאלה מהדהדת בראש: "למה ?"   
|
|
|
|
|
| נשלח ב-24/4/2006 09:35 |
|
| |
מה בדיוק השאלה?
|
|
|
|
| נשלח ב-24/4/2006 12:51 |
|
| |
למה בדיוק אתה מתכוון כשאתה אומר " לעשות תשובה" ?
|
|
|
|
| נשלח ב-24/4/2006 14:29 |
|
| |
ואני סתם כך התגעגעתי פה לכולם...
|
|
|
|
| נשלח ב-25/4/2006 01:46 |
|
| |
שלום מגי - גם אנחנו התגעגענו אלייך...
אני רק רציתי לכתוב שיום השואה הוא היום שהכי קשה לי להתמודד איתו בשנה, ואני משתדלת לא לוותר לעצמי וכן לראות איזשהו סרט שקשור ליום השואה כדי להזדעזע...לזכור ולא לשכוח...!!!!!!!!!!!!!!
לפעמים אני מוצאת את עצמי מהרהרת ש " לא יכול להיות שזה קרה...איך אנשים יכלו לעשות דבר כזה???" וזה הכי מסוכן כי היום יש אנשים שהיו שם וסיפורים מפי אנשים חיים ( סבא שלי הוא אחד מהם !!!!!!!! ), וזו מציאות קשה שאני לא מסוגלת לתפוס, אבל אסור להתחמק ממנה וצריך לפתוח את הפצע ביום הזה ולא לתת לו להבריא.
אוף, זה ממש עצוב...
|
|
|
|
| נשלח ב-25/4/2006 20:30 |
|
| |
גם אני. ומשנה לשנה זה קשה יותר, כשאתה רואה את האנטישמיות המתחדשת בעולם, ואת האיסלאם שמצית את השנאה מחדש ולא נותן לנו פשוט להיות יהודים ולעשות מה שצריך...
אני לא מצליחה לזוז מהטלויזיה ביום הזה, מהופנטת, תוהה וכואבת. 
|
|
|
|
| נשלח ב-29/4/2006 22:35 |
|
| |
השבוע הייתי בירושלים - בדרך לכותל.
היה פקק אדיר בתוך ירושלים.
הייתי באוטו והיה לי ממש חם ( זה היה ביום חמישי שהיה ממש חם ), ומיהרתי כי קבעתי שם עם חברות ואיחרתי, והפקק לא זז וכבר הייתי די על קוצים, כשממש הגעתי קרוב לא היתה חניה ברדיוס של קילומטר לכל כיון מהכותל...עשיתי כמה סיבובים שבכלל הכניסותי אותי לפקק בנתיב מאוד צר שאי אפשר היה לברוח עם האוטו.
כשסוף סוף יצאתי מהפקק , מצאתי חניה די רחוק, וגם נגמר לי הבקבוק מים שהיה לי והייתי ממש צמאה כי היה מממממממש חם !!!
התחלתי לרוץ מהאוטו לכותל, נתקלת במלא אנשים בדרך...בצידי הדרך חנו אוטובוסים שהביאו מלא אנשים לכותל, והיה תור ממש ארוך בכניסה...
אחרי שחיכיתי את כל התור וסוף סוף נכנסתי, הלכתי לעזרת נשים שהיתה מפוצצת באנשים...בחיים שלי לא ראיתי כל כך הרבה אנשים בכותל...ולא מצאתי את חברות שלי, והייתי חסרת סבלנות, ונתקעתי במלא אנשים, והיה לי ממש חם...
עד שפתאום זה היכה בי...
איזה קטע...אני בכותל ויש מלא אנשים, ממש מלא אנשים, יהודים, שבאו להתפלל, ועשו עליות לתורה לבר מצווה של הילדים שלהם, והיתה ממש שמחה באויר וכולם זורקים סוכריות וצועקים וצוחקים ובוכים ומתרגשים,רוקדים, שרים, מלא ספרי תורה מכל עבר, שופרות, תופים, ברסלבים, חב"דניקים, דתיים, חילונים...כולם באו לכבוד מישהו אחד...
