יובל19 ---- פסח מעוכין - היתכן?

במסכת פסחים דף ס"ד מסופר על המלך אגריפס שביקש לדעת את מספרם של בני ישראל.
הוא ציווה לכהן הגדול שיספור את קרבנות הפסחים. מסופר שם שהכהן נטל כליה מכל קרבן וספר
1,200,000 כליות. והיות וכל קרבן היה שייך לקבוצה של לפחות 10 יהודים הערכה היא שהיו
בירושליים 12 מליון יהודים באותה שנה. עד כאן הגמרא ועכשיו למציאות:

איך יתכן שהספיקו לספור מליון ומאתים אלף כליות שלא לדבר על לשחוט מליון ומאתים אלף קרבנות
ולהקריבן במזבח?
נניח שהם עבדו בקצב מטורף של קרבן בשנייה - ושהם יכלו לעבוד 24 שעות ביממה - עדיין היו דרושים
14 יום על מנת להשלים את המכסה המדוברת.

מה דעתכם?


(עם יובל הסליחה,האשכול נפתח עקב שגיאת הקלדה בכותרת.)

מציץ

כמה הארות.
עמדות השחיטה אינן מוכרחות להיות פרוסות לרוחב העזרה מהצפון לדרום ואף אינן יכולות, שכן צד מערב של העזרה מצפון לדרום חוצה את 'בין האולם ולמזבח' שאסור בדריסת רגלי ישראל*, ואילו הצד המזרחי אינו במקום יסוד.
סביר יותר להניח שרוב העמדות היו פרוסות מהמזרח למערב לכל אורך צפון העזרה (כ 76 אמה), צד זה מקביל ליסוד, בנוסף יכלו להתמקם עמדות נוספות לאורך המערב עד מקביל למזבח (כ 70 אמה) וממול במזרח עד מקביל למזבח ויותר (כ 80 אמה) בהסתמך על האלכסון דלעיל. כך שמתקבלת ח סביב שטח העזרה שמצפון למזבח מזרח צפון מערב (כ 225 אמה= כ 110 מטר).
אין צורך למסור את הכבש לאף אחד, שחיטה כשרה בזר, כך שאם אחד מן החבורה ידע לשחוט היה נגש בעצמו לעמדה, ואם לא התלוה אליו שוחט.
סביב כל כהן מקבל דם יכולות להיות שלש עמדות שחיטה כפי שכתבתי, כך שיש שלש שניות לכל שוחט בעמדה, כדאי לבדוק כמה עופות עוברים כיום בדקה על פס השחיטה, הפתעה צפויה.
זריקת הדם אינה צריכה להיות באותה שניה לפני שהעמדה מתפנה לבא בתור, הדם היה רץ לאורך השורה בעוד שבעל הקרבן יכול ללכת לדרכו.
קריעתו והוצאת אימוריו לא נעשתה במקום אלא לאחר ההפשט בכל מקום בעזרה.
כפי שכבר כתבתי ודאי שזהו תהליך מדהים על גבול הבלתי אפשרי אך לא מופרך.  
----------------------
אם כי זה קשה בכל מקרה שכן רק 11 אמה היו דריסת רגלי ישראל בצד מזרחי של העזרה, יתכן כי לצורך שחיטת קרבן מותר להכנס יותר, אך בין האולם ולמזבח אף כהנים בעלי מומין אינם מותרים להכנס. 

מאיר תוקן על ידי - ymy33655 - 03/04/2006 13:42:49

אגב, תיקון לכותרת האשכול.
פסח שבו נמנו הכליות נקרא 'פסח מעובין'
'פסח מעוכין' היה בזמן הלל בו נמעך זקן למוות.  מאיר

