המאמין לעומת המשתדל בזיווג

לילי. חיפשתי וחיפשתי את המקור לספר ולא מצאתי... דלת. לא מתקבל לי על הדעת שבחורה מסוגלת להפסיד את הבחור שלה!!!

דלת. אז אני מבין שההשתדלות היא כמו שכולם עושים אל"כ אתה מרגיש שזה יותר מידי בשבילך... ומעבר לכך זאת שאלת רב ... נו זה מעניין אבל האם כולנו באותה רמה רוחנית אצל כל אחד הדרגה שונה וכל אחד צריך השתדלות מסויימת איך מגיעים לידעה הזאת זה ממש קשה? הדילמה היא מצד אחד אתה רוצה לעשות רק את ההשתדלות הראויה ומצד שני אתה לחוץ ואתה חושב שזה וזה יעזרו לקידום השידוך וזה בעצם מעבר להשתדלות הראויה ... איך תדע מאיפה נובע הרצון שלך להשתדלות האם מלחץ או מאמונה תמימה בהשתדלות?

זה מאוד מעניין דלת אה??? אולי יש מישהו שיכול לענות על השאלה הזאת או יותר נכון להסביר את העיניין הזה איך מפסידים זיווג משמים אם בכלל ...

מצורף קובץ

בנושא ההשתדלות: ("המאמין לעומת המשתדל" הרב מאור)

מי אנו שנגיד שזה נכון ומדוייק. אבל לא אמנע ואומר זה נכון ומדוייק.

נכתב כאן, כנראה בהשראת הקטע מדברי הרב מאור הנ"ל, כי יש שיפגשו כמה שפחות, והדבר מראה על חוזק ביטחונם (המתבטא במיעוט השתדלותם). לדידי, הדברים לא מובנים כלל ועיקר.
ראשית, הרי מצוה עליו לעשות ככל אשר ביכולתו (למכור הכל..) על מנת לשאת אשה, ואם כן מהו שכביכול יש נתינת מקום לחיבוק ידים בנושא, כאשר אנו קוראים בתורה על נסיעה לחו"ל עבור שידוך..
שנית, אינני מבין כלל את המושג השתדלות רבה או פחותה, שהרי אם שם "השתדלות" לה, דהיינו - דבר שבכחך לעשות - חובה עליך לעשותו, אלא שאם ישא פרי, זהו כבר חשבון שמים, אולם בודאי שזה לא מלמד כלל על קטנות. וכי אדם שלא מצא מנעלים לרגליו בעשרה חנויות, לא יכתת רגליו הלאה, עד שיצא מנוח לכף רגלו? (וזה בחשבון שבכל עשר אלו באמת לא הוצע לו דבר הולם).

