| נשלח ב-2/4/2006 10:07 |
|
| |
יובל19 ---- פסח מעוכין - היתכן?
במסכת פסחים דף ס"ד מסופר על המלך אגריפס שביקש לדעת את מספרם של בני ישראל. הוא ציווה לכהן הגדול שיספור את קרבנות הפסחים. מסופר שם שהכהן נטל כליה מכל קרבן וספר 1,200,000 כליות. והיות וכל קרבן היה שייך לקבוצה של לפחות 10 יהודים הערכה היא שהיו בירושליים 12 מליון יהודים באותה שנה. עד כאן הגמרא ועכשיו למציאות:
איך יתכן שהספיקו לספור מליון ומאתים אלף כליות שלא לדבר על לשחוט מליון ומאתים אלף קרבנות ולהקריבן במזבח? נניח שהם עבדו בקצב מטורף של קרבן בשנייה - ושהם יכלו לעבוד 24 שעות ביממה - עדיין היו דרושים 14 יום על מנת להשלים את המכסה המדוברת.
מה דעתכם?
(עם יובל הסליחה,האשכול נפתח עקב שגיאת הקלדה בכותרת.)
|
|
|
|
| נשלח ב-2/4/2006 14:22 |
|
| |
גם אם נקבל שהיתה כאן גוזמא (כפליים כיוצאי מצרים, כהצעת שוטנג). אז כמה קרבנות כן היו? 1000? 10,000? אז היכן הקריבו כל שאר ישראל את פסחיהם? הרי 12,000,000 נראית לי הערכה ריאלית של מספר היהודים שהקריבו פסח בירושלים באותה תקופה. האם מישהו רוצה לטעון שהיו רק מיליון יהודים? אז גם ללא הספירה הנ"ל והסיפור בגמרא, אפריורי השאלה עדיין קשה. הייתי מנסח אותה: למה התורה עצמה התכוונה, באומרה שכולם יבואו לירושלים להקריב? וכיצד ביצעו זאת בפועל? ואולי היו הרבה מנויים לכל קרבן (ונפ"מ לאכילת כזית. וכי כל ישראל יוצאין בפסח אחד? רפ"ב דקידושין). אבל אז צריך לומר שהמספר עשרה לכל קרבן שמופיע בסיפור למעלה גם הוא גוזמא כלפי מטה. זה כבר נשמע פחות סביר. מדוע להגזים במספרים כמו 10?
מיכי
|
|
|
|
| נשלח ב-2/4/2006 17:52 |
|
| |
ונתעלם מכם, מכובדי, שהכל נעשה בשלוש משמרות, שהשלישית בהן היתה חלקית - לא מלאה.
נוהל שכן
זה כאן!
|
|
|
|
| נשלח ב-2/4/2006 18:23 |
|
| |
אני מתאר לעצמי שלא כולם הגיעו לירושלים לעשות הפסח. ואולי כל אחד מישראל הקריב רק פעם לכמה שנים.
|
|
|
|
| נשלח ב-3/4/2006 09:28 |
|
| |
ואיך כולם לנו בירושלים? הרי קרבן טעון לינה ואם גגים ועליות לא נתקדשו,כולם היו צריכים ללון בקומת קרקע?
|
|
|
|
| נשלח ב-3/4/2006 09:50 |
|
| |
שאלה נוספת : איך היה "זמן קיץ" אצל באי בית שני? הרי מהמשנה בתענית רואים שהיה לוקח שבועיים עד שהגיעו למקום המרוחק ביותר בא"י (ולכן מתחילים בהזכרת גשמים רק בז' במרחשוון בא"י). לפי חשבון זה, לפחות ארבעה שבועות בין פסח לשבועות היו "הולכים" על מסעות - לאלה שגרים רחוק : שבועיים לחזור מפסח ושבועיים לפני שבועות. בהנחה שהחקלאות תפסה מקום מרכזי מאוד באותם ימים, מתי הספיקו לקצור? מכל ספירת העומר נשארו להם שלושה שבועות במקרה הטוב, האם זה היה מספיק? ושמא באמת מדובר על קומץ קטן שגרו רחוק, אבל הרוב יכלו להספיק לחזור בימים ספורים לבתיהם?
