המסר של יונה

ירוחם,

כלומר: אתה אינך מקבל את תירוצו של מאיר בקבלתו את הסבר המדרש הכיצד יונה התנבא בעוד שלא היה איש שמח, היות שזהו מדרש אגדה - ולכן הבאתי את דברי ההלכה מהרמב"ם. וזה מה שנקרא שיש לדברי מאיר על מה שיסמוכו, מכיוון שהוא מקבל תורה למשה מסיני את סמכותם של חכמים לפסוק ולקבוע שהנביא חייב להיות שלם ובמידות הכרחיות מסוימות כמו 'השמחה'.

היות ואתה חושב שחכמים לקחו לעצמם את הסמכות,  - מכאן שאתה רואה את דברי חז"ל כדברי הבל שאינם נכונים שנכתבו לטיפשים שאינם מבחינים בכך שהנביאים לא היו שמחים (= כפשוטם.)

כעת נותר לברר מהו מבחינת חז"ל "איש שמח" -
 
1) אדם שקיבל בנטיותיו הגנטיות את השמחה - והוא שמח בלי קשר למציאות.
2) אדם שעמל על מידותיו והגיע למעלה בו הוא עשיר = 'השמח בחלקו' - אבל בכל זאת נשאר אנושי על כל משמעויותיה  כשהוא מחובר למציאות שהוא חי בה, וחווה אותה.ברור שאם הנביא רואה את בני עמו חוטאים ומפירים את דבר השם הוא מתקומם נגדם כועס מתמרמר וכו'

ריב.
באוי נעשה סדר בדברים.
א. לא אמרתי שכל דברי חז"ל הם הבל.למרות  שאוכל להכיח לך
    ולהביא לך דוגמאות. על הרבה דברי הבל.
ב.  המילה שמחה -- מעיד על מצב נפשי של השמח.ולא פרשנות אתית
     ושיחות פילוסופיות.הרמב"ם בהקדמתו ליד החזקה כותב בפרוש לאילו
     סוג אנשים הוא הכין את פרושו. התחכמויות פרשניות אינם כלולים.
     את מביאה את הרמב"ם לעזרתך כדלקמן.
     < כל הנביאים--אין מתנבאין בכל עת שירצו, אלא מכוונין דעתן ויושבין שמחים וטובי לב ומתבודדין:  שאין הנבואה שורה לא מתוך עצבות ולא מתוך עצלות, אלא מתוך שמחה. ..>
     איך בדיוק נכנס יונה (נושא עיוננו)לקטגוריה זו. אדם שמבקש שימיתו
     אותו. הוא שמח?. מבקש נפשו למות הוא שמח?. (אולי שמח בחלקו?)
     כשהוא התנבא בנינוה נגד רצונו הוא היה ממש שמח. מודה ועוזב

ירוחם

עשיתי סדר למעלה אם לא שמת לב

לא נכנסת איתך לויכוח על נכונות הדברים, הצגתי שני היבטים על קביעת דברים שיש\אין להם על מה שיסמוכו.
והצגתי שתי פרשנויות על השמחה. זהו.

 ירוחם
לא הבעתי כל עמדה, ציטטתי קטע מתלמוד ירושלמי המחפש את הסיטוציה שהביאה את יונה להתנבא, והעלתי שאלה מה מן הידוע על יונה יכול היה לעורר שאלה על שייכותו לנבואה עד שהיה מן הצורך לישב שזכה לזה בשמחת בית השואבה. ולא נראה לי שזה בא לתרץ בסך הכל למה יונה העדיף להפליג מנמל יפו ולא מעכו.

אתה טענת מיד ששמחה אינה ממדותיו הבולטות של יונה ואמרתי שאם כך הרי יש לנו הסבר לצורך להסביר את יכולתו של יונה להתנבא, והוספתי שהדברים אינם משכנעים שכן בשאר הנביאים לא נמצאה מידת השמחה בצורה יותר בולטת, אליהו כמשל.

זה שדברי חז"ל אינם משכנעים אותך זה לא ויכוח עם מה שאני אומר.

