איך מחליטים?

שלום לכולם!
אני מבקרת פה בפורום לעיתים קרובות ויש לי שאלה:
כשיוצאים רציני עם מישהו, איך יודעים שזה זה?
איך יודעים שזו לא התלהבות חסרת בסיס אמיתי שתתפוגג אלא שזה הדבר האמיתי?

מועדים לשמחה!!

שקית.

לא מתחתנים עם מישהו שאפשר לחיות איתו, אלא עם מישהו שאי אפשר לחיות בלעדיו.


קניתי את המשפט.

בכמה את מוכרת?

סוף סוף שקית לא הצליחה לשכנע אותי...

ממתי רגש הוא חלק נלווה בבחירת החתן / כלה? אדם שמכיר היטב את עצמו ויודע מה הוא צריך להשלמת החצי שלו, הוא יודע היטב מה לחפש ולקחת. הוא מבין שלא רשימת הדברים שהוא רצה יתגשמו, שהרי כלה לא מגיעה בתפירה אישית, אבל יש נקודות עקרוניות ויש טפלות.
רגש? רגש זה דבר שעולה ויורד כל הזמן. לרוב נעלם הרגש הרומנטי זמן מסוים אחרי החתונה, אחרי שמכירים היטב אחד את השני, אבל ההשלמה ההדדית פועלת במרץ.
לכן אני טוען שרגש הוא בכלל לא מרכיב בתפריט ההזמנות.
עכשיו עולה לי דוגמה מנצחת. קהילות החסידים,שם כמעט ולא מתראים בכלל חוץ מההורים. שם אין קשר ריגשי ודאי [חוץ מפנטזיות ואשליות כלפי העתיד הלא נודע] ובכל זאת הנישואין מוצלחים שם לא פחות מכל מקום אחר.
ובציבור הכללי, שם ודאי מתחתנים עם המון רגש ומחשבות ודמיונות וכל מה שעולה בדעתכם, ובכל זאת גרף הגירושין והבתים ההרוסים שם עבר מזמן את כמות הנישואים. "אל תנסה לשנות את העולם, תשנה את עצמך"... (ר'' ישראל מסלנט)

הגזמת עם הדוגמא של החסידים אתה יודע מה קורה שמה בביתם הם אוהבים אחד את השניה בכלל הם מתחתנים כי ההורים רוצים הם לא בוחרים אחד את השניה עושים להם הכל שאלת למה הם לא מתגרשים אתה יודע מה יעשו להם עם הם יתגרשו המחוייבות שלהם גדולה יותר מהסבל שהם נמצאים ביחד תאמין לי הדוגמא ממש לא במקום מר מצח.

יתכן. לא הרהרתי מספיק בדוגמא הזו. אבל לגבי הרגש והרומנטיקה שקיימת בציבור הכללי את מסכימה איתי, נכון? "אל תנסה לשנות את העולם, תשנה את עצמך"... (ר'' ישראל מסלנט)

אני סבורה שאם הקב"ה נתן בעולם רגש ואהבה שמו, מוטל עלינו לעשות בו איזשהו שימוש.

אני לא חושבת שאין צורך לערב שכל בבחירת המיועד\ת. אני בהחלט סבורה שיש מקום לבחון את האובייקט לא רק ריגשית אלא גם שכלית, מאידך אני רק טוענת שסקירה שיכלית לבדה אינה מספקת כשמדובר על נושא קריטי כמו חתונה, והאספקט הריגשי לא פחות חשוב ואף הכרחי בעניין הזה.

להתחתן רק כי "הכל מתאים" אך בלי נטיית לב? זו מיסכנות לשמה.
לא הייתי רוצה להיות במקומה של בחורה שנישאת לבחור כזה.
ככה קונים דירה, ככה לא מחפשים בחורה.

נתת 2 דוגמאות שאמורות היו להוכיח את הטענה שלך.
בעיני הן לא מדויקות מספיק כי הן לא מתחשבות בקונספט בכללותו.

