| נשלח ב-26/3/2006 22:04 |
|
| |
מאיר
רק לך אגלה בסוד
שמי הוא דרום_חוקר
דרום= תימן = דרדעי = רמב"ם. חוקר= חקירה גם נגד המקובל= מקרא.
מימי לא אמרתי דבר שאני לא מאמין בו, אבל בדברי אני מייצג 2 גישות עיקריות, וכל הודעה תילמד מעניינה. באשכול שם החבר'ה ירדן מהפסים, וגם את התפילה הפכו כדבר נגד עבודה זרה, מיד לבשתני רוח קדושה, ויצאתי בשצף קצף כנגד דעה נפסדת זו.
באשכול כאן יבואו המקובלים ויכלו כל חלקה טובה בשכלם של בני האדם, וימלאו את מוחותיהם נמנעות, ולכן גם כאן לא יכלתי לבלום את פי, וכתבתי מה שכתבתי.
בכדי לא להניח הודעה ללא לימוד, בקישור הבא ניתן ללמוד על אבסורדים בדברי המקובלים, והבוחר יבחר. http://hydepark.hevre.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=420666 בעמודים האחרונים יש התכתבות בין 2 מיקירי הפורום, והם כמסיחים לפי תומם, מלמדים על הלכי הרוח אשר בקרב האמונים על שיטה זו.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/3/2006 23:16 |
|
| |
דרום= תימן = דרדעי = רמב"ם. חוקר= חקירה גם נגד המקובל= מקרא
תסביר לי בבקשה.
לענ"ד הדבר החמור ביותר שנאמר שם היה המשפט שאותו ציטטת כאן, לא כך ?
מאיר
|
|
|
|
| נשלח ב-27/3/2006 00:19 |
|
| |
קיבלתי מאתנחתא באישי , וברשותו אני מעתיק לכאן , תוך תיקונים קלים, לבקשתו:
שלום,
מכיון שהתעניינת במקורות ואף אחד בפורום לא כתב. הריני מביא את המקורות.
מיוחס לבעש"ט בכתר שם טוב שמקור הדברים בכתבי התולדות בשם מורי, (דפוס לעמבערג יז, א): מבשרי אחזה אלו-ה כמו בזיווג הגשמי ...כך בזיווג הרוחני ...כשהוא באבר חי בשמחה ובתענוג אזי הוא מוליד...משא"כ העוסק בתורה ובעבודת ה' שלא לש"ש ואין לו נחת ותענוג אינו מוליד".
דברים אלה ציטטו המתנגדים בראשית פולמוס החסידים כהוכחה על הסטי' המינית של החסידים בשבר פושעים עמ' 102 אצל ווילנסקי: "אומרים בתפלתם צריך להיות מולידים לכן צריך אבר חי ליחד יחודים ולנענע עצמו כמו זיווג איש ואשה כשהם מיחדים" שם עמ' 108: החסידים האלה נעשו בעלי קריין בכל עת וזמן תפלה שלהם ומקשים עצמם לדעת בשעת תפלה כציווי הרב ישראל ב"ש שאמר להם כשם שהמשמש באבר מת אינו מוליד כו צריך להיות יורה כחץ בשעת התפלה ובתפלה צריך ליחד השכינה ולכן צריך לנענע כמו בשעת תשמיש".
האמת שמעניין שכך מצינו בכתבי הגר"א בקבלה. בתיקו"ז ביאר הגר"א דף נא, ב "כשהוא רגע בלא תורה ודעת הוא אבר מת". (אך אופייני שהבעש"ט דיבר על תפלה והגר"א על תורה, וכל אחד רואה למה יש להשתשמש בדימויים מיניים).
לפועל אין הדימוי של הבעש"ט אלא מספר תיקוני זהר במספר מקומות. ראה מהדורת מרגליות כה, א: בזמנא דאינון ביחודא החדא צריכין ישראל למיקד בצלותא בחשאי ...והכי צריכים ישראל לייחדא בבת זוגיהו בחשאי בחששאי בענוה". ובדף צב ב: "ובההוא זמנא דאתפשטת מאליו לבושין אתיחד עם בעלה בקירוב בשרא...דכך דרכא לאתיחדא דכר ונוקבא בקירוב בשר...דלא יהא דבר חוצץ ובגין דא אוקמוהו מארי מתניתין דכד בר נש מצלי ומייחד קב"ה בשכנתיה דלא יהא דבר חוצץ". ומובאים בראשית חכמה כלימוד כל הזיווג כפשוטו!). אך לפי הבעש"ט הדימוי הוא על אבר חי לעומת מת מה שחסר בתיקוני זהר. אך גם הגר"א כבר משתמש בדימוי זה כלפי תורה.
