| נשלח ב-30/3/2006 11:22 |
 |
| |
הרהורים על הגימלאים ו"מרן"ים
2 ארועים באחרונה, נציגי הגימלאים בכנסת ופרשת השופט מלץ בבוררות כלל, מעלים הרהורים בעניין מוסד הנהגת הזקנים בציבור החרדי.
השיפורים ביכולת הרפואית מחד וההקצנה בקריטריון הגיל לקביעת "מרן" מאידך (או שמא פשוט אריכות ימיו של הרב שך) הביאו לכך שהציבור הליטאי בשנים האחרונות מונהג על ידי חבורה של בני 90+.
אם בעבר הלא רחוק הונהג הציבור הליטאי על ידי מנהיגים בשנות החמישים עד שבעים לחייהם (חזון איש, הרב מבריסק, ר' חיים מבריסק, ר' חיים עוזר וכו') עברנו למצב של 20 עד 30 שנה יותר.
יש פה מאין הגזמה של "זקניך ויאמרו לך". אין ספק שאנשים בגילאים האלה, אף אם אינם סובלים מדמנטיה רפואית כגון הרב שך בסוף ימיו, היכולות השכליות של ניתוח, הבנה, זכרון, חישוב וכד' נחלשו בצורה משמעותית.
כמדומה שהופר האיזון בין הניסיון, המתינות, ישוב הדעת, והחלשת התאוות, אל מול היכולות הקוגטיבוויות האוביקטיוויות. אף חרדי לא היה הולך לבוררות עיסקית אצל שופט בין 90 אבל ילך לשאול האם לקנות בית במקום מסוים לאדם בגיל זה.
יודע גם יודע אני שהעיקר בהמהלך הזה הוא "דעת תורה" "סייעתא דשמיא" וכו' אבל אי אפשר לבטל את האלמנט הבסיסי של היכולת המנטלית. אולי זהו חלק מהבעייתיות שעוברת על הציבור הזה.
כאן המקום לשאלה מדעית, לא אמונית: האם הארכת החיים על ידי שיפור הרפואה גורם לכך שבן 90 היום הינו ביכולת השכלית והקוגנטיבית מקבילה לבן 70 בעבר, או אין זה אלא הארכה של שלב הדימדומים בחייו של הזקן, או החזקת גופו בחיים בזמן שכוחותיו השכליים הולכים וקלים?
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-30/3/2006 11:50 |
|
| |
הרי אין ממנים זקן בסנהדרין, אז מדוע שלא יקבע גיל פרישה גם בתפקידים אחרים?
שמעתי מת"ח חשוב שמי שרוצה להיות מכריע הכרעות בנושאי כלל ישראל חייב לקרוא עיתון (לא יתד).
תוקן על ידי - בעלבעמיו - 30/03/2006 11:54:07
|
|
|
|
| נשלח ב-30/3/2006 11:55 |
|
| |
יוריקס
לצערי הרב אני מסכים באופן מלא עם קביעתך, הבעיה הגדולה של הציבור החרדי היא בגיל של המנהיגות הרבנית המקבלת החלטות חשובות בחיי הפרט והכלל. בניגוד לדבריך אני לא רואה את הבעיה העיקרית של הגיל ביכולת החשיבה והשיפוט, אם כי כמובן שגם כאן ישנה בעיה. הבעייתיות טמונה בכך שאנשים בגיל זה רחוקים מרחק רב מאוד - של שניים או שלושה דורות - מהדור הצעיר, הם אינם מסוגלים להבין את מצוקותיו ובעיותיו גם אם ירצו בכך בכל ליבם. האם אנשים אלו שגידלו ילדים לפני 60-70 שנה מבינים את הצרכים הכלכליים של אנשים בגילאי העשרים? את התרבות בה הם חיים, את נסיונותיהם וסביבתם? הרי ברור שהם אינם יכולים לשפוט נכונה בשאלות כמו יציאה לעבודה, לימודים אקדמיים, רכישת דירה וריהוט, פתיחת עסק, חינוך הילדים ועוד כהנה וכהנה שאלות קשות ונכבדות תלויות זמן. מצבם הבריאותי הגופני עוד מהווה בעיה גדולה יותר מיכולתם החשיבתית, הם אינם מסוגלים לצאת בעצמם לרחובה של עיר ולהתרשם באופן בלתי אמצעי והם ניזונים מאינפורמציה מבאי ביתם המשתייכים גם כן בדרך כלל לבני ה-60 ומעלה. גם הזמן המוקדש אצלם לצורכי הציבור איננו מספק, האם יתכן ראש ממשלה שיקדיש להנהגת המדינה חצי שעה ביום? אני אינני משוכנע שהמצב בעבר היה טוב בהרבה, גם בני 60-70 אינם נראים לי המנהיגים האופטימליים לפי הידע הרפואי שהיה אז.
