האגדה מספרת על בחור שחשקה נפשו להתחתן, והיות והיה הסדרניק מעשי ומסודר שלא אוהב לחכות יותר מידי, החליט לעשות מעשה ולגשת ישירות למרכז השדוכים- הלא היא ה"מכללה" (בהטעמה מלעיילית מודגשת) בבית וגן. בצעד קל פנה בחורינו למזכירות ופנה בבקשה לא שגרתית בעליל למזכירה: "סליחה, את יכולה לסדר לי.. בחורה?", האמת נתנת להאמר כי במקום אחר המזכירה היתה לוטשת עיניים בתדהמה ומסובבת אצבע בתנועת הברגה נמרצת שאינה מובנת לשני פנים מאחורי גבו של בחורינו, אולם, כפי שכבר הזכרנו- מזכירת המכללה היא, ויודעת פרק בהלכות שדוכין (היינו: "לכל סיר יש מכסה, ולכל קוקו יש קוקיה. ואם אפשר לחבר בין השניים, למה לא?.."). ע"כ ענתה ברוגע "המתן מעט" ופנתה להשיג את ה"קוקיה" המבוקשת. בחורתינו נמצאה, ונגררה בין שעור למשנהו לדייט לא צפוי.. טוב, מובן שהם התחתנו וחיים באושר ועושר עד עצם היום הזה..:)
מה שאומר שלפעמים צריך לא רק לפנות למקומות הנכונים, אלא גם להפעיל קצת תושיה כדי למצוא שדוך:)
|
|
