'פשוטו של מקרא' מהו?

... וגם רבנו שלמה אבי אמי מאיר עיני גולה שפירש תורה נביאים וכתובים נתן לב לפרש פשוטו של מקרא, ואף אני שמואל ב"ר מאיר חתנו זצ"ל נתווכחתי עמו ולפניו והודה לי שאילו היה לו פנאי היה צריך לעשות פרושים אחרים לפי הפשטות המתחדשים בכל יום. (רשב"ם לבראשית ל"ז, ב)

.


בפשטות, שמה שמדרש אצל ראובן, פשט גמור הוא אצל שמעון, וההיפך.


 

יעקב135-
אתה מבין מהדברים שהפירוש הראשוני לא היה פשוטו של מקרא?
ומה חשב רש"י מעיקרא?

הרמב"ם כותב לבנו ר" אברהם. שלא ילמד תורה רק לפי פרושו של הראב"ע.
הרמב"ן  ואחרים חולקים על הראב"ע. ועל רש"י הרמב"ן עצמו מודה בפר" וישלח
 כי שינה הרבה מהפרושים שלו לאחר שהגיע לארץ. הוא עצמו חולק רבות
על רש"י, הרבה מן הפרשנים המאוחרים מפרשים פעמים רבות גם בצורה שונה.
ומענינת יותר מהפרשנות הקלאסית. ובכן אם כך מה הוא הפשט? הפשט לדעתי
הוא. כי לאחר שלומדים את ה"כ ל" הפרשנים ומתעמקים בהם.ומבינים  אותם.
הפשט הוא :    מה  "שאתה" מבין וחושב שזה הפשט.

אבו יוסוף הנכבד

המילה "פשט" פירושה "הבנה ראשונה ופשוטה", כמובן שצריך לקחת בחשבון מילים שנאמרו בצורה ציורית, כגון "ערים בצורות בשמים" ושם הפשט של המילים הוא, ערים בצורות הממוקמות בראשי הרים גבוהים. (י"א בשמים = באויר, ולפי זה גם כאן הביטוי נאמר בצורה פשוטה ולא מושאלת. חוברת שיחת דקלים, הרב קאפח).

אבו יוסוף
אם אתה בא לדון על פשוטו של מקרא, צריך לקחת בחשבון, שלפי חז"ל יש מסורת מסיני נגד פשוטו של מקרא.
וגם אם בתורה נכתב ממחרת השבת, במסורת קיבלנו ממחרת יום טוב, נגד הפשט.
וגם אם בתורה כתוב עין תחת עין, במסורת קיבלנו ממון.
וגם אם בין הערבים פירושו פרק הזמן משקיעת החמה עד צאת הכוכבים, במסורת קיבלנו משש שעות ומחצה.

כך שאם אתה בא לדון על פירושי רש"י וכדו', הם מושפעים ממסורת חז"ל שהיא לפעמים נגד פשוטו של מקרא, ורק בתקופה מאוחרת חזרו הפרשנים למקור, לפשוטו של מקרא.


תוקן על ידי - דרום_חוקר - 22/03/2006 13:10:22

דרום חוקר-
דברים דומים לדבריך ניתן למצוא באדרת אליהו לגר"א (לצערי, לא לפני כרגע) בתחילת פרשת משפטים.
למיטב זיכרוני כתוב שם ש-זה מנפלאות תורתינו שבע"פ, שההלכה (קרי: דרשות חז"ל) עוקרת את הפשט. עוד כתוב שם שההלכה היא 'כחומר חותם' מפשט הפסוק. היינו שכמו שחותמת משקיעה בחומר שבו היא חותמת את מה שמובלט בה, ומה שבולט בחותמת שוקע בחומר, כך ההלכה היא היפך הפשט. לכן, אם ברצוננו לדעת את ההלכה, עלינו לדעת את הפשט (-החותמת) כדבעי.

