| נשלח ב-24/3/2006 13:19 |
 |
| |
אשת חיל מי ימצא?
האם מישהו יכול בבקשה להעלות פה את השיר אשת חיל מי ימצא ולהרביץ עליו איזה ניתוח ספרותי/פרשנות למילים לא מובנות/כוונת המשורר/ודיעה אישית?
|
|
|
|
| נשלח ב-26/3/2006 08:10 |
|
| |
פיה פתחה בחוכמה ותורת חסד על לשונה
צופיה הליכות ביתה, לחם עצלות לא תאכל.
קמו בניה ויאשרוה, בעלה ויהללה:
"רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כולנה".
שקר החן והבל היופי, אישה יראת ה' היא תתהלל
תנו לה מפרי ידיה ויהללוה בשערים מעשיה.
מה שאני מבינה זה, שמלבד להיראות מטופחת ומרשימה,
להיות נדיבה וחכמה
ולדבר יפה בכל פעם שהיא פותחת את פיה -
אשת החיל מתבקשת גם להיות מעשית ויעילה להדהים -
לדאוג לבית ולכל ענייני העולם הזה טיפ-טופ
להיות סוחרת חריפה, לתקן ולתפור ולסדר ולארגן עד אמצע הלילה,
לבשל ולעשות הכל -
ואז תזכה לכך שבעלה ובניה (לא בנותיה חלילה)
יהללו אותה ויתנו לה לאכול ממה שבשלה.
כמה חביב. אבל מותר לה להיות לא יפה ולא חיננית.
כשרק את זה בעצם מבקשים הגברים כולם.
אולי זה שיר לגברים בעצם, לא לנשים, לדעת מה כדאי להם לבחור?
|
|
|
|
| נשלח ב-26/3/2006 09:30 |
|
| |
היי, נמחק לי ההתחלה.
הנה מה שחסר :
מהזיכרון:
"אשת חיל מי ימצא ורחוק מפנינים מכרה
בטח בה לב בעלה ושלל לא
יחסר
גמלתהו טוב לא רע כל ימי חייה
דרשה צמר ופשתים ותעש בחפץ כפיה
היתה כאוניות
סוחר, ממרחק תביא לחמה
ותקם בעוד לילה ותיתן טרף לביתה (וחוק לנערותיה)
זממה שדה
ותיקחהו, מפרי ידיה נטעה כרם
חגרה בעוז מותניה ותאמץ זרועותיה.
טעמה כי טוב סחרה,
לא יכבה בלילה נרה
ידה שלחה בכישור וידיה תמכו פלך
כפה פרשה לעני וידיה פרשה
לאביון
לא תירא לביתה משלג, כי כל ביתה לבוש שנים
מרבדים עשתה לה שש וארגמן
לבושה
נודע בשערים בעלה בשבתו עם זקני ארץ
סדין עשה ותמכור וחגור נתנה לכנעני
עוז
והדר לבושה ותשחק ליום אחרון
פיה פתחה בחוכמה, תורת חסד על לשונה
צופיה הליכות
ביתה, לחם עצלות לא תאכל.
קמו בניה ויאשרוה, בעלה ויהללה -
"רבות בנות עשו חיל, ואת
עלית על כולנה".
שקר החן והבל היופי, אישה יראת ה' היא תתהלל
תנו לה מפרי ידיה
ויאשרו בשערים מעשיה.
תוקן על ידי - מגי_אדם - 26/03/2006 9:28:58
|
|
|
|
| נשלח ב-26/3/2006 10:21 |
|
| |
משלי פרק לא
א דִּבְרֵי, לְמוּאֵל מֶלֶךְ-- מַשָּׂא, אֲשֶׁר-יִסְּרַתּוּ אִמּוֹ.
ב מַה-בְּרִי, וּמַה-בַּר-בִּטְנִי; וּמֶה, בַּר-נְדָרָי.
ג אַל-תִּתֵּן לַנָּשִׁים חֵילֶךָ; וּדְרָכֶיךָ, לַמְחוֹת מְלָכִין.
ד אַל לַמְלָכִים, לְמוֹאֵל--אַל לַמְלָכִים שְׁתוֹ-יָיִן; וּלְרוֹזְנִים, או (אֵי) שֵׁכָר.
ה פֶּן-יִשְׁתֶּה, וְיִשְׁכַּח מְחֻקָּק; וִישַׁנֶּה, דִּין כָּל-בְּנֵי-עֹנִי.
ו תְּנוּ-שֵׁכָר לְאוֹבֵד; וְיַיִן, לְמָרֵי נָפֶשׁ.
ז יִשְׁתֶּה, וְיִשְׁכַּח רִישׁוֹ; וַעֲמָלוֹ, לֹא יִזְכָּר-עוֹד.
ח פְּתַח-פִּיךָ לְאִלֵּם; אֶל-דִּין, כָּל-בְּנֵי חֲלוֹף.
ט פְּתַח-פִּיךָ שְׁפָט-צֶדֶק; וְדִין, עָנִי וְאֶבְיוֹן.
י אֵשֶׁת-חַיִל, מִי יִמְצָא; וְרָחֹק מִפְּנִינִים מִכְרָהּ.