|
|
|
|
| נשלח ב-3/4/2006 11:15 |
|
| |
מציץ זריקת/שפיכת הדם היתה כנגד היסוד, כלומר כל צד צפון ומערב, כך שיש 64 אמות + אמה בדרום ואמה במזרח, =66 אמות כ32 מטר, שורות הכהנים יכולות להתחיל במרחק של מטר אחת מהשניה בעמדת השחיטה ובאלכסון להצטמצם לכיוון המזבח, כך שליד המזבח יעמדו 3 במטר, והרי 95 שורות ו95 עמדות שחיטה. כהן אחד בראש שורה יכול לשלוט על שלש עמדות לסירוגין כך שאפשר לתת לכל כבש 3 שניות בעמדת השחיטה, אין ספק שזה מעשה קסמים אך לא בלתי ניתן לדמיון. סביר להניח שהיו הרבה חזרות למשימה קשה זו, והכהנים לא סמכו על עצמם שלא פספסו קרבן שנשחט ולא נקלט במערכת, רבי יהודה אומר כוס היה ממלא מדם התערובות וכו'.
לגבי המקום בירושלים, מעולם לא אמר אדם צר לי המקום שאלין בירושלים. כלומר המשנה עמדה על כך שאין להסביר זאת בדרך טבעית.
מאיר
|
|
|
|
| נשלח ב-3/4/2006 12:06 |
|
| |
אני חושב שניתן לפצל את הנושא לכמה שאלות
א. מהי הכמות המקסימלאית הראילת של קרבנות שניתן להקריב בערב פסח?
ב. בהנחה והכמות הזו קטנה יותר מאשר כל עם ישראל מהי כוונת התורה במצווה זו?
ג. שאלה היסטורית, מה היה באמת בתקופת בית ראשון ובית שני?
|
|
|
|
| נשלח ב-3/4/2006 12:16 |
|
| |
מרובקה,
אם לא אכפת לך, אני מבקשת להוסיף עוד שאלה כאן - נניח שמדובר בהגזמה, מדוע משתמשים בה? מה הטעם בסיפור הזה בכלל, ובהקשרו שם בפרט?
|
|
|
|
| נשלח ב-3/4/2006 13:02 |
|
| |
ר' מאיר
1.רוחב העזרה מן הצפון לדרום 135 אמה, דהיינו פחות מ95 מטר. 2. נניח שאכן יש 95 עמדות שחיטה , אבל לא די להסתכל על חלק זה או אחר של התהליך אלא על צוואר הבקבוק. אם יש 95 עמדות שחיטה הרי שבכל שניה בדיוק יש צורך להתחיל בטיפול בקרבן חדש בכל עמדה. כלומר לאדם הניגש לעמדת שחיטה יש בדיוק שניה מהרגע שהוא מוסר את הבהמה שלו לשחיטה עד שחבירו מוסרה. אבל הוא צריך לעמוד ליד עמדת השחיטה עד שהוא מקבל את הבהמה שלו בחזרה. כמה אנשים יכולים לעמוד בו זמנית במטר שליד עמדת השחיטה, לא יותר משלושה. כלומר יש לכל היותר שלוש שניות לכל הטפול בבהמה , שחיטה , קבלת הדם , העברת הדם ושפיכתו, הפשטת הבהמה והוצאת האימורין והחזרתו לבעלים. הפעולות נעשות בסדר הזה ואי אפשר להתחיל לעשות דבר אחד לפני שסיימו את השלב הקודם. האם אתה עדיין חושב שזה אפשרי? ועוד לא התחלנו בניתוח מדוקדק של הפריסה במרחב לצורך ביצוע כל הפעולות הנ"ל. וזכור, לא מספיק שהכהנים יהיו מאומנים , אלא גם הבעלים צריכים להיות מאומנים לגשת, למסור , לקבל ולהסתובב בחזרה תוך שלוש שניות , כמובן בלי לעמוד בדרכו של אף אחד ובלי להיתקל או להידחף. לדעתי יהיה קשה לבצע כזאת אפילו אם יתנו חמש דקות לכל אחד.