מועתק כאן קטע מדברי הבחיי בגודל ענין ההשתדלות, ובמה שלא תסמוך התורה על הנס:
"שלמה המלך ע"ה יזהיר כל אדם בכתוב הזה (משלי כא) שיעשה כל דבר שיצטרך לעשות ובדרך הטבע כל מה שבכחו, ושימסור השאר בידי שמים, כי הנס אינו חל אלא בחסרון הטבע, ועיקר יצירת האדם בנוי על מדת הטבע, ועל כן יצטרך שיעשה האדם פעולות וענינים שיהיו הכנות להשיג בהן חפצו ולעמוד על משאלות לבו, כמי שרוצה ללכת למלחמה על אויביו שראוי לו שיכין כלי זיין וסוסים ומרכבות ליום מלחמה, שאם אינו מכין ויסמוך על הנס ימסר ביד אויביו, או כמי שיש לו חולה שהוא ראוי לתקן לו מסעדים וסמים למאכלו, ומאכילו המאכלים המועילים ולמנוע ממנו המאכלים המזיקים, ואחר שעשה לו כל יכלתו והשתדל בכל כחו ועשה בדרך הטבע כל הכנותיו אין ראוי לו לבטוח שיגיע אל רצונו רק בשם יתעלה לא בהכנות האלה, כי יש אדם שיאבד במלחמה עם כל ההכנות ויש שינצל מבלעדיהן, ויש חולה שימות עם המאכלים המועילים ויש שתגיע לו רפואה עם המאכלים הרעים המזיקים, וא"כ אין עיקר התשועה בענין המלחמה ולא בענין הרפואה להכנותיהם רק בשם יתעלה שכן כתיב (תהלים קמז) הרופא לשבורי לב ומחבש לעצבותם, וכתיב (שם) לא בגבורת הסוס יחפץ ולא בשוקי האיש ירצה, וכתיב (שם לג) שקר הסוס לתשועה.
זאת כוונת התורה ורוב הפסוקים מוכיחין כן, ולכך תצוה התורה לישראל להשתדל בהכנות האלה שיצאו חלוצים בעלותם למלחמה על אויביהם ושישימו אורב ושישלחו מרגלים בערי האויבים, כי כל הענינים האלה הם הכנות לעשות מה שבכח האדם לעשות בדרך המנהג והטבע, ואחר כן יפעול הנס על כל מעשה הטבע, ואע"פ שישראל לא היו צריכין לזאת לפי שלא היה נצחונן בדרך המנהג והטבע כי אם על פי הזכות והעונש, ואם היו זכאין מעט מהם ינצחו עמים רבים, ואם היו חייבים מעט מן האויבים ינצחו רבים מהם, מכל מקום באה מצות התורה לישראל לעשות כל השתדלותם בהכנות האלה ואחר כך למסור הענין למי שהתשועה לו, כי התורה לא תסמוך על הנס לעולם.
ומטעם זה צוה הקב"ה לנח מעשה התיבה כי בידוע שהיה ביכלתו יתעלה שיעביר נח ובניו ברגליהם על מי המבול, ולא יצטרך נח להתנהג בזה בדרך הטבע שיעשה תיבה מעץ ידוע וממדה ידועה באורך וברוחב, אבל התורה תצוה לנו בכך שנשתדל בהכנות בכל הענינים, ועם כל השתדלותנו שתהיה אמונתנו שאין עקר התשועה בהם רק בשם יתעלה, וזהו שאמר שלמה בכאן סוס מוכן ליום מלחמה ולה' התשועה.
וכן מצינו בדוד ע"ה כששאל באורים ותומים השיבו הקב"ה (שמואל ב ה) הסב אל אחריהם ובאת להם ממול בכאים, צוה להשתדל בדרך המנהג והטבע כמנהג שאר האומות הנוצחין בטבע, וכן מצינו במלחמת העי שאמר הש"י ליהושע (יהושע ח) שים לך אורב לעיר מאחריה."

שלום שלום ברוך הבא...

כמין חומר,
עיין כאן ותמצא נחת;)

http://courses.jercol.macam.ac.il/62/halacha/hishtadlut/lesson2.html תוקן על ידי - דלת_אחורית - 21/04/2006 16:08:31

קראתי את הדברים. גם עלעלתי קדימה ואחור, ואני מוכרח לציין, שעל אף ריבוי המקורות, הבנתם על ידי הכותב לוקה בחסר.
לדוגמה דברי הרמב"ן שמדברים במיעוט הנס במקרה נסי לחלוטין, ואחר כך שאלה על עמדתו הקרובה לבחיי שהבאתי לעיל. כמו כן האמירה החותכת של רמח"ל, כי השתדלות היא הכרח מביאה אותו לפיסקה נרחבת בענין בירור מקום ההשתדלות, כשבעצם אין שאלה כלל, שהרי, היא כדבריו, הכרח. אלא שאין זה הכרח לתוצאה, שזהו נפעל על ידי הקב"ה, אך בודאי שזהו תנאי הכרחי למעשה האדם, וכולל כל השתדלות שהיא, וזה ברור.
דשוגמאות רבות לא שייכול לנושא, אלא לענין האמונה, ודוקא מוכיחות ההיפך, בקצת מחשבה.

ניכר שהכותב "נסחף" בגודל מעלת הביטחון, עד שדחק את ענין ההשתדלות ועשאו לשלילי, ואשר יש להשתמש בו רק כ"רע במיעוטו" ואין זה נכון כלל, שהרי זהו ציווי כשאר הציווים, ובשעת קיומו הרי המשתדל הוא בדיוק כמאמין ובוטח, ואינו גרוע מהם, אלא הוא כמוהם (והרי זהו דבר אחד ואדם אחד) - שאיפתו למלא רצון ה' מתוך ביטחון בדרך הנכספת לכך.