גם אצלכם ממנגלים הערב?

או שרק אצלנו?

פעם היינו ממנגלים הרבה יותר.
בשלב מסוים התחלנו להוריד לחץ.

יום העצמאות ירד מן הפרק (כשהייתי ילדה היינו חוגגים, אבל המשפחה שלי התחזקה עם הזמן...),
א"כ גם בראש השנה החלטנו שביום הדין לא מן הראוי למנגל (אותו כנ"ל)
בפסח אנחנו אוהו ממנגלים, אבל... לנגב חומוס עם מצה  לצד סטייק, לא עושה לי את זה משום מה.

מה נשאר?
המינגול הנהדר של אחרי בדיקת חמץ,
זכר לקרבן הפסח (מה לא? ככה החלטתי).

חכו חכו, עוד מספר שנים זו תהיה מסורת,
זה רק עניין של זמן ויח"צ טוב למנהג הזה
(הנה,  אני התחלתי).

סטיק לא חייבים לאכול עם מצה או לחם, וגם זה לא רצוי היות שזה ממלא מאוד בנוסף יש גם צי'פס אז לא צריך יותר מזה.

שכחתי לעדכן אתכם שמוצאי חג, אבל...

גיליתי תגלית מרעישה ביותר... אנחנו לא אוכלים חומוס בחג!

ידעתי שאנחנו אוכלים קיטניות, אבל אף פעם לא שמתי לב להיעדרו של החומוס, עד השנה.

אז תארו לעצמכם: על האש בלי חומוס, ובלי ***** (מתחיל ב-פ', נגמר ב-ת', לשון רבים... -:)

מה עשינו בזה?

כנראה, מאדאם שקית, שאת נמנית על יוצאי צפון אפריקה.
הייתי מהמר על טוניס.

באשכול אחר הזכרנו שההינזרות מהחומוס היא לא מחשש קטניות. ספרדים לא התנזרו מקטניות. הנקודה היא בשמו הפרובלמטי של החומוס, שבמבטא מזרחי מזכיר את המילה חמץ.

"אל תנסה לשנות את העולם, תשנה את עצמך"...
(ר' ישראל מסלנט)

וואלה, זה בדיוק ההסבר שקיבלתי.
המעניין הוא שעד השנה לא הייתי מודעת לעניין.

ולגבי הניחוש- בינגו.
גם מצד האבא, וגם מצד האמא (אם נדייק, הוריה של אימי הם מיוצאי ג'רבא, אבל ב"כותרת" זה נחשב כטוניס).

מותר לאכול חומוס ללא שום בעיה.גם ליוצאי תוניס וג'רבא.
זה מנהג בטעות שצריך וחובה לבטלו.

אה, יופי של תשובה מנומקת ופרטנית להתיר את החומוס. תאווה לעיניים.
אני כבר הודעתי בבית שירוצו לקנות חומוס, שאלו אותי והלא אבותינו ואבות אבותינו שהיו גאוני עולם וקדושי עליון נהגו איסור בדבר, כלום נשים דבריהם להבל? מייד הסברתי להם את נימוקיך המאלפים, והם השתכנעו בהמוניהם.

"אל תנסה לשנות את העולם, תשנה את עצמך"...
(ר' ישראל מסלנט)

אפשר להרשים באלפי מקורות ופלפולי סרק,כדי להוכיח את הדבר הכי פשוט.גם להסביר מדוע המנהג הזה לא תקף היום.לערוך תשובה של דפי פוליו על גבי דפי פוליו עמוסים בסוגרים וסוגרי סוגרים הערות והגהות.אבל תודות לאל עליון,אינני זקוק להרשים איש.

דבריי מכוונים לעבר אוהבי האמת הפשוטה:

חומוס הוא לא חמץ,לא תערובת חמץ ולא כלום.הוא מותר באכילה.נקודה.

אני חוזר שוב כדי שתצחק: מותר לאכול חומוס בפסח! בלי שום פקפוק או חשש.

פלפולי עתק להתרת המובן הפשוט,אתה יכול להזמין אצל רבנים פוליטיקאים.לא אצלי.

אתה מוזמן להצטרף

חלילה, חלילה. לא אטריח את כבודו לנסות להבין את עצמו, מדוע הוא סובר כך.
זכותך לסבור ולהחליט החלטות בלי לטרוח להבין למה.

אני אפילו מצטרף לטראנד החדש של: "למה? ככה!"

אשכנזים יקרים: הקשיבו!
פאסוליה היא לא חמץ. למה? ככה, לא צריך לבנות פלפולים.
אורז הוא לא חמץ. למה? ככה, לא צריך לבנות פלפולים.

ספרדים נכבדים: האזינו!
בשר שהוא לא 'חלק', הוא מותר. למה? ככה, לא צריך לבנות פלפולים.
יין שרובו מים, נחשב עדיין יין. למה? ככה, לא צריך לבנות פלפולים.

כלל ישראל, שימו לב!
גיור רישמי של משרד הפנים הופך את הרוסי ליהודי גמור לכל דבר. למה? ככה, לא צריך לבנות פלפולים.

וכמובן דברי מכוונים לאוהבי האמת הפשוטה שלא טורחים להבין שום נימוק ושום הסבר ומעדיפים שהכל יזרום על מי מנוחות בלי הלכות טורדניות.

"אל תנסה לשנות את העולם, תשנה את עצמך"...
(ר' ישראל מסלנט)

אתה רוצה שאטריח את עצמי לבאר לך מדוע חומוס הוא לא חמץ בטעמים ונימוקים?

אני רואה שמלאכה רבה לפניי,כי אני אצטרך לבאר לך מדוע גם פאסוליה היא לא חמץ.

בקצב הזה אצטרך להוכיח לך למה כל מה שלא חמץ הוא לא חמץ.

אולי בשעתרצון הייתי מטריח אתעצמי לזה.

אבל כשאני רואה את כישרונך הבלתי מבוטל לדמות מילתא למילתא,אני מוותר על התענוג,אין סיכוי שתבין.

כדי שתהנה שוב,אני חוזר:

חומוס הוא לא חמץ,ומותר באכילה ללא חשש!

וכן,גם פאסוליה היא לא חמץ.

אפילו עגבניה היא לא חמץ.

בלי נימוק.ככה זה.

תהנה.

ובתיאבון.

הויכוח שלכם חסר טעם לחלוטין מפני שאתם מדברים בשני רבדים שונים לגמרי.

אפשר לסכם את הויכוח כך:

חומוס באמת אינו חמץ.
הוא אינו שייך לחמשת מיני דגן, וכיוון שכך- אינו חמץ.
גם קטניות אינן חמץ.

קיי?

אבל... הוא נאסר משום חמץ.
ומכיוון שנאסר משום חמץ ע"י גדולים מאיתנו,
וכיוון שמנהג ישראל דין הוא-
הוא אסור.

קאפיש?

גם אם זה נשמע לך אחרת.

דוגמא קרובה נוספת:
אחד הכללים ההלכתיים הוא
"דבר שנאסר משום מראית עין, אסור גם בחדרי חדרים".
לכאורה הסחפות הילכתית, למה משהו שנאסר משום מראית עין יהיה אסור בסתר?
אבל עובדה,
כי מהרגע שזה נאסר, זה אסור, ולא משנה מהו הטריגר לאיסור.

וגם אם יש עניין להתיר משהו שנפסק בטעות,
אני חושבת שזה בתחום סמכותם של פוסקים בעלי שם ורזומה,
לא בתחום סמכותינו אנו.