יא בָּטַח בָּהּ, לֵב בַּעְלָהּ; וְשָׁלָל, לֹא יֶחְסָר.
יב גְּמָלַתְהוּ טוֹב וְלֹא-רָע-- כֹּל, יְמֵי חַיֶּיהָ.
יג דָּרְשָׁה, צֶמֶר וּפִשְׁתִּים; וַתַּעַשׂ, בְּחֵפֶץ כַּפֶּיהָ.
יד הָיְתָה, כָּאֳנִיּוֹת סוֹחֵר; מִמֶּרְחָק, תָּבִיא לַחְמָהּ.
טו וַתָּקָם, בְּעוֹד לַיְלָה--וַתִּתֵּן טֶרֶף לְבֵיתָהּ; וְחֹק, לְנַעֲרֹתֶיהָ.
טז זָמְמָה שָׂדֶה, וַתִּקָּחֵהוּ; מִפְּרִי כַפֶּיהָ, נטע (נָטְעָה) כָּרֶם.
יז חָגְרָה בְעוֹז מָתְנֶיהָ; וַתְּאַמֵּץ, זְרוֹעֹתֶיהָ.
יח טָעֲמָה, כִּי-טוֹב סַחְרָהּ; לֹא-יִכְבֶּה בליל (בַלַּיְלָה) נֵרָהּ.
יט יָדֶיהָ, שִׁלְּחָה בַכִּישׁוֹר; וְכַפֶּיהָ, תָּמְכוּ פָלֶךְ.
כ כַּפָּהּ, פָּרְשָׂה לֶעָנִי; וְיָדֶיהָ, שִׁלְּחָה לָאֶבְיוֹן.
כא לֹא-תִירָא לְבֵיתָהּ מִשָּׁלֶג: כִּי כָל-בֵּיתָהּ, לָבֻשׁ שָׁנִים.
כב מַרְבַדִּים עָשְׂתָה-לָּהּ; שֵׁשׁ וְאַרְגָּמָן לְבוּשָׁהּ.
כג נוֹדָע בַּשְּׁעָרִים בַּעְלָהּ; בְּשִׁבְתּוֹ, עִם-זִקְנֵי-אָרֶץ.
כד סָדִין עָשְׂתָה, וַתִּמְכֹּר; וַחֲגוֹר, נָתְנָה לַכְּנַעֲנִי.
כה עֹז-וְהָדָר לְבוּשָׁהּ; וַתִּשְׂחַק, לְיוֹם אַחֲרוֹן.
כו פִּיהָ, פָּתְחָה בְחָכְמָה; וְתוֹרַת חֶסֶד, עַל-לְשׁוֹנָהּ.
כז צוֹפִיָּה, הילכות (הֲלִיכוֹת) בֵּיתָהּ; וְלֶחֶם עַצְלוּת, לֹא תֹאכֵל.
כח קָמוּ בָנֶיהָ, וַיְאַשְּׁרוּהָ; בַּעְלָהּ, וַיְהַלְלָהּ.
כט רַבּוֹת בָּנוֹת, עָשׂוּ חָיִל; וְאַתְּ, עָלִית עַל-כֻּלָּנָה.
ל שֶׁקֶר הַחֵן, וְהֶבֶל הַיֹּפִי: אִשָּׁה יִרְאַת-יְהוָה, הִיא תִתְהַלָּל.
לא תְּנוּ-לָהּ, מִפְּרִי יָדֶיהָ; וִיהַלְלוּהָ בַשְּׁעָרִים מַעֲשֶׂיהָ.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-26/3/2006 13:29 |
|
| |
הפרק הזה מספר את דברי התוכחה שאמא של שלמה המלך אמרה לו אחרי שהוא התחתן עם בתו של פרעה.
היו שם כלי זמר שונים בחתונה ושלמה המלך נשאר ער עד מאוחר ונרדם עד מאוחר...
והוא התעורר מאוחר מדי ולא הספיק להקריב את הקורבן הראשון שהיו צריכים להקריב בבית המקדש...
וזה היה גם היום הראשון שבו נחנך בית המקדש...
שלמה הבין שה' מדבר אליו דרכה.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/3/2006 15:18 |
|
| |
ואז, כדרכו בספר משלי
מתחיל שלמה למשול משלים
והאשה המדוברת בפרק זה היא משל לנפש,
שהנפש היא משהו כזה שניתן לעיצוב.
ואז הוא מתחיל :
אשת חיל מי ימצא? - מי שיש לו נפש מעודנת בטבעה המולד - הרי זו מציאה, ואין כל אחד זוכה לזה...