אך עצם השימוש בדימוי כמו אהבה מינית כלפי אלקות כבר מצינו ברמב"ם בהל' תשובה פ"י "וכיצד היא האהבה הראויה הוא שיאהב את ה' אהבה גדולה יתירה עזה עד מאד עד שתהא נפשו קשורה באהבת ה' ונמצא שוגה בה תמיד כאלו חולי אהבה שאין דעתם פנוי מאהבת אותה אשה שהוא שוגה בה תמיד בין בשבתו ובין בקומו בים בשעה שהוא אוכל ושותה...וכל שיר השירים משלו הוא לענין זה".
ובוודאי משוררי ספרד שכתבו פורנגרפיה בשיריהם, התכוונו לדבר זה ממש. ואין הדבר קשור כלל לתחום ההגשמה.
לעומת זאת, המבואר אצל האדמו"ר מפיסצנה הוא אכן הרשאה לתת דרור למחשבה אנתרפומורפית קלה.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-27/3/2006 00:36 |
|
| |
" זהו מדריגה גדולה לאדם שיראה תמיד בעין שכלו השם יתברך כמו שמסתכל על אדם אחד, ויחשוב שגם הבורא יתברך מסתכל עליו כמו אדם אחר שמסתכל עליו. כל זה יהיה תמיד במחשבתובמחשבה זכה וברה וצלולה. "
< ליקוטים יקרים מיוחסים למגיד ממעזריטש- ר"ט >
|
|
|
|
| נשלח ב-27/3/2006 01:24 |
|
| |
מציץ_ונפגע:
כתבת, משוררי ספרד שכתבו פורנוגרפיה בשיריהם. האם יש לך ציטוט?
נ.ב. עמנואל הרומי היה איטלקי ולא ספרדי. (בהנחה שהשירה שלו היא פורנוגרפית, שגם בזה יש לדון.)
|
|
|
|
| נשלח ב-27/3/2006 01:44 |
|
| |
אני לא כתבתי שום דבר , הכל לשונו של אתנחתא.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/3/2006 01:55 |
|
| |
אתנחתא מצוה בו יותר מבשלוחו
|
|
|
|
| נשלח ב-27/3/2006 10:35 |
|
| |
זריחת_עץ:
ספר רזיאל הגדול (או רזיאל המלאך) מורכב משני ספרים ואולי עוד. מספרי ר' אלעזר רוקח, וגם מספר השבעות ששכחתי את שמו. ועל כן שאלתי מאפה מגיע קטע זה.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/3/2006 18:41 |
|
| |
זריחת_עץ:
השוותי את הקטעים שנמצאים בספר רוקח הגדול לקטעים שמובאים בספר רזיאל המלאך. יש שמה שינויים מפליגים. אני לא יודע מה מקור שינויים אלו. אבל אני חושב שעדיין צריך לחקור יותר לפני שאפשר לייחס בוודאות קטע זה שברזיאל המלאך לר' אליעזר רוקח.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/3/2006 06:17 |
|
| |
יצחק, "שיהא מורא שמים עליכם כמורא בשר ודם".
|
|
|
|
| נשלח ב-28/3/2006 11:51 |
|
| |
שוטונג. אם רק משורר ספרדי חשוב לך. מה דעתך על רבי יהודה הלוי. בשירי החול שלו להלן דוגמא אחת יותר נכון קטע אחד.