 |
|
|
|
|
|
| נשלח ב-3/4/2006 13:33 |
|
| |
מציץ
כמה הארות. עמדות השחיטה אינן מוכרחות להיות פרוסות לרוחב העזרה מהצפון לדרום ואף אינן יכולות, שכן צד מערב של העזרה מצפון לדרום חוצה את 'בין האולם ולמזבח' שאסור בדריסת רגלי ישראל*, ואילו הצד המזרחי אינו במקום יסוד. סביר יותר להניח שרוב העמדות היו פרוסות מהמזרח למערב לכל אורך צפון העזרה (כ 76 אמה), צד זה מקביל ליסוד, בנוסף יכלו להתמקם עמדות נוספות לאורך המערב עד מקביל למזבח (כ 70 אמה) וממול במזרח עד מקביל למזבח ויותר (כ 80 אמה) בהסתמך על האלכסון דלעיל. כך שמתקבלת ח סביב שטח העזרה שמצפון למזבח מזרח צפון מערב (כ 225 אמה= כ 110 מטר). אין צורך למסור את הכבש לאף אחד, שחיטה כשרה בזר, כך שאם אחד מן החבורה ידע לשחוט היה נגש בעצמו לעמדה, ואם לא התלוה אליו שוחט. סביב כל כהן מקבל דם יכולות להיות שלש עמדות שחיטה כפי שכתבתי, כך שיש שלש שניות לכל שוחט בעמדה, כדאי לבדוק כמה עופות עוברים כיום בדקה על פס השחיטה, הפתעה צפויה. זריקת הדם אינה צריכה להיות באותה שניה לפני שהעמדה מתפנה לבא בתור, הדם היה רץ לאורך השורה בעוד שבעל הקרבן יכול ללכת לדרכו. קריעתו והוצאת אימוריו לא נעשתה במקום אלא לאחר ההפשט בכל מקום בעזרה. כפי שכבר כתבתי ודאי שזהו תהליך מדהים על גבול הבלתי אפשרי אך לא מופרך. ---------------------- אם כי זה קשה בכל מקרה שכן רק 11 אמה היו דריסת רגלי ישראל בצד מזרחי של העזרה, יתכן כי לצורך שחיטת קרבן מותר להכנס יותר, אך בין האולם ולמזבח אף כהנים בעלי מומין אינם מותרים להכנס.
מאיר
תוקן על ידי - ymy33655 - 03/04/2006 13:42:49
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-3/4/2006 13:53 |
|
| |
אגב, תיקון לכותרת האשכול. פסח שבו נמנו הכליות נקרא 'פסח מעובין' 'פסח מעוכין' היה בזמן הלל בו נמעך זקן למוות.
מאיר
|
|
|
|
| נשלח ב-3/4/2006 14:34 |
|
| |
ר' מאיר זה ששחיטה כשרה בזר לא עוזרת לנו כלל. מהירות ביצוע התהליך אינה קשורה להיותם של המבצעים כהנים או ישראלים. הדרך היחידה שבו זה יכול לעזור הוא אם שחיטה היא צואר בקבוק ביחס לכל התהליך (=אי אפשר להתחיל לשחוט בהמה לפני שגומרים לשחוט את הבהמה שלפניה וזמן השחיטה הוא כל כך ארוך כך שבכל מחזור אלה שאמורים לטפל בקרבן לאחר השחיטה עומדים באפס מעש בחלק מהזמן ), אז אפשר לפתור את הבעיה על ידי הוספת שוחטים או על ידי שכל אחד ישחוט לבד. אבל זו לא הבעיה שלנו . צוואר הבקבוק שהצבעתי עליו הוא הנקודה שבו הבעלים עומד ליד עמדת שחיטה (ואם הוא מגיע לשם כשהבהמה כבר שחוטה , הרי הוא צריך להביאה לשם לצורך קבלת הדם וכן לצורך הפשט) וממתין שיחזירו לו את הבהמה . בעל הקרבן אינו יכול ללכת לדרכו עד שהוא לא מקבל בחזרה עד הכבש שלו שצריך להוציא ממנה את האימורין לאחר זריקת הדם. ובנקודה הזאת אי אפשר להוסיף עוד אנשים אלא על ידי שמגדילים את המרחב המוקצה לכל עמדה , בעיקרון צריך לפקוד על האנשים להסתובב במעגל בתזמון מושלם כך שאדם מוסר את הבהמה בפעם הראשונה ומקבלה בחזרה בפעם השניה ואז יוצא מן המעגל. כל זה מצמצם עוד יותר את המרחב המצומצם בלאו הכי ודורש גם אימון מיוחד של הציבור .
