מכתב אישי (אם כי לא מקורי).

המקור לא ידוע עכ"פ לא מפרי עטי

אני מזדהה עם המכתב, ואני מאמינה שיש הון רווקים ורווקות שאת המכתב הזה הם שומרים בבטן, וההורים לא יודעים כלל מה עובר על הילדים שלהם,

אני מציעה כל מי שיש לו את הלחצים לתפוס את ההורים לשיחה, אני יודעת שיש כאלה שלא נעים להם או קשה להם, אבל זו הדרך,

ההורים לא מחפשים להציק ולהלחיץ את הילדים הנ"ל

אך יש בעיה אחת אצלהרבה הורים שהם רוצים דווקה חתן או כלה לפי ההשקפה שלהם, רק דבר אחד צריך להסביר להם שלא ההורים מתחתנים אלא הילד שלהם, ואם ילכו עם ראש בקיר אז ידוע לכולנו איזה אסון יכול לצאת מיזה,
אני מאמינה שיש הרבה שיכולים לספר פה סיפורים עד דלא ידע, אך זה המצב של היום, אנחנו עם מודרני, ואת זה ההורים לא מבינים,
התקדמנו בחיים,

ואני מציעה לכל המתמודדים בבעיה לעלות לכאן את הנושא, אני מכירה מישהו שעוזר בנושא, הוא מדבר עם הורים ומסביר להם ואני מוכנה להפנות אותכם אילו,

חברה אל תתבישו, בישביל זה אנחנו כאן!!!

אך זכרו דבר אחת: אין יאוש בעולם כלל!

שלכם רחלי,,

לדבר עם ההורים זה יעיל לשבוע שבועיים.
אחר כך הרונדלה חוזרת על עצמה ואין לדבר סוף. תמיד הם ימצאו סיבות מתחת האדמה על מה לרטון ולהעיר. על כן עצתי אמונה, במקום לסתום את הפה שלהם, תסתמו את האזניים שלכם! כמובן בצורה מכובדת וראויה שלא יהיה חלילה זלזול בהורים.
אבל אין ברירה, זה מה שחתימתי צווחת ואומרת.
   "אל תנסה לשנות את העולם, תשנה את עצמך"... (ר'' ישראל מסלנט)

אני איתך מצח. רחל זה לא עובד הם לא קולטים את זה!!!