אכן אני לא מסכים שמן הראוי לנתח אישיות לפי סיטואציה קשה שבה היא מוצגת ולשלול מתוך כך את הסברה שהוא היה מגיע למצב של שמחה כשהוא עוסק במושכלות עד שיתנבא.
המקרא אינו מספר לנו הרבה בחיי היום יום של נביאינו אלא מהמצבים הקשים עד קשים מאוד שבהם עמדו מול ציבור לא אוהד בהרבה מקרים שאת התנהגותו הבלתי מוסרית הם נשלחו לרסן, וכבר דרשו חז"ל את הפסוק 'כי ברב עברה רב כעס' על ענין הנבואה [המשולחת] שלא 'זכו' בה ישראל אלא מתוך חטאם.

לענין המקור, חז"ל למדו זאת מהאמור באלישע 'ועתה קחו לי מנגן והיה כנגן המנגן ותהי עליו יד  ה' 

עוד הערה: עליה לרגל מופיעה כבר בתחילת ספר שמואל,
וכן מיד לאחר חורבן בית ראשון בספר ירמיהו, אנשים שכנראה לא ידעו שהבית חרב ועלו כמנהגם.
בספר נחמיה לא כתוב מילה על התחדשות החג אלא על הישיבה בסוכה, גם בהרבה קהילות בגולה ואף היום חוגגים את חג הסוכות ואת מצות ישיבת סוכה לא כל כך או לא בכלל.(אין הכונה לאור המקיף) והדברים עתיקים.   

 

מאיר.
הויכוח לא היה על העליה לרגל. הערתי לך כי שמחת בית השואבה
לא היה נחוג בבית ראשון.  הגמרא שהבאת מהירשולמי על השמחה
הגורמת לנבואה .טענתי כי זה לא עולה בקנה אחד עם יונה.
רק להשכלה .נגינה (מוזיקה)לא תמי מעיד על שמחה. זה יכול להביא
להתרוממות הרוח. לנבואה?! אבל לא בהכרח לשמחה.

מה המקורות שלך לגבי אופי ומועדי החגיגות בכלל בתקופת בית ראשון ?

אפשר שחז"ל גם טעו בטעות שלי והגדירו את מה שאתה מגדיר כהתרוממות הרוח בשם שמחה.
שאם לא כן היו צריכים לקרוא לחגיגות חג הסוכות 'התרוממות רוח בית השואבה'
מאיר

מאיר.
ראית בעצמך בספר נחמיה כי לא קימו מצות ישיבה בסכה.  וכפי שמסופר
שם שאמר להם להביא ארבעת המינים. גם זה הם לא קימו מימי יהושוע.
אז אתה סבור שכל זה הם לא קימו  ושמחת בית השואבה הם קימו למהדרין.
תחת איזה שלטון ?של איזה מלך צדיק יסוד עולם ששלט שם.?(אמנם אני זוכר
במעורפל, שקראתי על התפתחות שמחת בית השואבה ,בבית שני. אבל בלי
מקורות איני נוהג להסתמך.}  
השימוש שחז"ל עשו  מ והיה כנגן המנגן....שהכונה לסוכות הוא לגיטימי
אולם מכאן ועד להפוך את זה לפשט. שזה לשון שמחה. עוד רחוקה הדרך.
אם יש לך זמן נא עיין במקור. וראה אם המפרשים גם אומרים כך?
הסברי הוא גם לגיטימי. מכיון שהוא נלקח ממחקרים פסיכולוגים.
מודה ועוזב

ירוחם

שמחת בית השואבה אינה מצוה אלא חגיגת החג, לא צריך מלך צדיק בשביל שישמחו האזרחים בחגיהם, זה שיהודים שמחו בבית המקדש מסתבר מאוד שכן זה תפקידו הראשוני ללא קשר להקרבת הקרבנות, כמ"ש הרמב"ם בתחילת הלכות בית הבחירה, ועיין בספר מלכים ממה פחד ירבעם אף ללא התוספת של פרשנות חז"ל.

אף אחד לא פירש את 'והיה כנגן המנגן' על שמחת בית השואבה או על בית המקדש, הכל יודעים שהדבר היה אצל אלישע באיזור מדבר אדום.
נלקח משם רעיון שאין הנבואה שורה אלא מתוך שמחה. 

  מאיר