( בעצם עוד לא נלקח בחשבון שבכל עמדה צריך גם לטפל בבהמה לצורך הוצאת האימורין , מה שדורש הרבה יותר מקום בכל עמדה.)
הדבר דורש גם תכנון מושלם של כל המסלול שאדם עובר מהרגע שהוא נכנס עד לרגע שהוא יוצא, מה שאינו מאפשר הרבה מקום למשהו אקראי כמו אם במקרה ראש החבורה יודע לשחוט הוא יכול לשחוט בעצמו . אם נניח שיש 95 עמדות , הרי שיש צורך לתכנן 95 מסלולים שמתעקמים ומתעגלים וגם חותכים האחד את השני . אנשים צריכים לזוז כל הזמן , כדי שלא לעכב את התהליך, אבל הם אינם יכולים להקטין את משך הזמן על ידי הליכה מהירה יותר כי הזמן תלוי במשך הזמן שלוקח מהשחיטה עד שהבעלים יכולים לקחת את הכבש בחזרה, מה שדורש מהם להסתובב במסלולים מתפתלים ומתוזמנים באופן מושלם וככל שהמרחק בין הכניסה לעמדת השחיטה קצרה יותר , המסלול צריך להתפתל יותר. וכמובן יש למנוע בלבול בנקודות שבהם מסלולים נחתכים או מתקרבים אחד לשני יותר מדי.
פשוט שכל כניסה מפורטת יותר לפרטים תגלה עוד דברים שהופכים את זה לבלתי אפשרי.
ואחרי כל הדברים האלה כל זה מיותר שהרי בכל משמרת השערים נסגרים מה שאומר ש4000000 איש נמצאים בו זמנית בעזרה , שזה בלתי אפשרי לחלוטין .
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-3/4/2006 14:41 |
|
| |
כאמור, הזזת חלקים שונים של התהליך לנקודות שונות (כמו לומר שההפשט נעשה בכל מקום בעזרה) כלל איננה עוזרת. לא משנה איך תפרוס את זה, בעל הקרבן צריך לשהות בעזרה במשך כל הזמן מתחילת הטיפול בקרבן עד סיום הטיפול בו (בנוסף לזמן שלוקח להגיע ממקום למקום). ללא קשר למשך הזמן הזה, עליו לנוע במהירות שנקבעת על פי הדרישה שבכל קו צריך להתחיל לטפל בקרבן חדש בכל שניה . אי תלות המהירות במשך הזמן , גורמת למצב שבו צריך ללכת במסלולים מפותלים ומתוזמנים להפליא. לכאורה אין מספיק מקום (גם ללא הבעיה של סגירת השערים ) ואפילו אם כן, התזמון הוא בלתי אפשרי.
|
|
|
|
| נשלח ב-3/4/2006 14:45 |
|
| |
וגם במה שכתבת שיש שלוש שניות לכל שוחט (בעוד מספר השוחטים עומד עדיין על 95) , לא הועלת כלום כמובן. זה אומר שמתחילים לטפל בבהמה חדשה כל שלוש שניות , מה שמאפשר טיפול בפחות מאלפיים שקרבנות בדקה ולא ב5700.
|
|
|
|
| נשלח ב-3/4/2006 14:56 |
|
| |
.
ומה, שכחתם שאת האימורים צריך גם להקטיר?
אם כדברי המחשב 5,700 לדקה, הרי שמשך זמן זריקתם על המזבח של אימורי כל קרבן וקרבן היא של פחות משניה. גם זמן שריפתו צריך להיות מהיר ממה שניתן באופן טבעי - להספיק לשרוף בדקה את אימוריהם של 5,700 כבשים?
מישהו רוצה להסביר לי איך כ-6 טון נשרפים על המזבח בדקה אחת בלבד?
או שמא הם רק נערמו על המזבח לגובה רב, משום שאין איסור הלנה במה שנותר על המזבח עצמו?
|
|
|
|
|