מי שהעלה את הבעיה הזו באופן חד וברור, היה הגאון ר' עקיבא יוסף שלזינגר בספריו. הוא טען שבגיל 50 על המנהיגות הרבנית והפוליטית להחליף את מקומה ולהעבירו לדור הצעיר. תפקיד הזקנים לדבריו הוא ב"יעוץ" בלבד ולא בקבלת החלטות. כמדומני שהוא מחזק את דעתו בהלכה שזקן איננו ראוי להיות בעל תפילה בתענית ציבור, מפני שצריך מישהו שמטופל בילדים וביתו ריקן שרחמיו גדולים. אני שומע טענות מסוג זה על כך שגדול בתורה ערירי כהגר"ש אויערבאך, מדבר ללא הירף על חינוך ילדים ועל הצורך להסתפק במועט ולהיות אכזרי על בניו ובנותיו, כיצד יכול אדם במצבו להבין את הסיטואציה המורכבת הזו?
גם אם היו מנהיגי הציבור החרדי צעירים ורעננים, ישנה בעיה לא פחות גדולה בכך שאין כיום היררכיה ברורה. שאלות של מה בכך עשויות להגיע מיידית לשולחנם של חשובי הרבנים, במקום להיות מוכרעים ברמה המקומית. הרי גם משה רבינו לא יכל לבדו להנהיג 600,000 איש ונדרש לשרי אלפים שרי מאות שרי חמישים ושרי עשרות, האם גדולינו ורבנינו טוןבים ממנו? באופן ברור מתקיימים בהם דברי יתרו "נבול תבול גם אתה גם העם הזה אשר עמך, כי כבד ממך הדבר לא תוכל עשוהו לבדך".
אם אתה מאמין שיכולים לקלקל, תאמין שיכולים לתקן.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-30/3/2006 12:08 |
|
| |
בן ציון
לצערי הרב
קבל 
|
|
|
|
|
| נשלח ב-30/3/2006 14:23 |
|
| |
כשתמצא לומר, הרי זה נכלל בהלכה שאין מושיבין בסנהדין מי שאין לו בנים.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/3/2006 14:42 |
|
| |
מה שאין מושיבים בסנהדרין זקנים זה מפני האכזריות ולא דמנסיה. ואם ר' שמואל אוירבך אכן מתואר נכונה בהודעה דלעיל, אז אולי זו דוגמא לכך.
גם גיל הפרישה אינו רלוונטי להכא, שהרי לא מדובר על משרות מתוקצבות או נבחרות. זוהי הנהגה שהציבורמכיר בה דה-פקטו, ולכן אין לקבוע לה כללים. מי שנמצא ראוי הוא ראוי ומי שלא לא. כל אחד לפי גיל הדמנסיה/אכזריות שלו. הסנהדרין היתה מוסד של כהונות פורמליות, ולכן שם יש מקום לקבוע מסמרות פורמליים.
מיכי
|
|
|
|
| נשלח ב-30/3/2006 14:49 |
|
| |
אין לי הקטן אלא להסכים עם מיכי, לפעמים המר"נים הצעירים פחות טובים, בלשון המעטה, מהזקנים שדמם שקט ונרגע.
אבל טענת מיכי שאין כאן קרטריונים להשמת איש בראשות ובהנהגת העדה, היא גופא אולי ביסוד הדיון כאן. הענין הוא לא רק הגיל, אלא להציב סך שלם של קרטריונים כמו בבית משפט. לא שזה ערובה להצלחה אבל כמו בכל התחומים זה בהחלט מקטין את הסיכוי להכשל עם אדם לא ראוי .
|
|
|
|
| נשלח ב-30/3/2006 15:07 |
|
| |
מיכי
<זוהי הנהגה שהציבורמכיר בה דה-פקטו, ולכן אין לקבוע לה כללים>
אין אפשרות או אין צורך ?