ר' מאיר
זה ששחיטה כשרה בזר לא עוזרת לנו כלל. מהירות ביצוע התהליך אינה קשורה להיותם של המבצעים כהנים או ישראלים. הדרך היחידה שבו זה יכול לעזור הוא אם שחיטה היא צואר בקבוק ביחס לכל התהליך (=אי אפשר להתחיל לשחוט בהמה לפני שגומרים לשחוט את הבהמה שלפניה וזמן השחיטה הוא כל כך ארוך כך שבכל מחזור אלה שאמורים לטפל בקרבן לאחר השחיטה עומדים באפס מעש בחלק מהזמן ), אז אפשר לפתור את הבעיה על ידי הוספת שוחטים או על ידי שכל אחד ישחוט לבד. אבל זו לא הבעיה שלנו . צוואר הבקבוק שהצבעתי עליו הוא הנקודה שבו הבעלים עומד ליד עמדת שחיטה (ואם הוא מגיע לשם כשהבהמה כבר שחוטה , הרי הוא צריך להביאה לשם לצורך קבלת הדם וכן לצורך הפשט) וממתין שיחזירו לו את הבהמה . בעל הקרבן אינו יכול ללכת לדרכו עד שהוא לא מקבל בחזרה עד הכבש שלו שצריך להוציא ממנה את האימורין לאחר זריקת הדם. ובנקודה הזאת אי אפשר להוסיף עוד אנשים אלא על ידי שמגדילים את המרחב המוקצה לכל עמדה  , בעיקרון צריך לפקוד על האנשים להסתובב במעגל בתזמון מושלם כך שאדם מוסר את הבהמה בפעם הראשונה ומקבלה בחזרה בפעם השניה ואז יוצא מן המעגל. כל זה מצמצם עוד יותר את המרחב המצומצם בלאו הכי ודורש גם אימון מיוחד של הציבור .  

( בעצם עוד לא נלקח בחשבון שבכל עמדה צריך גם לטפל בבהמה לצורך הוצאת האימורין , מה שדורש הרבה יותר מקום בכל עמדה.)

הדבר דורש גם תכנון מושלם של כל המסלול שאדם עובר מהרגע שהוא נכנס עד לרגע שהוא יוצא, מה שאינו מאפשר הרבה מקום למשהו אקראי כמו אם במקרה ראש החבורה יודע לשחוט הוא יכול לשחוט בעצמו . אם נניח שיש 95 עמדות , הרי שיש צורך לתכנן 95 מסלולים שמתעקמים ומתעגלים וגם חותכים האחד את השני . אנשים צריכים לזוז כל הזמן , כדי שלא לעכב את התהליך, אבל הם אינם יכולים להקטין את משך הזמן על ידי הליכה מהירה יותר כי הזמן תלוי במשך הזמן שלוקח מהשחיטה עד שהבעלים יכולים לקחת את הכבש בחזרה, מה שדורש מהם להסתובב במסלולים מתפתלים ומתוזמנים באופן מושלם וככל שהמרחק בין הכניסה לעמדת השחיטה קצרה יותר , המסלול צריך להתפתל יותר. וכמובן יש למנוע בלבול בנקודות שבהם מסלולים נחתכים או מתקרבים אחד לשני יותר מדי.

פשוט שכל כניסה מפורטת יותר לפרטים תגלה עוד דברים שהופכים את זה לבלתי אפשרי.

ואחרי כל הדברים האלה כל זה מיותר שהרי בכל משמרת השערים נסגרים מה שאומר ש4000000 איש נמצאים בו זמנית בעזרה , שזה בלתי אפשרי לחלוטין .

כאמור, הזזת חלקים שונים של התהליך לנקודות שונות (כמו לומר שההפשט נעשה בכל מקום בעזרה) כלל איננה עוזרת. לא משנה איך תפרוס את זה, בעל הקרבן צריך לשהות בעזרה במשך כל הזמן מתחילת הטיפול בקרבן עד סיום הטיפול בו (בנוסף לזמן שלוקח להגיע ממקום למקום). ללא קשר למשך הזמן הזה, עליו לנוע במהירות שנקבעת על פי הדרישה שבכל קו צריך להתחיל לטפל בקרבן חדש בכל שניה . אי תלות המהירות במשך הזמן , גורמת למצב שבו צריך ללכת במסלולים מפותלים ומתוזמנים להפליא. לכאורה אין מספיק מקום (גם ללא הבעיה של סגירת השערים ) ואפילו אם כן, התזמון הוא בלתי אפשרי.

וגם במה שכתבת שיש שלוש שניות לכל שוחט (בעוד מספר השוחטים עומד עדיין על 95) , לא הועלת כלום כמובן. זה אומר שמתחילים לטפל בבהמה חדשה כל שלוש שניות , מה שמאפשר טיפול בפחות מאלפיים שקרבנות בדקה ולא ב5700.

.


ומה, שכחתם שאת האימורים צריך גם להקטיר?

אם כדברי המחשב 5,700 לדקה, הרי שמשך זמן זריקתם על המזבח של אימורי כל קרבן וקרבן היא של פחות משניה. גם זמן שריפתו צריך להיות מהיר ממה שניתן באופן טבעי - להספיק לשרוף בדקה את אימוריהם של 5,700 כבשים?

מישהו רוצה להסביר לי איך כ-6 טון נשרפים על המזבח בדקה אחת בלבד?


או שמא הם רק נערמו על המזבח לגובה רב, משום שאין איסור הלנה במה שנותר על המזבח עצמו?