ורחוק מפנינים מכרה - מי שלא נולד כזה, זוכה לזה אחרי שנים של עבודה אמיתית עם עצמו, והוא מרגיש כמו אחד שעמל קשה עד שהשיג פנינים.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/3/2006 15:29 |
|
| |
בטח בה לב בעלה - אחד כזה שהוא ממחפשי האמת, ומשקיע בהתקדמות נפשו ובנקיונה והיא כבר נחשבת לאחת כזו שהיא בידיים של "מעצב" [ולא פרוצה לכל עבר] - אותו אדם יכול לבטוח בתחושות שיש לו [כמו אינסטינקטים] ולסמוך על עצמו שהוא בדרך טובה באופן עקרוני, שהרי הוא לא אטום לביקורת עצמית או כל ביקורת אחרת והוא יתקן את צעדיו אם ימצא לנכון, והוא גם לא מתעלם מהאפשרות שהוא טועה. על כל פנים יש על מי לסמוך, למרות שיתכנו טעויות.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/3/2006 16:09 |
|
| |
או.קי. שתי קושיות:-)
1.מדוע שרים את השיר דווקא בקידוש ביום שישי?
2.האם יש שיר מקביל לאיש חייל?
|
|
|
|
| נשלח ב-26/3/2006 17:09 |
|
| |
שלום
אשת חייל = בת ישראל אנחנו.
בעלה = ה' אלוקינו
עכשיו תקראו את זה שוב ;)
נ.ב
לירון זה עונה לך על הקושיות?
|
|
|
|
| נשלח ב-26/3/2006 17:16 |
|
| |
בקידוש יום שישי מסתיימת עבודת השבוע שנעשתה על ידי התלבשות הנשמה בנפש הטבעית ובגוף.
זה כמו להלל ולשבח את מי שעשתה את העבודה, כשעושים סיכום לעבודתה.
העבודה נקראת בלשון מקצועית "בירור הניצוצות" ועבודת השבוע מסתיימת בדיוק ברגעים אלו, והניצוצות עולים לשרשם.
אשמח מאד לתת הסבר מפורט יותר בהמשך.
תהילים פרק א
א אַשְׁרֵי הָאִישׁ-- אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ, בַּעֲצַת רְשָׁעִים;
וּבְדֶרֶךְ חַטָּאִים, לֹא עָמָד, וּבְמוֹשַׁב לֵצִים, לֹא יָשָׁב.
ב כִּי אִם בְּתוֹרַת יְהוָה, חֶפְצוֹ; וּבְתוֹרָתוֹ יֶהְגֶּה, יוֹמָם וָלָיְלָה.
ג וְהָיָה-- כְּעֵץ, שָׁתוּל עַל-פַּלְגֵי-מָיִם:
אֲשֶׁר פִּרְיוֹ, יִתֵּן בְּעִתּוֹ--וְעָלֵהוּ לֹא-יִבּוֹל; וְכֹל אֲשֶׁר-יַעֲשֶׂה יַצְלִיחַ.
ד לֹא-כֵן הָרְשָׁעִים: כִּי אִם-כַּמֹּץ, אֲשֶׁר-תִּדְּפֶנּוּ רוּחַ.
ה עַל-כֵּן, לֹא-יָקֻמוּ רְשָׁעִים--בַּמִּשְׁפָּט; וְחַטָּאִים, בַּעֲדַת צַדִּיקִים.
ו כִּי-יוֹדֵעַ יְהוָה, דֶּרֶךְ צַדִּיקִים; וְדֶרֶךְ רְשָׁעִים תֹּאבֵד.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/3/2006 17:47 |
|
| |
ולהשכלה הכללית-
קל לזכור את השיר לפי האל"ף בי"ת -
אֵשֶׁת-חַיִל, מִי יִמְצָא; וְרָחֹק מִפְּנִינִים מִכְרָהּ.
בָּטַח בָּהּ, לֵב בַּעְלָהּ; וְשָׁלָל, לֹא יֶחְסָר.
גְּמָלַתְהוּ טוֹב וְלֹא-רָע-- כֹּל, יְמֵי חַיֶּיהָ.
דָּרְשָׁה, צֶמֶר וּפִשְׁתִּים; וַתַּעַשׂ, בְּחֵפֶץ כַּפֶּיהָ.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/3/2006 20:31 |
|
| |
אז לא לכוון את השיר לאישתי ביום שישי בערב?
|
|
|
|
| נשלח ב-27/3/2006 08:43 |
|
| |
היו כאלה שתלו את התמונה של אמא שלהם בבית והיו מסתכלים עליה באשת חיל בשביל לעצבן את האשה.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/3/2006 08:54 |
|
| |
אם כמו ששלמה אמר, הכוונה היא להשם ועם ישראל -
אז הדרישה מאיתנו היא להיות סופר יעילים, סוחרים טובים,
עסוקים מעלות החמה עד חצי הלילה,
מדברים תמיד יפה ובחכמה ובטוב טעם
ומכוערים...
לא נראה לי שזה מה שאלוהים רוצה מאיתנו,
אלא אם כן אתם מתחילים לפרשן כל מילה שם הפוך ממה שהיא אומרת...
|
|
|
|
|
| נשלח ב-27/3/2006 17:17 |
|
| |
עמית, לאחר התעמקות נוספת בכתוב עלתה לי שאלה נוספת,
האם כאשר אנו שרים אשת חיל אנו מתכוונים לאישה שלנו באמת
(כלומר לאם המשפחה)
או לכל מי שבמהלך כל השבוע ייגע ועבד?
|
|
|
|
|