מאיר
|
|
|
|
| נשלח ב-30/3/2006 16:21 |
|
| |
בן ציון,
לדבריך, האם לא היה מן הראוי לחזור למודל של רבני קהילה?
|
|
|
|
| נשלח ב-30/3/2006 16:23 |
|
| |
מאיר, מיכי קובע ,כך משתמע מדבריו, שאין צורך לקבוע כללים.לא שאין יכולת. כי זו החלטה של הקהל.
הבעיה היא שזו לא כל פעם החלטה עצמונית של הציבור. הרבה פעמים זו כפייה עליו. סביר להניח שאילו היה הציבור מחליט בעצמו התמונה היתה שונה ולו במעט.לא ניתן להשוות את המעמד שיש להרב אלישיב,לדוגמא, למעמד שיש ליצחק בן אהרון או עמוס עוז כפיגורות "אדמוריות".
אני לא בטוח,במחשבה שניה, שניתן לקבוע מנגנון מסודר לבחירת מנהיג ציבורי. וכנראה שזו הסיבה שכך הם פני הדברים.הציבור נוהה אחרי מישהו בגלל קונסטילציות מגוונות. אם מחמת הכתרה והכוונת המנהיג הקודם (כמו אצל רב אלישיב) או ע"י כריזמא אישית.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/3/2006 16:28 |
|
| |
בעל בעמיו, גם כשהיו רבני הקהילות השולטים בכיפה היה מושג של גדול הדור.זה יכל להיות רב קהילה שהשפעתו חרגה מהתחום הצר של קהילתו. ואפילו אנשים שלא שימשו ברבנות כלל(כדוגמת הגאון מווילנא).
מענין אם ניתן לומר שאת כל מושג ה'גדול ' כפי שהוא היום יהיה ניתן לזקוף לתנועת החסידות שעקרה ועיקרה את מוסד רבני הקהילה.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/3/2006 16:30 |
|
| |
אוסו
הגר"א היה וודאי מאוד נערץ בזמנו אך מסופקני האם הוא נחשב כגדול הדור במובן של ימינו.
בשום מקום פרט לקלויז שבו התפלל, לא נהגו כמנהגיו.
תוקן על ידי - בעלבעמיו - 30/03/2006 16:30:25
|
|
|
|
| נשלח ב-30/3/2006 16:55 |
|
| |
מה דעתכם:
א. האם אין להתפתחות "חברת הלומדים" והכוללים והסיטואציה בה חלק ניכר מפרנסתו של הציבור נשען על דמי ההחזקה שרבו כראש הכולל אחראי לא אינו יוצר סיטואציה של כפיפות בעל כרחו של הציבור למנהיגיו, השולטים במקורות הכנסתו.
ב. רב קהילה אמור להיות מחובר לקהילתו, אך גדוילים הספונים בחצרותים ומוקפים בשמשיהם ופוליטיקאיהם, נעשים מנותקים מציבורם מצוקותיהם ורחשי ליבם.
ג. הניתוק ההולך ומתעצם בין "עולם הישיבות" לבין הקהילה ובה גדול, לעתים, מוכתר על סמך מעמדו בישיבה שלאו דווקא עומד בקורילציה עם תיפקוד וחשיבה של מנהיג ציבור ואיש הלכה שמטיבם ארציים וקונקרטיים יותר.
אלו ולאו דווקא הגיל יכולים להוות גורמים רבי השפעה על תיפקוד מנהיגי העדה ויחסם לציבור.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/3/2006 17:06 |
|
| |
כמתעסק,
אין סתירה וכל הגורמים יכולים להתקיים.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/3/2006 17:08 |
|
| |
בעל בעמיו, למה לא? לא הוא זה שעמד בראש החץ נגד החסידות? לא אליו פנו במחלוקת הרב אייבשיץ והרב עמדין?
וכמובן הערתי ציינה שרבות השפעתו של רב קהילה היתה לאין ערוך גדולה יותר מתחומי קהילתו.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/3/2006 17:37 |
|
| |
רמב"ם הלכות סנהדרין פרק ב הלכה ג
אין מעמידין בכל הסנהדרין לא זקן מופלג בשנים, ולא סריס מפני שיש בהן אכזריות, ולא מי שאין לו בנים כדי שיהא רחמן.
|
|
|
|
|