ז.*:namespace prefix = o ns = "urn:schemas-microsoft-com:office:office" />
בֹּא יְדִידִי בֹּא לְבֵית בַּת נְדִיבִים נִתְעַלְּסָה בָּאֳהָבִים
יַעֲלַת חֵן בָּךְ תְּעָלָה לְחשֵׁק
וּבְפִיךָ חַיֵּי בְשָׂרִים לְנשֵׁק
גַּם בְּפָנַיִךְ בְּשָׂמִים יְנַשֵּׁק
כִּי לְשָׁמְרָם שַׂמְתְּ שַׂרְפֵי כְרוּבִים משְׁכֵי קְשָׁתוֹת כְּרֹבִים
הֶאֱבִיד נִצְחִי שְׁחוֹר מַחֲלָפוֹת
כִּי תְנִיפֵם אֶת לְבָבִי מְנִיפוֹת
שָׁחֲרוּ כִּי הֵם בְּשִׁמְשֵׁךְ שְׁזוּפוֹת
אָפְפוּ עַל הַשְּׁחָרִים עֲרָבִים לִקְרָב לְבָבוֹת קְרֵבִים
וַעֲלֵיהֶם שַׂמְתְּ חַיַּי תְּלֻאִים
כִּי לְמוֹתִי אוֹ חֲיוֹתִי בְּרֻאִים
בַּעֲדֹתֵךְ מֵעֲדִי חֵן חֲלָאִים
מִפְּנִינֵי פִטְדַת כּוּשׁ חֲצוּבִים אוֹ מִצְּבָא רוֹם גְּנוּבִים
דַּי לְלִבִּי מִנְּשׂוֹא אֶת נְדֹדֵךְ
דַּי לְחַרְבֵּךְ מֵנְּטוֹת עַל יְדִידֵךְ
רַחֲמִי נֶפֶשׁ פְּקוּדָה בְּיָדֵךְ
וַעֲדִי אֹתִי בְּמִלִּים עֲרֵבִים טוֹבִים וְלוּ מָכְזָבִים
הִנְנִי דּוֹדִי יְדִידֹת אֲעוֹרֵר
אַהֲבָתִי מִתְּנוּאוֹת אֲבָרֵר
בֶּאֱמוּנָה וֶאֱמֶת לָךְ אֲשׁוֹרֵר
בֹּא יְדִידִי בֹּא לְבֵית בַּת נְדִיבִים נִתְעַלְּסָה בָּאֳהָבִים.
מודה ועוזב
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-28/3/2006 23:33 |
|
| |
מה שצוטט מכתבי ריה"ל, הינו מה"רכים" יותר משיריו הנשמעים כפורנוגרפיה למראית עין, ולי נראה, שבאמת אלו שירי אהבים לקב"ה ולתורה, כמו שה"ש וכן כמו רבים ממשוררי ספרד, חאלב, מרוקו ועירק, אשר רגילים היו לצטט בשירותיהם ביטויי אהבה, הנשמעים מיניים, משה"ש, ע"ע "עת דודים כלה" ועוד ועוד. בקשר לנושא הדיון, האם מישהו קרא מאמר של הראי"ה קוק או הרב הנזיר אודות מה שנראה כ"הגשמה"? ודאי יש בשמונה קבצים, אך יוקשה עליי למצוא עת למלאכה, כי מה שהלב חושק, הזמן עושק...
|
|
|
|
| נשלח ב-29/3/2006 10:59 |
|
| |
מנוחעושים. כותב אתה פתרון קסם < ולי נראה, שבאמת אלו שירי אהבים לקב"ה ולתורה,> בא נאמץ את השיטה, ונוכל להכניס לבני ברק לחנויות את כל ספרי האהבה. ורק לשם אינפורמציה האנציקלופדיה העברית כותבת, כי רבי יהודה הלוי לא נהרג על ידי פרש בכותל המערבי. כי אם ירד למצרים ושם חי חיי משתה והוללות. עד סף ימיו.( לא שאני מקבל את זה ) הדבר מבוסס כנראה על מחקר של חוקרים רצינים, ולא על לי נראה.
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-29/3/2006 12:11 |
|
| |
ירוחםשמ:
יש לי סט של כל כתבי ריה"ל. אני לא חושב ששירי אהבה הם פורנוגרפיה. מה שכתבת על חיי ר' יהודה הלוי, בספר המקיף והמעודכן של משה גיל ועזרא פליישר, יהודה הלוי ובני חוגו, אין זכר להוללות בימי שהותו במצרים.
|
|
|
|
|