ואז היה לי ממש שמח...ושכחתי שחם, ומצאתי את החברות שהיה להן מים...
זהו...אוטוטו הגאולה.........
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-30/4/2006 09:42 |
|
| |
|
|
|
|
| נשלח ב-30/4/2006 11:22 |
|
| |
יוסף יצחק שלי בן השלוש וחצי עד היום היה בחיידר.
אבל הוא סבל שם מאד.
הוא זקוק לידיים נשיות ועדינות הרבה יותר מהמסגרת הקשוחה מדי בשבילו שהיתה בחיידר.
אז האזרחית ואני החלטנו להוציא אותו משם ולהעביר אותו לגן עם גננת.
והיום האזרחית לקחה אותו לשם.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/4/2006 13:18 |
|
| |
אזרחי ואזרחית - וואי, קראתי את זה וזה ממש מרגש, כל הכבוד לכם...
|
|
|
|
| נשלח ב-30/4/2006 13:51 |
|
| |
אני עצבנית.
ולמה?
משום שאני חיה עם אדם שמאחר כרוני לכל מקום. לא ב-10-15 דקות, שזה נקרא אצלו להקדים, אלא בשעה-שעה וחצי.
במשך שלושים שנה למדתי איך לחכות בלי להתעצבן, למדתי לא לצפות לשמש כשמחליטים יום קודם שיוצאים מחר לטיול מוקדם בבוקר, למדתי לארגן את זמני כך שאיכשהו אנחנו מסתדרים.
אבל ימי השישי מטריפים אותי. יש לי את יום שישי הקצר איתו - חצי יום יחיד בשבוע לכל הסידורים. מה לעשות, אין יום אחר.
ובכל יום שישי שאנחנו צריכים לסדר דברים אני מבקשת ממנו שיהיה מוכן ב-9 מתוך תקווה פראית כמוסה שיהיה מוכן בשעה 9:30 - אבל בעשר דקות לפני 11 הבן-אדם עוד שותה בנחת את התה שלו , ורק זירוז תקיף גורר אותו איכשהו לאוטו...(שיהיה ברור, הערתי אותו ב-8:30 ) והוא הבטיח להיות מוכן מיד...
ואז מה קורה כשיוצאים ויש רק שעתיים לסיים שלושה דברים? אז קונים בחיפזון ועושים טעויות, נחפזים מכאן לשם בלי לדעת מה באמת עושים, חוזרים הביתה בלי נשימה ובלי להשלים שום דבר כמו שצריך...
ועכשיו הייתי צריכה ללכת להחזיר, ולהחליף, ולנסות לפתור את השטויות מאותו יום שישי נחפז...
מה שכן, בכל מקום שאנחנו מגיעים, כולם משתגעים עליו, מרוב שהוא נחמד ורגוע ומתקשקש עם כולם....
זהו, אני עצבנית, ויש לו מזל שהוא לא לידי עכשיו.
יום טוב לכולם, ותודה על ההזדמנות לשפוך....
|
|
|
|
|
| נשלח ב-30/4/2006 15:32 |
|
| |
ניינו, קראתי מה שכתבת על המסע לכותל, והיתה לי ממש הרגשה של עלייה לרגל...
כל הכבוד. 
|
|
|
|
| נשלח ב-30/4/2006 22:01 |
|
| |
למה בדיוק אתה מתכוון כשאתה אומר " לעשות תשובה" ?
לא משהו בדרגות רוחניות גבוהות או משהו,
פחות לכעוס, יותר לחייך, שהמחשבות יהיו יותר מובנות כשל יצור אנושי יותר מאשר חיית טרף.
תוקן על ידי - Hominoidea - 30/04/2006 23:01:13
|
|
|
|
| נשלח ב-1/5/2006 00:19 |
|
| |
זה נקרא לשנות את המידות.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/5/2006 12:33 |
|
| |
אזרחי
תודה ! ברוכים הנמצאות והנמצאות. באלך לכתוב ספר ? אז שב תכתוב. מישהו אחד כתב ספר משך שנתיים ונהיה איש חינוך. רוצה ?
|
|
|
|
|