טיעון: "בציבור החסידי הנישואין לא פחות מוצלחים":

מנין לך? אתה יודע מה קורה בבתים שלהם? האם דיברת בפתיחות עם מספיק זוגות חסידיים כדי לקבוע את הקביעה שקבעת? לא שאני טוענת שאין שם גם כאלו שבאמת נשואים באהבה אחווה שלום ורעות, כי יש (סטטיסטית...), אלא שאני חושבת שה"התאמה" אצלהם נובעת מהמון גורמים נוספים:

א. כפי שציינתי לעיל, כל בחור עשוי להתאים לכל בחורה כאשר שניהם עובדים על המידות. מה גם שאין להם למי להשוות, מימלא- המיועד\ת מקבל יתרון מאד משמעותי מעצם "היותו" וחיים משותפים (שלא לדבר על ילדים משותפים) עשויים לקשור בין שני אנשים שחיים יחד.
ג. אני חושבת שהרבה מהם לא חווים נישואין ברמות הגבוהות שלה, ובהחלט ייתכן שהם פספסו מישהו שהיה יכול להתאים להם הרבה יותר. מאד הגיוני שאחוז גבוה מאנשים שנישאו באופן הזה סובל מריקנות בחיי הזוגיות שלו, קיימים בו חללים והוא חש חסר.
ג. אל תשכח שבתוך חסידות גירושין יהיו רק ברגע שחוסר ההתאמה הינו טראגי, רק כאשר יש בעיות אלימות, בגידה וכו'. בכל מצה אחר הם יעדיפו להמשיך לחיות יחד אפילו בלי להחליף מילה, רק לא לפרק את החבילה.

טיעון: "בציבור הכללי ישנם אחוזי גירושין גבוהים".

נכון, לא מתכחשת לעובדות, אבל גם אצלהם יש גורמים נוספים:

א. רוב רובו של הציבור החילוני לא חונך להתמודד. חינוך למידות (ויתור, חסד, נתינה, התגברות על כעס וכו') שהינו כל כך אלמנטרי ומושרש בציבור הדתי והחרדי - לא קיים אצלהם. חיים זוגיים מחייבים עבודת מידות, גמישות והתפשרות, וכשאין חינוך לעבודת מידות חיי הנישואין עשויים להפוך לעול מורכב ומעיק. אדם הרי אגוצנטרי מטבעו.

ב. החיים החילוניים הם כאלו שלא מאפשרים זוגיות איתנה. ברגע שהאישה עובדת ומתחככת כל היום עם גברים נוספים וכנ"ל הבעל, ברגע שכל אמצעי התקשורת מציגים גברים\נשים מושלמים\ות ויוצרים מצב שהבעל משווה את אשתו לאחרות, והאישה משווה את בעלה לאחאים, ברגע שצורות הבילוי היא באירועים מעורבים, חוף צעורב וכו'... ובכן- קצת קשה לקיים כך זוגיות תקינה.


כך שהדוגמאות שלך לא משקפות לדעתי.

אגב,

כיוון שהיה כאן מי שהציב את "אהבה ממבט ראשון" ואת "התלהבות" באותו משפט, אני חשה צורך למחות.

"אהבה ממבט ראשון"- זו באמת אינה אהבה. אהבה ממבט ראשון מושפעת נטו מאלמנטים חיצוניים כדוגמת: מראה, כאריזמה, שפת גוף וכד' שאין לה ולהתאמה מאומה. אני כמובן לא פוסלת אפשרות שזה באמת יתאים בסופו של דבר, אני רק טוענת שה"הידלקות" הזו הינה בסך הכל מעידה שהאובייקט הרשים אותנו חיצונית ותו לא.

"התלהבות"- זו תחושה שונה במקצת. גם היא מושפעת גם מנתונים חיצוניים, אך לאו דווקא. אני חושבת שאחרי 5-6 פגישות אם האובייקט לא הצליח "להלהיב" אותנו ואנו חשים באדישות כלפיו, ייתכן שנוכל לחיות איתו, אבל מוטב לשקול את המשך הקשר בזהירות ובכובד ראש, כי אחרי מספר פגישות כן חשוב שבני הזוג ימצאו בעצמם איזשהי התלהבות כלפי הפרטנר.

שקית לגבי החלק השני של ההתלהבות שהיא צריכה להגיע באיזה שלב אני מסכימה איתך ...