אבו יוסוף ברוך הבא אל הפורום! נראה לי שכהקדמה לשאלתך החשובה יש לברר מהו "פשט". בדרך כלל, אנו קוראים ומבינים כל טכסט, ואין אנו נותנים דעתנו שמתבצע כאן תהליך, מורכב, לא פשוט, ואולי גם לא ניתן לאיפיון ממצה. אולי ניתן לנסח זאת כך: כאשר אדם מעביר מסר לחברו, אנו יכולים לדבר על שלושה מרכיבים באירוע. מחבר -* מסר -* נמען. שום מסר אינו יכול לעמוד לבדו ללא מערכת הנחות מסביב. דוגמא פשוטה: "אני אומר לכם שעכשו 12 בצהרים". המשפט הזה ניתן לפירוש רק אם יודעים מי האומר, מי הם השומעים, ובאיזה מקום נאמרו הדברים כי הרי שעה היא תלויה איזור גיאוגרפי. כאמור, בדרך כלל אין אנו נותנים דעתנו על כל זה, אך למעשה אנו משתמשים בידע שלנו כדי לפרש כל מסר. מתי אנו מדברים על אי הבנה של מסר, על טעות, או על פירוש "לא כפשוטו"? כאשר אין אנו מקבלים את המשמעות הראשונית העולה מן המסר על פי הנחות היסוד המקובלות שלנו, ואנו מציעים דרך אחרת לפירוש. למשל, אם אנו מציעים לקרוא את המשפט: "בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ" בתור "יש אל שנקרא בראשית והוא יצר את האל שנקרא אלקים". לא קל לומר מה הפירוש הפשוט בפסוק הראשון של "בראשית", אולם נראה ברור שההבנה המוצעת בפסקה הקודמת היא לא "פשט". (הייתי מוסיף שהיא גם לא נכונה, אך מה נעשה שכן פירש הרמב"ן ומקובלים אחרים... וזאת למרות שבתירגום השבעים ואולי בעוד מקורות הוחלף סדר המילים ל"אלקים ברא בראשית" בדיוק כדי למנוע פירוש כזה...). לפי מה אנו מחליטים שהפירוש הזה אינו פשט? זה לא קל להגיד. חלק מהסיבות הן המבנה התחבירי. חלק אחר הן העובדה ש"בראשית" הוא תיאור זמן ולא שם של יש כלשהו. חלק אחר מסתמך על ההבנה הכללית של המסר בבריאה. כמובן, כל אחת מהנחות יסוד אלו יכולה להיות שגויה. המקובל יוכל לטעון כי למעשה למה שנכתב במקרא יש שתי רמות של משמעות. האחת היא הפשוטה, אבל לצידה קיימת רמת משמעות נוספת. וברמה זו, הפירוש של "בראשית" ברא את "אלקים" היא נכונה. אבל גם לפי ביאור זה ההבנה המחודשת אינה "פשט", למרות שעכשו יהיה קשה להוכיח שהפירוש הנוסף אינו נכון. אני מקווה שבדברים קצרים (יחסית) אלו הצגתי את ההבדל בין מה שהוא "פשט" לבין מה שאינו וכיצד אנו זקוקים להנחות יסוד כדי להבדיל בין אלו לאלו. אך יש להוסיף על זה. לפעמים אנו נאלצים לדחות מה שאחרים היו מגדירים כ"פשט" לאור ידע נוסף. למשל, כאשר במקרא נאמר כי "שקעה השמש" אנו מבינים זאת היום לא כתיאור אסטרונומי שנוגע לשאלה מי מקיף את מי, כדור הארץ את השמש או להפך (כפי שחשבו הקתולים וסיבכו את עצמם), אלא כתיאור זמן לפי הנראה לעין האדם. ובמקרים אחרים אנו מתבוננים בעומק הסיפור ומגלים דברים חדשים שנסתרו מעינינו קודם. למשל, אם אנו מתבוננים בסדר המילים בהזמנה לעקידה אנו מגלים כי הניסוח הגדיל את הנסיון של אברהם. "קח את בנך, את יחידך, אשר אהבת, את יצחק". כל ה"את"ים יוצרים את התחושה הזו. במקרים אחרים, שאלה תחבירית או אחרת יכולה לכוון אותנו לחשוף רבדים נוספים. למשל, "והכנעני אז בארץ" הוא משפט שנאמר מנקודת זמן רחוקה, אך כיון שהדברים נאמרו למשה בסיני, יש להבין כי המשמעות היא "הכנעני היה הולך וכובש את הארץ", וזה גם כן מתאים לסגנון הדיבור. הדוגמאות שהבאתי עתה ייחשבו כ"פשט" מפני שהן מתאימות ללשון, אך הן אינן בולטות לעין מייד, לא תמיד, והן מצריכות שימוש בידע נוסף כדי לגלותן. לפעמים הצורך בבירור נוסף אינו מוביל לתשובה חד משמעית. כאשר מסופר לנו כי נח זכר את אשר עשה לו בנו ולכן קיללו, לא ברור מה היתה העוולה. ביזוי האב, פירסום הענין, ואולי משהו שרק נרמז לנו כגון סירוס? אך תהיה התשובה מה שתהיה, היא עדיין נראית לנו כ"פשט" אך פשט כזה שדרשנו וחקרנו אחריו. לעומת זאת הקביעה כי ראובן לא חטא ולא בא על פילגש אביו אינה פשט. שאלה גדולה היא אם ראובן בא עליה כדרך העריות או שאין כאן אלא רמז לגודל עוונו. אך אם נקבל את הפרשנות כי לא היתה כאן ביאה, הרי חרגנו מן ה"פשט". תפיסת הפשט שהצגתי עד כאן הולמת, כמדומה, את השימוש הלשוני המקובל בינינו היום, וגם בין אלו שעוסקים בהרמנויטיקה. כלומר, שאינם מסתפקים בהבנה האינטואיטיבית אלא מחפשים להגדיר זאת כתחום מחקר. לעומת זאת, נראה כי רש"י, בהגדירו את פעולת הפרשנות שלו כ"פשט", חורג מן השימוש הלשוני הרגיל. יש כאן בוודאי נסיון לעמוד על משמעויות לוואי המסתתרות מאחורי המילים, ובוודאי שאין כאן טיפוס לרובד אחר, כפי שיעשה המקובל עם "בראשית", אבל גם אין כאן היצמדות מילולית אלא דרשות שהקשר ביניהן לבין הכתוב נראה רחוק יחסית. לפי זה, יש בידינו כמה משמעויות של "פשט". א. המשמעות המקובלת בלשוננו היום, וכמדומה שבדרך זו הלכו מפרשים כמו הרד"ק, הרשב"ם, שד"ל וגם האבן עזרא. ב. המשמעות של חדירה למה שמונח מאחורי המילים. ג. השלמת נתונים חסרים על פי הנחות יסוד חוץ טכסטואליות ובלתי פשוטות (כיון שהארכתי איני מגדיר בינתים מה בין הנחות יסוד נוספות פשוטות ולא פשוטות. אני מסתמך בינתים על ההבנה כי מדובר בהנחות יסוד לגיטימיות לפי הידיעות של המקום והזמן, אם כי כאן אני נחשף לשאלה מדוע אפילו הסבר על בראשית כבורא לא יכול להחשב כפשט למי שמחזיק בהנחות המתאימות... ויש ביאור קל לזה). רש"י עוסק בתחום השלישי. האם זה "פשט"? תלוי איך משתמשים במילה... באופן פשוט או לא... שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו

