ראשית, חז"ל תמיד, אבל תמיד, צודקים. אם אתה לא מבין תשאל בניסוח אחר. שנית, נקוט האי כללא בידך - "עברית" אינה שפת התורה (לשון הקודש). אמנם,היא שפה מאד דומה המתבססת עליה אך אין להקשות מהעברית, או ממילות שפת הקודש בצורה שאנו משתמשים בהם היום על דרשות חז"ל המבוססות על השימוש המקורי בהן. ואכמ"ל (ראה רק את פרושי המלבי"ם על התורה והנ"ך ובעיקר את הקדמתו לויקרא שבשם "אילת השחר" תכונה ואז תשכיל).
נשלח ב-7/4/2006 01:06
לגבי "לשון הקודש" - רבי מאיר דיבר על "המדבר בלשון הקודש", ואין ספק שהוא לא התכוון ללשון התורה.
גם בין לשון התורה ללשון הנביאים וללשון ספרי בית שני יש הבדלים גדולים - מהי "לשון הקודש"
בעיניך?
לגבי דידי אין ספק, שאם יש לכנות משהו בשם "לשון הקודש", הרי שזה את כל הקומפלקס - מימי משה
ועד ימינו אנו. על אף שאין זה הנושא בכלל.
נשלח ב-8/4/2006 21:33
מאיר ידידי. נדמה שגם מהמשל של הסנאט תאלץ לחזור. לכל מדינה שיש לה פרלמנט יש גם חוקי יסוד. שאינם ניתנים לשינוי. רק ברוב מיוחס. חוקי היסוד של עמנו היתה והיא עדיין התורה. רק לציין שלא נשכח שהתורה נתנה על ידי ה" ואנו אומרים כל בוקר את האני מאמין התשעי נא עיין. שלא תדמה בנפשך כי אני סובר כי לחכמים אסור לפרש את התורה, ההפך הוא הנכון חובתם היא בכך..אולם אני סובר כי אין להם רשות לבטל ממצוות התורה. הכלל על לא תוסיף וולא תגרע חל גם על חז"ל.הם קבעו ככלל כי אין בית דין יכול לבטל דברי בית דין.. אלא אם גדול ממנו בחכמה ובמינין. האם הם שמרו על הכלל הזה? לפי סברתך החכמים יכולים וצריכים לשנות. מדוע אנו לא רואים היום שינוים אלו על איסורים ומנהגים שנוצרו על ידי החכמים בצוק העיתים. למשל קיטניות בפסח
בעניןכתלי בית המדרש הגמרא אומרת ברמז כי עם הקירות עקומים גם הבית עקום מודה ועוזב
תוקן על ידי - ירוחםשמ - 08/04/2006 21:37:09
נשלח ב-8/4/2006 21:40
ירוחם שבוע טוב, לדעתי חז"ל אכן לא שינו כללי יסוד ללא רוב מיוחס. על כך שהמנגנון השתתק הצרתי כבר.
מאיר
נשלח ב-8/4/2006 22:07
כאן אעיר ששתי סבתותי לא אוכלות מלפפונים חמוצים בפסח, אם מדברים על מנהגין ללא בסיס.
נשלח ב-8/4/2006 23:33
מאיר ידידי עכשיו תורך להביא מקורות על כינוס סנהדרין של 71 היכול לבטל מצוות תורה. כתבת שהם היו רוב מיוחס מיוחס ממי?
הלל. המלפיפונים כמשל מודה ועוזב
תוקן על ידי - ירוחםשמ - 08/04/2006 23:35:57
נשלח ב-9/4/2006 03:17
לכאורה אין קשר בין מחמצת לחמוץ.
היש בכלל בתנ"ך חמוץ במובן של טעם?
ובכלל, מקובלני מבית אבא שאוירת הפורום היא לקזז את הדת למינימום המקורי ולמימדים הטבעיים
ולפתע אתה מגיע עם רעיון הרחבה וסגירת מרפסות?
לא בבית סיפרינו :-)
נשלח ב-9/4/2006 07:05
ירוחם, מילא שאתה מערבב שמחה בשמחה (מה עניין מנהג של סימנים לדיני תורה), אלא שחוששני כי
בזעפך נגד הפרושים (וכמדומני ש"לא בשמיים היא" איננו מתקבל על דעתך בכל אופן) החמצת אף אתה
נקודה, שהרי מהו המשותף העקרוני מלבד השורש המילולי למלפפון חמוץ ולחמץ מסוגי השאור והלחם?
הלא גם מבחינה חימית אין דמיון בתהליכים.
נשלח ב-9/4/2006 11:04
ירוחם יש דוגמאות אך אין כאן המקום לדון בהם שכן לא אמרתי שחז"ל שינו ברוב מיוחס כללי יסוד, אתה בקשת שאחזור בי ממשל הסינאט, מכך יש להבין שיש לך דוגמאות שהם שינו ללא רוב מיוחס, זאת אני מכחיש.
מאיר
נשלח ב-9/4/2006 11:38
מאיר ידידי. אני טוען כי כל החומרות וביטולי מצוות התורה נעשו על ידי יחידים או מספר מצומצם של חכמים. אף פעם (לאחר חורבן הבית שאזי היו עיקר ביטולי מצוות והוספות} לא נערך כינוס של כל או רוב חכמי הדור שקבע את ביטול המצוות או הוספתם. אם יש לך הוכחות אחרות אתה הוא זה שצריך להביאם לדעתי אין. לדוגמא קונקרטית איסור הקיטניות לא תמצאה ספר הלכות אחת מלפני חמש מאות שנה ויותר האוסר אכילת קטניות בפסח. כל הראשונים המביאים איסור זה כותבים שיש מחמירים בשום ספר לא נכתב מי קבע את ההחמרה הזו.
מודה ועוזב
נשלח ב-9/4/2006 11:59
ירוחם יש להפריד בין כללי יסוד למנהגים שהשתרשו. ביטול מצוות (שופר ולולב בשבת) נעשה על דעת כל גדולי התורה שבדור על ידי רבן של ישראל בזמן החרבן, רבן יוחנן בן זכאי. יש לך דוגמאות לביטול מצוות על ידי יחידים ? אי אכילת קטניות או אמירת שיר של יום אינו דבר יסודי בשום קנה מידה מלבד זה עצמו שהוא השתרש באומה מאיליו.
מאיר
נשלח ב-9/4/2006 13:31
מאיר ידידי מענין שהזכרת רק את שני הביטולים של לולב ושופר. שביטול המצוות הללו ודאי שתסכים אתי שסיבת הביטול אינה עולה בהגיון ובמציאות דורנו. ואפילו לא של דורות קודמים. אבל עדיין איני מקבל את הרוב המיוחס שאתה כה נתלתה בו האם יש לנשיא חשוב שיהיה ככל שיהיה לבטל מצוות עשה של התורה? בתקופת החורבן לא כונסו המוסדות של הסנהדרין. אגב מענין כי את מצוות התורה ביטל בקלות רבה. אולם מצוות דרבנן כגון חיבוטי ערבות בהושענה רבה לא ביטלו דאגו לשנות את הלוח שחלילה מצוות ערבות שהוא כאמור מדרבנן לא תידבטל ח"ו אני מקוה שאת הגמרא במסכת סוכה אתה זוכר.
מודה ועוזב
