קיבלתי מילואים שהיו אמורים להתבצע ביום שני, אבל צו נוסף הדורש להתייצב כבר היום. מעבר לטמטום הצבאי הידוע - יש לי בעיה.
איך לעזאזל אני מגיע עכשיו ל"תל נוף"??
לאגד פלוס אין קווים בשעות כאלה לתל אביב (הם מכבדים בכלל "קופוני" נסיעות של מילואים?).
איך עושים את זה? למישהו יש רעיון?
נשלח ב-9/4/2006 09:18
מה פתאום תל אביב?
תגיע לצומת בילו (תחבורה ציבורית מפ"ת או עיר אחרת לרחובות )
משם יש מלא טרמפים לתל נוף (5 דקות נסיעה).
נשלח ב-9/4/2006 09:23
תודה!
איך מגיעים לרחובות מכאן עכשיו?
אה כן, תיקנתי כי רק עכשיו שמתי לב שכתבת מפ"ת.
תוקן על ידי - אאללעעדד - 09/04/2006 9:24:33
נשלח ב-9/4/2006 14:48
הייתי, טעמתי וחזרתי.
הם קראו לי ליומיים, עשיתי להם כזה שמח שאחרי שעתיים הם ביקשו שאלך כבר .
הלוך וחזור נסעתי ברכבים פרטיים בתשלום. יותר יקר - פחות כאבי ראש.
נשלח ב-9/4/2006 16:20
היום היה "מבצע" פסח או שזה מחר?
נשלח ב-9/4/2006 16:30
לכולם מחר, ממני ביקשו היום ומחר.
אבל הצגתי להם פתורים מ: עמידה ממושכת (פלטפוס), עבודה עם אבק (אלרגיה), עבודה בשמש (אלרגיה בעור), התעסקות עם מים ('מנפח' את הידיים) והתאמצות פיזית (אסטמה).
שעתיים אחרי שנכנסתי לבסיס קרא לי הרב, לחץ את ידי ואיחל "חג כשר ושמח".
זה מה קורה כשמנסים להעביר מישהו מזיהוי חללים לעבודה רס"רית.
נשלח ב-10/4/2006 02:46
אאללעעדד, מה זו רשימת המחלות האלו, ישר למחלקה הגריאטרית.
נשלח ב-10/4/2006 07:39
אלו מחלות חיוביות שמתפרצות לפי הצורך
נשלח ב-10/4/2006 21:27
ואילו אני, הלכתי היום לסוף העולם שמאלה בבסיס שכוח אל בדרום הארץ יחד עם עוד שני חיילים (מיל') הכשרנו וליבנו, עם מים חמים וברנרים,
וכעת עוד בסיס של חיילים יהודיים יזכו לאכול במטבח כשר לפסח למהדרין!
נשלח ב-10/4/2006 21:34
גם בבסיס שאני הייתי אמור לעבוד בו יאכלו החיילים כשר למהדרין
נשלח ב-11/4/2006 03:37
אתם אופיטימיים.
מניסיון שלי המטבח ישאר כשר עד שיכנס אותו חייל שבשיא התמימות (ובאמת לא מכוונה רעה) יגיד:
"מה גם הבייגלה הזה חמץ אבל זה לא לחם",
ואז המטבח מלא חמץ ואי אפשר לאכול אלא בחד פעמי אוכל סגור.
דברים כאילו קורים כל הזמן בעיקר במחנות שכוחי אל.
נשלח ב-11/4/2006 08:32
אאללעעדד.... יתכן ואתה צודק....
אך לך וודאי לא יהיה זכויות בזה....
נשלח ב-11/4/2006 09:56
אני יכול לחיות עם זה.
אני אשאל אותך הפוך: אתה לא חושש לקחת אחריות כזאת? (אינני מתחסד עכשיו. לא זאת הסיבה שלא רציתי לעשות שני ימי מילואים).
.
