|
|
| נשלח ב-6/4/2006 15:02 |
 |
| |
מחמצת הוא דבר המחמיץ (=שאור), כפירוש חז"ל.
רק לא הבנתי - מדוע צריך להחמיר, מעבר למסורת המקובלת?
|
|
|
|
| נשלח ב-6/4/2006 15:23 |
|
| |
.
ירוחם:
האם מצאת בתנ"ך לשון "חמץ" שמשמעותו "חמוץ" - הטעם, כבלשוננו אנו?
|
|
|
|
| נשלח ב-6/4/2006 15:37 |
|
| |
הפרעתוני.
לא להחמיר רק לברר.
מואדיב.
למשל כל מחמצת לא תאכלו 
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-6/4/2006 15:42 |
|
| |
.
מזל שלא כתבת, ירוחם, שכבר נכתב איסרו חמוץ...
|
|
|
|
| נשלח ב-6/4/2006 16:45 |
|
| |
כתבת שיש "להחמיר" ועל כך תמהתי. מנהגם של חז"ל לא היה להחמיר דווקא בפירוש המצוות, כידוע.
|
|
|
|
| נשלח ב-6/4/2006 17:05 |
|
| |
הפרעתוני.
כידוע?? מאיפה בדיוק הם המציאו את לט אב מלאכות של שבת.
או את לא תבשל גדי בחלב אמו- לאיסור בשר בחלב שאנו מקפידים בו כל כך.
אתה רוצה עוד כמה דוגמאות? או שאתה יודע את זה יותר טוב ממני בלי מאמץ.
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-6/4/2006 18:00 |
|
| |
אתה טוען שמתוך חשש ורצון להחמיר. אני חושב שזה מתוך מסורת וניתוח הפסוקים ורוח התורה (מה שזה
לא יהיה). הראיה היא שבמקרים רבים הם הקלו לעומת מה שנראה מפשט הפסוקים (ולשיטתך, הרי זה המצב
באיסור חמץ). למשל, מפשט התורה משמע לכאורה שיש איסור להיטמא, והנטמא חייב קרבן. אצל חז"ל זה
רק הנכנס למקדש. וכהנה רבות. מה שאומר שה"חומרה" לא היה העניין שלהם בפירוש המקראות. גם לא
זכור לי מקום שבו חז"ל התלבטו בפירוש מצוה, ואמרו שעל כן הם מחמירים בפירושה.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-6/4/2006 18:16 |
|
| |
מכות כב ב אמר רבא כמה טפשאי שאר אינשי דקיימי מקמי ספר תורה ולא קיימי מקמי גברא רבה דאילו בס"ת כתיב ארבעים ואתו רבנן בצרו חדא:
מאיר
|
|
|
|
| נשלח ב-6/4/2006 18:26 |
|
| |
זו דווקא חומרה - חשש שיבוא לידי איסור "לא יוסיף". לפי הרמב"ם (לעניות הבנתי) המספר 39 הוא
מדרבנן, כסייג.
|
|
|
|
| נשלח ב-6/4/2006 19:44 |
|
| |
הפרעתוני.
חז"ל קבעו ככלל :ספק דאוריתא לחומרא. אבל מצד שני אין עקביות גם בכלל הזה. האיסור של בשר בחלב
שהזכרתי. נלמדת מזה שהעניין של לא תבשל גדי.. מופיע שלש פעמים אחד כנגד איסור בישול אחד כנגד איסור
אכילה אחד כאיסור הנאה. אם זה לא חומרה קלסית בעינך. הזכרתי את לט אבי מלאכה הם תוצאה של מספר
שחז"ל היו צריכים למלאות אותו באסורים. ואכן הם מלאו אותו. לדעתי התרי ואסורי חז"ל היו להבליט את התורה
שבעל פה כדומינתית יותר וחשובה יותר מהתורה שבכתב. כפי שידידנו מאיר טרח והביא את הגמרא שבו חז"ל
אומרים שהתלמוד כלומר הרבנים אנשי התורה שבעל פה עליונים על התורה שבכתב.דוגמה זו חוזרת על עצמה
בש"ס הרבה פעמיפ לפעמים בצורה הרבה יות בוטה וקשה.
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-6/4/2006 20:02 |
|
| |
יפה אמרת, שחז"ל קבעו שהכלל הוא ספק דאורייתא לחומרא.
אתה מתעלם בבוטות מהעובדה שחז"ל נסמכו על מסורת. וזה לא יפה.
|
|
|
|
| נשלח ב-6/4/2006 20:50 |
|
| |
ירוחם
חבל שאתה כועס על חז"ל, הם לא התכוונו לעשות לך רע.
הגמרא שהבאתי לא באה להדגיש את עליונותם של חז"ל על המקרא אלא להוציא מלב אנשים החושבים כי חז"ל מעוניינים להקשות עליהם את החיים, בא רבא וציין כי חז"ל דווקא הטיבו עם העבריינים.
לחומרא או לקולא זה כאשר יש ספק ולא כאשר באים לפרש באיזו דרך שלא תהיה, (כלומר לדידן מסורת, לא רוצה לא צריך)
כלומר, לא נאמר לפרשן כיון שאפשר לפרש בשתי דרכים פרש לחומרא אלא כאשר אין אפשרות להכריע בין שני פירושים, מה שכנראה לא עמד במקרים אלו לפני חז"ל.
מאיר
|
|
|
|
| נשלח ב-6/4/2006 20:57 |
|
| |
הפרעתוני
על איזו מסורת בדיוק? על מסורת שהם קבעו כמסורת.בין הית ר תוכל לקרא את אשכולו בנידון של "דרום חוקר" המוכיח בצורה ודאית את הנתק במסורת המפורסמת.
על חורים גדולים במסורת המדוברת
מאיר.
אולי לא התכונו אבל לדעתי עשו. הסברך לגמרא במכות אינו נכון אפילו אם היה עומד בצורה יחידאית בש"ס
מה עוד שהגמרא מלאה במובאות הבאות להפחית מהתורה. ולהאדיר את חז"ל.
מודה ועוזב
תוקן על ידי - ירוחםשמ - 06/04/2006 21:05:08
|
|
|
|
| נשלח ב-6/4/2006 21:14 |
|
| |
לא מכיר, אפשר דוגמאות ?
מאיר
|
|
|
|
| נשלח ב-6/4/2006 23:03 |
|
| |
טרם הצטרפתי לחוגי הקראים, וגם טרם נטשתי את שכלי הישר.
חז"ל טענו שיש להם מסורת. אולי שיקרו? אולי כך אתה טוען.
לעניין חמץ: איך אתה יודע שאסור לאכול חמץ בפסח? לא מהשולחן ערוך. מהבית. איך אתה יודע שמותר
לאכול חומץ? שוב, לא מהשולחן ערוך (אני גם מסופק אם כתוב שם על זה משהו). גם זה מהבית.
בני ישראל, לכל אורך השנים, לא נמנעו מלאכול דברים חמוצים בפסח, וכן נמנעו מלאכול לחם. פשוט
ביותר.
להצטרף לעצכ"ח לא אומר לזרוק את השכל.
|
|
|
|
|
