אשת חיל מי ימצא?

עיינו בפי' רש"י שהנמשלת היא התורה.
(י) אשת חיל - היא התורה: מי ימצא - אשרי הזוכה למצוא אותה: מפנינים - מרגליות: (יא) ושלל לא יחסר - אוכל פירות בעוה"ז ובעוה"ב: (יג) דרשה צמר ופשתים - לפי שהמשיל' לאשה דבר לפי המליצ' כצרכי מלאכת הנשים, והמשל כך הוא, דורשת התורה מקרא משנה מדרש ומחזרת אחריהם שהם צרכי התלמידי': (יד) היתה כאניות סוחר - מביאה היא ללומדי' ברכה ומזון: (טו) ותקם בעוד לילה - משכימי' באשמור': ותתן טרף לביתה - שונה הרב לתלמידים החוק הקצוב להם: (טז) זממה שדה - זממה בזמם וברסן את עשו איש שדה: ותקחהו - מן העולם להאבידו: מפרי מעשיה נטעה כרם - ישראל לקיימם לחיי העה"ב: (יח) טעמה - דבורה: לא יכבה בלילה נרה - בליל כתיב חסר ה' בליל שמורים שנגפו המצריים האירה לישראל והגינה עליהם: (יט) בכישור - בכשרון מעשי': תמכו פלך - משען ומשענה כמו (שמואל ב ג) מחזיק בפלך: (כ) כפה פרשה - למי שמשים עצמו עליה כעני בו היא מתקיימ': (כא) לא תירא לביתה משלג - שדנין בו הרשעים מאש לשלג: לבוש שנים - ברית דם מילה, ד"א מלובשים בכפל נתן תתן (דברים טו) פתוח תפתח (שם /דברים ט"ו/) העניק תעניק (שם /דברים ט"ו/) כל אלו מצילין אותן משלג גיהנם, כך הוא נדרש בתנחומ': (כד) סדין עשתה - לבוש תפארת נותנת לחכמים: וחגור נתנה לכנעני - (ס"א) (למי) לפי שהוא חגור בסחורתה נותנה אזור למתניהם: (כה) ליום אחרון - אין להם להתעצב ממדת הדין כי ינצלו ממנו וכל ימי חייהם ישחקו ליום הדין, מי שאינו צריך לדאג נופל בדבר לשון צחוק כמו (איוב יא) וישחק לרעש כידון: (כז) צופיה הליכות ביתה - התורה מלמדתם דרך הטוב לפרוש מעבירה: (כח) קמו בניה - התלמידים: בעלה - הקב"ה: (ל) שקר החן - שב על כל הע"ג והבל גדולתן ויופין: (לא) תנו לה - לעתיד לבא: מפרי ידיה - תפארת וגדולה עוז פאר וממשלה.

כה אמר

ברוך הבא לישיבת הגולשים!!!

גיגלתי ובמקרה הגעתי לפרשנות של "האזרחי" לפיוט/שיר/מזמור "אשת חיל".
אני מוכרח לציין שמדובר בפרשנות מודרנית, מעודכנת וכזאת שאפשר לצטט בפני אשת החיל הפרטית מבלי לחשוש לקבלת מבט עגום בתגובה.

אולי תמשיך לפרשן את שאר "האותיות" בשיר?
אני ממתין בציפיה דרוכה,

תודה ושב"ש.

קראתי שוב את האשכול.

מבחינת הפשט - יש כאן גישה תובענית מדי כלפי נשים, שתוצאותיה ניכרות בשטח אצל מרבית הנשים הדתיות. המאמץ האינסופי, הדרישה האינסופית מעצמן, חוסר הפירגון העצמי בצד השמנה וחוסר טיפוח הגוף ולהסתיר הכל בבדים - אלה הם תוצאת השיר הזה, שכולן שומעות מגיל אפס כהנחייה לאידיאל הנשי.

אין זה שיר הלל לאישה אלא שיר של דרישות תובעניות מן האישה, לאן נכון לה לשאוף כאשת איש. אין להכחיש שהתורה ככללה איננה מפרגנת לנשים, זה עניין של התקופה וזה בסדר מבחינתי. היהודים די חכמים להתקדם ולא להישאר שם. כמו שבוטלו הקורבנות, ובוטלו העבדים, וסקילות ועוד כהנה וכהנה  דברים ששעתם חלפה מן העולם - גם היחס המפלה לנשים לא נשאר על מכונו.

מבחינת האישה כנפש ורמזים לעבודה נפשית והתעלות - את הפירוש הזה אהבתי, והוא מתקבל על דעתי. 

מבחינה זו השיר מראה איך העבודה על הנפש איננה ברובד אחד בלבד אלא מתרחבת לכל תחום דק ורחב ולכל פרט בחיים.

מה הוא הפירגון העצמי אותו חסרות נשותינו, ומלאות בו נשים מתקופתך, לדעתך?

מגי: לענ"ד טעות היא לקרוא את השיר "אשת חיל" במנותק מהקשרו - ספר משלי. קראי בספר משלי ותראי שיש בו תוכחות ודברי מוסר רבים בשבח החריצות ובגנות העצלות, רובם כתובים בלשון זכר (ראי למשל פרק ו, י, כד...). השיר "אשת חיל" בסה"כ אומר דברים די דומים בלשון נקבה.

אחח האמת שזה מרתק....
אני נהנת הנאה צרופה שבעלי קורא לי את המזמור הזה בערב שבת.
קשה לי לחשוב על זה במושגים של ה' ואנחנו.
המזמור הזה לאישה הנשגבת זו שעמלה קשה, נתנה חוק לנערותיה, "  כַּפָּהּ, פָּרְשָׂה לֶעָנִי;    וְיָדֶיהָ, שִׁלְּחָה לָאֶבְיוֹן.:

אני ממש לא מסתכלת על זה במובן של מצפים מאיתנו להיות מכוערות. אבל המראה משתנה אם השנים ומה שהיא השאירה בחייה גדול מכל מושגים של חיצוניות, "שקר החן והבל היופי, אישה יראת ה' היא תתהלל," אני כל יום שישי בערב עומדת דרוכה והעיניים מוצפות בדמעות לשמוע את בעלי קורא את המזמור הזה ומכוון אלי, יש לי דרך ארוכה להיות אותה אישה נשגבת...
אבל לקבל כזו הערכה כל ערב שבת על שולחן השבת מבעלך שווה יותר מכל אבן חן....