מיימוני כותב:

בתור "יש אל שנקרא בראשית והוא יצר את האל שנקרא אלקים".

לא קל לומר מה הפירוש הפשוט בפסוק הראשון של "בראשית", אולם נראה ברור שההבנה המוצעת
בפסקה הקודמת היא לא "פשט". (הייתי מוסיף שהיא גם לא נכונה, אך מה נעשה שכן פירש הרמב"ן
ומקובלים אחרים... וזאת למרות שבתירגום השבעים ואולי בעוד מקורות הוחלף סדר המילים
ל"אלקים ברא בראשית" בדיוק כדי למנוע פירוש כזה...).



דוגמא קלושה מאד שלדעתי מבהירה ההפך. ואתחיל מהסוף  שיכול המילים שנעשה ע"י תרגום השבעים לא פתר את הבעיה הזו כי אם פשטו של מקרא הוא שבראשית ברא את האלוקים, אזי החלפת השמות פירושה שאלוקים ברא את בראשית. והרי גם זה אינו פשט.

למה טעה מיימוני? כי הוא התעלם מהמילה "את" כשקוראים את כל המשפט יחדיו לא מגיעים לידי טעות. בתחילה ברא האלוקים את השמים ואת הארץ.

ומדוע בתרגום השבעים החליפו הסדר, איני יודע, יכול להיות שביוונית עתיקה זה עלול להטעות. לא בעברית.

פשוטו של מקרא הוא מאד פשוט, השפה ללא  המצאות מאוחרות.

אוסו בוקו

מקורו של מיימוני ברש"י מגילה ט א ד"ה אלוקים ברא בראשית; שלא יאמר בראשית שם הוא ושתי רשויות הן וראשון ברא את השני.
ובתשובה לשאלתך למה לא יאמר עכשיו שאלוקים ברא את בראשית יש לומר שכיון שמבנה המשפט הנכון (בעיני תלמי) הוא נשוא, מושא, נושא, לא מתעורר כל קושי במשפט 'אלוקים ברא בראשית' לעומת 'בראשית ברא אלוקים' שהוא בעייתי מבחינה תחבירית ומאלץ להבין כי זה ברא את זה   מאיר